איתן גינזבורג
פעולות נוספות
| דיוקנו הרשמי של גינזבורג בכנסת | |||||||
| מדינה | ישראל ישראל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| השכלה |
עורך דין תואר ראשון (LLB) במשפטים תואר ראשון (BA) בממשל תואר שני (MA) במדע המדינה | ||||||
| מפלגה | |||||||
| סיעה | כחול לבן | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| תפקידים נוספים | |||||||
| |||||||
איתן גינזבורג (נולד ב-25 בינואר 1977, ו' בשבט ה'תשל"ז) הוא חבר הכנסת מטעם רשימת כחול לבן המחנה הממלכתי ולשעבר מזכ"ל מפלגת כחול לבן. כיהן כשר התקשורת, יושב ראש ועדת הכנסת וסגן יושב ראש הכנסת. טרם היבחרו לכנסת, כיהן כראש עיריית רעננה-בפועל והיה ההומוסקסואל הגלוי היחיד שכיהן כראש עירייה בישראל.[1]
ביוגרפיה עריכה
גינזבורג נולד בארגנטינה. אביו רופא ואימו עבדה בקליניקה של אביו. בגיל שנה וחצי עלה עם הוריו לישראל והם עברו להתגורר בקיבוץ אור הנר. כשהיה בן עשר, עברו לרעננה. גינזבורג למד בתיכון אוסטרובסקי בעיר, והיה חניך ומדריך בתנועת הנוער "המחנות העולים".
בשנת 1995 התגייס לצה"ל, שירת כקצין בחיל המשטרה הצבאית והשתחרר ב-1999. גינזבורג משרת במילואים בדרגת רס"ן.
גינזבורג הוא עורך דין בהכשרתו, בעל תארים ראשונים במשפטים ובממשל מהמרכז הבינתחומי הרצליה ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב.
קריירה פוליטית עריכה
בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 נבחר גינזבורג לראשונה כחבר מועצת העיר רעננה, במסגרת הרשימה העצמאית לרעננה בראשות זאב בילסקי והיה לחבר המועצה הצעיר ביותר שנבחר עד אז בעיר.[2] משנת 2005, לאחר בחירתו של נחום חופרי לתפקיד ראש העירייה, שימש גינזבורג כיושב-ראש הקואליציה במועצת העיר.
בשנת 2008 נבחר לעמוד בראש רשימת העבודה ברעננה ונבחר מטעמה בבחירות לרשויות המקומיות לכהונה נוספת כחבר מועצה. מיד לאחר הבחירות, בגיל 31, נבחר גינזבורג לכהן כיושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה תפקיד אותו מילא במשך עשר שנים רצופות. ב-2013 הוצב במקום השלישי ברשימתו של זאב בילסקי שהתמודדה בחירות לרשויות המקומיות ונבחר לכהונה שלישית במועצת העיר. משנת 2010 כיהן כסגן וממלא מקום ראשי עיריית רעננה בילסקי וחופרי והיה ממונה על מינהל ההנדסה ואחראי על תחום התכנון והבנייה.
במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת התכנון והבנייה הוביל גינזבורג החלטה כי כל בנייה חדשה בעיר תחויב בת.י. 5281. בנוסף, יזם את הכנתה של תוכנית המתאר החדשה לעיר רעננה, רע/3000, אשר מתווה את מדיניות התכנון העירונית עד לשנת 2035. עם אישורה של התוכנית קיבלה הוועדה המקומית רעננה הסמכה כוועדה עצמאית עם סמכויות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. גינזבורג קידם גם את תחום ההתחדשות העירונית ברעננה במסגרת תמ"א 38 ומיזמים של פינוי-בינוי.
בשנת 2016 נבחר לתפקיד יו"ר דירקטוריון תאגיד המים והביוב "מי רעננה".[3]
בחודש מרץ 2018, לאחר התפטרותו של בילסקי לשם כניסתו לתפקיד יו"ר מטה הדיור הלאומי, נבחר גינזבורג על ידי חברי מועצת העיר לתפקיד ראש העירייה,[4] וכיהן בתפקיד זה עד דצמבר 2018. עם בחירתו פתח גינזבורג את ישיבות מועצת העיר לצילום ולשידור באופן ישיר ברשת החברתית.
בבחירות לראשות העיר ב-2018 העפיל לסיבוב השני, והפסיד למועמד חיים ברוידא.
שימש כחבר פאנל בתוכנית שבע עם איילה חסון.
