לשבת יצרה

לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ היא מצווה מדברי קבלה ולדעת רבים גם מדברי סופרים, שלפיה יש להוסיף ביישוב העולם ולהרבות ילדים, מעבר לקיום המינימלי של מצוות פרו ורבו. יסוד המצווה נלמד מן הפסוק: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ".

מקור המצווה ותוקפה

מקור עיקרי למצווה מובא בדברי חז"ל:

”נשא אדם אשה בילדותו – ישא אשה בזקנותו; היו לו בנים בילדותו – יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך” (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב')

מדברי חז"ל עולה כי גם לאחר שנולדו לאדם שני ילדים וקיים מצוות פרו ורבו, עדיין ישנה מצווה להמשיך ולהוליד ילדים. מעמדה ההלכתי של הוראה זו אינו חד-משמעי: ישנן שיטות כי מדובר במצווה מדברי סופרים, וישנן שיטות שהפסוקים המובאים אינם אלא אסמכתא בלבד ומדובר במצווה מדברי קבלה בלבד.

הרמב"ם פוסק כי מדובר במצווה מדברי סופרים: ”אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם” (משנה תורה, הלכות אישות טו, טז)

גדרי המצווה

מצוות "לשבת יצרה" היא הרחבה של מצוות פרו ורבו. בעוד שמצוות התורה מוגדרת בשיעור מינימלי, מצווה זו אינה מוגבלת לשיעור קבוע, אלא להרבות יישוב בעולם.

דיני המצווה

מבואר בגמרא, שאין מוכרים ספר תורה אפילו לצורך קיום מצוות, אך מותר למכרו לצורך נישואין, משום ש"לא תוהו בראה, לשבת יצרה". נחלקו הראשונים האם היתר זה נאמר רק קודם קיום מצוות פרו ורבו, שמכירת ספר התורה היא עבור מצוות פרו ורבו, או שגם לאחר שקיים מצוות פריה ורבייה ומה שמוכר הוא רק לצורך מצוות לשבת יצרה.

לשיטות המתירים למכור ספר תורה אף שמדובר במצווה מדרבנן מסבירים כי אף שמקורה של המצווה בדברי חכמים מדובר במצווה חשובה.

מי מחויב במצווה

בניגוד למצוות פרו ורבו, שחיובה נאמר על גברים, כתבו הפוסקים כי מצוות "לשבת יצרה" חלה הן על גברים והן על נשים, מאחר שהמצווה נובעת מן החובה הכללית ליישב את העולם, ואין היא מוגבלת למי שנצטווה במצוות פרו ורבו. בהתאם לכך, לשיטות שניתן למכור ספר תורה אף לצורך תוספת הולדה, מותר למכור ספר תורה אף לצורך נישואי אישה, כאשר הדבר נדרש כדי שתוכל להינשא.

קישורים חיצוניים

• גדרי מצוות 'לשבת יצרה', באתר הרחבות לפניני הלכה
• מצוות פרו ורבו ומצוות 'שבת', באתר ישיבת הר עציון