Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אלי ציפורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־23:18, 21 במרץ 2026 מאת imported>עפר ש (עריכה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
אלי ציפורי
תקופת פעילות מ-1 ביוני 1984
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}

אלי ציפורי (נולד ב-15 במאי 1962) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, בעל תוכנית קבועה ב"גלי ישראל" והבלוג 'עיתונות אקטיבית'. שימש סגן עורך "גלובס" ועורך העיתון בפועל[1] ובמקביל גם עורך החדשות בו[2]. היה בעל טור בעיתון זה עד לפיטוריו בספטמבר 2019. בשנים 2020–2022 שימש ראש הדסק הכלכלי של העיתון "מעריב השבוע".

קורות חיים עריכה

ציפורי נולד ב-1962. שירת בחיל המודיעין, למד באוניברסיטת תל אביב. ב-1 ביוני 1984 החל לעבוד בעיתון "גלובס" והיה בו עיתונאי מאז ובמשך 35 שנים.

בפברואר 2014 קיבל מ"האגודה לזכות הציבור לדעת" את פרס העיתונות הכלכלית, בגובה 5,000 דולר, בגין "תקשורת כלכלית אמיצה, המדווחת על נושאים כלכליים כהווייתם, ללא התחשבות בגורמים עסקיים, פוליטיים, תקשורתיים ואחרים"[3]. בנימוקי ועדת הפרס נקבע ש"בין הישגיו ... ההעלאה לדיון ציבורי של נושא הרווחים הכלואים, חשיפת הטבות המס לגופים ומגזרים, תחקירים בנושא יוקר מוצרי המזון בישראל לעומת יתר העולם, חגיגות השכר והפנסיה בבנק ישראל, מצב הרפואה הציבורית ובעיקר הסכומים המופרזים של דמי ניהול אשר נגבו מאזרחי ישראל באמצעות חברות הפנסיה והביטוח. המהלכים שנולדו כתוצאה מכתבותיו בתחום זה חסכו לאזרחי ישראל סכום מיצרפי של כמיליארד ש"ח בשנה"[4].

בשנים שבו נוהל המאבק כנגד הריכוזיות במשק הישראלי, היה ציפורי מבקר חריף של המאבק בריכוזיות והיה העורך של מדור "פופוליזם הריכוזיות" בגלובס (שהיה בבעלות הלווה הגדול במשק אליעזר פישמן), ושטען שאין ריכוזיות במשק הישראלי.[5]

בספטמבר 2019 פוטר מעבודתו ב"גלובס".[6] במרץ 2020 מונה לראש הדסק הכלכלי של "מעריב" והחל לשדר תוכנית אישית ברדיו גלי ישראל. עבודתו ב"מעריב" הופסקה באוגוסט 2022.[7]

במהלך משפט נתניהו נהג ציפורי לשבת באולם המשפט, להקליד את הנאמר ולשלוח את המלל אל כנרת בראשי, ששידרה אותו באינטרנט באולפן הפתוח שפתחה לשם כך.[8] ציפורי פרש מהאולפן הפתוח ב-22 בדצמבר 2022 ומאז הוא ממשיך לסקר את המשפט באופן עצמאי באמצעות אתר האינטרנט וערוץ הטלגרם שלו.

בספטמבר 2022 יצא לאור ספרו "הפיכה - הקשר המשחית בין התקשורת לפרקליטות", בו מגולל ציפורי את טענותיו להפיכה שלטונית נגד נתניהו ואת הקשר של עיתונאים לכך[9].

בדצמבר 2023 הוגש נגדו כתב אישום בעוון הטרדת עד בגין פרסום תמונה של ביתה של הדס קליין, עדת תביעה מרכזית במשפטו של נתניהו, בביקורת עליה שהצביע על הפער בין טענותיה שהיא 'נושאת בעול המשפחתי' ו'הייתה בסיכון לפיטורים' אל מול היותה בעלים של וילה בהרצליה[10]. עורך דינו של ציפורי טען שמדובר באכיפה בררנית על רקע הביקורת של ציפורי על הפרקליטות[11].

תביעות דיבה עריכה

נגד ציפורי הוגשו והוא הגיש מצדו מספר תביעות דיבה.

