Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אגון פרידל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־04:45, 19 במאי 2026 מאת imported>אביהו (←צנזורה ומותו: זוטות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
אגון פרידל

אגון פרידל (בגרמנית: Egon Friedell;‏ 21 בינואר 1878, וינה – 16 במרץ 1938) היה איש תרבות אוסטרי רב-תחומי, שפעל כהיסטוריון תרבות, מחזאי, שחקן, מופיע בקברט גרמני, עיתונאי ומבקר תיאטרון.

קובץ:EgonFriedell.Gentzgasse7.Vienna.08.01.2008.PICT0002.JPG
ביתו של פרידל בשנים 1900–1938 ברחוב גנצגאסה 7, והרינג, וינה

ביוגרפיה עריכה

הוריו של פרידל היגרו לווינה מחלקיה המזרחיים של האימפריה האוסטרו-הונגרית.[1] פרידל היה ילדם השני של מוריץ פרידמן וקרולינה (לבית אייזנברגר), זוג יהודים שניהלו מפעל לייצור משי ברובע מריהילף. אחיו הבכור, אוסקר פרידמן, היה לימים לסופר ולעיתונאי.

כשהיה בן שש עזבה אמו את המשפחה לטובת גבר אחר, והוא נותר בהשגחת אביו. השניים התגרשו רשמית בשנת 1887. לאחר מות אביו ב-1889, עבר פרידל להתגורר אצל דודתו בפרנקפורט, שם למד עד שגורש מבית הספר כעבור שלוש שנים בשל בעיות משמעת. כבר בצעירותו נחשב פרידל לפורץ מוסכמות ובעל דעות חופשיות. בשנת 1897 המיר את דתו ללותרניזם.

הוא למד במוסדות חינוך שונים באוסטריה ובגרמניה. במהלך לימודיו בהיידלברג בשנת 1897, נחשף להרצאותיו של קונו פישר על תולדות הפילוסופיה.[2] בשנת 1899, לאחר ארבעה ניסיונות, עבר את בחינות האביטור בבאד הרספלד.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים נרשם לאוניברסיטת היידלברג, שם למד אצל ההיסטוריון וחסידו של הגל, קונו פישר. באותה שנה הגיע לבגרות וקיבל את חלקו בירושת אביו; הון זה אפשר לו לרכוש בית מגורים ברחוב גנצגאסה 7 בווינה, שם התגורר משנת 1900 ועד יום מותו.[3] פרידל ואחיו בחרו שלא להמשיך בניהול המפעל המשפחתי.

בין השנים 1900–1904 למד פילוסופיה וספרות גרמנית בווינה. בתקופה זו הכיר את פטר אלטנברג והחל לכתוב מאמרים עבור כתבי עת, בהם "מרץ" ודי ולטבינה. בשנת 1904 הוענק לו תואר דוקטור על עבודת מחקר בנושא "נובאליס כפילוסוף", שכתב בהנחיית פרידריך יודל. העבודה פורסמה כספר זמן קצר לאחר מכן בהוצאת ברוקמן במינכן.[2]

קריירה עריכה

בשנת 1905 החל פרידל לפרסם טקסטים בכתב העת של קרל קראוס, "די פאקל". חיבורו הראשון היה "דעות קדומות" (גיליון מס' 190), שבו כתב: "הדעה הקדומה הגרועה ביותר שאנו רוכשים בנעורינו היא המחשבה שהחיים רציניים. לילדים יש אינסטינקטים נכונים: הם יודעים שהחיים אינם רציניים ומתייחסים אליהם כאל משחק...". בגיליון העוקב פרסם את "עזרי ההוראה" ואת "הספר השחור", שנכתב בשיתוף עם פטר אלטנברג. בהמשך פרסם מסות נוספות ובהן "פילאטוס" ו"זעקת כאב".[4] לאחר פרסום דברים אלו הסתכסך פרידל עם קראוס ודרכיהם נפרדו. בשנת 1906 החל להופיע במופעי קברט גרמניים במועדונים "קברט נאכטליכט" ו"הלה".

