דוד ניב (רופא)
פעולות נוספות
| לידה | 6 באוגוסט 1950 |
|---|---|
| נרצח | 6 בפברואר 2007 (בגיל 56) |
| תאריך עלייה | דצמבר 1950 |
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בולוניה |
| התמחות | רפואת כאב, הרדמה, טיפול נמרץ |
| תפקידים |
|
| תארים | פרופסור לרפואה |
| מספר ילדים | 3 |
-he.svg){kind=link}
דוד ניב (David Niv; נהגֶה דֶייוויד) (6 באוגוסט 1950 – 6 בפברואר 2007) היה רופא ישראלי, פרופסור לרפואה ומומחה בולט בתחום רפואת הכאב. ניהל את המחלקה לטיפול בכאב במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (בית החולים איכילוב) במסגרת עבודתו הקים וניהל את המרפאה הראשונה לטיפול בכאב בצה"ל, היה מרצה וחבר כבוד של בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, היה ממקימי ארגון הכאב העולמי (אנ') וממנהליו וכיהן כנשיא השלישי של פדרציית הכאב האירופית (EFIC).[1] כתב ופרסם בחייו יותר מ-120 מאמרים בתחומי הרפואה.
ב-6 בפברואר 2007 נורה למוות בידי אלמונים.[2] רוצחיו טרם נתפסו ותיק הרצח נשאר פתוח.
ביוגרפיה עריכה
ניב נולד בסופיה, בירת בולגריה, לאב רופא ולאם לבורנטית. משפחתו עלתה לישראל בדצמבר 1950 כשהיה בן שלושה חודשים. תחילה גרו במעברה ובהמשך עברו לתל אביב, שם גדל והתחנך. היה חבר בתנועת צופי הים של יפו והתאמן בקראטה בבית הספר להגנה עצמית של ד"ר דניס הנובר ("דניס הישרדות") והגיע לדרגת חגורה שחורה.
בשנת 1968 התגייס לצה"ל ועד שנת 1971 שירת בחיל הרפואה. באותה שנה החל בלימודי רפואה באוניברסיטת בולוניה באיטליה. עם סיום לימודיו חזר לישראל ועבר שנת התמחות באיכילוב ובהדסה.
בין השנים 1980–1983 עבר התמחות באוניברסיטת תל אביב בתחום ההרדמה והטיפול הנמרץ ובמקביל החל לעבוד כרופא באיכילוב.[3]
ב-1982 התגורר חצי שנה בלונדון כחלק מתהליך הכשרתו ועבר התלמדות בתחום ההרדמה בבית החולים האמרסמית' (אנ') בבירה.
פעילותו המקצועית עריכה
עם חזרתו ארצה החל פרופ' ניב להדריך תלמידים לרפואה באוניברסיטת תל אביב והפך לבוחן ומרצה במחלקה להרדמה וטיפול נמרץ.
פרופ' ניב החל לעסוק בתחום רפואת הכאב, שבאותן שנים היה בתחילת דרכו בעולם, ובפרט בכאב כרוני. עבד בבית החולים איכילוב במרפאת הכאב הראשונה בישראל – לימים יחידה – שהוקמה בידי פרופ' מרדכי חן. בשנת 1988 נתמנה למנהל היחידה וכיהן בתפקיד זה עד שנרצח.
כעבור שבע שנים ייסד את ארגון הכאב העולמי (World Institute of Pain). בין השנים 1999–2002 כיהן בתפקיד הנשיא השלישי של פדרציית הכאב האירופית (אנ'). ב-9 באוקטובר 2001 ניסח ניב הצהרה בדבר החשיבות של הסדרת הטיפול בכאב ברמה המדינית, האקדמית, הכלכלית והבריאותית והציג אותה לפני הפרלמנט האירופי בפגישה שנערכה בבית הפרלמנט במרחב לאופולד אשר בבריסל, בירת בלגיה.[3]
בתקופה שקדמה להירצחו עמל על המיזם האחרון שלו, הפורום הבין-לאומי לרפואת כאב.
