הרכס האנטארקטי
פעולות נוספות
הרכס האנטארקטי (באנגלית: Antarctic Convergence הוא עיקול המקיף בקביעות את אנטארקטיקה, שבו מים קרים מאנטארקטיקה הזורמים צפונה פוגשים את המים החמימים יותר, באופן יחסי, של תת-אנטארקטיקה. המים האנטארקטיים משתלטים על הזרימה ושוקעים מתחת למים התת-אנטארקטיים, בעוד אזורים קרובים של ערבוב ועליית מי העומק יוצרים אזור פורה מאוד בחיים ימיים, בייחוד לקריל אנטארקטי. הקו הזה, כמו קו העצים הארקטי, הוא גבול טבעי ולא מלאכותי בדומה לקו רוחב. לא זו בלבד שהוא מבדיל בין שני מחוזות הידרולוגיים, אלא גם בין אזורי התאגדויות נבדלות של חיים ימיים ושל אקלימים שונים. אין לו מקבילה שוות-ערך באזור הארקטי, בשל כמות היבשה המקיפה את מחוז הקוטב הצפוני.
היסטוריה עריכה
האדם הראשון שחצה את הרכס האנטארקטי היה אנתוני דה לה רושה, בשנת 1675. הראשון שתיאר אותו היה סר אדמונד האלי, בשנת 1700.
מיקום עריכה
הרכס האנטארקטי הוא אזור שרוחבו 48 ק"מ בקירוב, בקו רוחב משתנה במידת מה בהתאם לעונה ובקווי אורך שונים, המשתרע על פני האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי בין המקביל ה-48 דרום והמקביל ה-61 דרום של קו הרוחב הדרומי. אף כי התחום הצפוני משתנה, הרי למטרות הוועידה לשימור משאבי החי הימי 1980, הוא מוגדר כ- "50°S, 0°; 50°S, 30°E; 45°S, 30°E; 45°S, 80°E; 55°S, 80°E; 55°S, 150°E; 60°S, 150°E; 60°S, 50°W; 50°S, 50°W; 50°S, 0°". אם כי מדובר באזור נייד, הוא איננו מתרחק בדרך כלל יותר מחצי מעלת רוחב ממיקומו הממוצע. המיקום המדויק בכל מקום וזמן נתונים ניכר בבירור על ידי הצניחה הפתאומית בטמפרטורת המים מצפון לדרום של 2,8° צלזיוס בממוצע, מ-5.6° לפחות מ-2° צלזיוס.
איים מצפון לרכס עריכה
בערך על הרכס עריכה
איים מדרום לרכס עריכה
- איי שטלנד הדרומיים
- איי אורקני הדרומיים
- ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים
- בובה (אי)
- האי הרד ואיי מקדונלד
- איי בלני
- האי סקוט
- אי פיוטר הראשון