Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ליביו רבריאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־03:59, 1 ביוני 2026 מאת imported>EranBot (בוט החלפות: ,)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
ליביו רבריאנו
Liviu Rebreanu
לידה הכפר טרלישואה, טרנסילבניה, אז ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית כיום מחוז ביסטריצה-נסאוד, רומניה,
פטירה הכפר ואליה מארה- פראבץ, מחוז ארג'ש, ממלכת רומניה
קובץ:Stamp 1985 Liviu Rebreanu.jpg
ליביו רבריאנו, דיוקן על בול של הדואר הרומני בשנת 1985

ליביו רבריאנו (ברומנית: Liviu Rebreanu;‏ 27 בנובמבר 1885 - 1 בספטמבר 1944) היה סופר, מחזאי ועיתונאי רומני, יליד טרנסילבניה, אחד מכותבי הרומנים והנובלות המוערכים בשפה הרומנית. היה קצין בהכשרתו. ב-1939 נבחר כחבר האקדמיה הרומנית

ילדות וצעירות עריכה

ליביו רבריאנו נולד בכפר הרומני טרלישואה Târlişua, כיום במחוז ביסטריצה-נסאוד, בצפון-טרנסילבניה, אז ב"רוזנות" סולנוק-דבקה, חלק מממלכת הונגריה שבמסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום ברומניה. הוא היה הראשון מבין ארבעת-עשר ילדיהם של וסילה רבריאנו, מורה, ולודוביקה לבית דיוּגאנו (1945-1865), בת למשפחת איכרים. האב היה חבר לכיתה של המשורר ג'ורג'ה קושבוק וחוקר חובב של הפולקלור הרומני. האם הייתה שחקנית תיאטרון חובבת על במות כפר הולדתה, בקליאן. הוריו שימשו לרבריאנו הסופר כדגם לגבוריו הספרותיים - בני משפחת הרדליה, המתוארים ברומנים "יון", המרד" ,"הגורילה" וכו'. בבית הוריו גדל רבריאנו ברוח הלאומיות הרומנית ובדת הנוצרית ה"יוונית-קתולית" ("המאוחדת עם רומא") שנפוצה במאות ה-18–19 בקרב מיעוט מהרומנים הטרנסילבנים בעידוד השלטון האוסטרי. בני דת זו התערו יותר בקלות בחייה הפוליטיים והתרבותיים של האימפריה ובניגוד לציפיות השלטונות האוסטרים וההונגרים תרמו תרומה חשובה לחיזוק התודעה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה.

כפי שהעיד מאוחר יותר, מגיל שנתיים וחצי בילה רבריאנו את שנותיה היפות ביותר של ילדותו בכפר מאיירו Maieru, בעמק הסומש, בין רודנה ובין סנג'ורז, שם למד בשנים 1891–1895 אצל אביו, שלימד בבית הספר המקומי. באחד מסיפוריו, כינה רבריאנו את הכפר הזה "קן החלומות".[1] רבים מזכרונות הילדות שלו, שמצאו מקום בכתיבתו המוקדמת למגירה, קודם בשפה ההונגרית, ואחר כך ברומנית, מעלים באוב אנשים ונופים מן הכפרים שהכיר. גם ברומן "יון" מהדהדים זכרונות מן הכפר מאיירו, אולם גם מן הכפר פריסלופ שבו התגורר הסופר בשלב מאוחר יותר בחייו.

הספר הרומני הראשון שעשה רושם עליו בילדותו הייתה "ההיסטוריה של טרנסילבניה" מאת יון פופ רטגאנול. אחרי גיל 10 המשיך רבריאנו את לימודיו בבית ספר בעיר נסאוד ובגימנסיה הגרמנית בעיר ביסטריצה. בהמשך בחר בקריירה צבאית והחל משנת 1900 למד בבית ספר צבאי בשופרון בהונגריה. משם נסע לבודפשט וסיים שם את האקדמיה הצבאית לודביקה.

