עוד
פעולות נוספות
| קובץ:Ūd MET DP340079.jpg | |
| סיווג | קורדופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי מיתר, כלי פריטה |
| נגנים | קטגוריה:נגני עוד |
העוּד (בערבית: عود) הוא כלי מיתר קדום העשוי מעץ. הוא נפוץ בעיקר בחצי האי ערב, במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בחלקים בדרומה ובבלקן. מקור שמו בשפה הערבית, שבה משמעות המילה "עוד" היא "מקל".
היסטוריה עריכה
העוד הוא מכלי הנגינה הקדומים ביותר, ומוצאו ממסופוטמיה. התיעוד הראשון של העוד הוא בחותם גליל בן האלף ה-3 לפנה"ס מארך, אשר מתאר נערה כורעת עם כלי הנגינה שלה על סירה, ומנגנת בידה הימנית.
השימוש בעוד היה נפוץ ומתועד היטב בהיסטוריה המסופוטמית כמו גם במצרים העתיקה. ניתן לראות דוגמאות לכך במוזיאונים המטרופוליטניים של ניו יורק, פילדלפיה, קליבלנד והמוזיאון הבריטי בלוחות חימר ונייר פפירוס. הכלי הזה, או קרוביו, היה חלק מהתרבות המוזיקלית של כל אחת מהתרבויות שהתקיימו באזור הים התיכון והמפרץ הפרסי, כולל השוּמֶרים, האכדים, הפרסים, הבבלים, האשורים, היוונים, המצרים והרומאים.
במחזה האוגריתי הולדת שחר ושלם, המכיל הודעות במה שונות, נמצאה ההוראה "שבע ידות יונעם על עוד, וערבי־קול יענון" – העוד שם (באוגריתית, בכתיב חסר: 𐎓𐎄, "עד") משמעותו כנראה דומה ל"נבל" בימינו.[1]
על-פי מסורת פרסית, המוזכרת על ידי אל-פאראבי, העוד הומצא על ידי למך, ונוצר על-פי צורת גופתו של בנו המת, אשר נתלתה על עץ.
למערב הגיע העוד דרך אנדלוסיה. העוד ידוע כאביו הקדמון של הלאוטה (קתרוס) האירופי. שמו שאול מן המילה הערבית العود -"העץ"- כנראה על שם העץ ממנו הפיקו את הכלי.
תיאור עריכה
העוד עשוי כולו מעץ ולו תיבת תהודה גדולה שבחזיתה בין 1-3 חורי תהודה, צוואר קצר ללא סריגים, וראש כיוון בעל 11 או 12 מפתחות. במקור היה בעל 4 זוגות מיתרים בעלי כיוון זהה לכל זוג ובהמשך נוספו עוד זוג מיתרים ובס או שניים נוספים– בסך הכל 11 או 12. ישנם שני כיוונים: הכיוון הערבי הנפוץ הוא (מהצליל הגבוה לנמוך) דו, סול, רה, לה, פה, דו. בנוסף קיים גם כיוון טורקי שבו המיתרים כולם מכוונים באותו היחס בדיוק רק בקפיצה של טון למעלה רה, לה, מי, סי, סול, רה. הפריטה נעשית בעזרת מפרט ארוך וצר אשר במקורו נעשה מנוצת נשר. כיום נהוג להכינו מפלסטיק גמיש.
מאפיינים בולטים עריכה
- העוד, בדומה לכלי קשת ובניגוד לכלי פריטה רבים, הוא בעל צוואר ללא סריגים. מבנה זה מאפשר לנגן גמישות רבה על ידי גלישות ותרטיטים ("ויברטו"). הוא גם מאפשר לנגן ביתר קלות את המיקרוטונים של מערכת המקאם.
- להוציא מקרים חריגים, לעוד יש אחד עשר מיתרים. עשרה מהם מצורפים יחד במתכונות של שניים בכל צירוף. האחד-עשר, המיתר הנמוך מבין כולם, נותר לבדו.
- תיבת הכוונון של העוד נשענת אחורנית בזווית של 45°-90° החל מצוואר הכלי.
- לגופו של העוד יש גב מוטה ודמוי-קערה הדומה לצדו החיצוני של חצי-אבטיח, בניגוד לגבה השטוח של הגיטרה. הקערה הזו מאפשרת לעוּד ליצור תהודה ולהפיק צליל מורכב יותר.
- לעוד יש בדרך כלל אחד עד שלושה חורי צליל.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- עוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- היסטוריית העוד, באתר של ויסאם ג'ובראן (אנגלית)
- עוד טיונר אונליין
- מאמרים וסרטונים בנושא העוד
- מידע נוסף באתר אל-עוד
הערות שוליים עריכה
| כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המזרחית | ||
|---|---|---|
| כלי נשיפה | נאי • בנסורי • זורנה | |
| כלי פריטה בעלי צוואר | עוד • סאז • טאר • בגלמה • בוזוקי • ג'ומבוש | |
| כלי פריטה ללא צוואר | קאנון • סנטור | |
| כלי קשת | קמנג'ה • קמנצ'ה • רבאב | |
| כלי הקשה | דף • דרבוקה • תוף מרים • טאבלה | |