פעילות במישור הארצי עריכה
בבחירות לכנסת ה-16 הוצב במקום השני ברשימת "ישראל אחרת", שלא עברה את אחוז החסימה.[5] בשנת 2007 היה גינזבורג ליועצו של סגן שר הביטחון מתן וילנאי. במהלך הבחירות לכנסת העשרים ואחת הוצב במקום ה-32 ברשימת כחול לבן, מטעם מפלגת כחול לבן חוסן לישראל בראשותו של בני גנץ.[6] הרשימה זכתה ב-35 מנדטים וגינזבורג נבחר לחבר הכנסת העשרים ואחת ושב להיבחר לכנסת העשרים ושתיים.
בבחירות לכנסת ה-23 נבחר בפעם השלישית וכיהן במהלך הכנסת העשרים ושלוש במספר תפקידים ובהם סגן יושב ראש הכנסת, יו"ר הוועדה המסדרת ויו"ר ועדת הכנסת.
בשנת 2020, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, מונה לסגן יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית מטעם סיעת כחול לבן והוצב במקום השביעי ברשימתה.[7]
במאי 2021 התמנה לשר התקשורת[8] וכיהן בתפקיד כ-6 שבועות עד להשבעת ממשלת ישראל השלושים ושש.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים וחמש, הוצב במקום ה-14 ברשימת המחנה הממלכתי מטעם כחול לבן חוסן לישראל. גינזבורג לא נבחר לכנסת, אחרי שרשימתו קיבלה בבחירות רק 12 מנדטים.
ב-24 בנובמבר 2022 התמנה למזכ"ל מפלגת כחול לבן חוסן לישראל לאחר שחברת הכנסת לשעבר, יעל רון בן משה, הודיעה על פרישה מתפקידיה במפלגה.
ביולי 2025, שב גינצבורג לכהן כחבר הכנסת בעקבות התפטרותו של גדי איזנקוט. בכנסת מכהן כחבר בוועדת חוק, חוקה ומשפט וכחבר בוועדת הבריאות.
במאי 2026 גינזבורג החליט לפרוש מכחול לבן עקב ניסיונות להצטרף לאחת המפלגות אחרות.[9]
חיים אישיים עריכה
לגינזבורג בן-זוג ולהם בת ובן תאומים שנולדו בשנת 2017 בהליך פונדקאות בארצות הברית.[1] גינזבורג מתגורר ברעננה.
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:Emblem of Israel.svg איתן גינזבורג, באתר הכנסת
- קובץ:2021 Facebook icon.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg איתן גינזבורג, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png איתן גינזבורג, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg איתן גינזבורג, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg איתן גינזבורג, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg איתן גינזבורג, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D איתן גינזבורג], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg איתן גינזבורג, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg איתן גינזבורג, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg איתן גינזבורג, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png איתן גינזבורג, באתר פינטרסט
- איתן גינזבורג, באתר כנסת פתוחה
- איתן גינזבורג, באתר ערוץ הכנסת
- אוהד לוביאניקר, קצין וג'נטלמן, באתר local, 7 בספטמבר 2010
- רענן בן צור, ראש עיר גאה ראשון בישראל: "נפרצה עוד תקרה", באתר ynet, 16 במרץ 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אור רביד, "רוצה לתת השראה": ראש העיר הגאה הראשון בישראל מונה ברעננה, באתר וואלה, 16 במרץ 2018
- ^ איתן גינזבורג, באתר צומת השרון רעננה
- ^ עמוד הבית, באתר Mei Raanana
- ^ eyal, ראש עיריית רעננה: איתן גינזבורג, באתר צומת השרון רעננה, 2018-03-15
- ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., מפלגת "ישראל אחרת" הציגה את רשימתה לכנסת, באתר ynet, 11 בדצמבר 2002
- ^ זה רשמי: איתן גינזבורג הצטרף לרשימה של בני גנץ, באתר צומת השרון רעננה, 2019-02-14
- ^ חזקי ברוך, זו רשימת כחול לבן לכנסת ה-24, באתר ערוץ 7, 3 בפברואר 2021
- ^ דפנה ליאל, הממשלה אישרה שורת מינויים: איתן גינזבורג שר התקשורת, שטייניץ שר המים, באתר מאקו, 3 במאי 2021
- ^ מפלגתו של גנץ מתפרקת: ח"כ רביעי נוטש את "כחול לבן", בעיתון מקור ראשון, 5 במאי 2026