Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ג'ון ליידון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־10:35, 27 באפריל 2026 מאת imported>בריאן (←המשך הקריירה: הגהה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
ג'ון ליידון
פרופיל ב-IMDb
קובץ:John Lydon - 2010.jpg
ג'ון ליידון

ג'ון ליידון, הידוע גם בכינוי ג'וני רוטן (מילולית ג'וני הרקוב) (באנגלית: John Joseph Lydon; נולד ב-31 בינואר 1956), הוא נחשב לאחד האמנים המשפיעים ביותר על מוזיקת ותנועת הפאנק. ליידון היה בין היתר חבר בלהקת הפאנק "סקס פיסטולס" ובלהקת "Public Image Limited".

ביוגרפיה עריכה

נולד בלונדון בשם ג'ון ג'וזף לידון. הוריו, איילין מרי (לבית בארי), וג'ון כריסטופר לידון, היו מהגרים ממעמד הפועלים מאירלנד, שעברו לדירה ויקטוריאנית בת שני חדרים באזור הולוואי בצפון לונדון. הדירה הייתה צמודה לאצטדיון הייבורי, מגרשו הביתי לשעבר של מועדון הכדורגל ארסנל מהפרמייר ליג, שלידון היה אוהד נלהב שלו מגיל ארבע. באותה תקופה, האזור היה עני ברובו, עם שיעור פשיעה גבוה ואוכלוסייה שהורכבה בעיקר מאירים וג'מייקנים ממעמד הפועלים. לידון בילה את חופשות הקיץ במחוז קורק, עיר הולדתו של אמו, שם סבל מכינויים בשל המבטא האנגלי שלו.

ב-1994 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו "Rotten: No Irish, No Blacks, No Dogs" (רוטן: הכניסה אסורה לאירים, לשחורים ולכלבים) וב-2014 אוטוביוגרפיה שנייה "Anger Is an Energy" (כעס הוא אנרגיה)[1].

סקס פיסטולס עריכה

בשנת 1975 בחנות אנטי-אופנה קטנה בבריטניה חשב יזם צעיר בשם מלקולם מקלארן על הקמת להקת רוק חדשה. מקלארן החליט לצרף ללהקה הזאת את פול קוק, סטיב ג'ונס וגלן מטלוק. הוא הכיר להם בחור בשם ג'ון ליידון. כאשר ראה ג'ונס את ליידון הוא החל לכנות אותו ג'וני רוטן (רקוב) בגלל חוסר ההיגיינה שלו. רוטן הצטרף ללהקה בתור הזמר הראשי והפתיע את כל חבריה ביכולות הקוליות המיוחדות שלו, אף על פי שקודם לכן הוא מעולם לא שר. בהתאם לאופייה המרדני של הלהקה, רוטן היה מסתובב עם חולצה בעלת הכיתוב: "אני שונא את פינק פלויד!" (הגם שציין את פינק פלויד כאחת מהשפעותיו).

הלהקה, שהחלה לקרוא לעצמה סקס פיסטולס, קיבלה תדמית של להקה אלימה לאחר שרוב הופעותיה הסתיימו באלימות. לתדמית האלימה לא התאים מטלוק, כיוון שהוא היה "ילד טוב" בהשוואה לשאר חברי הלהקה. הלהקה החליטה להחליף אותו בחבר ילדות של רוטן, סיד וישס[2].

סמוך לחגיגות היובל של מלכת אנגליה הוציאו הסקס פיסטולס שיר שלעג למלכה ושמו God Save the Queen. השיר הגיע למקום הראשון במצעדי הפזמונים אך צונזר – ריבוע שחור הופיע במקום שם השיר במצעדי הפזמונים. בעקבות הצלחת השיר הלהקה הייתה לבולטת בגל הפאנק הבריטי[3].

פעם אחת, כאשר הסתובב רוטן ברכבת התחתית, תקפו אותו חבורת בריונים שהיו בעד המלכה ודקרו אותו. לאחר כל זה רוב המועדונים בבריטניה לא נתנו לסקס פיסטולס להופיע אצלם, והסקס פיסטולס נאלצו לנסות את מזלם בארצות הברית ותחילה לא קיבלו אשרת כניסה[4]. במהלך אחת ההופעות בארצות הברית כינה רוטן את האמריקאים בכינוי "בוקרים". הכינוי הזה הרגיז מאוד את הקהל האמריקני והוא החל להשליך חפצים לכיוון הלהקה.

בעוד סיבוב ההופעות בארצות הברית נמשך וישס החל להתמכר קשות להרואין. רוטן שכבר איבד את סבלנותו לווישס ולסקס פיסטולס החליט לפרק את הלהקה.

Public Image Limited עריכה

לאחר פירוק הסקס פיסטולס חזר רוטן לבריטניה ושינה את שמו בחזרה לג'ון ליידון. ליידון החליט להקים להקה חדשה וביחד עם קית' לווין, ג'ון וובל וג'ים ווקר הקים את להקת Public Image Limited (או בקיצור PIL).