עריקתו לרומניה וצעדיו הראשונים בתחום הכתיבה עריכה

בתום לימודיו הוצב רבריאנו לתקופה כקצין בעיר ההונגרית גיולה אבל בשנת 1908 התפטר וב- 1909 גנב את הגבול שבין טרנסילבניה לממלכת רומניה והשתקע בבוקרשט. בבוקרשט הצטרף לכמה מהחוגים הספרותיים ועבד כעיתונאי בעיתון "אורדיניה" Ordinea (הסדר) ואחר כך, ה"פלנגה ליטרארה וארטיסטיקה" Falanga literară şi artistică. בתקופה שבה היחסים בין ממלכת רומניה ובין האימפריה האוסטרו-הונגרית היו טובים , לפי דרישת ממשלת אוסטרו-הונגריה רבריאנו נעצר וב-1910 הוסגר. הוא נכלא בגיולה, אך שוחרר מהר למדי באוגוסט אותה שנה. משהתאפשר לו לחזור לרומניה הירבה לפקוד את עולם התיאטרון הרומני. בין השנים 1911–1912 התמנה למזכיר התיאטרון הלאומי בעיר קראיובה, שבו הממונה עליו היה הפרוזאיקן אמיל גרליאנו,שנודע בסיפוריו הקצרים. באותה תקופה התחתן עם השחקנית פאני רדולסקו.

פעילותו כסופר עריכה

בשנת 1912 רבריאנו פרסם את קובץ הנובלות הראשון שלו תחת הכותרת "לבטים" (Frământări). אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה כתב של העיתון "אדוורול" והמשיך לפרסם סיפורים קצרים - "הפרחחים" (Golanii), "וידוי" (Mărturisire) ו "חשבונות" (Răfuială). בתום המלחמה הפך לאחד הכוכבים של החברה הספרותית "זבורטורול" ("המעופף") שבהנהגתו של מבקר הספרות אאוג'ן לובינסקו. הנובלה הידועה ביותר הייתה "איציק שטרול עריק". מאוחר יותר התפרסמה נובלה פסיכולוגית בשם "צ'וליאנדרה"

בין ה-12 ל-13 במאי 1917, אחיו אמיל רבריאנו, ששירת כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי, הואשם בעריקות ובריגול, נידון למוות והוצא להורג. (הרומן של רבריאנו"יער התלויים" כולל הדים לטרגדיה זו). באביב 1918 הסופר עצמו נעצר שוב ונחקר על ידי רשויות הכיבוש הגרמנים, אך הצליח להימלט. במאי 1918, בעזרת סוציאליסטים, הוא חצה את הגבול למולדובה שנשארה חופשית וחי זמן מה ביאשי שאליה נמלט גם מלך רומניה. בנובמבר עם ניצחות מעצמות ההסכמה ונסיגת הגרמנים מבוקרשט חזר רבריאנו לבוקרשט. במהלך חופשת הקיץ של 1919 הוא נסע עם אשתו לטרנסילבניה שהתאחדה כם רומניה, ורבריאנו חקר שם בקפידה את נסיבות סופו של אחיו. בחזרה לבוקרשט, התחיל לכתוב את הרומן Pădurea spânzuraților "יער התלויים", אך לא הצליח להשלימו.

בשנת 1920 הוצא לאור הרומן שלו, "יון" - הנחשב לרומן הרומני המודרני הראשון במלוא מובן המילה. רבריאנו תיאר בו את המאבקים על האדמה בטרנסילבניה הכפרית. היצירה זכתה בפרס האקדמיה הרומנית. אחרי תקופה ארוכה של תחקור, פרסם רבריאנו בשנת 1932 את הרומן "המרד" (Răscoala), שהוקדש לאירועים הטרגיים של התקוממות האיכרים הרומנים בשנת 1907, כאשר שגיבור הרומן אינו עוד דמות אינדיבידואלית, אלא, כפי שציין המבקר ג'ורג'ה קלינסקו, "האיכר הקולקטיבי בעל הפסיכולוגיה של ההמון". החלק האחרון של הרומן שהוקדש לאיכרי בסרביה נותר בלתי מומש.

