צמר סלעים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
צמר סלעים הוא כינוי לסיבים מינרליים מלאכותיים (בדומה לפיברגלס), העשוי מבזלת ומסלעים אחרים, שמטרתו לבודד מחום ומרעש. החומר מיוצר על ידי הזרמת אוויר על פני סלע מותך, או סיבוב הסלע המותך במהירות גבוהה, בדומה לייצור צמר-גפן מתוק.
צמר מינרלי הומצא בשנת 1840, בוויילס, על ידי אדוארד פָּארי. הוא הוכנס לייצור מסחרי בשנת 1871, בגרמניה.
צמר סלעים הוא חומר פריך, הנוטה להתפורר ולגרום לגירויים בעור, בדרכי הנשימה ובעיניים, וסוגים מסוימים שלו הוכחו כמסרטנים. עם זאת, הסוג הנפוץ, המשמש לבידוד ביתי אינו נמצא ברשימה זו.[1]
צורות עריכה
- לוחות משמשים לבידוד תרמי ואקוסטי, כחוסמי אש או כמבודדי קול. שמים אותם בקירות גבס לפי התקן למטרות אקוסטיות ולגגות כדי למנוע איבוד או חדירה של חום, כמו כן באולפני הקלטות משתמשים בהן למטרות אקוסטיות.
- מזרנים משמשים לכיסוי צינורות חמים עד כ-750 מעלות צלזיוס, ולבידוד אקוסטי של גנרטורים וכדומה.
- תרמילים משמשים כשרוולי בידוד לצינורות בחום גבוה מ-250 מעלות צלזיוס.
בנוסף לשימושו כחומר בנייה, משמש צמר הסלעים כמדיום לגידול צמחים בהידרופוניקה.
קישורים חיצוניים עריכה
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|צמר סלעים]] בוויקישיתוף
הערות שוליים עריכה
- ^ IARC Monographs on the Evaluation of Carcinogenic Risks to Humans, Volume 81 (2002), Man-made Vitreous Fibres (שימו לב כי אף כי לא כל החומרים הנ"ל הוכחו כמסרטנים, אין זה אומר כי אינם מסוכנים לבריאות)
