היבטים דתיים של הנאציזם
פעולות נוספות
הנאציזם כאידאולוגיה טוטליטרית עורר עניין רב בקרב היסטוריונים, חוקרי מדעי המדינה, פילוסופים ואנתרופולוגים, שביקשו לבחון את מרכיביו הדתיים והפסאודו-דתיים.[1] במחקר האקדמי התקיים שיח מתמשך סביב השאלה האם ניתן לראות בנאציזם סוג של "דת פוליטית" – מערכת אמונית חילונית הכוללת פולחנים, סמלים, מיתוסים ודמות מנהיג נערצת.
חוקרים בחנו היבטים מילנריאניים (ציפייה לשינוי עולמי קיצוני), סממנים משיחיים (כגון הצגתו של אדולף היטלר כדמות גואלת), וכן חדירה של מרכיבים אוקולטיים ואזוטריים (סודיים ומיסטיים) להשקפת העולם הנאצית. במרכז דיונים אלו עמדו ניתוחים של האידאולוגיה הנאצית, מוסדותיה, והאופן שבו עוצבה תודעת ההמונים באמצעות סמלים, טקסים, ומסרים שמחקו את הגבול בין הפוליטי לדתי.
הנאציזם והנצרות עריכה
בתוכנית המפלגה הנאצית משנת 1920 נכללה הצהרה בנוגע לדת, המופיעה בסעיף 24. בסעיף זה קובעת המפלגה כי היא תומכת בחופש דת אך רק כל עוד הדתות אינן מתנגדות לערכים ולתחושות המוסריות של "הגזע הגרמני". בנוסף, הסעיף מביע תמיכה במה שנקרא "נצרות חיובית". היסטוריונים רבים ראו בסעיף זה צעד טקטי מכוון, שנוסח במכוון בצורה עמומה כדי לאפשר פרשנויות רבות ושונות.
עם זאת, ההיסטוריון ריצ'רד שטייגמן-גאל, בספרו The Holy Reich, טוען כי ניתוח מעמיק של הסעיף מגלה שלושה מרכיבים מרכזיים שבעיניו מעידים על כך שהנאצים ראו בתנועתם תנועה נוצרית:[2]
- אנטישמיות – שהוצגה כביכול כהמשך למסורת נוצרית
- ערכים מוסריים-חברתיים – תחת הסיסמה "הטוב הכללי קודם לטובת הפרט" (Gemeinnutz vor Eigennutz)
- ניסיון לאחד בין קתולים לפרוטסטנטים – ולגשר על הקרע הדתי בתוך גרמניה.
נושא זה שנוי במחלוקת. ג'ון ס. קונווי טוען כי הרייך הקדוש פורץ דרך בחקר היחסים בין הנאציזם לנצרות,[3] אך הוא סבור כי "הנאציזם והנצרות היו בלתי ניתנים ליישוב".[3] קונווי טוען כי שטייגמן-גאל "צודק ללא ספק בהצבעה על החוב הרב שהנאציזם חב למושגים נוצריים גרמניים", אך רואה במסקנתו זו "מוגזמת".[3]
היטלר העריץ את מרטין לותר,[4] דמות מרכזית ברפורמציה הפרוטסטנטית. בעוד האנטישמיות של לותר זוהתה כמקור השראה לנאציזם, והופיעה ביצירות תעמולה משנות ה-30, כולל ספר ילדים אנטישמי,[5][6] אחרים טוענים כי תפקידה פחות משמעותי. לדוגמה, הנס י. הילרברנד טוען כי ההתמקדות בהשפעת לותר על האנטישמיות הנאצית מתעלמת מגורמים אחרים בהיסטוריה של גרמניה.[7]
הנאצים נעזרו בתאולוגים, כמו ד"ר ארנסט ברגמן. ברגמן, ביצירתו "עשרים וחמש התזות של הדת הגרמנית" טען כי הברית הישנה וחלקים מהברית החדשה אינם מדויקים. הוא הציע כי ישו היה ממוצא ארי וראה בהיטלר את המשיח החדש.[8]
לאחר כניעת גרמניה הנאצית פרסם המשרד האמריקאי לשירותים אסטרטגיים דו"ח שכותרתו "התוכנית הנאצית הראשית: רדיפת הכנסיות הנוצריות".[9] היסטוריונים ותאולוגים מסכימים כי מטרת המדיניות הנאצית כלפי הדת הייתה להסיר תכנים יהודיים מפורשים מהתנ"ך (הברית הישנה, הבשורה על-פי מתי, ואיגרות פאולוס) ולהפוך את האמונה הנוצרית לדת חדשה, נקייה מכל אלמנט יהודי ומותאמת לנאציזם, לאידאולוגיה הוולקית ולעקרון הפיהרר.[10][11]
אלפרד רוזנברג היה דמות משפיעה בפיתוח הנצרות החיובית. ביצירתו המיתוס של המאה העשרים, הוא כתב כי:[12]
- פאולוס היה אחראי להרס הערכים הגזעיים שהיו קיימים בתרבויות היוונית והרומית;
- הדוגמה של הגיהנום, שהודגשה בימי הביניים, הרסה את הרוח החופשית של הנורדים;
- החטא הקדמון וחסד הם רעיונות מזרחיים שפוגעים בטוהר ובחוזק של הדם הנורדי;
- הברית הישנה והגזע היהודי אינם יוצאי דופן, ויש לחזור לאגדות ועממיות של העמים הנורדיים;
- ישו לא היה יהודי, שכן דמו היה נורדי, שהורש ממשפחתו האמורית.
