רובה שירות
פעולות נוספות
רובה שירות הוא הרובה התקני שבו צבא מצייד את חייליו כנשק אישי. בצבאות המודרניים זהו לרוב רובה קרב, רובה סער או קרבין, ובעבר כלל גם רובים בריחיים. בחלק מהצבאות נהוג גם שהחיילים נושאים גם אקדח שירות שמשמש להגנה עצמית בימי שגרה ולגיבוי בשדה הקרב בעיתות מלחמה. הדרישות העיקריות מרובה שירות הן אמינות ועמידות לתנאי שטח קשים, וגם ביצועים טובים ותחזוקה קלה.
הסיבות לציוד כל חיילי הצבא ברובה אחיד הן החיסכון הגדול בלוגיסטיקה, תחזוקה ותחמושת שמאפשרת יצירת מערך אחיד ופריסתו בכלל היחידות והיחידות הלוחמות בפרט. החזקת מערך אחד של תחמושת וחלקי חילוף המיועדים לכלי אחד ונגזרותיו הוא זול ופשוט בהרבה מאשר החזקת מספר מערכי חימוש לשלל רובים, כל אחד עם התחמושת וחלקי החילוף הייחודיים לו. פישוט נוסף הוא בהכשרה ואימונים, הנובעים משימוש בכלי אחד ונגזרותיו, המאפשרת יצירת תורת הדרכה אחידה ויכולת של חיילים להשתמש בכלי נשק של חיילים אחרים.
עם זאת, ברוב הצבאות רובה השירות איננו הרובה היחיד שנמצא בשירות, ולצד כלי נשק ייעודיים כגון מקלעים ורובי צלפים, ניתן למצוא בצבאות רבים מספר דגמים שמשרתים במקביל כרובי שירות. זהו, למשל, המצב בצה"ל: רובי השירות הם רובה M16 מקוצר, M4A1 קרבין, מיקרו-תבור ותבור X-95 פלאט-טופ.
אחד מרובי השירות הנפוצים בעולם הוא ה-AK-47 "קלצ'ניקוב". רובי השירות של צבא ארצות הברית הם רובה M16 ו-M4 קרבין. רובה השירות של הכוחות המזוינים של בריטניה הוא SA80 וזה של צרפת הוא ה-FAMAS. אוסטריה, אוסטרליה, ניו זילנד, לוקסמבורג, אירלנד ומלזיה אימצו את ה-שטייר AUG.
רובי שירות בצה"ל, לפי סדר הכנסתם לשימוש עריכה
- צ'כוסלובקיה מאוזר K98 ("רובה צ'כי") - החל ממלחמת העצמאות ועד שנות ה-50 של המאה ה-20
- צ'כוסלובקיה מאוזר 98K מוסב - עד שנות ה-50 של המאה ה-20
- בלגיה רובה FN FAL - החל משנות ה-50 של המאה ה-20 עד 1974
- ארצות הברית רובה M16A1 ארוך - החל ממלחמת יום הכיפורים ואחריה הוחלף בגליל
- ישראל גליל - החל ממלחמת יום הכיפורים ועד שנות ה-90 של המאה ה-20
- ארצות הברית רובה M16 ארוך ומקוצר - החל משנות ה-90 של המאה ה-20
- ארצות הברית M4A1 קרבין - החל משנת 2001
- ישראל תבור CTAR-21 - בשנים 2006–2009
- ישראל מיקרו-תבור - החל משנת 2009
- ישראל תבור X-95 פלאט-טופ - החל משנת 2018
.svg){kind=link}
