משה קלמר
פעולות נוספות
| קובץ:Moshe Kelmer, D710-119.jpg | |||||
| לידה |
1 בנובמבר 1901 י"ט בחשוון ה'תרס"ב ז'יכלין, האימפריה הרוסית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בספטמבר 1970 (בגיל 68) י' באלול ה'תש"ל ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1921 | ||||
| מדינה | ישראל ישראל | ||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||
| מפלגה | מפד"ל | ||||
| סיעה | החזית הדתית המאוחדת, הפועל המזרחי, מפד"ל | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
משה קֶלְמֶר (י"ט בחשוון ה'תרס"ב, 1 בנובמבר 1901 – י' באלול ה'תש"ל, 11 בספטמבר 1970) היה חבר הכנסת מטעם המפד"ל.
ביוגרפיה עריכה
קלמר נולד בז'יכלין שבפולין ליעקב ולחנה בת יצחק אברך ריסטער. למד בישיבה ובנעוריו הצטרף לארגון צעירי מזרחי בעיירתו. בשנת 1921 עלה לארץ ישראל, למד בבית המדרש למורים של המזרחי בירושלים וסיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. קלמר נמנה בין מייסדי "הפועל המזרחי" ובשנת 1926 נבחר למזכיר הסניף המקומי.
במסגרת פעילותו התנועתית הקים קלמר את חברות השיכון "הבונה" (1937) ו"משכנות" (1938) ושימש יו"ר מועצות המנהלים של שתי החברות. לאחר איחודן לחברת משהב היה ליו"ר ההנהלה שלה. כמו כן הוא הקים את "בנק אדנים למשכנתאות" ושימש יו"ר מועצת המנהלים של הבנק.
בשנת 1949 נבחר קלמר לכנסת הראשונה, אך התפטר ממנה כעבור שבועות ספורים, כדי לפנות מקום לנציג אגודת ישראל שטענה שקופחה לאור תוצאות הבחירות. בכך היה לחבר הכנסת הראשון בהיסטוריה שהתפטר מתפקידו. לאחר מכן הוא נבחר לכנסת השנייה מטעם הפועל המזרחי ולכנסת השלישית מטעם חזית דתית לאומית, רשימה משותפת למזרחי ולפועל המזרחי, וכיהן בכנסת בשנים 1951–1959. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית החליטו בהנהלת מפד"ל לרענן את הרשימה והוציאו את הרב מרדכי נורוק, את אהרן-יעקב גרינברג ואת קלמר מהרשימה. שני הראשונים הושבו לרשימה בלחצם של הרב יהודה לייב פישמן מימון וזרח ורהפטיג, וקלמר היה היחיד מחברי הכנסת השלישית שהושאר מחוץ לכנסת הרביעית, למרות איום חבריו מהפועל המזרחי שהם ירוצו ברשימה נפרדת אם קלמר לא ייכלל ברשימה[1]. קלמר הוצב במקום ה־14 ברשימה,[2] שנחשב ללא־ריאלי.[3], ולא נבחר לכנסת לאחר שהרשימה קיבלה 12 מושבים.
בבחירות לכנסת החמישית ב־1961 הוצב בשנית במקום ה־14.[4] הרשימה קיבלה שוב 12 מושבים, וקלמר שוב לא נבחר. באפריל 1963, בעקבות פטירת מרדכי נורוק ואהרן-יעקב גרינברג נכנס קלמר כחבר הכנסת החמישית.[5]. בבחירות לכנסת השישית ב־1965 הוצב קלמר פעם נוספת במקום ה־14[6] ולא נבחר לכנסת.
ביולי 1963 קיבל קלמר תואר בוגר למשפטים,[7] ובפבואר 1966 הוסמך כעורך דין.[8]
בשנת 1953 היה מבין אלו שזכו לביקורת מצד מלכיאל גרינוולד, אשר לאחר מכן פרסם התנצלות וכתב שדבריו נגדו היו חסרי כל יסוד[9].
אשתו הייתה טובה בת מנחם מאיר רוזנבוים ולזוג היו שלושה ילדים.
על שם קלמר נקראו רחובות בשכונת קריית שמואל בחיפה ובשכונת יד אליהו בתל אביב.
לקריאה נוספת עריכה
- ש. דניאל, בעול העשייה – משה קלמר ופעלו, 1976.
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:Emblem of Israel.svg משה קלמר, באתר הכנסת
- קובץ:2021 Facebook icon.svg משה קלמר, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg משה קלמר, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg משה קלמר, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg משה קלמר, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png משה קלמר, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg משה קלמר, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg משה קלמר, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg משה קלמר, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg משה קלמר, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg משה קלמר, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg משה קלמר, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D משה קלמר], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg משה קלמר, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg משה קלמר, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg משה קלמר, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png משה קלמר, באתר פינטרסט
- משה קלמר, באתר כנסת פתוחה
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ יואל מרכוס, המאבק אצל הדתיים, דבר, 24 באוגוסט 1959
- ^ רשימת המועמדים לכנסת הרביעית, ילקוט הפרסומים 704, עמ' 43, ט"ז בתשרי תש"ך 18 באוקטובר 1959
- ^ הדתיים יחליפו שני חברי כנסת, דבר, 6 באוגוסט 1959
- ^ רשימת המועמדים לכנסת החמישים, ילקוט הפרסומים 863, עמ' 1798, י"ז באב תשכ"א 30 ביולי 1961
- ^ י. ר., מת סגן יו"ר הכנסת א. י. גרינברג, הארץ, 3 באפריל 1963
- ^ רשימת המועמדים לכנסת השישית, ילקוט הפרסומים 1222, עמ' 116, כ"T בתשרי תשכ"ו 17 באוקטובר 1965
- ^ ברכות (מודעה), הצופה, 8 ביולי 1963
- ^ ברכות (מודעה), הצופה, 28 בפברואר 1966
- ^ מלכיאל גרינוולד, גילוי-דעת, דבר, 16 בדצמבר 1953