תביעה בסך 142 אלף ש"ח שהוגשה על ידי העיתונאית לשעבר חנה קים באוקטובר 2019[12], נדחתה ובית המשפט פסק בה הוצאות משפט לטובת ציפורי בסך 25 אלף ש"ח.[13]

באפריל 2020 הוגשה נגדו תביעה בסך 100 אלף ש"ח על ידי יאיר לפיד[14], על פוסט של ציפורי שבו כתב כי "חמאס היה שותף מלא למזימות של הקמת ממשלת מיעוט", תביעה שנמשכה לאחר הגשת כתב ההגנה, ללא פסיקת הוצאות לשום צד, בנובמבר 2021.[15]

באוקטובר 2020 הגיש עיתונאי ערוץ 13 ברוך קרא תביעת דיבה כנגד ציפורי[16], בעקבות מספר ציוצים תוקפניים ומאשימים שפרסם על קרא. ציפורי הפסיד בתביעה זו וחויב לפצות את קרא ב-45 אלף ש"ח ולמחוק ארבעה ציוצים פוגעניים[17].

תביעה מצד עיתונאי גלובס אבישי גרינצייג בנובמבר 2020 בסך מיליון ש"ח[18] נענתה בתביעה שכנגד שהגיש ציפורי[19]. תביעתו של ציפורי נדחתה, וביוני 2023 הוא חויב לשלם לגרינצייג כ-200 אלף ש"ח.[20] שני הצדדים ערערו על פסק הדין,[21] וערעוריהם נדחו.[22]

במאי 2022 הגיש ציפורי תביעת דיבה בסך מיליון ש"ח נגד "העין השביעית", "שקוף" והעיתונאים חיים לוינסון, עקיבא נוביק ואבישי גרינצייג.[23]

ציפורי הגיש גם תביעת דיבה נגד עמותת "התמנון", עמותת "הצלחה" ועו"ד אלעד מן, אך משך אותה בדצמבר 2022.[24]

בדצמבר 2022 הגישה עדת תביעה בתיק 1000, הדס קליין, תביעת דיבה בסך 5 מיליון שקלים נגד ציפורי,[25] ובאפריל 2024 הגיש רפ"ק אורי קנר, אחד מחוקרי תיק 4000, תביעת דיבה נגד ציפורי.[26]

ציפורי הגיש תביעת דיבה נגד הבמאי דורון צברי, אך לאחר שבית המשפט חייב אותו להפקיד ערובה בסך 35 אלף ש"ח למקרה שתביעתו תידחה, וקבע כי סיכויי תביעתו "נמוכים, בואך קלושים", משך את תביעתו.[27]

באוקטובר 2024 הגיש ערוץ 12 נגדו תביעת דיבה בסך 3 מיליון שקלים בשל הכינוי בו השתמש ציפורי ביחס לערוץ - "אל ג׳זירה 12".[28][29]

ציפורי תבע את יהודה שפר תביעת דיבה לאחר ששפר פרסם מאמר של גידי וייץ על ציפורי והתנהלותו באולם בו מתנהל משפט נתניהו, לצד הכיתוב "אוירת טרור ואלימות מילולית". התביעה של ציפורי נדחתה בעילת "אמת דיברתי", ובית המשפט קבע שציפורי מצטייר כאיש ריב ומדון שהתנהל באופן שיטתי בצורה מטרידה ומאיימת כלפי עיתונאים ואנשים אחרים הקשורים במשפט נתניהו. במשפט נפסקו על ציפורי תשלום הוצאות בסך של 25 אלף שקלים לשפר.[30][31]

