חיים כהן (איש עסקים)
פעולות נוספות
| חיים כהן - ציור מאת הרמן שטרוק, 1915 | |
| חיים כהן - ציור מאת הרמן שטרוק, 1915 | |
| לידה |
1850 ORLYA |
|---|---|
| פטירה | 1916 (בגיל 66 בערך) |
| שם לידה | חיים כהן Каган |
| עיסוק | יזם נפט |
| בת זוג | מלכה |
| מספר ילדים | 7 |
חיים כהן (Каган) 1916-1850 היה מראשוני היזמים היהודים בתעשיית הנפט באימפריה הרוסית, תעשיין, נדבן, ותומך חשוב בציונות הדתית ובתרבות היהודית בראשית המאה ה-20. הוא ייסד את "החברה הקווקזית למסחר בדלקים", שהפכה לאחת החברות הבולטות בשוק הנפט הרוסי, והקים שושלת משפחתית שהמשיכה בפעילות עסקית וציבורית באירופה ובארץ ישראל גם לאחר מותו.[1] שם המשפחה המקורי היה ברוסית Каган, והשתנה בהתאם לשפות, לתרבויות ולקשרי משפחה נוספים: כהן, kahan, קהאן, חיימי-כהן, כהן-מינץ, נוב.
קורות חיים עריכה
חיים כהן נולד בשנת 1850 באורליה, עיירה קטנה במחוז גרודנו, שברוסיה הלבנה להורים ממוצא צרפתי. בגיל 13 נשא לאישה את מלכה, בת להורים איטלקים. לאחר כשנה עברו להתגורר בבית חותנו בבריסק דליטא. למרות גילו הצעיר, היה זה קשר נישואין מוצלח שנמשך יותר מחמישים שנה. בגיל 16 היה לאב, ולזוג נולדו שבעה ילדים.
במקום להתמסר ללימוד תורה, בחר כהן לעסוק במסחר, ובמהרה זיהה את הפוטנציאל הטמון בתעשיית הנפט, עם כניסתן של עששיות הנפט לשימוש כמקור אור. הוא עבר לעיר באקו שבקווקז, שהייתה למרכז חשוב בתעשייה זו והקים שם רשת הפצה רחבת היקף.[2] כהן ניהל את עסקיו בענווה ובאחריות, תוך שמירה על קשר לערכים יהודיים. "הצעיר העני גדל והיה לסוחר רב-פעלים, שממנו התפרנסו מאות משפחות בעשרות ערים ברוסיה ובמקצת בחוץ-לארץ; היה לסוחר בעל שם ובעל מפעלים, שבאי-כוח רוטשילד באו עמו במשא-ומתן וסוכני נובל התבוננו מה ואיך הוא עושה".[3]
כשהתבסס, צירף את ילדיו לשותפות עסקית משפחתית בשם "החברה הקווקזית למסחר בדלקים". החברה הקימה סניפים ברוסיה ובמדינות מערב אירופה, חלקם בניהול הבנים: ברוך-תנחום, בכור בניו של חיים, הופקד על סניף חארקוב; הבנים פנחס ואהרן היו נציגי החברה בבאקו; החתן יונה רוזנברג היה הנציג בוורשה; הבן בנדט ישב תחילה בקורסק, עיר שהייתה צומת רכבות חשוב, ואחר-כך באנטוורפן; והחתן, דוד אטינגר, היה ממונה על סניף דנייפרופטרובסק. כל ההתכתבות העסקית המסועפת שהתנהלה בחברה בין האב ובניו, שלתוכה השתרבבו תמיד גם ענייני משפחה, הייתה בעברית בלבד. ב-1912 נרשמה החברה כחברת מניות, והברון גינצבורג מונה ליושב הראש שלה.[4]
תרומה לצדקה ולתרבות עריכה
חיים כהן נחל הצלחה בעסקיו וצבר עושר ניכר, בדומה לסוחרים יהודים נוספים בני דורו. ואולם הוא נותר קשור לעולם היהודי ולשורשיו התרבותיים והרוחניים, והקפיד להימנע מגינוני פאר ומהתנשאות. כך תיאר אותו הרב מאיר אהרנסון, רבה של קייב ולימים רבה האשכנזי של תל אביב, שהיה מידידיו הקרובים ומבאי ביתו: "הסוחר המנוסה הזה, בעל בתי-חרושת, הבקי בדיני 'שלי ושלך', מתקשה בשאלות סוציאליות... שבאמת אין זה נכון ואין זה מן היושר שיהיו הפועלים עמלים והבעלים נהנים... ר' חיים כהן היה דמוקרטי על-פי תכונתו, מנהגיו ואורח חייו. הוא התייחס בפשטות גמורה ובאופן ישר וטוב לההמון, להשדרות התחתונות במובן המעמדי..."[5]
חיים כהן ראה בעושרו אמצעי לעשיית טוב והיה תורם נלהב למטרות ציבוריות, תרבותיות ויהודיות. הוא תרם לעיתונות יהודית בעברית וביידית,, למפעלי השכלה ולספרות, ובין היתר מימן את ספרו של ד"ר קצנלסון "התלמוד וחכמת הרפואה". בניו המשיכו את הפעילות התרבותית וביוזמת ההיסטוריון בן-ציון כ"ץ ייסדו בפטרבורג בשנת 1917 את כתב העת "העבר"- רבעון להיסטוריה יהודית, לזכר אביהם.[6]
פעילות ציונית עריכה
כהן היה מתומכי תנועת "המזרחי" והשתתף בקונגרסים ציוניים. ב-1910 וב-1914[7] ביקר בארץ ישראל, ובמהלך ביקורו השני תרם 55,000 פרנק לבניית בית הספר תחכמוני ביפו. באותה שנה מלאו חמישים שנה לנישואיהם של חיים ומלכה כהן. לכבוד חתונת הזהב של הוריהם תרמו הבנים 50,000 פרנק זהב לרכישת קרקע בירושלים, היא הקרקע שעליה נבנתה כעבור עשרים שנה שכונת מקור חיים.
