מאצ'ה

מאצ'ה
抹茶/まっちゃ

מאצ'ה

מאצ'ה

קובץ:抹茶だけで7種類もあるジェラート屋さんでした。 (24406155972).jpg

גלידרייה יפנית שמוכרת 7 טעמים שונים של גלידת מאצ'ה

קובץ:Matcha icecream.jpg

טעם מאצ'ה נמכר כטעם גלידה קלאסי בנארה

מאצ'ה (ברומניזציית קונריי-שיקי (Kunrei-shiki romanization) ‏(訓令式ローマ字): mattya; בכתב סיני ובכתב קאנג'י: 抹茶; בהיראגאנה: まっちゃ) הוא תה אבקתי מסין.

היסטוריה

בסין של שושלת טאנג (618-907), עלי תה יובשו ונדחסו בצורות שונות ובגדלים שונים לאחסון או למסחר. תה הוכן על ידי קלייה ופירור של התה לאבקה, מיצוי האבקה במים חמים, והוספת מלח. בשושלת סונג (960-1279), הפכה פופולרית השיטה של יצירת אבקה מעלי תה מיובשים והכנת המשקה על ידי הקצפת האבקה עם מים חמים בקערה. הכנה וצריכה של תה באבקה הפך לטקס על ידי הזן-בודהיסטים. הקוד הנזירי הקדום ביותר של החאן, החאן-יואן צ'ינגווי ("חוקי הטוהרה של נזורת החאן", 1103), מתאר בפירוט את כללי ההתנהגות של טקסי התה.

הזן בודהיזם, ועמו השיטות הסיניות להכנת תה אבקתי, הובאו ליפן על ידי הנזיר אסאיי ב-1191. תה אבקתי נשכח לאיטו בסין, אך ביפן הוא המשיך להיות פרט חשוב במנזרי הזן בודהיזם, וזכה להערכה רבה על ידי הדרגות הגבוהות של החברה בין המאות ה-14 עד ה-16. במקביל להתפתחות זו, מגדלי תה פיתחו באוג'י (宇治) טכניקות להכנת תה אבקתי שהתפתח לאבקת מאצ'ה.

ייצור

מאצ'ה מיוצר מעלי תה שגודלו בהצלה, המשמשים גם כן לייצור גיוקורו. ההכנה של המאצ'ה מתחילה שבועות אחדים לפני הקטיף, כאשר שיחי התה מכוסים כדי למנוע שמש ישירה. בכך מואטת הגדילה, גוון העלים מתכהה, ומוגבר הייצור של חומצות אמינו הממתיקות את טעמו של התה הסופי. רק ניצני התה המשובחים ביותר נקטפים, ביד. לאחר הקטיף, אם העלים מגולגלים לפני הייבוש, התוצר יהיה תה גיוקורו. לעומת זאת, אם העלים פרושים שטוחים לייבוש, הם יתקמטו מעט ויהפכו לטנצ'ה. הטנצ'ה יופרד מגבעולים ומוורידים וייטחן באבן לאבקה הירוקה הבהירה ודמוית הטלק הידועה כמאצ'ה. לתערובות המאצ'ה ניתנים כינויים פואטיים המכונים צ'אמי ("שמות תה") על ידי מגדל התה, החנות או מייצר התערובת, או על ידי המאסטר הגדול של מסורת תה מסוימת. כאשר לתערובת ניתן כינוי על ידי מאסטר גדול יוצא שושלת-יוחסין של מקיימי טקס תה, התערובת מוכרת בתור הקונומי שלו, או התערובת המועדפת.

טחינה באבן

טחינה באבן היא טכניקה איטית. ללא האמצעים והטכניקה הנכונים, מאצ'ה עלול "להישרף" ולסבול מירידה באיכות.

רק טנצ'ה טחון מוכר כמאצ'ה, ושאר אבקות תה ירוק, כמו אבקת סנצ'ה, ידועות כקונצ'ה ("אבקת תה").

אזורי ייצור המאצ'ה הנודעים ביותר הם אוג'י שבקיוטו, נישיו שבאאיצ'י, שיזואוקה, וצפון קיושו.

טחינה של 30 גרם של מאצ'ה יכולה לקחת עד שעה.

