Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יעל יודקוביק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־10:46, 5 במאי 2026 מאת imported>AutoMod (הסרת החלפת תו בתוך קישור פנימי)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קובץ:Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נקודת מבט סובייקטיבית ופרשנות של היצירות ללא סימוכין אומנותיים, צורך בויקיזציה של הקישורים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נקודת מבט סובייקטיבית ופרשנות של היצירות ללא סימוכין אומנותיים, צורך בויקיזציה של הקישורים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יעל יודקוביק
קובץ:יעל יודקוביק.jpg

יעל יודקוביק (נולדה ב-1973) היא אמנית רב-תחומית ישראלית, הפועלת בתחומי המיצב, הפיסול, הרישום והצילום. עבודותיה עוסקות בנושאים של אובדן, מגדר, גוף, זיכרון וזהות, והיא משלבת ביצירתה אלמנטים ביוגרפיים עם אסתטיקה סוריאליסטית וביקורתית.

ביוגרפיה עריכה

אביה נהרג בעת שירותו הצבאי טרם לידתה, אירוע שהשפיע על עבודתה האמנותית. שירתה בגלי צה"ל כעורכת ומפיקה של תוכניות בתחומי התרבות, האקטואליה, הצבא והביטחון. בוגרת תואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. מתגוררת, יוצרת ומלמדת בתל אביב, אם לשניים.

לאחר מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014, הצטרפה יודקוביק ל"פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני", היא ממשיכה ליטול חלק פעיל בפעילות הפורום. במסגרת פרויקט 'הנרטיב' שבו השתתפה נערכו בבית ג'אלה מפגשים בין ישראלים ופלסטינים שאיבדו את יקיריהם בסכסוך, שהיוו בסיס להיכרותה עם נרטיבים של הצד השני.

עבודותיה עריכה

עבודותיה של יעל יודקוביק משלבות ערוצי יצירה מגוונים ולעיתים נשענות על חומרים ביוגרפיים. יצירתה עוסקת בנושאים כגון מוות, זיכרון, שכחה ותהליכי עיצוב זהות, לעיתים מתוך התייחסות לחוויות של חסר ואובדן. רבות מיצירותיה כוללות מיצבים העוסקים בשבר, פרידה והיעלמות.

רבים מן הדימויים בעבודותיה מבוססים על מטמורפוזות והכלאות בין חומרים וצורות. היא מתייחסת להיסטוריה של האמנות, להתפתחות הצורה ולמוטיבים מקומיים ואוניברסליים. רישומיה ופסליה נעים בין המופשט והקונקרטי. באמצעות שילוב בין חוויות ביוגרפיות לבין חקירה פיסולית פורמליסטית, היא יוצרת צירופים צורניים וניגודי חומרים העוסקים בזהות ובמקום, ומייצרת מתחים בין הפשטה צורנית גאומטרית ומינימליסטית לבין שימוש בחומרים פשוטים ויומיומיים, ביניהם חומרי בניין, חפצי רדי מייד ותוצרים תעשייתיים, העוברים לעיתים עיבוד ידני ואישי.

קובץ:״מותי בא לי פתע״ 45X120X25.jpg
ללא כותרת, 45X120X25, מתוך המיצב: "מותי בא לי פתע", 2023, גלריה שלוש

חלק ניכר מעבודותיה נוצר בעקבות מפגש עם חפצים נטושים, חומרי גלם ושברים מן המרחב העירוני, אשר עוברים טרנספורמציה ליצירות המשלבות אובייקטים תעשייתיים עם חומרים שעובדו בסטודיו.

יודקוביק עושה שימוש באובייקטים תפקודיים שאיבדו את ייעודם המקורי, תוך הצבתם מחדש בהקשר מושגי. רבות מיצירותיה כוללות דימויים של חלקי גוף, איברים תותבים ומחוות גופניות, הבוחנים את גבולות הגוף האנושי ואת יחסיו עם סביבתו. לעיתים האובייקטים חסרי איברים, ובמקרים אחרים נוצרים צירופים חומריים וצורניים המדגישים את המתח בין גוף לאובייקט ובין תפקוד לשיבוש.

