שלמה שפירא (דיין)

הרב שלמה שפירא
	קובץ:שלמה שפירא (cropped).jpg
לידה	י"ז בטבת ה'תשט"ו (גיל: 71); ירושלים, ישראל
תחומי עיסוק	דיינות, גמרא, הלכה
חיבוריו	זכר יצחק (עריכה)
השתייכות	ציונות דתית
רבותיו	הרב אברהם שפירא, הרב שאול ישראלי
תפקידים נוספים
	ר"מ בישיבת מרכז הרב; אב"ד נתניה; חבר בית הדין הרבני הגדול; רב קהילה בפתח תקווה

קובץ:הרב פרום.jpg

הרב שלמה שפירא (במרכז) בישיבת מרכז הרב בטקס הכנסת ספר תורה. מלפניו הרב מרדכי גרינברג. מאחוריו: הרב איתמר אורבך

קובץ:Mercaz HaRav (19).jpg

הרב שלמה שפירא בישיבת מרכז הרב בטקס הכנסת ספר תורה

הרב שלמה זלמן יוסף כהנא שפירא (נולד בי"ז בטבת ה'תשט"ו, 10 בינואר 1955) הוא רב ודיין דתי-לאומי לשעבר. שימש כר"מ בישיבת מרכז הרב, כאב"ד בבית הדין הרבני בנתניה, כרב קהילה בפתח תקווה וכדיין בבית הדין הרבני הגדול.

ביוגרפיה עריכה

נולד בשנת ה'תשט"ו לרחל ולרב אליעזר שפירא, דיין בבית הדין הרבני הגדול ואחיינו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. למד בישיבה התיכונית חורב ולאחר מכן בישיבת מרכז הרב, שם נודע לתלמיד חריף במיוחד^[1], ונהיה לתלמיד קרוב ומובהק של ראש הישיבה הרב שפירא,

בראשית שנות התשעים של המאה ה-20 התמנה על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא לר"מ בישיבה. בשלהי שנת ה'תשנ"ז (1997) התמנה לדיין בבית הדין בנתניה, ובשנת ה'תשע"א (2011) מונה לאב בית הדין. במקביל, כיהן במשך כעשרים שנה כרבה של קהילת "נחלי משה" בפתח תקווה^[2], עד מעברו לירושלים בשנת ה'תש"ף.

בז' בתמוז תשע"ו (12 ביולי 2016) נבחר לדיין בבית הדין הרבני הגדול, תפקיד בו שימש עד לפרישתו על פי החוק בהגיעו לגיל שבעים^[3].

בחירת נציגי הרבנות הראשית לגוף הבוחר את הרבנים הראשיים עריכה

לקראת הבחירות לרבנות הראשית לישראל (2024), הגיש מרכז רקמן עתירה לבג"ץ, בה דרש, כי במסגרת מכסת עשרת הרבנים שעל פי חוק ממנים הרבנים הראשיים כנציגיהם בגוף הבוחר לרבנים הראשיים, עליהם לשקול גם מינוי של נשות הלכה. בג"ץ קיבל את העתירה ופסק בהתאם לעמדה זו, פסיקה המחייבת לשקול מינוי נשות הלכה במסגרת מכסת עשרת הרבנים נציגי הרבנים הראשיים באספה הבוחרת את הרבנים הראשיים הבאים^[4].

מועצת הרבנות הוציאה החלטה שאין למנות נשים לוועדת לבחירת הרבנים^[5]. הרב יעקב רוז'ה שהתמנה למ"מ נשיא מועצת הרבנות הראשית (לאחר שהסתיימה כהונת הרבנים הראשיים המכהנים בטרם נבחרו הרבנים הראשיים הנכנסים), החליט להתפטר מתפקידו כיון שלא רצה לפעול בניגוד להחלטת מועצת הרבנות הראשית שאין מקום למיוני נשים לוועדה. הרב אליעזר איגרא שהתמנה למ"מ נשיא ביה"ד הגדול הודיע שנמצא בניגוד עניינים בשל כוונתו להתמודד למשרת הרב הראשי.

בשל היותו הדיין הוותיק, הועברה אל הרב שלמה שפירא יחד עם הרב אליעזר שמחה וייס, הסמכות להעביר רשימה של עשרה רבנים שיהוו נציגי הרבנים הראשיים לוועדה. הרב שפירא העביר רשימה עם עשרת הנציגים וציין במכתבו כי עיין בפסק הדין שקבע כי עליו לשקול מינוי נשות הלכה, וכי לאחר ששקל את כל השיקולים הצריכים לעניין החליט למנות מטעמו עשרה רבנים, ברשימה לא נכללו נשים^[6]. לבסוף בגוף הבוחר לרבנות הראשית לא נכללו באופן חריג נציגי הרבנים הראשיים המכהנים.

פרשת היתר מאה הרבנים עריכה

בשנת ה'תשפ"ה, עמד בראש הרכב שהטיל צו עיכוב יציאה מהארץ לרב אברהם כץ - דיין מארצות הברית שנתן היתר מאה רבנים לבעל שעיגן את אשתו במשך יותר מעשר שנים, למרות שהבעל לא השליש גט עבור אשתו ללא תנאים, דבר שהוציא אותה בעגינותה. הודות לצו העיכוב ולגורמים נוספים, תוך שלושה חודשים, הבעל נכנע ונתן לאשתו גט. פרשה זו זכתה להד ציבורי נרחב, לסיקור עיתונאי וכן להתייחסות של רבי אהרן טייטלבוים האדמו"ר מסאטמר, שהבעל המעגן התגורר בשכונתו.

