אורן (שיר של לאה גולדברג)

"אורן" הוא שיר שכתבה המשוררת לאה גולדברג בשנת 1954, כחלק ממחזור השירים "אילנות". הוא נכלל בקובץ שיריה "ברק בבוקר", שיצא לאור בשנת 1955, וגם בקובץ שיריה "מוקדם ומאוחר", שיצא לאור בשנת 1959. השיר מבטא את חוויית המהגר, הנע ונד בין שתי מולדות שונות. האורן, שמופיע בשני הנופים, משמש סמל לכאב שבמעבר אך גם לצמיחה הנובעת מכפילות השורשים. השיר מסתיים בנימה של השלמה, המדגישה את העושר שבזהות מורכבת ורב-ממדית.

רקע ונושא השיר

שירה של לאה גולדברג "אורן" עושה שימוש במטפורה של עץ האורן כדי לבטא את תחושת השייכות המפוצלת של המשוררת לשתי מולדות שונות, שביניהן היא נקרעת. השיר עוסק בקשייו של המהגר, הנע ונד בין שני עולמות – נוף ילדותו והמולדת החדשה. גולדברג, שעלתה לישראל מליטא, מתארת בשיר את תחושת ההתנתקות מנופי ילדותה בליטא ואת המעבר לנופים שהפכו למולדתה השנייה, ישראל. המכנה המשותף בין שתי המולדות הוא עץ האורן, אשר מופיע הן בנוף האירופי הקפוא והן בארץ ישראל, ומשמש גשר רגשי וסמלי המחבר בין שני המקומות.

מבנה ותוכן השיר

הבית הראשון מתאר את המולדת החדשה – ישראל, דרך ניגוד למה שהמשוררת הכירה במולדת הראשונה. האורן הישראלי, בשונה מהאורן האירופי, אינו עוטה מצנפת שלג ואינו מהדהד את קול הקוקייה. האורן בארץ מזכיר לגולדברג את העבר, אך אינו יכול להחזיר את תחושת השייכות אליו. בבית השני חוזרת גולדברג לתיאור נוף מולדתה הראשונה, ליטא. האורן האירופי מתואר כמלא מחטים ועטוף בשלג, על רקע הקרח הקפוא של החורף בצפון אירופה. תיאור זה מדגיש את השוני המובהק בין שני הנופים, ומעמיק את תחושת הגעגוע והניכור במולדת החדשה. הבית השלישי פונה לציפורים הנודדות, המסמלות את התנועה בין מקומות שונים. גולדברג מזדהה עם תחושת התלישות של הציפורים, "התלויות בין ארץ ושמיים". הביטוי הזה משקף את תחושת חוסר השייכות שלה ואת הכאב שבמעבר בין שתי מולדות שונות, בין זיכרון העבר לבין מציאות ההווה. בבית האחרון מופיעה נימה של השלמה. גולדברג מתארת כיצד שורשיה נטועים בשני נופים שונים, ומטפורת האורן ממשיכה לשמש דימוי לכאב אך גם לצמיחה. המעבר בין המולדות הוא כמו "השתלה" מחדש, אשר מביאה לצמיחה מחודשת. תחושת השייכות המפוצלת מקבלת ממד חיובי של עושר וזהות מגובשת הנובעת מכפילות השורשים.

ניתוח הסמלים בשיר

האורן כמטפורה מרכזית

האורן בשיר מסמל גם יציבות וגם תלישות. מצד אחד, הוא מחבר בין שתי המולדות, אך מצד שני, הוא מדגיש את השוני ביניהן ואת תחושת הזרות של המשוררת. האורן מייצג את הכאב שבמעבר, אך גם את היכולת לצמוח מתוך השורשים הנטועים בשני עולמות שונים.

הציפורים הנודדות

הציפורים הנודדות מסמלות את תחושת המעבר התמידית, את התלישות ואת הכאב שבנדודים. הזדהותה של המשוררת עם הציפורים מבטאת את חוויית המהגר הנקרע בין עבר להווה.

אמצעים אומנותיים בשיר

השיר בנוי כסונטה בת 14 שורות, המחולקות לארבעה בתים במבנה: 4, 4, 3, 3. המבנה הקלאסי תורם לאיזון הפנימי של השיר, אך גם מדגיש את המעבר בין תחושת הכאב להשלמה. בשיר מופיעות חזרות לשם הדגשת רגשות מרכזיים: "כאן לא... כאן לא" – להדגשת הפער בין מה שיש בארץ למה שהיה ב.

"אתכם... אתכם" – להבעת תחושת ההשלמה עם המולדת החדשה. השיר מבוסס על ניגודים מרכזיים בין "כאן" ל"שם", בין המולדת החדשה למולדת הישנה, בין נוף קר וחורפי לנוף חם ומזרחי. הניגודים מעמיקים את תחושת הכאב ואת ההתמודדות עם כפילות השייכות. האורן הוא מטפורה לקיום המפוצל של המשוררת בין שתי המולדות. השימוש במטפורות נוספות, כמו "מצנפת שלג" ו"כובש הפלג", מחזק את הדימויים של נוף הילדות. המשוררת מייחסת תכונות אנושיות לעצים ולציפורים: "יחבוש העץ", "ציפורי מסע יודעות". ההאנשה מאפשרת להעמיק את תחושת ההזדהות עם המהות הכואבת של הנדודים. השיר כולל חריזה מגוונת ומעורבת: בבתים הראשונים – חריזה מסורתית א-ד, ב-ג. בבתים המאוחרים – חריזה חופשית המדגישה את המעבר לסגנון דיבורי יותר.

קישורים חיצוניים

• אורן / לאה גולדברג, באתר האינטרנט של אלוני יצחק