חיים אישיים עריכה

ציפורי נשוי לבתיה, אב לשלושה וגר ברמת גן.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אורן פרסיקו, ויהיו ההפסדים אשר יהיו. נקודת העיוורון של אלי ציפורי, לשעבר סגן עורך "גלובס", באתר העין השביעית, 19 בנובמבר 2017
  2. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, בעלי "גלובס" מחפשים עורך מבחוץ; אלי ציפורי הודח מתפקידו, באתר TheMarker‏, 5 ביולי 2017
  3. ^ דוד אברהם‏, "הענקת פרס לציפורי? קשה לחשוב על בדיחה גדולה יותר בעיתונות הכלכלית", באתר וואלה, 12 בפברואר 2014
  4. ^ אלכסנדר כץ, הזוכה בפרס הישראלי לתקשורת כלכלית: סגן עורך העיתון 'גלובס' אלי ציפורי, באתר ביזפורטל, 21 בינואר 2014
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ פוסט של אלי ציפורי, בעמוד הפייסבוק של אלי ציפורי, 11 בספטמבר 2019
    שוקי טאוסיג, סוף תקופה ב"גלובס", באתר העין השביעית, 11 בספטמבר 2019
  7. ^ אלי ציפורי פוטר ממעריב ותקף: "אפליה, סתימת פיות ברוטאלית", באתר אייס, 27 ביולי 2022
  8. ^ אלי ציפורי, האולפן הפתוח עם כנרת בראשי – איך עובד השידור הישיר של משפט נתניהו?, 14 בינואר 2022
  9. ^ ציוץ, באתר ברשת החברתית "טוויטר"
  10. ^ עמיר קורץ, הפרקליטות: כתב אישום בכפוף לשימוע נגד אלי ציפורי ואבי וייס בשל הטרדת הדס קליין, באתר כלכליסט, 10 ביולי 2023
  11. ^ גלעד מורג, פירסמו את כתובתה של העדה במשפט נתניהו - והואשמו בהטרדת עדה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2023
  12. ^ אורן פרסיקו, תביעת דיבה נגד אלי ציפורי, שכינה מפגינה נגד נתניהו מסיתה וממרידה, באתר העין השביעית, 24 באוקטובר 2019
  13. ^ אורן פרסיקו, ניצחון לאלי ציפורי בביהמ"ש, באתר העין השביעית, 11 באוגוסט 2022
  14. ^ אורן פרסיקו, ח"כ יאיר לפיד תובע דיבה את העיתונאי אלי ציפורי, באתר העין השביעית, 5 באפריל 2020
  15. ^ אורן פרסיקו, לאור ההבהרות, באתר העין השביעית, 28 בנובמבר 2021
  16. ^ איתמר ב"ז, ברוך קרא תובע את אלי ציפורי, המנהל נגדו "קמפיין דיבה שלוח רסן", באתר העין השביעית, 20 באוקטובר 2020
  17. ^ אורן פרסיקו, הפסד לאלי ציפורי בביהמ"ש, באתר העין השביעית, 20 באוקטובר 2022
  18. ^ איתמר ב"ז, תביעת דיבה רביעית נגד אלי ציפורי: כתב המשפט של "גלובס" דורש פיצויים בסך מיליון שקל, באתר העין השביעית, 9 בנובמבר 2020
  19. ^ יפתח בריל, "אתה רואה, השופט, הוא אמר שאני בלתי נסבל!", באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2022
  20. ^ איתמר ב"ז, "השתלחות בלא אישוש כלשהו לאמיתות הדברים", באתר העין השביעית, 5 ביוני 2023
  21. ^ אורן פרסיקו, עיתונאי רקוב, ביטוי פסבדו-עובדתי?, באתר העין השביעית, 28 בספטמבר 2023
  22. ^ אורן פרסיקו, המחוזי: אלי ציפורי ישלם 200 אלף שקל לאבישי גרינצייג, באתר העין השביעית, 19 באוגוסט 2024
  23. ^ אורן פרסיקו, אלי ציפורי בתביעה נגד "העין השביעית" ושורת עיתונאים: "מסע רדיפה", באתר "שקוף", 23 במאי 2022
  24. ^ שוקי טאוסיג, אחד מאותם מקרים חריגים, באתר העין השביעית, 6 בדצמבר 2022
  25. ^ מתן וסרמן, ‏הדס קליין הגישה תביעת לשון הרע נגד אלי ציפורי בסך 5 מיליון שקלים, באתר מעריב אונליין, 15 בדצמבר 2022
    ארז הראל‏, הדס קליין בדיון נגד אלי ציפורי: "יש לי נכדה, אני צריכה לראות את הזוהמה הזאת?", באתר וואלה, 20 ביוני 2023
  26. ^ תביעה: תומכי נתניהו הפכו אותי ל"אויב הימין", באתר העין השביעית, 4 באפריל 2024
  27. ^ אורן פרסיקו, ציפורי נסוג מתביעת דיבה שהגיש, באתר העין השביעית, 15 בנובמבר 2025
  28. ^ תביעת דיבה נוספת נגד ציפורי, באתר העין השביעית, 9 באוקטובר 2024
  29. ^ על סך שלושה מיליון שקלים: חדשות 12 תובעת עיתונאי, באתר מעריב אונליין, 9 באוקטובר 2024
  30. ^ אורן פרסיקו, ביהמ"ש: אלי ציפורי הטריד עיתונאים ופרקליטים והשליט אווירת טרור ואלימות, באתר העין השביעית, 15 בספטמבר 2025
  31. ^ אתר למנויים בלבד חן מענית, נדחתה תביעת הדיבה של אלי ציפורי; השופט קבע כי הוא אכן מטריד עיתונאים ותובעים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2025