בשנת 1907 מונה למנהלו האמנותי של "התיאטרון האינטימי" בווינה, שבבעלות אחיו, אוסקר פרידמן.[1] שם העלה והציג לראשונה בפני הקהל הווינאי מחזות מאת אוגוסט סטרינדברג, פרנק ודקינד ומוריס מטרלינק. בתקופה זו עסק פרידל בבימוי, במשחק ובתאורה.

בין השנים 1908–1910 שיחק ושימש כמנהל האמנותי של "קברט פלדרמאוס", שנקרא על שם האופרטה של יוהאן שטראוס. רוב היצירות שהועלו במועדון נכתבו על ידי פטר אלטנברג או בשיתוף פעולה בין פרידל לאלפרד פולגר, צמד שזכה לכינוי "פולפריד בע"מ".[5][6] בין האישים שפעלו במועדון היו אוסקר שטראוס, הרמן באהר, פרנץ בליי, אריך מיזאם, האנס היינץ אוורס, אלכסנדר רודה רודה ופרנק ודקינד.[7] פריץ לאנג תיאר בזיכרונותיו את הקברט כמקום שבו, על רקע תפאורת אר נובו, הציג אוסקר קוקושקה אגדה הודית באמצעות שקופיות, בעוד פולגר הקריא מסיפוריו ופרידל העלה מערכונים ומחזות קצרים.[8]

במקביל המשיך פרידל לפרסם מסות ומחזות במערכה אחת. יצירתו הספרותית הראשונה הייתה "מלך הנפט" (1908). הפרודיה "גתה בבחינה", שכתב עם פולגר ובה גילם את התפקיד הראשי, הקנתה לו פרסום רב במדינות דוברות גרמנית ואף זכתה לאזכור ב"סאנדיי טיימס". הוא המשיך לגלם תפקיד זה מעת לעת עד שנת 1938.

בשנת 1910 הוזמן על ידי המוציא לאור שמואל פישר לכתוב ביוגרפיה של פטר אלטנברג. פישר ציפה ליצירה קלילה, אך התאכזב מהניתוח התרבותי הביקורתי של פרידל ("הנה המשורר"), והספר לא זכה לקידום. אף שהספר נחל כישלון מסחרי, הוא סימן את תחילת התעניינותו של פרידל בהיסטוריה תרבותית.[9]

פרידל היה דמות מוכרת בבתי הקפה הספרותיים של וינה, ובעיקר בקפה צנטרל, שם קשר קשרי ידידות עם אנשי רוח בולטים רבים.[10] בשנת 1912 עבר לברלין, שם כתב והופיע במופעי קברט, ובשנת 1913 עבד תקופה קצרה כשחקן תחת הבמאי מקס ריינהרדט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הביע התלהבות פטריוטית והתנדב לשירות צבאי, אך נדחה מסיבות רפואיות ונשלח לטיפול בסנטוריום ליד מינכן.

בשנת 1916 שינה רשמית את שם משפחתו ל"פרידל". בשנת 1920 פרסם את "הטרגדיה של יהודה", שהועלתה בבורגתיאטר ב-1923.[11] בשנת 1922 פרסם את הקובץ "מחצבה: דעות וציטוטים". בשנת 1924 פוטר מעבודתו כמבקר בכתב העת "שטונדה" לאחר שהוקע כ"בוגד" בשל הערות סאטיריות שפרסם.

בין השנים 1919–1924 פעל כעיתונאי ומבקר תיאטרון בפרסומים שונים, בהם ה"נאוס וינר ז'ורנל". בין 1924 ל-1927 היה חלק מאנסמבל השחקנים של תיאטרון ביוזפשטאט בווינה בניהולו של מקס ריינהרדט. בתקופה זו גילם תפקידים במחזות כגון "משרתם של שני אדונים", "מזימה ואהבה" ו"הסוחר מוונציה", והופיע לצד שחקנים כהאנס מוזר והיינץ ריהמן.[1] לאחר 1927 פסק מלעבוד במשרות קבועות בשל מצבו הבריאותי, והתמקד בעבודה כעורך, כמתרגם וכמסאי עצמאי.