אמונות דתיות של נאצים מובילים עריכה
בתנועה רחבה כמו הנאציזם, לא מפתיע לגלות שאנשים יכלו לאמץ מערכות אידאולוגיות שנראות כמנוגדות זו לזו. האמונות הדתיות של מנהיגי הנאצים הבכירים היו מגוונות מאוד.
הקושי של ההיסטוריונים טמון בהערכת לא רק ההצהרות הפומביות, אלא גם ההצהרות הפרטיות של הפוליטיקאים הנאצים. שטייגמן-גאל, שביקש לעשות זאת במחקרו, מצביע על דמויות כמו אריך קוך (ששימש לא רק כגאולייטר של פרוסיה המזרחית ורייכסקומיסר של נציבות הרייך אוקראינה, אלא גם כנשיא נבחר של הסינוד המחוזי של פרוסיה המזרחית בכנסייה האוונגלית של האיחוד הפרוסי הישן)[13] וברנהרד רוסט[14] כדוגמאות לפוליטיקאים נאצים שהצהירו על אמונתם הנוצרית גם בפרטיות.
אדולף היטלר עריכה
אמונותיו הדתיות של אדולף היטלר היו נושא למחלוקת בקרב חוקרים, אך הקונצנזוס הרחב בקרב היסטוריונים הוא כי היה אדם חסר דת, עוין כלפי הנצרות, אנטי-כנסייתי ודוגל בגישה מדעית-חילונית. עדויות רבות, בהן ביקורתו החריפה והגלויה כלפי עקרונות הדת הנוצרית, התבטאויות פרטיות שבהן תיאר את הנצרות כאמונה טפלה מזיקה, ומאמציו הניכרים לצמצם את השפעתה ועצמאותה של הנצרות בגרמניה לאחר עלייתו לשלטון כל אלה מובילים את הביוגרפים המרכזיים של היטלר למסקנה כי מדובר באדם חסר אמונה דתית ומתנגד פעיל לנצרות.
ההיסטוריון לורנס ריס קבע כי לא נמצאה כל עדות לכך שהיטלר, בחייו האישיים, האמין בעקרונות הבסיסיים של הכנסייה הנוצרית. ידידו מהתקופה המוקדמת בפוליטיקה, ארנסט האנפשטנגל, העיד כי "לכל דבר ועניין, היה אתאיסט כשאני הכרתי אותו". עם זאת, ישנם חוקרים בהם ריצ'רד וייקארט ואלן בולוק המטילים ספק בהגדרה של היטלר כאתאיסט מובהק, וטוענים כי על אף סלידתו מהנצרות, הוא ככל הנראה החזיק באמונה רוחנית כלשהי.