בחלק מעבודותיה משולבים טקסטים בשפות שונות, המהווים התייחסות להיסטוריות אישיות ותרבותיות.

עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים ובגלריות בישראל ובמדינות אחרות, וחלק מהן נכללות באוספים ציבוריים ופרטיים.

קובץ:ללא כותרת(מאחור).jpg
ללא כותרת (מאחור), 2003

בעבודותיה המוקדמות בחנה יודקוביק את סוגיית הזהות הגברית, בעיקר באמצעות התייחסות לסטריאוטיפים, אותם הציגה כבלתי יציבים ומשתנים, ועסקה באופן ייצוגה של זהות זו בתרבות ובאמנות. בין העבודות הבולטות מתקופה זו נמצאת סדרת התצלומים "ללא כותרת (מאחור)", 2003. בסדרה זו הזמינה האמנית גברים מחדרי כושר באזור מגוריה, ללא היכרות מוקדמת, להצטלם בסטודיו שלה. במהלך המפגש גילחה את ראשיהם, מרחה שמן על הקרקפת הקירחת וצילמה אותה מזווית אחורית. התצלומים ממוקמים מבחינה חזותית בתפר שבין ייצוג פיגורטיבי לאבסטרקטי, ומעלים הקשרים אסתטיים, גופניים ולעיתים גם ארוטיים, תוך שמירה על עמימות לגבי זהות המצולמים והקשר הדימוי. והם עוסקים בהבניית זהות גברית באמצעות דימוי חזותי המדגים את המתח בין עוצמה לפגיעות.

ב-2007 הציגה יודקוביק את המיצב "שלוש משתנות", שהוצג בשלוש תצורות שונות: באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, בפריז ובגלריה בתל אביב. המיצב כלל שלוש משתנות זהות בגודלן ובצורתן, עשויות נירוסטה מבריקה. המשתנות מזכירות בצורתן מכשור רפואי או גינקולוגי, אך הן רב-משמעיות וניתנות גם לפרשנות אורגנית או אנושית, ומעוררות עיסוק בשאלות של צורה, גוף ומגדר.

לדברי חוקרת האמנות ד"ר הדרה שפלן-קצב, בעבודה זו מבצעת יודקוביק "מחקר מציצני אל שדה הגבריות", כאשר המשתנה מציינת "טריטוריה אינטימית גברית" המגלמת בתוכה גם סמלים של אחווה גברית ושליטה בפעולת ההשתנה. בניגוד למשתנה הידועה של מרסל דושאן, למשתנות שיצרה יודקוביק מראה צידי המזכיר הריון או מלאות, במקום החלל הריק הנשמר במראה החזית. בניגוד בולט למשתנה המקורית, משתנות אלה חסומות, ואין בהן כל רצון להשתנה. שפלן-קצב טוענת כי בכך מבטאת יודקוביק עמדה ביקורתית כלפי היחס הרווח אל דימוי הוואגינה כחלל חסר הדורש מילוי. לדבריה, "החלל הנשי, אשר מכיר באופן היסטורי את קיומו כחסר, מסתמן כאן כקיום שאינו דורש מילוי, אינו דורש השלמה: לא ריק, כי אם חלל עצמאי רב עוצמה".[1] בשנים 2005–2006 יצרה יעל יודקוביק את סדרת הצילומים "דיוקן עצמי עם גולגולת". הסדרה מצולמת בסגנון יומני ומתעדת את האמנית ברגעים אינטימיים בחדר השינה שלה, לצד גולגולת. הסדרה קדמה לעליית תופעת הצילום העצמי (סלפי) ומהווה המשך לעיסוקה של יודקוביק באובייקט ה"חי-מת", ישות שאינה חיה אך גם אינה מתה. בסדרה משמשת הגולגולת כאובייקט פיזי המלוה את האמנית. היא אינה רק סמל או אביזר, אלא מהווה נוכחות פיזית בדיון חזותי שבו מתערערים הגבולות בין גוף לחפץ ובין העצמי לאחר, ובנושאים של "מוות" ו"אל-מוות".