כמתרגם, עסק פרידל בתרגום כתביהם של ראלף וולדו אמרסון, כריסטיאן פרידריך הבל, גאורג כריסטוף ליכטנברג, תומאס קרלייל, הנס כריסטיאן אנדרסן ותומאס בבינגטון מקולי. במהלך חייו פרסם 22 יצירות ב-15 הוצאות ספרים שונות וכתב ל-17 כתבי עת. החל משנת 1937 שקד על שתי יצירות שלא זכה להשלים: "תולדות הפילוסופיה" ורומן על אלכסנדר הגדול.[12]

היסטוריה תרבותית עריכה

היסטוריה תרבותית של העת החדשה עריכה

בראשית שנות ה-20 כתב פרידל את חיבורו בן שלושת הכרכים, "היסטוריה תרבותית של העת החדשה", הסוקר בפורמט אנקדוטלי את קורות התרבות מהמוות השחור ועד מלחמת העולם הראשונה. ב-1925 דחה המוציא לאור הרמן אולשטיין את הכרך הראשון, שכן פקפק בערכה המדעי של היסטוריוגרפיה שנכתבה בידי שחקן. לאחר שנדחה על ידי חמישה מוציאים לאור נוספים, פורסם הכרך הראשון ב-1927 בהוצאת היינריך בק במינכן, והכרכים הבאים הופיעו ב-1928 וב-1931. גישתו ההיסטורית הושפעה רבות מהגותם של אוסוואלד שפנגלר ויעקב בורקהרדט.[9]

פרידל גרס כי כל הסיווגים האנושיים הם שרירותיים ומלאכותיים, אך עם זאת הם כלי עזר הכרחיים ובלתי נמנעים המותאמים למבנה החשיבה האנושית. בתיאורו את קונגרס וינה, סיכם את חלוקת התפקידים בין המנהיגים בנימה סאטירית: הצאר הרוסי מתאהב בשביל כולם, מלך פרוסיה חושב בשביל כולם, מלך דנמרק מדבר בשביל כולם, מלך בוואריה שותה בשביל כולם, מלך וירטמברג אוכל בשביל כולם, וקיסר אוסטריה משלם עבור כולם.[13]

היסטוריה תרבותית של העת העתיקה עריכה

פרידל תכנן לכתוב את "היסטוריה תרבותית של העת העתיקה" בשלושה כרכים. מאחר שהחל משנת 1935 נאסר על המוציא לאור שלו בגרמניה לפרסם את יצירותיו, יצא הכרך הראשון, העוסק במצרים ובמזרח הקדום, בשנת 1936 בהוצאת הליקון בציריך.

הכרך השני, שעסק ביוון העתיקה, לא הושלם בחייו ופורסם במינכן בשנת 1950. מותו מנע ממנו להשלים את הכרך השלישי שתכנן להקדיש לתרבות רומא.

צנזורה ומותו עריכה

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, תיאר פרידל את המשטר כ"מלכות האנטיכריסט", שבה כל שריד של אצילות, יראת שמיים, השכלה או תבונה נרדף באופן שפל על ידי חבורת משרתים נחותה. בשנת 1937 נאסרו יצירותיו לפרסום על ידי המשטר הנאציונל-סוציאליסטי בטענה שאינן תואמות את תפיסת ההיסטוריה של המפלגה הנאצית. בעקבות זאת, סירבו בתי הוצאה לאור בגרמניה ובאוסטריה לפרסם את כתביו.

לאחר האנשלוס וסיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, גברה האנטישמיות והפכה לאלימה; יהודים הותקפו ברחובות, ועסקיהם ובתי הכנסת שלהם נבזזו. פרידל, שחשש ממעצר על ידי הגסטפו, החל לשקול לשלוח יד בנפשו. במכתב לחברו הקרוב, הסופר אדן פון הורבאט, מ-11 במרץ 1938, כתב: "אני תמיד מוכן לעזוב, בכל מובן".