אדולף היטלר נולד לאם קתולית מאמינה והוטבל בכנסייה הקתולית הרומית.[15] בשנת 1904, בהתאם לרצונה של אמו, עבר טקס אישור (קונפירמציה) בקתדרלה הקתולית בלינץ, אוסטריה העיר שבה התגוררה משפחתו. ההיסטוריון ג'ון טולנד מציין כי לפי עדויות, הסנדק של היטלר בטקס נאלץ כמעט "לחלץ ממנו את המילים", כאילו הטקס כולו עורר בו תחושת דחייה.[16]
החוקר ריסמן מציין כי לפי מספר עדים שהתגוררו עם היטלר בבית מחסה לגברים בווינה, הוא לא חזר עוד להשתתף במיסה או לקבל את הסקרמנטים לאחר שעזב את בית הוריו.[17] עדים נוספים, שחיו לצידו בתקופה שבה היה נער מתבגר ועד שנות ה־20 המוקדמות שלו, העידו כי מרגע שעזב את ביתו בגיל 18 לא נראה עוד בכנסייה.
בשלביו הראשונים כפעיל פוליטי, ניסה אדולף היטלר להציג את עצמו בפני הציבור הגרמני כמאמין נוצרי. בנאומיו הציבוריים, בעיקר טרם עלייתו לשלטון ובשנות שלטונו הראשונות, הוא תיאר את עצמו כבן לדת הנוצרית. היטלר והמפלגה הנאצית קידמו את רעיון "הנצרות החיובית" זרם אשר דחה רבים מהעקרונות המסורתיים של הנצרות, ובפרט את האמונה באלוהותו של ישו ואת הקשר ליהדות ולברית הישנה.[18]
באמירה שצוטטה רבות, תיאר היטלר את ישו כלוחם ארי שנאבק ב"כוחם ויומרנותם של הפרושים המושחתים" וב"חומרנות היהודית" ניסוח שנועד להתאים את דמותו של ישו לתעמולה האנטישמית של הרייך.[19]
בעוד מיעוט קטן של היסטוריונים סבורים כי התבטאויותיו הפומביות של היטלר בענייני דת שיקפו אמונה כנה, הרוב המכריע רואה בכך אמצעי פוליטי תוצאה של חישוב קר ולא של אמונה אמיתית. לדעת מרבית החוקרים, היטלר היה ספקן כלפי דת, עוין כלפי הנצרות, והבין כי כדי להיבחר ולשמר את כוחו, עליו להציג את עצמו כמי שמזדהה עם ערכי הנצרות דת שרוב הגרמנים באותה תקופה האמינו בה.
מאחורי הקלעים, לעומת זאת, הביע היטלר פעמים רבות בוז כלפי הנצרות, והבהיר למקורביו כי הימנעותו מביקורת פומבית נגד הכנסייה נובעת משיקולים פוליטיים ולא מעקרונות מוסריים. ביומן פרטי מאפריל 1941 כתב שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס כי אף שהיטלר היה "מתנגד נחרץ" לוותיקן ולנצרות, הוא אסר עליו לפרוש מהכנסייה "מטעמים טקטיים", כלשונו.
הצהרותיו של היטלר בפני מקורביו, כפי שתועדו על ידי גבלס, בזיכרונותיו של אלברט שפר, ובשיחות האישיות שתיעד מרטין בורמן באסופת שיחות השולחן של היטלר, מחזקות את ההבנה כי מדובר בדמות חסרת אמונה דתית ובעלת עמדות אנטי-נוצריות מובהקות. מקורות אלה כוללים שורת התבטאויות פרטיות שבהן לגלג היטלר על עקרונות הנצרות, תיאר אותם כבלתי-שפויים, כמכשול להתקדמות מדעית וככוח הרסני מבחינה חברתית.
עם עלייתו לשלטון, פעל היטלר ומשטרו לצמצום השפעתה של הנצרות על החברה הגרמנית. החל מאמצע שנות ה־30, הלך ותפס מקום מרכזי בהנהגה גרעין של פעילים אנטי-כנסייתיים מובהקים בהם יוזף גבלס, מרטין בורמן, היינריך הימלר, אלפרד רוזנברג וריינהרד היידריך אשר מונו על ידי היטלר לתפקידים בכירים והובילו קו נוקשה נגד מוסדות הדת.
אותם גורמים רדיקליים קיבלו לרוב גיבוי או לפחות עצימת עין ממסדית לפעולותיהם נגד הכנסיות. במסגרת מדיניות זו ניסה המשטר ליצור כנסייה פרוטסטנטית מאוחדת תחת פיקוח המדינה "כנסיית הרייך" אך המהלך נתקל בהתנגדות עיקשת מצד כנסיית הווידוי. במקביל, נעשו צעדים נחושים לחיסול ההשפעה הפוליטית של הקתוליות בגרמניה.
