דייוויד ניפייר
פעולות נוספות
| לידה |
10 בנובמבר 1790 גלאזגו |
|---|---|
| פטירה | 23 בנובמבר 1869 (בגיל 79) |
| מדינה | סקוטלנד |
| פעילות בולטת | מחלוצי ספנות הקיטור בסקוטלנד |
| תקופת פעילות | 1812–1869 (כ־57 שנים) |
| עיסוק | הנדסת מכונות, בניית ספינות |
דייוויד נֵיפּייר (באנגלית: David Napier; 10 בנובמבר 1790 – 23 בנובמבר 1869) היה מהנדס ימי סקוטי.
קורות חייו עריכה
את הקריירה המקצועית שלו החל ניפייר במפעל חרושת הברזל של אביו בקֶמְלֶכִי (אנ'), אחד מפרברי גלאזגו. בשנת 1812 בנה את דוד הקיטור של "קומט", ספינת הקיטור הראשונה בסקוטלנד ובממלכה המאוחדת כולה. זמן קצר אחר כך הופקד בידיו ניהול המפעל, ועד מהרה קנה לו מוניטין כאחד מבוני המנועים הימיים המובילים בסקוטלנד. בשנת 1821 עבר ללֶנספילד קְוֵויי (Lancefield Quay), על הגדה הצפונית של הנהר קלייד, וניהול המפעל בקֶמלֶכי נמסר לידי בן דודו, רוברט ניפייר (אנ').
במפעל החרושת בלנספילד החל ניפייר לבנות גם ספינות. "אלגאיה" (Aglaia), שהושקה ב־1827, היא אחת מספינות הקיטור הראשונות בעולם שנבנו מברזל.[1] היא שימשה כמעבורת נוסעים בלוֹך אֶק (אנ'). תחתית הספינה הייתה עשויה ברזל ואילו דפנותיה מעל קו המים נבנו מעץ. מידותיה: אורך "8'62, רוחב "0'13, עומק הספנה "6'4, תפוסה ברוטו 49-36/94 טון.[2] ב-1835 יזם סלילת דרך ושירות כרכרות קיטור מרציף הספינה בקילמון (אנ') אל לוך אק, לשירות הנוסעים. לימים נמכרה הספינה, שמה הוחלף ל"ג'יימס גלכר" (James Gallacher), והיא הועברה לשירות בנהר קלייד.
בין השנים 1835–1838 התפוצצו כמה דודי קיטור מתוצרת מפעל החרושת של ניפייר והמוניטין המקצועי שלו נפגע. שתיים מן התאונות אירעו באותה ספינה עצמה, "ויקטוריה", מעבורת נוסעים מן העיר האל שפעלה בנהר תמזה. ההתפוצצות הראשונה ארעה ב-16 במרץ 1838, והשנייה ב-14 ביוני 1838, ובה נהרגו תשעה אנשים.
ב-1839 רכש ניפייר מספנה במילוול (אנ'), במזרח לונדון, על גדת נהר התמזה. את המספנה ניהלו שני בניו, והוא עצמו הקדיש את זמנו למחקר ולניסויים בהנדסה ימית. ב-1854 נמכרה המספנה ל-Messrs J. Scott Russell, ובה נבנתה לימים אוניית הקיטור המפורסמת "גרייט איסטרן", שתוכננה על ידי איזמברד קינגדום ברונל.[3]
בנו הצעיר, רוברט ד' ניפייר (1821–1875), היה אף הוא מהנדס ימי ידוע, שכמה המצאות וחידושים רשומים על שמו.
בן נוסף, פרנסיס ניפייר (1821–23 בדצמבר 1875), היה מודד במחלקת הנמלים והנהרות בסידני. עיקר פרסומו על היותו המתעד וחבר המשלחת של פרנסיס קדל (אנ') לחקר חופי הטריטוריה הצפונית בשנים 1867–1868.[4]
לקריאה נוספת עריכה
- The Times, 19 July 1838.
- David Napier (1790-1869) in: Grace's Guide To British Industrial History. Retreived 08 March 2026.
- Michael S. Moss, "Napier, David (1790-1869)", in Oxford Dictionary of National Biography, 04 October 2007. Subscription required.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ David Napier, Gazetteer for Scotland.
- ^ Charles F.T. Young: The Fouling and Corrosion of Iron Ships: Their Causes and Means of Prevention, with Mode of Application to the Existing Iron-Clads. The London Drawing Association, London, 1867. pp 36-49.
- ^ Eve Hostettler 1986, Ship building and related industries on the Isle of Dogs, article in Dockland, NELP/GLC, ISBN 0-7168-1611-3.
- ^ S. Elliott Napier (25 April 1914). "The Voyage of the "Eagle". The Daily Telegraph (Sydney). No. 10896. New South Wales, Australia. p. 15. Retrieved 27 June 2019 – via National Library of Australia.