קובץ:הוצאת הפילה אביבה מהספארי ברמת גן, 2010.jpg
הוצאת הפילה אביבה מקברה מהספארי ברמת גן, 2010

ב-2010 יזמו האמניות שרון גלזברג ויעל יודקוביק (המשמשת גם כאוצרת), את הפרויקט "אביבה - דרכה של פילה", בשיתוף עם הספארי ברמת גן והמחלקה לארכיאוזואולוגיה באוניברסיטה העברית, חפרו והוציאו שלד פילה בשם אביבה, שנקברה כ-12 שנים קודם לכן. הפילה מתה בגיל 27 בעקבות מחלה. שיתוף הפעולה החל לאחר שהאמניות פנו לזואולוגית הספארי בבקשה לאישור חריג לחפירת הקבר והוצאת השלד לצורכי מיצב, והבקשה אושרה. שיתוף הפעולה בפרויקט נבע ממטרות שונות: האמניות ביקשו ליצור מיצב המבוסס על עצמות הפילה, בעוד שהספארי ביקש להעביר את השלד בתום התערוכה, למחקר מדעי באוניברסיטה העברית. מהלך העבודה כלל ארבעה שלבים: חפירת השלד מאדמת הספארי ברמת גן; העברת העצמות להאנגר לצורך תיעוד פעולת פרפורמנס באמצעות צילומי וידאו; הצגת מיצב עם עצמות הפילה בחלל התערוכה; ולבסוף מסירת השלד למחקר מדעי. במהלך התהליך עבר השלד התמרה הדרגתית מישות חיה לאובייקט אמנותי ולבסוף למושא ידע. הפרויקט "אביבה - דרכה של פילה" הוצג בחלל מתי ברודו, רוטשילד 69, תל אביב.

בשנת 2013 הציגה יעל יודקוביק את המיצב "מועדון הקלון" (מובי דיק) במוזיאון תל אביב לאמנות, באוצרות של דלית מתתיהו. המיצב כלל צילום, רישומים ואובייקטים פיסוליים, והתכתב עם הרומן "מובי דיק" מאת הרמן מלוויל. התערוכה עסקה בדימוי ׳הפרא׳ כישות גבולית בין אדם לבהמה, בין תרבות לטבע, ובין שליטה לאי-שליטה.

המיצב התבסס גם על רעיונותיו של מישל דה מונטן, שתיאר את הפרא כ"יצור ביניים - לא זחל ולא פרפר", בהתייחס למסורת ההגות הציוויליזציונית. במרכז המיצב הוצב תצלום של ראש גבר קירח, מצולם מאחור וללא סימני זיהוי, במטרה לטשטש את זהותו ולהעמיד בספק את ההנחה כי הפנים משקפות את מהות האדם. לדברי האוצרת, הדימוי עורר מתח רגשי בשל הקרבה הפיזית לגוף, והעלה שאלות על זהות וגבולות.

העבודה התכתבה גם עם רעיונותיהם של הפילוסוף ז'יל דלז והפסיכואנליטיקאי פליקס גואטרי, שראו בגוף האנושי סוכן חושי-פיזי במערכת יחסים עם העולם. מתתיהו תיארה את תהליך ההתבוננות ככזה שבו השאלה הראשונה היא “מה זה?” ורק לאחר מכן "מי זה"?[2][3]

האוצרת שחר שלו כתבה כי הצילום של ראש הגבר הקירח מציע הזרה של המבט הגברי המסורתי באמנות, באמצעות שימוש בגוף גברי ׳גנרי׳ היוצר דימוי פאלי שהוא בו־זמנית מסורס וטעון עוצמה. לדבריה, העבודה מערערת על סטריאוטיפים מגדריים ומתפקדת כ׳דיוקן פארודי׳ של אידיאל גברי, על רקע שינויים חברתיים ומגדריים בני-זמננו.[4]