מורשתו עריכה
מפעל חייו של פרופ' ניב היה קידום תפיסת הכאב כמחלה ולא כסימפטום וסיוע בהקלת סבלם של חולים עם כאב כרוני.[3]
שבוע לפני הירצחו חגגה יחידת הכאב באיכילוב, שבראשה עמד, את יובל ה-40 לפעילותה. פרופ' ניב כתב לרגל האירוע את הדברים האלה: "במרבית המקרים הטיפול שלנו נועד להביא לאיזון הכאב, הפחתתו אל מתחת לסף הסיבולת של המטופל, מתוך ידיעה כי לא ניתן לעשות הרבה מבחינת הגורם לכאב, אלא רק לטפל בכאב כמחלה בפני עצמה".[4]
מותו עריכה
ב-6 בפברואר 2007 בשעה 01:15 יצא פרופ' ניב ברכבו ממרפאתו הפרטית ברחוב פרישמן בתל אביב. ניב עשה דרכו אל ביתו שבסביון, וסמוך לשעה 01:30 הגיע למחלף אלוף שדה ברמת גן. כאשר הגיע לרמזור בצומת הרחובות אלוף שדה ורזיאל התקרב אליו רכב ובו כמה אלמונים – והם פתחו עליו בירי מטווח קצר.
פרופ' ניב נפצע אנושות בפלג גופו העליון ובראשו, רכבו עלה על אי תנועה ונבלם לאחר שהתנגש בעץ. מותו נקבע במקום בידי פרמדיק של מד"א.[2]
חקירת הרצח עריכה
בשעה 01:30 בלילה, בין יום שני לשלישי, התקבל דיווח במשטרת ישראל על תאונת דרכים אשר אירעה זמן קצר לפני כן ברחוב אלוף שדה. השוטרים שהגיעו לזירה הבחינו מיד כי מדובר באירוע ירי.
מפקד מחוז המרכז, ניצב דוד צור, הטיל את החקירה על היחידה המרכזית (ימ"ר) של מחוז תל אביב. תחילה טענה משטרת ישראל כי מדובר ברצח אשר נגרם מטעות בזיהוי, אך טענה זו הופרכה במהרה. נבדקו כיווני חקירה רבים והמשטרה התקשתה להצביע על מבצעי הרצח.
שנה ושבעה חודשים לאחר הרצח, בספטמבר 2008, הגיעו חוקרי המשטרה לפריצת דרך בחקירה ועצרו ארבעה חשודים – סלים אל-באז, עימאד מוגרבי, מני בן דוד וסמי אל-מוגרבי. האחרון היה החשוד המרכזי בפרשה. החשודים, תושבי רמלה ולוד, בעלי עבר פלילי, שמרו על שתיקה בחקירותיהם ולא שיתפו פעולה עם חוקרי המשטרה.[5][6]
לאחר שבועיים במעצר וללא התקדמות של ממש בחקירה החשודים שוחררו לביתם מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום. תיק חקירת הרצח נותר פתוח.[7][5]
משפחתו עריכה
פרופ' ניב הניח אישה,[8] ושלושה ילדים.