אמנם נחתם הסכם הרייכסקונקורדט עם הוותיקן, שנועד להבטיח את זכויות הכנסייה הקתולית, אך היטלר הפר את ההסכם שוב ושוב, והתיר רדיפה שיטתית של מוסדותיה ושל נציגיה.
המיעוטים הדתיים הקטנים יותר סבלו מדיכוי חמור אף יותר: היהודים נרדפו והושמדו בהתאם לאידאולוגיה הגזעית הנאצית, ועדי יהוה נרדפו באכזריות בשל סירובם לשרת בצבא או להישבע אמונים להיטלר.
היטלר עצמו הביע את אמונתו כי הנצרות תקרוס בסופו של דבר בעקבות התקדמות המדע, וכי אין אפשרות לקיום משותף בין הנאציזם לדת לאורך זמן. אף שהיה מוכן לדחות עימותים עם מוסדות הדת מסיבות טקטיות, מרבית ההיסטוריונים סבורים כי מטרתו הסופית הייתה חיסולה של הנצרות בגרמניה או לפחות עיוות מוחלט של מהותה והכפפתה לתפיסת העולם הנאצית.[20]
רודולף הס עריכה
לפי גודריק-קלארק, רודולף הס היה חבר באגודת תולה לפני שהפך לדמות בולטת במפלגה הנאצית.[21] כסגנו הרשמי של אדולף היטלר, הס הושפע גם מפילוסופים כדוגמה רודולף שטיינר ומאנתרופוסופיה.[22] בעקבות טיסתו לסקוטלנד, ראש המשטרה החשאית ריינהרד היידריך אסר על ארגוני לודג'ים וקבוצות אזוטריות ב-9 ביוני 1941.[23]
הערות שוליים עריכה
- ^ "Semi-religious beliefs in a race of Aryan god-men, the needful extermination of inferiors, and an idealized millennial future of German world-domination obsessed Hitler, Himmler and many other high-ranking Nazi leaders." Goodrick-Clarke, 1985, 203
- ^ Steigmannn-Gall 2003: 14.
- ^ 1 2 3 Review by John S. Conway, H-Net
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Hillerbrand, Hans J. "Martin Luther," Encyclopædia Britannica, 2007.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Kathleen Harvill-Burton, Le nazisme comme religion. Quatre théologiens déchiffrent le code religieux nazi (1932-1945), 2006, ISBN 2-7637-8336-8
- ^ Bernard Raymond, Une église à croix gammée, L'Age d'homme, Geneva, 1980
- ^ Rosenberg, The Myth of the Twentieth Century
- ^ Steigmannn-Gall 2003: 1.
- ^ see: Steigmann-Gall 2003: 122
- ^ Schramm, Percy Ernst (1978) "The Anatomy of a Dictator" in Hitler: The Man and the Military Leader. Detwiler, Donald S., ed. Malabar, Florida: Robert E. Kreiger Publishing Company. p. 46. מסת"ב 0-89874-962-X; originally published as the introduction to Picker, Henry (1963) Hitlers Tischgespräche im Führerhauptquarter ("Hitler's Table Talk")
- ^ John Toland; Hitler; Wordsworth Editions; 1997 Edn; pp. 18
- ^ Rissmann, Michael (2001). Hitlers Gott: Vorsehungsglaube und Sendungsbewußtsein des deutschen Diktators. Zürich, München: Pendo, pp. 94–96; ISBN 978-3-85842-421-1.
- ^ Shirer, 1990, p. 234.
- ^ Steigmann-Gall, Richard (2003). The Holy Reich. Cambridge: Cambridge University Press, pp. 13–50, 252
- ^ Sharkey, Joe (13 January 2002). "Word for Word/The Case Against the Nazis; How Hitler's Forces Planned To Destroy German Christianity". The New York Times. Retrieved 2011-06-07.
- ^ Goodrick-Clarke 2003: 114. Note that Goodrick-Clarke had previously (1985: 149) maintained that Hess was no more than a guest to whom the Thule Society extended hospitality during the Bavarian revolution of 1918.
- ^ Bramwell 1985: 175, 177.
- ^ Bramwell 1985: 178.