מבקרת האמנות גליה יהב התייחסה למיצב כ׳מיצב חפצים׳, שמעליהם הוצב תצלום של דמות גבר קירח מצולמת מאחור. לדבריה, הדימוי מקבל איכות פיסולית המעוררת אי־נוחות, ומעלה אסוציאציות כגון ׳כד עם שתי אוזניים׳, ׳אבן מחוקת פנים׳ או ׳איבר גידם מרתיע׳.[5]

בשנת 2019 הציגה יעל יודקוביק את תערוכת היחיד "הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ" בגלריה "שלוש" בתל אביב. המיצב התבסס על הדימוי של פצעי לחץ - מצב גופני הנגרם עקב חוסר תנועה או קיבוע ממושך של הגוף והציע הקבלה בין תהליכים פיזיים לבין מצבים נפשיים וחברתיים, תוך רמז למציאות הישראלית־פלסטינית.

קובץ:״הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ״, 2019.jpg
"הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ", 2019

במיצב שולבו ייצוגים פיסוליים מופשטים, שיצגו נשים ואימהות, לצד טקסטים בערבית, הכוללים פתגמים ואמרות מסורתיות שהומרו ללשון נקבה, וכן משפטים מקוריים שנכתבו על ידי האמנית. חלק מהטקסטים מבוססים על משפטים אישיים שתורגמו לערבית, בעוד אחרים לקוחים מפתגמים שבמקורם מנוסחים בלשון זכר ועובדו ללשון נקבה, כמחווה לנשים העומדות במרכז יצירתה. הטקסטים הוצגו על לוח כיתה שחור וכללו אמירות כגון: "בטחי באללה אך אל תשכחי לקשור את הגמל", "מדדי את עומק הנהר לפני שתטילי את עצמך למימיו" ו"החירשת שמעה, שהאילמת אמרה, שהעיוורת ראתה, כיצד הפיסחת רצה", לצד משפטים מקוריים של יודקוביק, ביניהם: "משמנת פטמות, יורקת טילים, חופרת מנהרות, מחדירה כוחות", "מניקה למרחקים ארוכים", "צל אישה אינו אישה" ו"קורה שאישה נולדת ללא גבולות".[6]

המשוררת והמסאית שרון אס מציינת כי יודקוביק "פתחה מקום והכניסה פנימה את לשון העתיד", לשון שבה "נשים, אימהות, איקונות של פיתוי ויופי… הפכו ליצורים" שהתכנסו כדי לבשר כי "ניתן למנוע ולטפל בפצעי הלחץ". האוצרת וחוקרת האמנות טלי תמיר כתבה בטקסט הקטלוג כי עבודותיה מתאפיינות בסירוב "להתמוטט אל חיק המלנכוליה", ומשלבות אובייקטים וטקסטים בגישה פרודית.[7][8]

במסגרת טקסט הקטלוג שליווה את התערוכה, כתבה יודקוביק על ייצוג האימהות ביצירותיה: "הנשים אצלי, ברובן, מלוהקות כאימהות, או כבעלות תודעה הורית. אימהות מביאות חיים, מגדלות את צאצאיהן ומגוננות עליהם, ומכאן אך טבעי שתדאגנה למניעת פצעיהם בעתיד".[9]

במהלך התערוכה התקיים מפגש שבו קיבלו עשרים פלסטינים, תושבי ערים וכפרים בגדה המערבית, וחברי "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני", אישור חד-פעמי משירות הביטחון הכללי (שב"כ), לכניסה לישראל לצורך ביקור בתערוכה, צעד חריג במקרים מסוג זה. במפגש השתתפו גם עשרים חברים ישראלים מהפורום. עבור רוב המשתתפים הפלסטינים, היה זה ביקורם הראשון בתל אביב ובגלריה לאמנות עכשווית.