ערך תזונתי

לתה מאצ'ה מיוחסות השפעות בריאותיות חיוביות והם מעוררים עניין גם מחוץ ליפן. כתוצאה מכך, ניתן למצוא מאצ'ה במגוון רב של "מאכלי בריאות" החל מתערובות דגנים ועד חטיפי אנרגיה. בשתיית מאצ'ה נצרך העלה כולו, בניגוד למיצוי החלוט במקרה של תה ירוק אחר. משמעות הדבר שמתקבל ריכוז גבוה בהרבה של קטכינים, כלורופיל ונוגדי חמצון. בדומה לתה ירוק ותה שחור, מאצ'ה מכיל קפאין ועל כן מעורר.

בשנת 2003 מצאו חוקרים מאוניברסיטת קולורדו שהריכוז של נוגד החמצון EGCG הזמין בשתיית מאצ'ה גבוה פי 137 מכמות ה-EGCG הזמין בסוגי תה ירוק מסחריים אחרים. נאמר גם שהמאצ'ה מאיץ חילוף חומרים ועוזר בהורדת רמות הסוכר. בנוסף מייחסים לו סגולות של מניעת דלקות ומחלות סרטניות, הגנה על הלב, הפחתת נזקי עישון, או הפחתת רמות סוכר בדם.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

איכויות

מאצ'ה באופן יחסי יקר לעומת סוגים אחרים של תה, אף על פי שמחירו תלוי באיכותו. רמות איכות של מאצ'ה נקבעות על פי גורמים רבים.

חמצון

חמצון הוא גם כן גורם בקביעת איכות. מאצ'ה שנחשף לחמצן יכול בקלות לאבד מאיכותו. מאצ'ה מחומצן מקבל ריח חצירי אופייני וצבע ירוק-חום עמום.

מיקום על שיח התה

קובץ:Matcha.gif

אבקת מאצ'ה

מיקום העלים הנקטפים על שיח התה (קמליה סינית) המיועדים לטנצ'ה, הוא מכריע.

החלק העליון יכיל את העלים המתפתחים העדינים והרכים ביותר, דבר המקנה מרקם עדין יותר לאיכויות גבוהות. עלים מפותחים יותר יהיו קשים, מה שמאפיין איכויות נמוכות יותר במרקם חולי. טעם טוב הוא תוצר של הצמח השולח את כל החומרים המזינים שלו לעלים המתפתחים.

טיפול לפני עיבוד

באופן מסורתי, עלי טנצ'ה יובשו בחוץ בצל ולעולם לא בחשיפה לשמש ישירה. לעומת זאת כיום, מרבית הייבוש הועבר פנימה לאזורים סגורים. מאצ'ה איכותי יהיה ירוק ובוהק גם כתוצאה מטיפול זה.

הכנה מסורתית של מאצ'ה

ישנן שתי דרכים עיקריות להכנת מאצ'ה: עבה (קואיצ'ה) ודק (אוסוצ'ה).

לפני השימוש, מאצ'ה לרוב מנופה על מנת לפורר גושים באמצעות נפות ייעודיות, לרוב עשויות נירוסטה ובשילוב רשת דקה ומכל קיבול זמני. מרית עץ ייעודית משמשת להעברת התה דרך המנפה, או לחלופין, אבן קטנה וחלקה ממוקמת על גבי המנפה המנוער קלות.

אם המאצ'ה המנופה מיועד להגשה בטקס תה יפני, הוא יועבר למכל תה קטן הידוע בשם צ'אקי. אחרת, הוא יועבר ישירות מהמנפה לקערת תה.

כמות קטנה של מאצ'ה תושם בקערה, באופן מסורתי על ידי שימוש בכפית במבוק המכונה צ'אשאקו, ואז תוסף כמות קטנה של מים חמים (לא רותחים). התערובת תוקצף למרקם אחיד, בעזרת מקציף במבוק הנקרא צ'אזן. אסור שיישארו גושים בנוזל או שאריות אבקה בצידי הקערה. מכיוון שמאצ'ה יכול להיות מר, הוא יוגש באופן מסורתי עם ממתק וואגאשי קטן לצידו (נועד לאכילה לפני השתייה), וללא תוספת של חלב או סוכר. 40 גרם של מאצ'ה יספקו כ-20 קערות של אוסוצ'ה או 10 קערות של קואיצ'ה.