פרסים והוקרה עריכה
- 1982
- מענק המועצה הבריטית למחקר מעבדתי, בית הספר המלכותי לרפואה מתקדמת, בית החולים האמרסמית', לונדון, בריטניה
- מענק בני ברית למחקר מעבדתי, בית הספר המלכותי לרפואה מתקדמת, בית החולים האמרסמית', לונדון, בריטניה
- 1983
- פרס מאגודת המרדימים בישראל למחקר הטוב ביותר שהוצג בקונגרס הבינלאומי ה-13 של אגודת המרדימים בישראל
- מענק שאודר למחקר מעבדתי (בעלי חיים) במחלקה לפרמקולוגיה ופיזיולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לרפואה סאקלר
- 1984 – מענק שאודר למחקר מעבדתי במחלקה לפרמקולוגיה ופיזיולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לרפואה סאקלר
- 1989 – מענק מקרן ג'ובאני ורון להקלה על כאבים, תל אביב
- 1990 – פרס הפוסטר הטוב ביותר, הקונגרס האירופי השמיני להרדמה, ורשה, פולין
- 1991 – מענק משרד הקליטה למחקר, ישראל
- 1992 – מענק מהקרן הלאומית למדע, ישראל
- 1992 – חבר כבוד, האגודה הישראלית לכאב
- 1996 – חבר כבוד, האגודה הרומנית לחקר הכאב
- 1997 – חבר כבוד, האקדמיה האירופית לרפואה טבעית
- 1982 – מענק המועצה הבריטית למחקר מעבדתי בבית הספר המלכותי לרפואה מתקדמת, בית החולים האמרסמית', לונדון, בריטניה
- 1983 – פרס המחקר הטוב ביותר - הקונגרס הבינלאומי ה-13 של אגודת המרדימים הישראלית
- 1990 – פרס המחקר הטוב ביותר - הקונגרס האירופי השמיני להרדמה, ורשה, פולין
- 1992 – חבר כבוד - האגודה הישראלית לכאב (סניף של IASP(אנ'))
- 1996 – חבר כבוד - אגודת הכאב הרומנית (סניף של IASP)
- 1999 – הוענק על מנת להעביר את הרצאת התואר השני על שם סאקלר באוניברסיטת טאפטס, בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
- 2002
- פרס אגודת הכאב האיטלקית (AISD) על מצוינות בהובלת יוזמת אירופה נגד כאב
- תעודת עמית ברפואה התערבותית (FIPP)
- 2003
- חבר כבוד, אגודת הרופאים האמריקאית לכאב התערבותי
- הוענק על מנת להעביר את הרצאת הכבוד ע"ש מריו טיינגו
- פרס מארק צ'איין הראשון על מצוינות בחקר וניהול כאב
- 2005
- חבר כבוד - האיגוד הבולגרי לחקר וטיפול בכאב (סניף של IASP)
- פרס על מצוינות בתחום חינוך לכאב, אגודת הכאב הקולומביאנית (סניף של IASP)
- פרס WIP על מצוינות בהובלת המכון העולמי לכאב
- 2006
- פרס על תרומה לחיים לחקר וטיפול בכאב מוענק על ידי AILD
- האגודה האיטלקית למען כאב
קישורים חיצוניים עריכה
- כואב אבל פחות: 45 שנה ליחידה לטיפול בכאב, באתר המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)
- מחלת הכאב הכרוני, פרופ' דוד ניב, בתוך מכביתון: להרגיש טוב, להיות בריא!, יוני 2003, גיליון 107
- כאבי גב וצוואר: טיפול במרפאת כאב, פרופ' דוד ניב וד"ר מיכאל גופלד, יוני 2003, גיליון 107
הערות שוליים עריכה
- ^ In Memoriam - Professor David Niv, MD, FIPP, World Institute of Pain
- ^ 1 2 אבי כהן, רופא בכיר מאיכילוב נרצח במכוניתו ברמת גן, באתר ynet, 6 בפברואר 2007
- ^ 1 2 3 Michael Gofeld, MD, and David Shulman, MD, David Niv – 1950 to 2007, 2007
- ^ כואב אבל פחות | איכילוב, באתר כואב אבל פחות: 45 שנה ליחידה לטיפול בכאב
- ^ 1 2 שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., תיק פתוח: הרוצח של פרופ' ניב מסתובב חופשי, באתר ynet, 4 בנובמבר 2011
- ^ אבי כהן, ynet, נעצר חשוד בפרשת רצח פרופ' דיוויד ניב מאיכילוב, באתר כלכליסט, 4 בספטמבר 2008
- ^ שוש מולא, תיק באפילה, באתר ידיעות אחרונות, 19 ביוני 2019
- ^ נעם עמית, שומרים, אלמנתו של פרופ' דיויד ניב מדברת, באתר מאקו, 5 בפברואר 2009