Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מריו פוזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־16:13, 24 בדצמבר 2025 מאת imported>Abuasomgu
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
מריו פוזו
Mario Puzo
מריו פוזו תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מריו פוזו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה ניו יורק, ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

מריו פוזואיטלקית: Mario Puzo;‏ 15 באוקטובר 19202 ביולי 1999) היה סופר ותסריטאי אמריקאי סיציליאני שנודע בעיקר בזכות ספריו אודות המאפיה האיטלקית בארצות הברית. זכה בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר עבור הסרט "הסנדק".

קורות חיים עריכה

פוזו נולד למשפחה של מהגרים סיציליאניים במנהטן, בשכונה הלס קיצ'ן. רבים מספריו הושפעו מסביבה זו. פוזו הצטרף לחיל האוויר של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, והוצב באסיה ובגרמניה. ספרו הראשון, "הזירה האפלה", פורסם ב-1955.

ספרו המפורסם ביותר, "הסנדק", פורסם ב-1969. כרקע לכתיבתו שימשו אנקדוטות אודות המאפיה בהן נתקל פוזו בעבודתו כעיתונאי. הספר עובד לטרילוגיה קולנועית מצליחה ומוערכת שבוימה על ידי פרנסיס פורד קופולה; פוזו כתב את התסריטים יחד עם קופולה.

ספר אחר שכתב פוזו, "הדון האחרון", שימש בסיס לסדרת טלוויזיה. פוזו כתב גם את התסריטים לסרט האסונות "רעידת אדמה" ולסרט סופרמן.

פוזו נפטר ב-2 ביולי 1999 בביתו שבלונג איילנד.[1]

מספריו בעברית עריכה

  • דון קורליאונה איש המאפייה, תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, 1971.
  • מאמה לוצ'יה הסנדקית, תרגם אליעזר כרמי, הוצאת מ' מזרחי, 1973.
  • שוטים מתים, תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, 1979.
  • הסיציליאני, תרגם עמשי לוין, הוצאת כנרת, 1986.
  • קנדי הרביעי, תרגמה עידית פז, הוצאת שלגי, 1991.
  • הדון האחרון, תרגמה מאירה לבנת, הוצאת הד ארצי, 1997.
  • השדרה העשירית, תרגמה איטה ישראלי, הוצאת נירם, 1998.
  • אומרטה, תרגמה איטה ישראלי, הוצאת שלגי, 2000.
  • המשפחה, תרגם אורי גולדברג, הוצאת שלגי, 2001.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מריו פוזו]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סיפרו הראשון "הזירה האפלה" מספר על חייל שחוזר מגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה אל משפחתו ואל ארוסתו, אבל הוא עוזב אותם וחוזר לגרמניה להיות עם אהובתו הגרמניה. יש פה מעין דחיה של החברה האמריקאית הלבנה. בכל ספרי וסרטי הפשע של פוזה מתוארים את אנשי המאפיה עם חליפות ועניבות כמו ג'נטלמנים אמריקאים, כשלמעשה לבושם לא היה כזה, אלא יום-יומי. ואת התרבות האמריקאית הלבנה הוא מתאר כמושחתת, אגואיסטית, גזענית.