Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

שלמה אפשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־16:13, 8 במרץ 2026 מאת imported>Alhimik
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
שלמה אפשטיין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 באוגוסט 1940
ירושלים, פלשתינה (א"י)
נהרג 6 ביוני 1967 (בגיל 26)
כינוי "מומה"
שירות צבאי
השתייכות קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
דרגה טוראי
תפקידים בשירות
חובש מחלקתי
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז

שלמה אפשטיין (22 באוגוסט 19406 ביוני 1967) היה חובש שנהרג בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים במהלך טיפול בפצוע, ועוטר בעיטור העוז על הקרבתו ואומץ לבו.

ביוגרפיה עריכה

שלמה אפשטיין ("מוימה") נולד בירושלים. למד בבית ספר גאולה בחיפה ולאחר מכן למד מכונאות בבית ספר המקצועי בבת גלים. לאחר לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל המוצנח. אפשטיין עבר קורס חובשים ומילא תפקיד של חובש מחלקתי. לאחר שחרורו עבד בחקלאות בחצרים.

בפרוץ מלחמת ששת הימים הוצב בירושלים בגדוד 28 של חטיבה 55 (צנחנים במיל') והוא בדרגת טוראי. ב־6 ביוני 1967, יומה השני של המלחמה, פרץ הגדוד משכונת בית ישראל לכוון העיר העתיקה. בעוד פלוגתו של אפשטיין מסתערת רגלית באזור פתוח, פתחו עליה חיילי הלגיון הירדני בהפגזת מרגמות כבדה. חלק גדול מהצנחנים נפגעו ונותרו בשטח. שאר הלוחמים התפזרו למקומות מחסה. במהלך ההפגזה נותר אפשטיין בשטח המופגז והחל בטיפול בפצועים. בהגיעו אל הצנחן הפצוע יוסף חגואל שרגליו רוסקו, גרר אותו בסמוך לקיר וגהר מעליו כשהוא חשוף. בשלב זה התפוצץ לידם פגז. אפשטיין ספג בגופו את רסיסי הפגז ונהרג. בכך מנע מן הרסיסים לפגוע בפצוע.

לאחר מותו עריכה

אפשטיין נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. לאחר מותו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל, אשר הומר בעיטור העוז בשנת 1973.
בדברי ההסבר לעיטור נאמר:

תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על שחרור ירושלים, שירת טור' שלמה אפשטיין ז"ל כחובש בגדוד צנחנים. בשעת הקרב ניתכה על היחידה אש ארטילרית כבדה ונגרמו לה אבדות. טור' שלמה אפשטיין ז"ל חבש את הפצועים בעת ההפגזה ודאג לפינויים. בעת שחבש את אחד הנפגעים והגן עליו בגופו בפני רסיסי הפגזים, נפצע פצעי מוות. על מעשה זה הוענק לו עיטור העוז.
ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי.[1]

חיי הצנחן חגואל ניצלו בזכות חילוצו וטיפולו של אפשטיין.

לאחר מותו פנו הוריו של אפשטיין לאפי נצר שהיה ידידם והלחין את השיר "בלדה לחובש" וביקשוהו להתחשב ברגשותיהם ולפעול לאי השמעת השיר ברדיו. זאת מאחר שסיפור נפילת בנם דומה מאוד למילות השיר והאזנה לו גורמת להם צער. בשל בקשה זו ובקשות של משפחות שכולות אחרות לא הושמע השיר ברדיו אלא ביום הזיכרון.

בנו של הצנחן חגואל, שנולד סמוך לתום המלחמה, נקרא שלמה על שמו של אפשטיין. לאחר בקשתו של חגואל הסכים אביו של אפשטיין לשמש סנדק בטקס ברית המילה של הבן.

לקריאה נוספת עריכה

  • משה נתן, המלחמה על ירושלים, תל אביב: אותפז, 1968

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה