חוות כנרת
פעולות נוספות
| קובץ:Kinnereth062.jpg | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | היסטוריה |
חוות כנרת (או חצר כנרת) היא חווה חקלאית שהוקמה ב-1908 על חוף ימת כנרת בחלק הדרומי-מערבי. ההקמה בוצעה על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת מנהלו, ארתור רופין, על מנת להכשיר פועלים יהודים לעבודה חקלאית ובניין לשם התיישבות קבע.
בוגרי החווה היו להוגי הדעות והמייסדים של מפעלי ההתיישבות המגוונים בתקופת העלייה השנייה ותנועת העבודה: בה החלו הניסיונות להקמת הקבוצה, הקיבוץ והמושב (ממנה יצאו מתיישבי דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ועוד), היא הייתה למוקד התארגנות של פועלי הארץ, ובה הונחו היסודות למספר ארגונים אשר עצבו את פני המדינה שבדרך, כגון ההגנה, המשביר, תנובה וסולל בונה.
המקום הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך[1].
חוות לימוד של המשרד הארץ ישראלי 1912-1908 עריכה
החווה הוקמה על חלק מאדמות דלייקה ואום ג'וני, שנרכשו ב-1905 על ידי פקיד יק"א, חיים מרגליות קלווריסקי. עקב ביקורת יק"א על הקניה הגדולה העביר קלווריסקי שליש מהאדמות לארתור רופין, שהחליט להקים על האדמות הללו חווה למטרת לימוד חקלאות. שמה של החצר ניתן לה על ידי ש"י עגנון ובכך השיב לימה את שמה המקראי. ב-1908 התיישבה במקום קבוצת פועלים (שמונה גברים ואישה אחת) בעיקר מרוֹמנְי שבאוקראינה והחלה את הבנייה במקום סביב חאן שסביבו ניתן היה לבנות ללא צורך בהיתר מיוחד. במקום הוקמו חדר אוכל, מחלבה, רפת, אורווה, לול, אסם ושובך יונים. מאוחר יותר הצטרפו אליהם פועלים אחרים של איגוד פועלי הגליל. לאחר מכן נעשו גם ניסיונות של גידולים שונים, כשהמים נשאבו מ"בית המוטור" שהוקם על הירדן. מאוחר יותר באותה שנה חברים מיק"א ייסדו בסמוך לחווה את המושבה כנרת.
האגרונום משה ברמן התמנה למנהל החווה מטעם המשרד הארצישראלי והוא שכנע קבוצת פועלים עבריים, שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן, לעבד את אדמת כנרת. חברי הקבוצה מנו שמונה בחורים: צבי יהודה, אריה אברמסון, יוסף אלקין (אלקנה), ישראל בלוך, תנחום תנפילוב (שלשתם מהקומונה הרומאנית), גרשון גרינפלד (חׂרש), מ. טיומקין וישראל קורנגולד. אליהם הצטרפו בחורה אחת, שרה מלכין, וכן מזכירו של ברמן, הפייטן הצעיר ר' בנימין[2]. בהמשך הגיעה לחווה קבוצה מפועלי רחובות בהנהגת בן ציון ישראלי, מאיר רוטברג ונח נפתולסקי ("שלישיית יחד"). בקבוצה זו הגיעה רחל המשוררת שהתגוררה בין 1911 ל-1913 בחוות כנרת. ברמן חשב שכבר בשנה הראשונה יהיו רווחים אך בתום כשנה, ב-1909, החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. חלק מפועלי רחובות ובהם "שלישיית יחד" וממש"י (מנחם שמואלי) עזבו את החווה ועברו לגור ולשמור ב"בית המוטור" עקב מתיחות זו. בשנת 1909 בעקבות סכסוך עם מנהל חוות כנרת, משה ברמן, ובהשפעת הצלחת הקולקטיב של סג'רה, החליט רופין לעשות ניסוי על אדמת אום ג'וני - להקים חווה שתימסר לניסיון לשנה לקבוצת פועלים שתנהל את המשק בכוחות עצמה ותעבד את האדמה על אחריותה. ועד החורש (קבוצת הפועלים) קיבל על עצמו לעבֵד את המקום בניהול עצמי וקרא לעצמם קבוצת כיבוש (עבודה), כך הונח היסוד לקבוצה הראשונה, שזכתה לכינוי "אם הקבוצות", דגניה. זו הוקמה ב-1910.
בפברואר 1911 פתחו הפועלים שנותרו בחווה בשביתה נגד ברמן, אותה ארגנו ברל כצנלסון ויוסף בוסל. רופין הגיע למקום והחליט לפטר את ברמן וכמו כן להחליף את כל צוות הפועלים. קבוצת הפועלים שהקימה בעצמה את המקום עזבה. לחווה הגיע האגרונום יואל גולדה וקבוצת פועלים חדשה. גולדה היה זה שביקש את בואם של הפועלים החלוצים מתימן שהגיעו מחדרה. הם הגיעו לחצר כנרת אך לא נמצאו עבורם מגורים בחווה. בתחילה גרה קבוצת עולי תימן בחוות כנרת בשני חדרים עשרות אנשים וילדים. אחר כך התגוררו בבית המוטור ובסביבתו.