מעורבותו של הרב שפירא עוררה סערה ומחאה מצד תומכיו וחסידיו של הרב אברהם כץ שעליו הוצא צו עיכוב היציאה מהארץ, והפגנות נערכו מול ביתו של הרב שפירא בשכונת גבעת שאול בירושלים, לקול מחאותיהם של תומכי הרב שפירא מישיבה קטנה מורשה הסמוכה לביתו^[7].

חיים אישיים עריכה

נשוי לדבורה, בתו של הרב יעקב משה סלומון, ראש הישיבה הטכנולוגית בכפר אברהם. בני הזוג מתגוררים בשכונת גבעת שאול בירושלים, ולהם חמישה ילדים:

בתו צופה נשואה לרב אודי נכטשטרן, ר"מ בישיבת מרכז הרב, נכדו של הרב יעקב מן רקובסקי.
בתו נשואה לרב יעקב שפונגין, אשר נבחר לכהן כדיין בבתי הדין הרבנים.^[8]

מפסיקותיו עריכה

כמה מפסיקותיו של הרב שפירא צוטטו בעיתונות המקוונת, הם אבני יסוד בפסקי בתי הדין^[1]:

התיר שימוש במידע שהושג מחיטוט של האישה במחשב האישי של הבעל ובטלפון הנייד שלו, כראיה על האשם בגירושין^[9].
בעל שחי עם אישה אחרת אינו יכול לדרוש שלום בית^[10].
בירור יהדות במהלך תיק גירושין - בבירור שנעשה תוך כדי תביעת גירושין קבע הרב כי אינו יכול לאשר את יהדות האישה, ומכאן שנישואיה לבעלה היהודי נעשו ללא סמכות, כך שאין צורך בגירושים או בהתרת הנישואים בבית המשפט לענייני משפחה, ושניהם יוגדרו עתה "רווקה" ו"רווק". בית הדין הוציא תעודת גירושים שבה נכתב כי האישה אינה רשאית להינשא ליהודי אחר כל עוד לא תוכח יהדותה^[11].
התעללות נפשית היא עילה לחיוב בגט - הרב: ”מהות חיי הנישואין היא שניתנו לחיים ולא לצער, ומעתה היכן שנפגעו העצמאות ותכלית חיי הנישואין ונוצר מצב שעצם חיי הנישואין גורמים לצער - זה עצמו מהווה סיבה לחיוב גט”^[12].
לימוד תורה אינו דוחה את החיוב לעבוד לפרנסת המשפחה - במקרה בו בעל בא לבית הדין לאחר שעזב את הבית והגיש תביעה לגירושין, וטענתו הייתה שאישה צריכה לעבוד ולאפשר לבעלה ללמוד תורה. הרב שפירא דחה את טענותיו וקבע שעל הבעל לפרנס את אשתו, ולכן הבעל מחויב במזונות בתו, ובמיוחד כשמדובר בתינוקת בת מספר חודשים. כמו כן, קבע שהבעל חייב לזון ולפרנס את אשתו, כפי שהתחייב בכתובה, על אף הפירוד. הרב הוסיף שבמשפחות של אברכים נשים עובדות כדי לאפשר לבעליהן לעסוק בתורה אך רק בהסכמת האישה ומתוך רצון הדדי של בני הזוג, ולא כחובה משפטית^[13].
חישוב סכום הכתובה - זוג שנישא בצרפת ובכתובה נכתב כי דמי הכתובה יהיו 'מאה ליטרין כסף צרוף' על פי נוסח הכתובות העתיק הנהוג במערב אירופה. בפסק הדין ערך הרב תחקיר היסטורי על המטבעות האירופיים לאורך הדורות, כדי להכריע לאיזה סכום הכוונה בכתובת "מאה ליטרין". אגב כך הוא הסיק ששיעור הכתובה מדאורייתא (200 זוז) הוא פחות ממה שהיה מקובל קודם לכן, וגם ברר את הסכום שיש לגבות בכתובה שכתוב בה "מאתים זקוקין" (כנהוג אצל יוצאי אשכנז בארץ).^[14]
הצמדת כתובה למדד - בפסק דין ארוך^[15], פסק הרב שאין מניעה להצמיד את דמי הכתובה אף למדד המחירים לצרכן, אלא שכשלא נכתבה ההצמדה בפירוש, החיוב אינו צמוד.
כפיית גט במקרה של תלונות סרק - הרב שפירא פסק במקרה בו אישה סירבה לגט על אף מערכת יחסים מדורדרת, ובנוסף הגישה נגד הבעל תלונות שוא במשטרה לצורך "רצח אופי", כי התנהגות האישה כלפי בעלה היא אלימות לכל דבר ולכן האישה חויבה להתגרש^[16].
הורות משותפת בהיעדר הסכמה של ההורים מתחת לגיל 6 - באחד מפסקי דינו האחרונים לפני צאתו לפנסיה, הרב שפירא דחה בדעת רוב ערעור של אם אשר ערערה נגד זמני שהות שוויוניים במקרה של ילד מתחת לגיל 6, וזאת בהתאם לחוק "חזקת הגיל הרך". בפסק דינו כתב כי לא ניתן להתעלם מהמציאות השוררת כיום, לפיה האבות הרבה יותר מעורבים בחיי ילדיהם, וכי לא בהכרח מדובר בסתירה של "חזקת הגיל הרך".^[17]

חיבוריו עריכה

זכר יצחק - ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז' שמהדורתו החדשה יצאה לאור בהוצאת מכון ירושלים בעריכת הרב שלמה שפירא.
חיבר מאות פסקי דין ומאמרים שחלקם התפרסמו בכתב העת 'שורת הדין' .