Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

א.מ. פורסטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־12:28, 17 בינואר 2026 מאת imported>Drz (כיתוב לתמונה, קישורים פנימיים, הגהת-מה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קובץ:Crystal Clear app help index.svg
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
א.מ. פורסטר
א.מ. פורסטר בציור של דורה קרינגטון מ-1925/1924
א.מ. פורסטר בציור של דורה קרינגטון מ-1925/1924

אֶדְוַארְד מוֹרְגָן פוֹרְסְטֶר (באנגלית: Edward Morgan Forster;‏ 1 בינואר 1879 – 7 ביוני 1970) היה סופר ומסאי אנגלי, שרבים מספריו הוסרטו, והיה מועמד לפרס נובל לספרות בשש עשרה הזדמנויות שונות.

קורות חייו עריכה

פורסטר נולד בלונדון לאב אדריכל. הוא למד בקינגס קולג' באוניברסיטת קיימברידג' בין 1897 ל-1901 והתקבל כחבר בחבורת הדיונים "נושאי הבשורה", ששמם הרשמי היה "אגודת השיח של קיימברידג'". במרכזו של החוג עמדה דמותו של הפילוסוף ג. א. מור, שהשקפותיו ההומאניות-ליברליות השפיעו רבות על חברי הקבוצה. רבים מן החברים ייסדו בהמשך את מה שנודע כ"קבוצת בלומסברי", שפורסטר היה חבר בה בעשור השני והשלישי של המאה ה-20. פורסט תיאר את קיימברידג' בתקופתו בספרו "המסע הארוך ביותר".

אחרי שעזב את האוניברסיטה סייר באירופה עם אמו והמשיך לחיות עמה בסארי עד מותה בשנת 1945. הוא יצא למסעות במצרים, בגרמניה ובהודו עם הקלאסיקן גולדסוורת'י לואוס דיקינסון (אנ') בשנת 1914. בראשית שנות ה-20 הגיע שוב להודו ושימש כמזכירו הפרטי של המהרג'ה של דיואס. את מסעו תיעד בספר "גבעת השטן", ולאחר ששב לאנגליה כתב את ספרו המפורסם ביותר "A Passage to India", שראה אור בשנת 1924.

פורסטר היה זה שגילה לעולם את שירתו של המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס, שאותו הכיר בתקופה בה חי באלכסנדריה.

ספריו עריכה

פורסטר פרסם חמישה רומנים בימי חייו ועוד אחד, "מוריס", הופיע זמן קצר אחרי מותו, אם כי נכתב קרוב לששים שנה קודם. ספר שביעי, "קיץ ארקטי", לא סיים מעולם.

הרומנים המוקדמים שלו, המתרחשים באנגליה ובאיטליה, זכו לשבחי המבקרים אך מכירותיהם לא היו גדולות. "אחוזת הווארד" (Howards End) משנת 1910 פרסם את שמו ברבים.

ספרו הראשון, "מקום בו מלאכים פוחדים לדרוך" (1905), מספר את סיפורה של ליליה, אלמנה אנגלייה צעירה שמתאהבת באיטלקי, ושל מאמצי משפחתה הבורגנית להשיבה הביתה ממונריאנו (המבוססת על סן ג'מיניאנו). בשליחותו של פיליפ הריטון להחזיר אותה מאיטליה יש משהו מן המשותף עם זו של למברט סטרת'ר ב"השגרירים" של הנרי ג'יימס, יצירה שפורסטר דן בה באירוניה ובגישה שלילית משהו בספרו "היבטי הרומן" (1927). "במקום שמלאכים יראים לדרוך" עובד לסרט על ידי צ'ארלס סטארידג' (אנ') בשנת 1991.

ב-1907 יצא לאור ספרו השני של פורסטר "המסע הארוך ביותר" (אנ') (1907), המתאר את דרכו של סופר מתלבט ומנהל בית ספר בווילטשייר, בסגנון המזכיר את אלה של תומאס הארדי וד. ה. לורנס.

הרומן השלישי של פורסטר, "חדר עם נוף" (1908), הוא הקליל והאופטימי ביותר שלו. הוא החל לכתוב אותו כבר בשנת 1901 תחת הכותרת "לוסי", שכן הוא מספר את מסעה של לוסי האניצ'רץ' הצעירה לאיטליה עם דודניתה, והבחירה שהיא נדרשת לה בין ג'ורג' אמרסון, החופשי בדעותיו, לבין האסתטיקן המאופק ססיל וייס. הספר עובד לקולנוע על ידי מרצ'נט ואייבורי בשנת 1987 והוקרן בישראל בשם "זיכרונות אהבה מפירנצה".

"אחוזת הווארד" מ-1910 הוא רומן שאפתני על מצבה של אנגליה, העוסק בקבוצות שונות במסגרת מעמדות הביניים האדוארדיים, המיוצגים על ידי משפחת שלגל האינטלקטואלית הבוהמיינית, משפחת וילקוקס העשירה וחסרת ההתחשבות ומשפחת באסט מהמעמד הבינוני-תחתון החותרת לשפר את מעמדה החברתי.