לצד הרומנים הגדולים שלו, כתב רבריאנו מספר רומנים נוספים, שהיו סיפורי בלשים או עסקו בנושאים הקשורים לתחומים אסוטריים, כמו Adam și Eva "אדם וחוה", המבוסס על נושא גלגול הנשמות. זוג שהתגלגל מחדש בשבעה רגעים היסטוריים שונים. שני רומנים נוספים, Gorila ("גורילה") Jar (להב), שתיארו את הסביבה האינטלקטואלית ואת משרדי המערכת של כמה עיתונים שבין המלחמות, אף על פי שזכו להצלחה ציבורית, קיבלו בקורות שליליות מהמבקרים, "Crăișorul" ("בן המלך הקטן") היה ביוגרפיה בדיונית של הוריה, שכונה על ידי עמו, תושבי הרי אפוסן ("Crăișorul munților - בן המלך של ההרים) סימנה כישלון ספרותי גדול נוסף. לאחר "המרד" -1932 לא יצר רבראנו עוד יצירות מופת, וכל הספרים שכתב אחר כך הוגדרו על ידי קלינסקו כלא משתווים.

ברומן Amândoi (השניים), ניסה רבריאנו לכתוב רומן בלשי, המתאר פשע שבוצע על ידי משרתת בעלת אינסטינקטים פליליים. הסופר היה בבירור בקיא ברומנים נטורליסטיים. ליביו רבריאנו היה אחד הסופרים הרומנים הבודדים שנהנו מהצלחה בחנויות ספרים וממצב כלכלי יציב; הוא גם נהנה מכבוד ציבורי והערכה רבה הן מצד קהל הקוראים והן מצד ביקורת ספרותית, אפילו במהלך חייו. אחרי מותו, הכרה זו הפכה לפולחן של ממש; אולי עשרות או מאות מחקרים ופרשנויות הוקדשו ליצירתו, והוא הוכר כקלאסיקון של הספרות הרומנית.

יצירות נוספות פורסמו לאחר מותו, כולל ספר מסעות בצרפת ובגרמניה, "מטרופול", שתורגם גם לצרפתית. רבריאנו היה גם מחברו של יומן אינטימי. בדצמבר 1906, הוא החל לכתוב את זיכרונותיו מהילדות (דיוקנאות ממאיירו), בתחילה, בהונגרית, הוא החל מאוחר יותר לכתוב "יומן של קורא" "Journal de lector", עם פתגמים, הרהורים וסיכומים על ספרות העולם: ויליאם שייקספיר, אוסקר ויילד, פרידריך שילר, לב טולסטוי, ויקטור הוגו, מתוך יצירתו הרומנית של אנטון פאן, וכן עם הערות כלליות בנושאי תרבות בגרמנית, הונגרית, צרפתית ורומנית - שפות בהן קרא וכתב שוטף.

בשנת 1939 רבריאנו נבחר לחבר באקדמיה הרומנית, בהמלצת מיכאיל סדוביאנו. בין השנים 1928–1930 כיהן כמנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט. בתקופת השלטון הצבאי- פשיסטי היה יושב ראש חברת הסופרים הרומנים. באותה תקופה ב-1944-1940 כיהן שוב כמנהל התיאטרון הלאומי בבוקרשט.בתוקף תפקיד זה אישר ב-1940 את הקמת התיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט שנועד לשמש את הקהל ואת האמנים היהודים אחרי סגירת שערי כל מוסדות התרבות הרומנים בפניהם.

בשנת 1944 אובחנו אצל הסופר נפחת וציסטה בראות. הוא נפטר בספטמבר 1944 ככל הנראה בביתו בוואליה מארה במחוז ארג'ש עקב בעיות רפואיות. הייתה שמועה כי מותו נגרם על ידי ירי של חיילים על מכונית שבה נסע לצד גנרל בשם מנולסקו.

הנצחה עריכה

  • 17 בנובמבר 1957 - מיוזמת המורה סבר אורסה נחנכה תערוכה קבועה לזכרו שהפכה בשנת 1970 למוזיאון "ליביו רבריאנו" - בכפר מאיירו, מחוז ביסטריצה-נסאוד.
  • 1957 - הוקם בית-מוזיאון בכפר פריסלופ (עם תרומה מאלמנתו ובתו), באתר שבו נמצא בעבר בית אביו.