יורשי חיים כהן עריכה
חיים כהן בחר בברלין להקים בה ראש-גשר עסקי מחוץ לרוסיה. הוא שכר בה דירה ופתח סניף של החברה. לאחר מותו הפתאומי בשנת 1916, המשיכה משפחתו לפעול בתחום האנרגיה והתרבות. בעקבות המהפכה של אוקטובר 1917 עברה המשפחה לברלין, יחד עם הפעילות הכלכלית, ושם הוקמה חברת "יורשי חיים כהן" (NITAG) שעסקה ביבוא, באחסון ובהפצת נפט באירופה ובארץ ישראל, ועם הזמן התחרחבה לחברת מימון ותשתיות. בראש היוזמה המחודשת עמד הבן החמישי במשפחה, אהרן כהן, ולצדו דוד כהן, בנו הצעיר של חיים כהן. השניים נטלו על עצמם את פרנסת המשפחה המורחבת, והקימו מחדש את העסק בעזרת רכוש שנותר במדינות הבלטיות, הלוואות מהבנק של משפחת גינצבורג באמסטרדם, ותכשיטיה של סבתם, מלכה כהן.
בתוך שנים ספורות התפתחה החברה לממדים גדולים מקודמתה ברוסיה. בבעלותה היו סניפים עם מכלי נפט בערים המבורג, בון, הנובר, ריגה, קובנה, אמסטרדם, פריז, ומ-1924 גם בחיפה ובתל אביב. החברה החזיקה בשלוש מכליות נפט ימיות שנשאו את דגל חברת הבת NITAG, המכלית הגדולה נקראה "חיים נ' כהן" ופעלה בקו אמריקה–אירופה, והקטנות – אחת מהן בשם "מלכה" – פעלו לאורך חופי הים התיכון והצפון, לרבות נמל חיפה. עוד הפעילה החברה ארבות נפט לשימוש בנהרות, קרונות רכבת וכן מכליות לשינוע דלק בכבישים. היא העסיקה עשרות עובדים, רבים מהם יהודי רוסיה, ודאגה לשמירת שבת ולארוחות כשרות לעובדיה, בייחוד בסניף ברלין.
בני משפחת כהן התגוררו בשלוטרשטראסה 36–37,[1] ברובע שרלוטנבורג–ווילמרסדורף בברלין, ושם ייסדו את חברת Nitag. המבנה שימש כבית מגורים וכמרכז ניהולי, והיה פתוח לבני קהילה, רבנים, סופרים ואורחים יהודיים. בין המבקרים הקבועים היו הרב חיים גרודזנסקי, הרב אברהם שפירא מקובנה, הרב קוסובסקי, שניאור זלמן רובשוב (שז"ר), הסופר זלמן שניאור ואחרים. במקום התקיים מִניין קבוע, והיו בו סעודות שבת לקהל רב.
פעילות בארץ ישראל עריכה
בשנת 1924 נשלח דוד אטינגר, חתנו של חיים כהן, לייצג את החברה בארץ ישראל. הוא הקים תשתית לייבוא ימי של נפט: ארבעה מכלי אחסון ליד חוף שמן בחיפה, וצינור תת-ימי באורך 500 מטרים שאיפשר פריקה ישירה ממכליות. המשלוח הראשון בדרך זו במכלית "מלכה", הגיע ב־1927 מהעיר קונסטנצה שברומניה, ואולם ההצלחה עוררה התנגדות בקרב החברות הבריטיות שפעלו אז בארץ ישראל, ובראשן חברת "של". בעקבות המשבר הכלכלי של 1929 וקשיים עסקיים, בשנת 1930 נאלצה החברה למכור את נכסיה בארץ לחברה האנגלו-איראנית, וכן התחייבה שלא לעסוק עוד בייבוא נפט לארץ ישראל. בשנת 1932, עם פרוץ המשבר הכלכלי הגדול באירופה, התמוטט הקונצרן הגרמני. הבנק שמימן את החברה השתלט על נכסיה, ורוב בני משפחת כהן עלו לארץ או עברו לפריז.[1] בתחום אחר - דוד כהן היה בין מייסדי מפעל השוקולד "עלית" והנהלתו נמסרה לדוד אטינגר.
