מחמוד אל-עאלול
פעולות נוספות
| ישות מדינית | הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. | |
מחמוד אל-עאלול[1] (בערבית: محمود العالول; תעתיק מדויק: מחמוד אלעאלול) הוא פוליטיקאי פלסטיני, חבר הוועד המרכזי של פת"ח[2] וסגנו של יו"ר פת"ח, מחמוד עבאס. הוא הסגן הראשון בפת"ח מאז היווסדות התנועה.
ביוגרפיה עריכה
אל-עאלול נולד בשכם ב-1950. בגיל 17, נכלא על ידי מדינת ישראל ולאחר שלוש שנים בכלא גורש לירדן. שם הצטרף לפת"ח והיה פעיל צבאי תחת פיקודו של אבו ג'יהאד. בשנות ה-70, עם התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון, עבר אל-עאלול ללבנון. בשנת 1983 היה אחראי ללקיחתם בשבי של 6 חיילי צה"ל בלבנון ובהמשך לעסקת חילופי השבויים תמורתם, במסגרתה שוחררו 5,000 עצורים מכלא אנצאר בדרום לבנון, ועוד 100 אסירים ביטחוניים מבתי הכלא בישראל[3].
עם השנים הוא המיר את המאבק הצבאי לעצמאות בתמיכה בדרך המדינית ובהסכמי אוסלו. מדינת ישראל התירה לו לחזור ליהודה ושומרון ב-1995, וב-1996 מינה אותו יאסר ערפאת למושל נפת שכם והוא שימש בתפקיד זה עד 2005.
באינתיפאדה השנייה נהרג בנו, ג'יהאד, בידי צה"ל[4]. בכתבה נאמר שאחיו של ע'סאן א-שקעה נהרג מירי של גדודי חללי אל אקצה.
ב-2003 תמך בהסכם העקרונות שנחתם בין עמי אילון לד"ר סרי נוסייבה, שהציע מסגרת עקרונות להסכם שלום בין הפלסטינים למדינת ישראל, על בסיס פתרון שתי המדינות[5].
בבחירות 2006 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית ומונה בידי מחמוד עבאס לשר הרווחה[6].
ב-2009 נבחר לוועד המרכזי של פת"ח ותמך בהתנגדות בלתי אלימה נגד ישראל, כולל חרמות והפגנות[7].
ב־2017 נבחר לסגנו של מחמוד עבאס בתנועת פת"ח[2].
ב-7 בינואר 2023 שר הביטחון הישראלי יואב גלנט החליט לשלול את אישור הכניסה של אל-עאלול לישראל, לאחר שביקר את המחבל כרים יונס עם שחרורו מהכלא לאחר 40 שנות מאסר, שריצה בשל רצח את החייל אברהם בלומברג ב-1980.
עמדותיו עריכה
בראיון לערוץ טלוויזיה ברמאללה באוקטובר 2012 אמר אל-עאלול כי הפלסטינים לא זנחו את האופציה של מאבק מזוין נגד ישראל. לדבריו, "אף על פי שהפלסטינים הסכימו לנקוט בהתנגדות בלתי אלימה נגד הכיבוש, אף אחד לא הוריד את המאבק המזוין מהמילון שלו". כמו כן הוסיף שבתוכנית המדינית של פת"ח מצוין כי "מאבק מזוין הוא אמצעי לגיטימי להתנגד לכיבוש"[8].
קישורים חיצוניים עריכה
- אלחנן מילר, סגנו של אבו מאזן: כן מאבק, לא עכשיו?, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 5 במרץ 2017
- מנחם קליין, המרוץ למוקאטעה: האם יצליח מחמוד אל-עאלול להיכנס לנעליו של עבאס?, באתר "שיחה מקומית", 11 במרץ 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ נכתב לעיתים בעיתונות: מחמוד אל-עלול או מחמוד אלעלול
- ^ 1 2 אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, בכיר הפתח מחמוד אל־עאלול נבחר לסגנו של עבאס בתנועה, באתר הארץ, 16 בפברואר 2017
- ^ יוני בן-מנחם, הקו הניצי של מחמוד אל-עאלול, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 במרץ 2017
- ^ ארנון רגולר, עקב מלחמת הכנופיות, ראש העיר שכם מזהיר מאנרכיה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2003
- ^ ארנון רגולר, אישים בולטים בפתח מקבלים מסמך נוסייבה-איילון, באתר הארץ, 18 במרץ 2003
- ^ גדעון אלון, יואב שטרן, הסתיימה ללא תוצאות פגישתם של אבו מאזן והנייה: תנועת פתח הציגה את ששת מועמדיה לתפקידי שרים בממשלה הבאה, כולם חברי פרלמנט מכהנים; חילוקי דעות אשר לזהות שר הפנים עדיין נמשכים, באתר הארץ, 12 במרץ 2007
- ^ אתר למנויים בלבד עמירה הס, טור אישי - היגיון החרם, באתר הארץ, 8 במרץ 2015
- ^ 'Palestinians have not abandoned armed struggle', באתר ג'רוזלם פוסט, 8 באוקטובר 2012 (באנגלית).