קובץ:ללא כותרת, 2022 (עץ ודלי בניין) 40 25 175% 20.jpg
ללא כותרת, 2022 (עץ ודלי בניין) 40*25*175

ב-2023 הציגה יודקוביק את תערוכת היחיד "מותי בא לי פתע" בגלריה "שלוש" ביפו. התערוכה עסקה במושג האובדן, ששימש כעדשה לבחינת חוויות קיומיות המעצבות זהות אישית ותרבותית. האובייקטים בתערוכה התבססו על שילובים של חומרים, צורות וחפצים, לעיתים תוך חיבור בין ניגודים צורניים, ולעיתים באמצעות הצבה של חפצי רדי-מייד כמעט ללא עיבוד, כגון כיור שהועמד אנכית או כפות עץ שהזכירו ידיים בתנוחת תפילה. רבות מהעבודות עסקו בגוף האנושי, במחוות גופניות ובגבולות הפיזיים של הגוף, תוך שילוב בין היבטים חומריים למשמעויות סימבוליות, ולעיתים באמצעות חפצים יומיומיים וחומרים טבעיים כמו ענפים וגזעי עץ.

האוצרת נירה יצחקי כתבה בטקסט הקטלוגי כי "הסופיות אינה מקובלת, הבדיה מחפה עליה", וכי "כל פסל הוא קבר, כל אובייקט אנדרטה, כל רישום: יד זיכרון, כל טקסט: אפיטף", וציינה גם את נוכחות ההומור והחיבורים המשובשים בעבודות.[10]

הסופרת יערה שחורי תיארה את האובייקטים בתערוכה כ"איתותים סמליים… המרמזים על תכנים נסתרים אך חומקים מפרשנות ישירה", וציינה את המתח בין נוכחות להיעדר, ובין חיים לבין ייצוגיהם. לדבריה, העבודות "מעוררות כמיהה לשימוש, אך הן בבחינת דימויים של חיים - ולא חיים".[11]

גלריית תמונות עריכה

עבודות באוספים עריכה

עבודות נוספות מצויות באוספים פרטיים בישראל ובעולם.[דרוש מקור]

פרסים ומלגות עריכה

[דרוש מקור]פרס הצטיינות מטעם האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים
[דרוש מקור] מלגת קרן שרת מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל לאמנים צעירים
[דרוש מקור] פרס משרד המדע, התרבות והספורט
[דרוש מקור] מענק מטעם קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל אביב
[דרוש מקור] מענק מטעם קרן המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס
[דרוש מקור] פרס איגוד אמני הפרפורמנס בישראל
[דרוש מקור] פרס ארטלינק - תוכנית בינלאומית לאמנים צעירים בחסות סותביס

קישורים חיצוניים עריכה

כתבות עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ד”ר הדרה שפלן-קצב ״שלוש משתנות״, 2007
  2. ^ דלית מתתיהו מובי דיק ״מועדון הקלון״, 2013 (עברית)
  3. ^ דלית מתתיהו מובי דיק ״מועדון הקלון״, 2013 (אנגלית)
  4. ^ שחר שלו ״אלפא״ על גבריות בישראל, באתר של קרן היינריך בל, 2020
  5. ^ אתר למנויים בלבד גליה יהב, לאן נעלם הלוויתן? על התערוכה "מובי דיק", באתר הארץ, 30 ביוני 2013
  6. ^ יעל יודקוביק על המיצב ״הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ״, 2019
  7. ^ שרון אס: ״הפילה שבחדר״ על העבודות בתערוכה ״הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ״, 2019
  8. ^ טלי תמיר ״תחבושות וכאפיות״ על המיצב ״הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ״, 2019 (עברית)
  9. ^ טלי תמיר ״תחבושות וכאפיות״ על המיצב ״הכנס השנתי למניעה וטיפול בפצעי לחץ״, 2019 (אנגלית)
  10. ^ נירה יצחקי ״מותי בא לי פתע״, אתר גלריה שלוש (אנגלית), 2023
  11. ^ יערה שחורי ״מישהי חיה כאן״ על העבודותיה של יעל יודקוביק, 2023
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יעל_יודקוביק&oldid=975810"