להקת PIL הגיע לשיאה עם אלבומה השני Metal Box שלאחר מכן יצא בארצות הברית בשם Second Edition.בעקבות אלבום זה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארצות הברית שבמהלכה היא הספיקה לפטר את וובל ולהחליף אותו במתופף חדש בשם מרטין אטקינס שפוטר גם הוא בסוף סיבוב ההופעות.

בשנת 1984 יצא לאור אלבומה הרביעי "This Is What You Want... This Is What You Get" שכלל את הלהיט "This Is Not a Love Song"[5].

בשנת 1984 יצא לאור אלבומה "9"[6]

הלהקה התפרקה בשנת 1993 לא לפני שליידון חזר לשם הבמה שלו ג'וני רוטן כמה שנים קודם לכן.

המשך הקריירה עריכה

לאחר פירוקה של PIL החל רוטן בקריירת סולו. את קריירת הסולו הוא פתח עם הסינגל Open Up שיצא ביחד עם ההרכב לפטפילד.

בשנת 1996 לרגל חגיגות העשרים להקמת הסקס פיסטולס התאחדו חברי הלהקה לסיבוב הופעות עולמי. חודש לאחר סיבוב ההופעות הם הוציאו אלבום בהופעה חיה. היא התאחדה שוב לסיבובי הופעות ב-2003 וב-2007[7].

בשנת 2004 זכה רוטן לתוכנית מציאות על חייו.

בשנת 2009 התאחדה Public Image Limited ויצאה לסיבוב הופעות עולמי, כולל הופעה בישראל בספטמבר 2010[8] ב-2012 הוציאה הלהקה לאור את אלבום האולפן התשיעי שלה, והראשון לאחר 20 שנה "This is PiL"[9]. ב-2015 הוציא לאור אלבום נוסף[10].

השפעות עריכה

בניגוד למה שניתן לחשוב, השפעותיו של ליידון, שונות לחלוטין מהסגנון בתחילת הקריירה שלו יחד עם הסקס פיסטולס. עם הקמת PIL, השפעות אלו התבטאו יותר כשהוא דומיננטי יותר בכיוון של ההרכב. בין השפעותיו הוא מציין את להקת מאגמה, טים באקלי, ג'ון קייל, קפטן ביפהארט, פיטר האמיל וואן דר גראף ג'נרייטור, ניל יאנג, להקת הקראוטרוק קאן, וז'אנרים כמו רגאיי ודאב.

מאבק משפטי על זכויות מוזיקה עריכה

בשנת 2021, תבע את יוצרי הסדרה העתידית פיסטול, בזמן שהסדרה עדיין הייתה בשלבי ההפקה, ומתח ביקורת על הסדרה וכינה אותה בכינויים פוגעניים. זמן קצר לאחר מכן, הוא הגיש תביעה נגד חברי הלהקה לשעבר, סטיב ג'ונס, פול קוק, גלן מטלוק ויורשיו של סיד וישס, על מנת למנוע שימוש במוזיקה של הלהקה בסדרה. ב-23 באוגוסט 2021, פורסם שליידון הפסיד במאבק המשפטי ובית המשפט התיר להשתמש במוזיקה של הלהקה בסדרה[11].

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ג'ון ליידון]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ג'ון האריס, הגרדיאן, הילד הרע של הרוק? ג'וני רוטן, מנהיג "סקס פיסטולס", שובר את המיתוס, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2014
  2. ^ מיכאל רורברגר, שליפה מאוחרת של אקדחי־המין, העיר, 6 בפברואר 1981
  3. ^ גדעון עפרת, תת תרבות ה"פאנק", על המשמר, 30 בספטמבר 1977
  4. ^ הכניסה אסורה ל"אקדחי המין", מעריב, 17 בינואר 1978
  5. ^ ג'ון ליידון – סליחה, ג'וני רוטן – שוב מצחיק עד דמעות בתקליט החדש של התדמית הציבורית בע"מ, "זה מה שרוצים, זה מה שמקבלים", חדשות, 31 באוגוסט 1984
    יוסי מר חיים, סיבה למסיבה תדמית ציבורית בע"מ (תצ"ב) - "זה מה שאתה רוצה, זה מה שאתה מקבל", העיר, 21 בספטמבר 1984
  6. ^ אהד פישוף, תקליטים האיש הכי יפה בעולם תדמית-ציבורית־בע"מ, ־9"; וירג'ין, כל העיר, 23 ביוני 1989
  7. ^ סוכנויות הידיעות, "סקס פיסטולס" יופיעו בלונדון, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2007
  8. ^ טל פרי, ‏"היינו הראשונים להמציא את הפפראצי", באתר גלובס, 1 בספטמבר 2010
  9. ^ משה קוטנר, ג'וני ליידון שומר על התדמית, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
  10. ^ אבי פיטשון, האם זהו האלבום הגרוע ביותר של ג'ון ליידון?, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2015
  11. ^ K.J. Yossman, Johnny Rotten Breaks Silence on 'Disappointing' Sex Pistols Court Case, Variety, ‏August 31, 2021 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ג%27ון_ליידון&oldid=47213"