לקרוא את לוליטה בטהרן
פעולות נוספות
| קובץ:Reading lolita in tehran.jpg | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אזאר נאפיסי |
| שפת המקור | אנגלית |
| הוצאה | |
| הוצאה | משכל |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | {{#property:P212}} |
| הספרייה הלאומית | {{#property:P3959}} |
לקרוא את לוליטה בטהרן הוא ספר שחיברה הסופרת האיראנית, פרופסור אזאר נאפיסי.
הספר יצא לאור בשנה 2003, היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך מאה שבועות ותורגם ל-32 שפות, בהן עברית.
הספר מתאר קבוצת קריאה שאירחה נאפיסי בביתה שבטהראן אחרי שעזבה את משרתה כמרצה באוניברסיטה, כאשר לא יכלה עוד ללמד בתנאים הבלתי אפשריים של המהפכה האסלאמית. בקבוצת הקריאה נטלו חלק שבע מהטובות בתלמידותיה , שנפגשו בביתה מדי שבוע במשך שנתיים, בין 1995 ו-1997, כדי לשוחח על יצירות ספרותיות אסורות של סופרים מערביים: הנרי ג'יימס ("העלמה מכיכר ושינגטון") ולדימיר נבוקוב ("לוליטה" ) ג'יין אוסטן ("גאוה ודעה קדומה") ואחרים. במקביל, שוחחו רבות גם על המצב באיראן בתקופה שאחרי המהפכה האסלאמית, על האופן שבו ניפצה המהפכה את חלומותיהן ועל שלטון של דיכוי, הפחדה ואלימות שבו הפכו חייהן לסיוט מתמשך.
נאפיסי תופסת את הספרות כמרחב של חירות אישית. בעת העיסוק בה בביתה, הסטודנטיות מאפשרות לעצמן להשתחרר ממציאות מדכאת ולפגוש את עולמן הפנימי, לגלות את כוח הדמיון המאפשר לאדם לראות אפשרויות אחרות, ולהזדהות עם הזכות לחלום, לחוות דרך הספרות את מורכבות החיים.
קריאת קלאסיקות מערביות מהווה גם פעולה של התנגדות כנגד דיכוי דתי ופוליטי. בכניסה לבית הן מסירות את הצ'אדור כדי לפגוש את זהותן האינדיבידואלית. תלמידותיה מנסות לשמור על עצמאותן ולמרוד בהשראת היצירות הספרותיות, ולו רק במעט ובהיחבא, ברדיפה ובדיכוי של השלטונות.
עוד מספרת נאפיסי על חייה שלה שהפכו נסבלים פחות ופחות לאחר המהפכה, עד ליום שבו עזבה את איראן והיגרה לארצות הברית.
עיבוד קולנועי עריכה
הסרט "לקרוא את לוליטה בטהראן", הוצג במאי 2023 לשיווק בשוק הסרטים בקאן. הסרט מבוים על ידי הבמאי זוכה הפרסים ערן ריקליס ונכתב על ידי מרג'ורי דייוויד. השחקניות הראשיות כוללות את גולשיפתה פאראהני (אנ'), זאר אמיר-אברהימי (אנ') ומינה כאוואני (אנ'). הסרט מהווה שיתוף פעולה איטלקי-ישראלי בהפקת מיכאל שרפשטיין, מריקה סטוקי, משה אדרי, סנטו ורסאצ'ה, ג'אנלוקה קורטי וריקליס. בין חברות ההפקה נמצאות United King Films, Topia Communications, Minerva Pictures ו-RAI Cinema. הסרט צולם באיטליה.[1] אברהימי התמודדה עם ביקורת מצד עמיתיה הפלסטינים על שיתוף הפעולה עם במאים ישראלים, אך הדגישה שהפרויקט הוא ביטוי להתנגדות אמנותית למלחמות. נפיסי ציינה שהסרט מתחבר למאבקים באיראן, במיוחד לאחר מותה של מהסא אמיני, והסלוגן "אישה, חיים, חירות". נפיסי ציינה שהסרט נועד להעביר את המסר שהממשלות האיראנית והישראלית מובילות למלחמות לא רק בארצן אלא בכל האזור, והסרט מדגיש את המסר "ששנאה לא תעבוד".[2]
ב-1 באוקטובר, כאשר איראן תקפה בטילים את ישראל, ריקליס היה בתל אביב ועסק בהכנות להקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים ברומא. ב-27 באוקטובר, יום לאחר תקיפה חוזרת של ישראל באיראן, זכה הסרט בפרס חביב הקהל ובפרס מיוחד מטעם חבר השופטים ברומא.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
- ארנה קזין, קווצת שיער סוררת, באתר הארץ, 7 במרץ 2004
- הספר "לקרוא את לוליטה בטהרן", באתר "סימניה"
- החיים בישראל 2025, באתר "חופש"
- טל כהן, לקרוא את נאפיסי בישראל, באתר "האייל הקורא"
- רבקה רז, "אמנות וספרות הפכו להיות דבר עיקרי בחיינו; לא מותרות אלא הכרח", באתר הארץ, 2 באוקטובר 2004
הערות שוליים עריכה
- ^ Manori Ravindran, ‘Reading Lolita in Tehran’ Movie Hits Cannes Market, Stars ‘Holy Spider’s’ Zar Amir-Ebrahimi, Golshifteh Farahani, Variety, 2023-05-05 (ב־English)
- ^ 1 2 Nick Vivarelli, ‘Reading Lolita in Tehran’ Sees Israel-Iran Filmmaking Collaboration Bear Fruit Amid Escalating Conflict: ‘Hate Will Not Work’, Variety, 2024-10-28 (ב־English)