Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

פליקס גואטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־10:17, 21 באוקטובר 2025 מאת ~2025-28864-16 (שיחה) (ספרים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
פייר-פליקס גואטרי
Pierre-Félix Guattari
קובץ:フェリックス・ガタリ.jpg
לידה 30 באפריל 1930
פטירה 29 באוגוסט 1992 (בגיל 62)
פריז
מדינה צרפת
תחומי עניין פסיכואנליזה, פילוסופיה, מרקסיזם, אדריכלות, ספרות
הושפע מ טרוצקי, פרויד, מרקס, סארטר, ניטשה, לאקאן, אלתוסר, דלז
השפיע על ז'יל דלז, בריאן מסומי, אנטוניו נגרי, בריאן ריינולדס, מייקל הארדט, ניק לנד, מרסלה אלטהאוס-ריד, מארק פישר
עיסוק פסיכיאטר, פסיכולוג, פסיכואנליטיקאי, פילוסוף, תסריטאי
מעסיק סורבון
ילדים עמנואלה גואטרי
מספר ילדים 1

פייר-פליקס גואטריצרפתית: Pierre-Félix Guattari;‏ 30 באפריל 193029 באוגוסט 1992) היה פסיכואנליטיקאי, פילוסוף, סמיוטיקאי, פעיל חברתי ותסריטאי צרפתי. הוא ייסד את הסכיזואנליזה (schizoanalysis) עם ז'יל דלז ואת האקוסופיה (ecosophy) במקביל לארן נס, וידוע בעיקר בזכות שיתופי הפעולה הספרותיים והפילוסופיים שלו עם דלז, בעיקר בחיבורים אנטי-אדיפוס (1972) אלף מֵישָרים (1980), שני הכרכים המהווים את "קפיטליזם וסכיזופרניה".

ביוגרפיה עריכה

מרפאת לה בורד עריכה

גואטרי נולד ב-Villeneuve-les-Sablons, פרוור שתושביו בני מעמד הפועלים בצפון מערב פריז.[1] אביו היה מנהל מפעל. בנערותו עסק גואטרי באקטיביזם-טרוצקיסטי, ובבגרותו הוכשר אצל הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן (שגם ערך לו אנליזה) בתחילת שנות ה-50.[2] לאחר מכן, הוא עבד כל חייו במרפאה הפסיכיאטרית הניסיונית של לה בורד (La Borde) בניהולו של תלמידו של לאקאן, הפסיכיאטר ז'אן אורי. הוא פגש לראשונה את אורי במרפאה פסיכיאטרית פרטית בסאומרי שבאזור הלואר. גואטרי הלך בעקבות אורי ללה בורד ב-1955, שנתיים לאחר שהוקמה.[3] לה בורד היה מקום לשיחה בין סטודנטים רבים לפילוסופיה, פסיכולוגיה, אתנולוגיה ועבודה סוציאלית .

בלה בורד גואטרי פיתח אוריינטציה חדשה במיוחד שפותחה שכללה השעיית צמד מטפל/מטופל הקלאסי לטובת דיון פתוח בטיפול קבוצתי. בניגוד לסגנון פסיכואנליטי האינדיבידואלי של האסכולה הפרוידיאנית, תרגול זה חקר את הדינמיקה של מספר נושאים באינטראקציה מורכבת. היא הובילה את גואטרי לחקירה פילוסופית רחבה יותר ומעורבות פוליטית במגוון רחב של תחומים אינטלקטואליים ותרבותיים (פילוסופיה, אתנולוגיה, בלשנות, אדריכלות ועוד).

שנות ה-60 עד שנות ה-70 עריכה

מ-1955 עד 1965, ערך וכתב גואטרי בעיתון הטרוצקיסטי La Voie Communiste.[4] הוא תמך במאבקים אנטי-קולוניאליסטיים כמו גם באוטונומים האיטלקיים. גואטרי גם לקח חלק ב-GTPSI, שאסף פסיכיאטרים רבים בתחילת שנות ה-60 ויצר את האגודה לפסיכותרפיה מוסדית בנובמבר 1965. באותו זמן הוא ייסד, עם אחרים, את FGERI ואת Recherche. ה-FGERI נועד לייצג היבטים של ההתקשרויות הפוליטיות והתרבותיות המרובות של גואטרי: קבוצה לצעירים היספנים, החברות הצרפתית-סינית, פעילות האופוזיציונית כנגד מלחמת העצמאות באלג'יריה ומלחמת בווייטנאם, ההשתתפות ב-MNEF, עם UNEF, מדיניות המשרדים לסיוע אקדמי פסיכולוגי (BAPU), ארגון קבוצות העבודה של האוניברסיטה (GTU), אך גם ארגון מחדש של קורסי ההכשרה עם מרכזי ההכשרה לשיטות החינוך פעילויות (CEMEA) לאחיות פסיכיאטריות, וכן הקמת מלגת אחיות (Amicales d'infirmiers). (בשנת 1958), לימודי אדריכלות ופרויקטים של בניית בית חולים יום ל"סטודנטים ועובדים צעירים".

בשנת 1964 נולדה ביתו עמנואלה גואטרי שימוש בתבנית צר עבור "Emmanuelle Guattari" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').

