Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יעקב העליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־09:10, 12 בפברואר 2026 מאת imported>אברהם אשכנזי (הגהה, ניסוח)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
יעקב העליון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 באוקטובר 1937
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי רמת גן, פלשתינה (א"י)
פטירה 1 באפריל 2021 (בגיל 83)
ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל
עיסוק עיתונאי, סופר ("רגל של בובה")
סוג כתב עורך מוסף במעריב
מעסיק מעריב
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}

יעקב העליון (23 באוקטובר 1937 – 1 באפריל 2021[1]) היה עיתונאי ישראלי. מחבר רב המכר "רגל של בובה", על לחימתו בקרב תל פאחר במלחמת ששת הימים, פציעתו הקשה ושיקומו.

הוא הורשע בנובמבר 2008 בבעילה אסורה בהסכמה בקטינה בת 14 ובמעשה מגונה באחותה.

קורות חייו עריכה

יעקב העליון נולד ברמת גן, ליוסף ולמרים. הוא התגייס לחיל השריון ובמסגרתו לחם במלחמת סיני. העליון נטל חלק במערכת אום כתף - אבו עגילה ב-1956. פלוגתו, שעליה פיקד משה בריל, זכתה בעקבות הקרב בציון לשבח קולקטיבי. לאחר שהשתחרר החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "מעריב".

במלחמת ששת הימים התגייס למילואים, ולחם בגזרת רמת הגולן. בקרב על מוצב תל פאחר נפצע קשה, איבד עין ורגל, ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מבית חולים כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. בעקבות פרסום הספר הפך העליון למרצה מבוקש, ואף השתתף במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד ב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-1970 קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של מסדר ז'בוטינסקי, על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.

העליון היה נשוי ליעל העליון, בתו של יוסף פעמוני, שייסדה את בית הספר לאמנויות תל אביב וניהלה אותו עד מותה. באוקטובר 2002 התאבדה יעל לאחר שגילתה כי בעלה קיים קשרים מיניים עם שתי אחיות, תלמידות בבית הספר שניהלה, אחת מהן בת 14.[2] מותה עורר הדים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה והן בשל נסיבות מותה.

העליון, שהיה מיוצג במשפטו על ידי עוה"ד רונאל פישר, הורשע בנובמבר 2008 במספר בעילות אסורות בהסכמה בקטינה ובמעשה מגונה באחותה.[3] "בעילה" כאן היא במשמעותה בחוק העונשין, ללא שקויימו יחסי מין מלאים. באפריל 2009 נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי לנפגע עבירה בסך 15,000 ש"ח לאחות הצעירה ו-5,000 ש"ח לאחות המבוגרת.[4] העליון ערער על חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.[5]

הוא נפטר באפריל 2021. הותיר אחריו בן, בת ונכדים. התגורר בתל אביב.

ספרו "רגל של בובה" עריכה

ב-1967 השתתף יעקב העליון במלחמת ששת הימים ברמת הגולן כמפקד טנק בחטיבה 37, ובקרב על מוצב תל פאחר נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח הטנק, ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.[6] הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם פרוטזה, ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם הקמע שנטל בצאתו לקרב – רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני 1973, וחודשים ספורים אחר-כך הפך לרב-מכר, בין היתר בקרב פצועי מלחמת יום הכיפורים. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת המרכזיים של מלחמת ששת הימים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יעקב העליון באתר GRAVEZ
  2. ^ יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2008
    התאבדות יעל העליון: המשטרה בודקת מידע חדש, באתר וואלה, 21 באוקטובר 2002
  3. ^ נועם שרביט, ‏שנת מאסר בפועל לעיתונאי והסופר יעקב העליון; ביהמ"ש: "הוא כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", באתר גלובס, 20 באפריל 2009
  4. ^ עדי שמחוביץ‏, מאסר לעיתונאי יעקב העליון, באתר וואלה, 20 באפריל 2009
  5. ^ ע"פ (ת"א) 7522/09 יעקב העליון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-9.12.2009
  6. ^ יעקב העליון, חזרתי אליך תל-פאחר, מעריב, 7 ביוני 1968, המשך
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יעקב_העליון&oldid=168014"