מס קנייה
פעולות נוספות
מס קנייה הוא מס עקיף (מס צריכה) המוטל על קבוצות מוצרים לצרכן ומחושב כאחוז מסוים מהמחיר הסיטונאי של המוצר.
בישראל, החלה הממשלה להטיל מיסי קנייה בשנת 1952, עם החלת חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952. החוק מסמיך את שר האוצר להטיל מס על מוצרים מסוימים, בנוסף למיסים אחרים המוטלים עליהם. על המוצרים הבאים מוטלים מיסי קנייה[1]:
- כוהל
- משקאות משכרים
- מוצרי טבק (לרבות הטבק עצמו)
- רכב מנועי (כולל חלקים לרכב מנועי)
- מצברים חשמליים לרכב
- סוללות חשמליות לטלפונים סלולריים
- מוצרי אלקטרוניקה בידורית (כדוגמת מיקרופונים, רמקולים, תיבות לרמקולים, מגבירי קול, מקלטי רדיו, מקלטי טלוויזיה, מסכי טלוויזיה ומכשירי הקלטה)
- פרטי לבוש מפרווה
- מקררים בנפח שמעל 800 ליטר
- מסכי טלוויזיה שמעל 50 אינץ'
- רכבי שטח, טרקטורי משא וטרקטורונים
- כלי טיס מסוימים; מפרשיות מסוימות
- אופנועי ים
- ג'קוזי
- רהיטים עתיקים
- כלים חד פעמיים
המס מוטל בשיעורים שונים בהתאם לסוג הטובין.
מס הקנייה בישראל מוטל בין היתר על מוצרי הדלק (ביניהם בנזין, סולר, נפט, גז, פחם ומזוט). מס הקנייה המוטל על מוצרי דלק נקרא גם מס בלו והוא מס קצוב (נקוב בשקלים ולא כאחוז יחסי מהסכום). החל מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 קיימת מדיניות של הפחתה הדרגתית של שיעורי מס הקנייה[2]. המועד לחישוב המחיר הסיטונאי של הטובין, הוא בעת מכירתם לצרכן.
קיימות אפשרויות להחזרי מס קנייה, למשל במקרים של נכות, חוב אבוד או הישבון במקרה שמס הקנייה שולם עבור חומרי גלם ששימשו לייצור מוצרים ליצוא.
במדינות רבות באירופה הוחלף מס הקנייה במס ערך מוסף.
החל מ-2017 אין מס קנייה על טלפונים סלולריים וכרטיסי SIM.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סעיף 3.7 - מס קנייה, ברשות המיסים – מאגר מונחים מקצועיים
- עקרונות כלליים בנושא מס קניה בייצור מקומי, האתר הרשמי של רשות המסים בישראל
- מס קנייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ מאחורי הקלעים של המכס, באתר http://www.knia.co.il/, 7 ביוני 2015 (ארכיון)
- ^ רשות המיסים, רשות המסים בישראל