ב-1967 הופיע כאחד ממייסדי OSARLA (ארגון הסולידריות והסיוע למהפכה הלטינית-אמריקאית). ב-1968 פגש גואטרי דניאל כהן-בנדיט, ז'אן-ז'אק לבל וג'וליאן בק. הוא היה מעורב באירועי מאי 1968. קודם לכן באותה השנה פגש גואטרי לראשונה את ז'יל דלז באוניברסיטת וינסנס. האירועים היוו בסיס לדיוניהם שהובאו יחדיו בחיבורם אנטי-אדיפוס (1972), אשר מישל פוקו תיאר בהקדמה שלו לספר כ"מבוא לחיים הלא-פשיסטים". ב-1970 הקים את גואטרי את CERFI, שפיתח את הגישה שנחקרה בכתב העת Recherches. בשנת 1973, גואטרי נשפט ונקנס על ביצוע "עלבון להגינות ציבורית" על פרסום גיליון של Recherches בנושא הומוסקסואליות.[5] ב-1977, הוא יצר את ה-CINEL ל"מרחבים חדשים של חופש" לפני שהצטרף לתנועה הסביבתית עם ה"אקוסופיה " שלו בשנות ה-80 .

שנות ה-80 עד שנות ה-90 עריכה

בספרו האחרון, Chaosmosis (1992), חזר גואטרי לשאלת הסובייקטיביות. שאלה זו עוברת דרך כל יצירותיו, מפסיכואנליזה וטרנסברסליות (אוסף מאמרים מ-1957 עד 1972), דרך שנות חורף (1980-1986) וקרטוגרפיות סכיזואנליטיות (1989), ועד לשיתוף הפעולה שלו עם דלז, מהי פילוסופיה? (1991). ב-Chaosmosis, גואטרי מציע ניתוח של סובייקטיביות במונחים של ארבעה פונקציות:[6]

  1. שטפים חומריים, אנרגטיים וסמיוטים;
  2. מַעֲרָכָה מכנית קונקרטית ומופשטת;
  3. יקומים וירטואליים בעלי ערך;
  4. טריטוריות קיומיות סופיות.

סכמה זו מנסה לתפוס את ההטרוגניות של רכיבים המעורבים בייצור סובייקטיביות, כפי שגואטרי מבין זאת, הכוללים גם רכיבים סמיוטים.[7]

שנים מאוחרות עריכה

קובץ:Père-Lachaise - Division 42 - Guattari 02.jpg
קברו של גואטרי בפר לשז, פריז

ב-29 באוגוסט 1992, שבועיים לאחר ראיון לטלוויזיה היוונית עם יורגוס ולטסוס,[8] מת גואטרי בלה בורד מהתקף לב.[9]

בשנת 1995, לאחר מותו, פורסם החיבור Chaosophy (כאוס-סופיה), אוסף מאמרים וראיונות הנוגעים לעבודתו של גואטרי כמנהל מרפאת לה בורד הניסיונית ושיתופי הפעולה שלו עם דלז. האוסף כולל חיבורים כמו "תוכנית מאזן למכונות חושקות", החתום יחד עם דלז, ו"כולם רוצים להיות פשיסטים". הוא מספק מבוא לתיאוריות של גואטרי על "סכיזואנליזה", תהליך שמפתח את הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד אך נוקט בגישה ניסיונית וקולקטיבית יותר כלפי ניתוח.

ב-1996 יצא לאור אוסף נוסף של מאמריו, הרצאותיו וראיונותיו של גואטרי, Soft Subversions, העוקב אחר התפתחות הגותו ופעילותו לאורך שנות ה-80. המאמרים כוללים ניתוחים של גואטרי בנושאי אמנות, קולנוע, תרבות נוער, כלכלה וכוח, ומפתחים מושגים כמו "מיקרופוליטיקה", "סכיזואנליזה" ו"להיות אישה", שמטרתם לשחרר את הסובייקטיביות ולפתוח אופקים חדשים להתנגדות פוליטית ויצירתית. לתהליכי הסטנדרטיזציה וההומוגנית של הקפיטליזם הגלובלי (שהוא מכנה "קפיטליזם עולמי משולב") ב"עידן הפוסט-מדיה". לדוגמה, הוא השתמש במונח "מיקרופוליטיקה" כדי לתחום רמה מסוימת של התבוננות בפרקטיקות חברתיות (כלכלה לא-מודעת, שבה יש גמישות מסוימת בביטוי הרצון והמוסד) ובאופן מעשי, כדי להגדיר, סגרגציה גאוגרפית, תחום ההתערבות של אנשים שפועלים לעניין את עצמם בשיח של האחר.[10]

ביבליוגרפיה עריכה

תרגומים לעברית עריכה

ספרים עריכה

  • ז’יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא - לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005.
  • ז'יל דלז ופליקס גואטרי, מהי פילוסופיה?, מצרפתית: אבנר להב, רסלינג, 2008.
  • ז'יל דלז ופליקס גואטרי, האנטי-אדיפוס, קפיטליזם וסכיזופרניה – כרך ראשון, מצרפתית: מריאנה בר, רסלינג, 2025.[11]

מאמרים עריכה

תורגומים לאנגלית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|פליקס גואטרי]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Guattari (1989, ix).
  2. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ Guattari (1989, x).
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ Guattari (1992, 124).
  7. ^ Guattari (1992, 4).
  8. ^ "Entretien avec Félix Guattari à la télévision grecque (אורכב 09.03.2016 בארכיון Wayback Machine)" ("Felix Guattari interview on Greek television"), Revue Chimères, 4 February 2009 (in French)
  9. ^ "Obituary: Felix Guattari" by James Kirkup, The Independent, 31 August 1992
  10. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  11. ^ העמוד של יצחק בנימיני ברשת "X"