ב-16 במרץ 1938, בסביבות השעה 22:00, הגיעו שני אנשי אס אה לביתו של פרידל כדי לעצור אותו. קיימות גרסאות שונות באשר לנסיבות מותו המדויקות. לפי הגרסה הנפוצה, פרידל בן ה-60 התאבד בקפיצה מחלון ביתו. רגע לפני הקפיצה, הוא הזהיר את עוברי האורח על המדרכה בצעקה: "היזהרו! זוזו מהדרך!".[14] מחקר עדכני המסתמך על עדות אחד מאחייניו גורס כי פרידל נפצע אנושות מידי אנשי האס אה, ובעקבות זאת נפל מהחלון.[3]

אגון פרידל, שעליו אמרה הסופרת הילדה שפיל כי בדמותו התגלמה פעם נוספת האידיאה של איש האשכולות, הובא למנוחות בבית הקברות הפרוטסטנטי בסימרינג שבווינה.

בשנת 1954 נקרא רחוב בווינה על שמו.[15] בשנת 1978 הנפיק השירות הבולאי האוסטרי בול עם דיוקנו לרגל מאה שנה להולדתו.[16] בשנת 2005 הוכרז קברו כקבר כבוד מטעם עיריית וינה.[17]

יצירותיו עריכה

  • Absinth "Schönheit" (פטר אלטנברג ואגון פרידל)
  • Das schwarze Buch (פטר אלטנברג ואגון פרידל)
  • Der Petroleumkönig, 1908
  • Der Nutzwert des Dichters
  • Goethe, 1908 (אגון פרידל ואלפרד פולגר)
  • Ecce poeta, 1912
  • Von Dante zu d'Annunzio, 1915
  • Die Judastragödie, 1920
  • Steinbruch, 1922
  • Ist die Erde bewohnt? 1931
  • Kulturgeschichte der Neuzeit, 1927–31
  • Kulturgeschichte Ägyptens und des alten Orients, 1936
  • Kulturgeschichte Griechenlands, 1940
  • Die Reise mit der Zeitmaschine, 1946, המשך לספרו של הרברט ג'ורג' ולס, מכונת הזמן.
  • Kulturgeschichte des Altertums, 1949
  • Das Altertum war nicht antik, 1950
  • Kleine Porträtgalerie, 1953
  • Abschaffung des Genies. Essays bis 1918, 1984
  • Selbstanzeige. Essays ab 1918, 1985

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אגון פרידל]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Bernhard Viel (2013), "Egon Friedell: Der geniale Dilettant". ISBN 978-3-406-63850-3
  2. ^ 1 2 Elisabeth Flucher (2015), Traces of Immanuel Kant in Friedell’s Work. In: Violetta Waibel, Detours: Approaches to Immanuel Kant in Vienna, in Austria, and in Eastern Europe. ISBN 9783847104810. page 365
  3. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  7. ^ Karin Ploog (2015): ...Als die Noten laufen lernten...Band 2: Kabarett-Operette-Revue-Film-Exil ... ISBN 3734753163, page 38
  8. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  9. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  10. ^ Shachar M. Pinsker (2018), A Rich Brew: How Cafés Created Modern Jewish Culture ISBN 9781479827893
  11. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  12. ^ Elisabeth Flucher (2015), Traces of Immanuel Kant in Friedell’s Work. In: Violetta Waibel, Detours: Approaches to Immanuel Kant in Vienna, in Austria, and in Eastern Europe. ISBN 9783847104810. page 367
  13. ^ British Government. Foreign & Commonwealth Office, 18 December 2012. Speech - The Foreign Office, one of the great offices of state. by William Hague, Foreign Secretary
  14. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  15. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  16. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  17. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אגון_פרידל&oldid=1025937"