נושאים את שמו:

  • היישוב פריסלופ (שהפך לחלק מן העיר נסאוד).
  • בית הספר התיכון המקצועי בכפר מאיירו.

רבריאנו ויצירתו במדיה האמנותית עריכה

קולנוע עריכה

כמה מספריו שימשו לתסריטי סרטים במשך הזמן:

  • 1965 - Pădurea spînzuraților (יער התלויים) סרט בבימוי ליביו צ'וליי זכה בפרס לבימוי בפסטיבל קאן
  • 1966 - Răscoala (המרד) סרט בבימוי מירצ'ה מורשן
  • 1980 - Blestemul pămîntului – Blestemul iubirii (קללת האדמה - קללת האהבה) סרט בבימוי מירצ'ה מורשן
  • 1985 - Ciuleandra צ'וליאנדרה) סרט ביימי סרג'יו ניקולאסקו

יצירותיו עריכה

נובלות וסיפורים קצרים עריכה

  • Iţic Ştrul, dezertor ("איציק שטרול, עריק") (1920)
  • Catastrofa ("האסון") (1921)
  • Norocul ("המזל") (1921)
  • Cuibul visurilor ("קן החלומות") (1927)
  • Cântecul lebedei ("שירת הברבור") (1927)

רומנים עריכה

  • Ion "יון" (1920)
  • Pădurea spânzuraţilor ("יער התלויים") {1922)
  • Adam şi Eva ("אדם וחווה") (1925)
  • Ciuleandra ("צ'וליאנדרה") (1927)
  • Crăişorul ("המלך הקטן") (1929)
  • Răscoala ("המרד") (1932)
  • Jar ("גחלים") (1934)
  • Gorila ("הגורילה") (1938)
  • Amândoi ("שניהם") (1940)

מחוזות עריכה

  • Cadrilul ("הקוודריל") (1919)
  • Plicul ("המעטפה") (1923)
  • Apostolii ("השליחים") (1926)

לקריאה נוספת עריכה

  • Alexandru Piru, Liviu Rebreanu, București, 1965, ed. II, 1973 (אלכסנדרו פירו - ליביו רבריאנו, מהדורה שנייה, בוקרשט 1965 ברומנית)
  • Lucian Raicu, Liviu Rebreanu, București, EPL, 1967 (לוציאן ראיקו - ליביו רבריאנו - 1967 ברומנית )
  • Al. Săndulescu, Introducere în opera lui Liviu Rebreanu, București, Minerva, 1976 (אל. סנדולסקו - מבוא ליצירתו של ליביו רבריאנו, מינרווה, בוקרשט, 1976 ברומנית )
  • Aurel Sassu, Liviu Rebreanu, sărbătoarea operei, București, Albatros, 1978 (אורל סאסו - ליביו רבריאנו, חגיגת יצירתו, אלבטרוס, בוקרשט, 1978 ברומנית )
  • Mircea Muthu, Liviu Rebreanu sau paradoxul organicului, Cluj Napoca, ed. Dacia, 1998 (מירצ'ה מותו - ליביו רבריאנו או הפרדוקס של האורגני, הוצאת דאצ'יה, 1998 ברומנית )
  • Ion Bălu, Liviu Rebreanu, destine umane, Craiova, Viața românească, 2004 (יון בֵלו - ליביו רבריאנו, גורלות אנוש, הוצאת ויאצה רומניאסקה, קראיובה 2004 ברומנית)
  • Ion Simuț, Liviu Rebreanu, monografie, Brașov, Ed. Aula, 2001 (יון סימוץ - ליביו רבריאנו, מונוגרפיה, הוצאת אאולה, בראשוב, 2001 ברומנית)

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ליביו רבריאנו]] בוויקישיתוף

Cornel Ungureanu Ce ştim şi ce ar mai trebui să ştim despre Liviu Rebreanu, România literară nr.1 2009 ,גישה ב-16 ביולי 2011

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בנובלה באותו השם Cuibul visurilor
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ליביו_רבריאנו&oldid=294202"