את הצלחתו הגדולה ביותר השיג פורסטר ב"מסע להודו" (1924). הספר עוסק ביחסים בין מזרח למערב, כפי שהם נראים מבעד לעדשה של הודו בסוף תקופת השלטון הבריטי. פורסטר מחבר בו יחסים אישיים עם פוליטיקה קולוניאליסטית באמצעות סיפורם של אדלה קווסטד האנגלייה וד"ר עזיז ההודי. הספר עובד לסרט קולנוע בבימויו של דייוויד לין שהוקרן בישראל בשם "המעבר להודו". לאחר ההצלחה של "מסע להודו" פורסטר כמעט לא כתב עוד סיפורת מלבד סיפורים קצרים, שנועדו רק לו עצמו ולחוג ידידים מצומצם. בשנות ה-30 וה-40 היה פורסטר לשדרן רדיו מצליח ב-BBC. הוא היה גם לאיש ציבור בקשריו עם האגודה ההומניסטית הבריטית.

לאחר מותו יצא לאור הספר "מוריס" (1971), זהו סיפור אהבה הומוסקסואלי, שגם הוא זכה לעיבוד קולנועי באותו השם של מרצ'נט ואייבורי הפקות בשנת 1987.

נושאי מפתח עריכה

השקפותיו של פורסטר כהומניסט חילוני עומדות בלב יצירתו, שהדמויות בה משתדלות במקרים רבים להבין זו את זו, כדברי המוטו המפורסם של פורסטר, מעבר למחסומים חברתיים. השקפותיו ההומניסטיות באות לביטוי במסה העיונית "דברים שאני מאמין בהם". את שני ספריו הראשונים ניתן לכנות "הרומנים האיטלקיים". בשניהם יש אזכורים למדריכי בדקר המפורסמים, והם עוסקים בתיירים אנגלים צרי-אופק בני המעמד הבינוני בארצות חוץ. רבים מנושאיהם מופיעים בכמה מן הסיפורים הקצרים המקובצים ב-The Celestial Omnibus וב-The Eternal Moment. נושא משותף נוסף ליצירותיו אלה הוא מוות פתאומי של דמויות.

שתי יצירותיו הנחשבות ביותר, "מסע להודו" ו"אחוזת הווארד", בוחנות את חוסר האפשרות לגשר על פערי מעמדות. אף כי יש המייחסים ל"חדר עם נוף" משקל ספרותי פחות יחסית, הריהי יצירתו הנקראת והנגישה ביותר, ששמרה על פופולריות למעלה ממאה השנים שעברו מאז ההוצאה הראשונה.

גם המיניות מהווה נושא מפתח ביצירתו של פורסטר, ויש טוענים, כי אפשר לתאר את כתיבתו כנעה מאהבה הטרוסקסואלית לאהבה הומוסקסואלית.[דרוש מקור] הרומן שלו משנת 1914, "מוריס", שפורסם לאחר מותו ב-1971, בוחן את האפשרות לגשר על פערי מעמדות כחלק מיחסים הומוסקסואליים. ההקדמה ל"מוריס" מתארת את מאבקו עם ההומוסקסואליות שלו עצמו, ונושאים דומים נחקרו בכמה כרכים של סיפורים קצרים בנושאים הומוסקסואליים.

פורסטר משתמש בסמלים כטכניקה ברומנים שלו, ונמתחה עליו ביקורת, מצד ידידו רוג'ר פריי למשל, על דבקותו במיסטיקה. דוגמה לסימבוליזם שלו הוא עץ הבוקיצה ב"אחוזת הווארד"; הדמויות של מרת וילקוקס ברומן זה ושל מרת מור ב"מסע להודו" נושאות קשר מיסטי לעבר ומסוגלות איך שהוא לתקשר עם אנשים מעבר לחוגים שלהן עצמן.

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

חיים אישיים עריכה

במלחמת העולם הראשונה עבד פורסטר במצרים במסגרת הצלב האדום, שם התאהב במוחמד אל-עדל, כרטיסן חשמלית בן 17. אל-עדל הפך לאחד ממקורות ההשראה העיקריים לעבודתו הספרותית של פורסטר, אך מת משחפת באלכסנדריה באביב 1922. לזכרו כתב פורסטר מכתב באורך ספר, השמור בקינגס קולג', ונפתח בציטוט "ליל מנוחה, נערי, כי דבר אינו נצחי; ודאי לא הברית בינינו" ומסתיים בהכרה, שהמשימה להחיות את אהבתם היא בלתי אפשרית.

בראשית שנות השלושים של המאה ה-20 היה פורסטר בקשר קרוב עם בוב ומאי בקינגהאם, שוטר במשטרת לונדון ואשתו, ועם החוג החברתי שלו נמנו גם הסופר והעורך של "המאזין" אקרלי, הפסיכולוג ספרוט, המשורר זיגפריד ששון והסופר תושב בלפסט, פורסט רייד, ולמשך זמן מה, גם המלחין בנג'מין בריטן, שפורסטר כתב את הליברטו לאופרה ההומוארוטית שלו, בילי באד (אנ'), על פי נובלה מאת הרמן מלוויל.

ב-1946 הוענקה לפורסטר חברוּת כבוד בקינגס קולג' שבקיימברידג', שם התגורר שנים רבות. הוא מת ב-1970 בקובנטרי, בביתם של הזוג בקינגהאם שסעדו אותו בשנותיו האחרונות.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: א.מ. פורסטר
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=א.מ._פורסטר&oldid=83037"