אוסוצ'ה, או תה דק, מוכן עם כ-1.75 גרם (1.5 כפיות צ'אשאקו או כפית רגילה שטוחה) של מאצ'ה וכ-75 מ"ל של מים חמים, שיכולים להיות מוקצפים לקצף או לא על פי העדפת השותה (או המסורות של אסכולת התה המסוימת). אוסוצ'ה מפיק תה בהיר יותר ומעט מריר יותר.

קואיצ'ה, או תה עבה, מצריך כמות מאצ'ה גדולה יותר (לרוב כפול בכמות האבקה ומחצית מכמות המים): כ-3.75 גרם (3 כפיות צ'אשאקו או כפית רגילה גדושה) של מאצ'ה וכ-40 מ"ל של מים חמים, או כ-6 כפיות מים עד ¾ כוס מים. מאחר שהתערובת הסופית היא משמעותית עבה יותר (כמו דבש נוזלי), הערבוב מצריך תנועה איטית יותר שאינה מפיקה קצף. קואיצ'ה נעשה לרוב עם מאצ'ה יקר יותר מעצי תה עתיקים יותר (מעל 30 שנים) וכך מניב למעשה תה עדין ומתוק יותר מהאוסוצ'ה. הוא מוגש כמעט באופן מוחלט כחלק מטקסי התה היפניים.

כלי תה בסיסיים למאצ'ה

קובץ:Green Matcha.jpg

צ'אזן ומאצ'ה בקערת תה

המנהג התרבותי המכונה "טקס התה היפני" מתרכז סביב ההכנה, ההגשה והשתייה של תה יפני, בעיקר מאצ'ה-קואיצ'ה. רשימת הכלים המיועדים לטקס התה היפני ארוכה, אך רשימת הכלים להכנת מאצ'ה קצרה יותר:

• קערת תה – גדולה מספיק להקציף אבקה עד לכ-120 מ"ל של תה.
• מקציף תה (צ'אזן) – מקציף במבוק עם "זיפים" עדינים להקצפת התה.
• כפית תה (צ'אשאקו) – כפית במבוק למדידת אבקת התה לתוך הקערה (בשונה מ"כפית" של תרבות התה הבריטית).
• קופסת תה (צ'אקי) – מכל קטן לאבקת תה המאצ'ה.
• מטלית תה – מטלית כותנה קטנה לניקוי כלי התה בזמן טקס התה.^{[דרושה הבהרה]}

המאצ'ה בימינו

קובץ:Matcha truffle with lab-grown chocolate by California Cultured (04538).jpg

שוקולד עם מאצ'ה

כיום מאצ'ה הוא מרכיב נפוץ במאכלים מתוקים. משמש בקסטלה, מאנג'ו ומונאקה (עוגות וממתקים יפניים); כאחד מהטעמים המוספים לקאקיגורי (קינוח של קרח כתוש בטעמים); מעורבב עם חלב וסוכר למשקה; ומעורבב עם מלח לתערובת תיבול לטמפורה בשם מאצ'ה-ג'יו. משתמשים בו לתת טעם וצבע למגוון של שוקולדים, ממתקים וקינוחים מערביים, כמו עוגות ומאפים, עוגיות, פודינג, מוס וגלידת תה ירוק. לחטיף היפני "פוקי" יש גרסה בטעם מאצ'ה. ניתן לערבב אותו לסוגים שונים של תה, לדוגמה מוסיפים אותו לגנמאיצ'ה (תה ירוק עם אורז קלוי) כדי ליצור מאצ'ה-אירי-גנמאיצ'ה (מילולית: תה ירוק עם אורז קלוי בתוספת מאצ'ה).

השימוש במאצ'ה במשקאות התפשט גם לבתי קפה במערב. כמו ביפן, הוא מוגש עם חלב, במשקאות קפואים, מילקשייקים וכדומה. מוסיפים מאצ'ה גם למשקאות אלכוהוליים דוגמת ליקרים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מאצ'ה]] בוויקישיתוף

• רועי ירושלמי, ‏אוכל | הרד בול של הטבע: סודות המאצ'ה, אבקת התה היפני, באתר גלובס, 6 באפריל 2018