אך מצב החווה לא השתפר ורופין הגיע למסקנה שיש לשנות את גידול התבואה לגידול אחר. היחסים בין גולדה והפועלים השתפרו. בעיית החווה הייתה שאדמותיה הטובות נמסרו לדגניה, וברשותה נשארה אדמה פחות טובה[3].
ב-1910 פרסם ממש"י את מאמרו הידוע "שאלת הפועלת הגלילית" ובו הציע לראשונה להקים חווה מיוחדת להכשרת פועלות. מספר חודשים לאחר מכן, בשנת 1911, חכרה חנה מייזל שוחט שטח אדמה סמוך, על מנת להקים חווה לימודית בשם "חוות העלמות", להכשרת פועלות לעבודה חקלאית כדי שתוכלנה לעזור לבעליהן האיכרים או להתפרנס מחקלאות בכוחות עצמן. בחווה הקצו לה ולשש התלמידות הראשונות שני חדרים. כעבור שנה, מספר התלמידות גדל לכ-15. החוויות של רחל המשוררת מהחווה באו לידי ביטוי בשיריה. מבנה החווה הוחרם על ידי השלטון הטורקי במלחמת העולם הראשונה ולא נפתח מחדש בתום המלחמה.
בשנת 1912 החווה עברה לקבוצת עולים מארצות הברית בראשות אליעזר יפה, שנקראה "האיכר הצעיר", קבוצה זאת התפרקה לאחר פרק זמן קצר. בשנת 1913 עמדה החווה לקרוס כלכלית ולכן הזעיק רופין מכפר אוריה את בן ציון ישראלי וחבורתו, ובהם א.ד. גורדון, בן-ציון ישראלי ויוסף זלצמן כדי להתיישב בחווה. "קבוצת בנציון" (שמנתה 16 חברים) הגיעה ב-2 בנובמבר 1913 לחצר כנרת, וקיבלה לאחריותה את החצר ואת אדמותיה. במעמד זה נוסדה קבוצת כנרת[4]. חלק ממייסדיה של קבוצת כנרת המשיכו להתגורר בבנייני החווה לשעבר עוד 16 שנים (עד 1929). לאורך השנים בין 1913 - 1922 ידעה קבוצת כנרת שבחצר כנרת עליות ומורדות מבחינת מספר חבריה, ובשנת 1921 – רוב החברים עזבו את הקבוצה ויצאו להקים את קיבוץ עין חרוד.
החווה במלחמת העולם הראשונה ואחריה עריכה
בשנות מלחמת העולם הראשונה השלטון הטורקי גרש יהודים רבים מהגליל, וחלקם הגיעו לאזור החווה. הם עבדו בעבודות ציבוריות, בין היתר בבנייה ובסלילת כביש טבריה-צמח, שהיוו יסוד מקדים להקמת חברת "סולל בונה". עקב הרעב בארץ, יזמו מאיר רוטברג וברל כצנלסון איסוף תבואה בצריף מיוחד בחווה, חלוקתו לצרכנים ומכירת עודפים להסתדרות פועלי יהודה ברווח נמוך. צריף זה היתווה את הדרך לפיתוח רשת קמעונות לפועלים בשם "המשביר" שהחל לפעול ליד דגניה. בשנת 1919 נעשה ניסיון ליצור בחווה קבוצה גדולה בשם "קבוצת השישים", מאיחוד בין חברי הקבוצה הקיימת לבין הפועלים שעבדו מחוצה לה. כשנתיים לאחר מכן עזבו מרביתם למען ייסוד עין חרוד, שהיה הקיבוץ הראשון שהוקם במתכונת "הקבוצה הגדולה".
בכינוס של מפלגת "אחדות העבודה" בחווה ב-15 ביוני 1920, הוחלט על הקמת ארגון "ההגנה".
לאחר שהחווה ננטשה, הציע בן ציון ישראלי לחברי קבוצת וילנה להצטרף אליו לחוות כנרת. ב-1922 הצטרפו חברי "קבוצת וילנה" לחברי קבוצת בנציון ישראלי שנותרו בחווה. עם הצטרפותם נוצרה צפיפות בחצר כנרת, ורק אז, החלו דיונים על מציאת נקודה למקום קבע לקבוצה המאוחדת. עד שנת 1925, כשמלאו 12 שנים לישיבתם של בנציון ישראלי ואשתו בחצר כנרת, נולדו להם בחצר כנרת 4 ילדים.
בשנת 1929 החלו חברי קבוצת כנרת, שרובה, כאמור, בני העלייה השלישית להתיישב על הגבעה הסמוכה לבית המוטור. אל החווה עברו בקיץ שנת 1927 חברי קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר, שעסקו בבניית נקודת הקבע של קבוצת כנרת[5]. כאשר חברי קבוצת כנרת עברו לגבעה שליד בית המוטור ופינו את חוות כנרת, התיישבו בחווה חברי קיבוץ השומר הצעיר ובשנת 1932 הקימו את קיבוץ אפיקים. לאחר שחברי אפיקים עברו לנקודת הקבע שלהם, שהו בחווה בשנת 1936 חברי עין גב לפני עלייתם למשכן הקבע שלהם, ובשנת 1949 הוקם קיבוץ מעגן אשר חבריו שהו בחוות כנרת לפני עלייתם להתיישבות. משמעות הדבר היא שמאז 1912 שימשה חוות כנרת למעשה כנקודת מעבר למגורי ביניים של קבוצות חלוצים גדולות יחסית שהגיעו לשם בטרם עלו להתיישבות בנקודת הקבע שלהם.
החווה לאחר הקמת המדינה עריכה
מ-1950 ועד ל-1974 שימשה החווה כבסיס צה"ל. לאחר מכן היא שוחזרה, הוכרזה כ"אתר שימור לאומי", ונפתחה במתכונתה הנוכחית ב-2007[6].
בשנות האלפיים, המקום משמש כמוזיאון וכמרכז חינוכי ערכי פתוח למבקרים.
לקריאה נוספת עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| קובץ:P Moreshet.svg | פורטל אתרי מורשת בישראל | ||
- "סיפורי קיבוצים" סיפורם של ארבעים קיבוצים, עורך זאב ענר הוצאת משרד הביטחון
- אתר קבוצת כנרת באינטרנט, אודות כנרת, תאריכים בתולדות קבוצת כנרת
מחקרים:
- מרגלית שילה, חוות הלימוד של המשרד הארץ ישראלי 1908–1914, עבודת הסמכה בהדרכת פרופ' שמואל אטינגר, האוניברסיטה העברית, החוג להיסטוריה של ארץ ישראל, תשרי תשל"ז.
- גרשון גרא, חצר כנרת ואנשיה. אוסף מקורות וסיפורה של חצר כנרת.
- מוקי צור, תאיר זבולון וחנינא פורת, כאן על פני האדמה. קטעי מקורות וסיפור ראשיתו של הקיבוץ, קטעים ממכתבים, מסמכים וסיפורים מהעלייה השנייה ועד לתחילת מלחמת העולם השנייה.
- מרדכי נאור, כנרת - החווה והחצר - מערש ההתיישבות לאתר שימור, הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2011
- ברכה חבס, עורכת בהשתתפות אליעזר שוחט, ספר העלייה השנייה, תל אביב, הוצאת עם עובד, תש"ז.
- ברכה חבס, החצר והגבעה, תולדות קבוצת כנרת מראשיתה. הוצאת עם עובד, 1968
- שלט המועצה לשימור אתרים בחזית חצר כנרת
- ויקיפדיה אודות קיבוץ עין גב וקיבוץ מעגן
- מוקי צור - פסטיבל מספרי סיפורים - סטוריטלינג סוד הקסם של חצר כנרת - חלק א
- מרדכי נאור, כנרת החווה והחצר מערש ההתיישבות לאתר שימור, הוצאת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל עמ' 60 ,עמ' 71, 72
- הספרייה הלאומית, יד יצחק בן צבי, אוסף בנציון ישראלי
סיפורים ושירים:
- שולמית לפיד, חוות העלמות. רומן המספר על חייה של צעירה העובדת בחווה.
- רחל בלובשטיין, שירת רחל. אוסף שירים.
קישורים חיצוניים עריכה
- מרגלית שילה, התכניות להקמת חוות-הלימוד החקלאית הציונית הראשונה והביקורת עליהן, קתדרה 19, אפריל 1981
- בן-ציון ישראלי, לתולדות החצר, דבר, 5 במרץ 1937
- חצר כנרת שלנו, יומן הרשת של צוות חצר כנרת
- חצר כנרת, אתר המשרד להגנת הסביבה
- דוד הכהן, מתחילים לשקם את חצר כנרת, באתר ynet, 22 במאי 2005
- דוד הכהן, חצר כנרת ההיסטורית עוברת מתיחת פנים, באתר ynet, 20 בפברואר 2007
- זהבה חכם-גבאי: כנרת: ערכי עבר והווה וביטוים בפעילות חינוכית. אתרים-המגזין 6, (2016) עמוד 131-134 (אורכב 03.02.2017 בארכיון Wayback Machine)
- סרטונים חוות כנרת, מושבת כנרת וחוות העלמות, 1913, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- קובץ:National Library IL logo.svg חוות כינרת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ מדריך לאתרי מורשת - אתרי ביקור ומוזיאונים היסטוריים, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2019, עמ' 36
- ^ עבר הדני, "חיים צימרמן- איש הגליל", הוצאת טברסקי, 1954 עמ' 30
- ^ ברכה חבס, "החצר והגבעה" עמ' 35
- ^ מרדכי נאור, "כנרת - החווה והחצר - מערש ההתיישבות לאתר שימור", עמ' 22
- ^ קבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר, דבר, 18 בפברואר 1930
- ^ חצר כנרת, באתר המועצה לשימור אתרים