פעילות תרבותית עריכה
לצד פעילותם העסקית תמכו בני משפחת כהן ביוזמות תרבות יהודיות, בייחוד במפעלי דפוס והוצאות ספרים במטרה לשמר ולפתח את התרבות היהודית והתנועה הציונית. האחים חידשו את הוצאת הספרים "חיים", ובשנת 1917 נסעו בנדט וגיסו יונה רוזנברג (יחד עם הבנקאי הפריזאי גורדון) לווילנה[8] ורכשו את "דפוס האלמנה והאחים ראם", שהיה הדפוס ובית ההוצאה העברי הגדול בעולם ונקלע לקשיים כספיים. ב-1923 הקים בנדט, איש אוהב ספר, את הוצאת "ילקוט" בברלין[9] שהתמחתה בספרים עבריים ובמהדורות כיס. לאחר עלייתו של בנדט ב-1933 לארץ ישראל עברה פעילותה עימו לארץ.[10] דוד כהן, צעיר הבנים, ביקר בארץ ישראל בשנת 1924 ושמע מידידו משה גליקסון, עורך "הארץ", על הקשיים הכלכליים של העיתון. הוא בנה ל"הארץ" בית דפוס חדיש, אך בכך לא היה די, ובשנת 1933 לקחה עליה הוצאת "חיים" גם את הפקת העיתון.[11] בשנת 1936, כשהסתבכו עסקי המשפחה באירופה נמכר העיתון לזלמן שוקן.[12][13] דוד כהן תרם גם לעיתון "Palestine Post" ולהוצאת "דביר",[14] ודוד אטינגר הוציא את המילון החזותי העברי הראשון "שפתנו במראות".[15][16]
בשנת 2012 קיים המוזיאון היהודי בברלין תערוכה גדולה בשם: "ברלין טרנזיט: מהגרים יהודים ממזרח אירופה בשנות ה-20", שבמרכזה בלטה משפחת כהן-קהאן.[17] המשפחה, כיחידה אחת בעלת עסק משותף, כבר אינה קיימת. מן ההון הגדול לא נשאר דבר: בין המהפכה הבולשביקית, עליית הנאצים וחוסר הכישרון העסקי של בני הדור השלישי, הלך הכסף והתמסמס כולו. גם לא נשארו רבים הנושאים את השם כהן. מי שהמשיך את תחום הדלק הוא אלי רוזנברג, גאולוג ויזם קידוחי הגז המסחרי בים התיכון, נינו של חיים כהן.
לקריאה נוספת עריכה
- Verena Dohrn, The Kahans from Baku: A family Saga, Translated by Uri Themal, Boston, 2022
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 אפרת כרמון, "משדות הנפט לשכונת מקור חיים: חיים כהן ומשפחתו", מקור חיים: סיפורה של שכונה בדרומה של ירושלים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2015, עמ' 116-105
- ^ קהילת יהודי באקו, באתר מוזיאון אנו
- ^ הרב מאיר בר אילן, מוולוז'ין עד ירושלים, תל אביב: תורה שלמה, תשל"א, עמ' 370
- ^ כרמון, "משדות הנפט לשכונת מקור חיים", עמ' 106
- ^ הרב מאיר אהרונסון, על חיים כהן, העבר א (חשון-טבת), תרע"ח, עמ' 36
- ^ =, מאמר המערכת, העבר: רבעון לדברי ימי היהודים והיהדות ברוסיה א (סדרה שנייה), תשי"ג-1953, עמ' 3
- ^ כתב מינוי לציר הקונגרס ה-11 בווינה, 1913, מכתב מאת פדרציה ציונית "מזרחי" - לשכת מרכז אל ח.נ. כהן, חמשה עשר באב. ארכיון המשפחה.
- ^ שמואל שרגא פייגנזון, יהדות ליטא כרך א - "לתולדות דפוס ראם", תל אביב: עם הספר, 1959, עמ' 296
- ^ Verena Dohrn, The Kahans From Baku - A Family Saga, Boston: Academic Studies Press, 2022, עמ' 276
- ^ כרמון, "משדות הנפט לשכונת מקור חיים", עמ' 114
- ^ גליון 5000, הארץ, 27.12.1935
- ^ כרמון, "משדות הנפט לשכונת מקור חיים", עמ' 115
- ^ Dohrn, The Kahans From Baku, עמ' 363
- ^ Dohrn, The Kahans From Baku, עמ' 362
- ^ דוד אטינגר, שפתנו במראות: מלון הסתכלותי בציורים עם תרגום לאנגלית, תל אביב: דביר, תש"י-1950
- ^ המילון העברי המצויר הראשון - האקדמיה ללשון העברית, 2020-06-02
- ^ Jewish Museum Berlin: Special Exhibition "Berlin Transit" - Kahan family, Schlüterstr. 36/37, www.jmberlin.de