נלי קאשמן

נלי קאשמן
Nellie Cashman
	נלי קאשמן
	נלי קאשמן
לידה	1845; מידלטון, מחוז קורק, אירלנד
פטירה	4 בינואר 1925 (בגיל 80 בערך); ויקטוריה, קולומביה הבריטית, קנדה
ידוע בשל	פעילות הומניטרית במערב הפרוע; חילוץ כורי הקאסיאר; דמות מרכזית בטומבסטון ובבהלה לזהב בקלונדייק
עיסוק	כורה, יזמית, פילנתרופית

אלן "נלי" קאשמן (באנגלית: Ellen "Nellie" Cashman;‏ 1845 – 4 בינואר 1925) הייתה מהגרת אירית, כורית זהב, יזמית ונדבנית, שהפכה לאחת הדמויות האגדיות והמוערכות ביותר במערב הפרוע של ארצות הברית וקנדה. היא נודעה בכינויים "המלאך של טומבסטון" ו"המלאך מקאסיאר", ושילבה קריירה עסקית עצמאית וקשוחה בעולם הכרייה הגברי עם מסירות דתית קתולית ופעילות הומניטרית ענפה למען נזקקים.^[1]^[1]

קאשמן נודעה כאישה פורצת דרך שניהלה בתי הארחה ומסעדות באזורי כרייה מרוחקים באריזונה, קנדה ואלסקה. היא זכתה להערצה רבה לאחר שהובילה משלחת הצלה מסוכנת בתנאי שלג קיצוניים כדי להציל כורים גוססים במחוז קאסיאר שבקולומביה הבריטית^[2] לאורך חייה הקדישה את מרצה ואת הונה לסיוע לנזקקים ולהקמת בתי חולים וכנסיות בקהילות הכורים.^[3]

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייה והגירה עריכה

קאשמן נולדה במידלטון, מחוז קורק שבאירלנד, לפטריק ופרנסס ("פאני") קאשמן. בשנת 1850, בשיאו של רעב תפוחי האדמה, היגרה אמה האלמנה יחד עם נלי ואחותה פאני לארצות הברית. הן התיישבו תחילה בבוסטון, ובשנת 1865 עברו לסן פרנסיסקו דרך פנמה. בצעירותה עבדה כפקידה בבתי מלון, שם רכשה את הניסיון הניהולי ששימש אותה בהמשך הדרך.^[2]

"המלאך מקאסיאר" (1874) עריכה

בשנת 1872 עזבה קאשמן את סן פרנסיסקו ועברה לעיירת הכרייה פיאוצ'ה בנבדה, שם פתחה את המסעדה הראשונה שלה. בשנת 1874 עברה למחוז קאסיאר בקולומביה הבריטית בעקבות הדיווחים על מציאת זהב. היא הקימה פונדק לכורים בדרך ליעדי הכרייה.

בסוף 1874, בעת ששהתה בוויקטוריה, נודע לה כי כ-75 כורים לכודים בשלג עמוק בהרי הקאסיאר וסובלים מרעב וממחלת הצפדינה. למרות אזהרות הצבא כי המסע התאבדותי, קאשמן שכרה שישה גברים וארגנה משלחת חילוץ עם כמות גדולה של אספקה רפואית ומזון טרי (בעיקר לימונים ותפוחי אדמה העשירים בוויטמין C). היא חצתה את השלגים במשך 77 ימים והצילה את חייהם של הלכודים. אירוע זה הקנה לה מוניטין בינלאומי כדמות הומניטרית.^[1]

תקופת טומבסטון עריכה

בשנת 1880 הגיעה קאשמן לטומבסטון, אריזונה. היא פתחה את ה-"Russ House", מלון ומסעדה.

קאשמן נודעה כדמות מרכזית בחיי הקהילה; היא סייעה בהקמת הכנסייה הקתולית הראשונה בעיר ואספה תרומות עבור בית החולים המקומי ועבור כורים שנפצעו בתאונות. היא זכתה לכבוד מצד כל הצדדים, כולל אנשי החוק והפורעים כאחד.^[4] היא גייסה כספים להקמת בית החולים "סנט מרי" והכנסייה הקתולית הראשונה בעיר. היא מעולם לא סירבה להגיש ארוחה חמה לאדם רעב, גם אם לא היה ביכולתו לשלם.

קאשמן התפרסמה במאבקה נגד הפיכת ההוצאה להורג של חמישה פושעים לקרקס ציבורי. כשגילתה כי יזמים בנו יציעים לצופים בתשלום, היא שכרה כורים שפירקו את היציעים בלילה שלפני האירוע והשליכו את הקרשים לקניון.

לאחר מות אחותה פאני ב-1884, נותרה קאשמן המפרנסת והאומנת הבלעדית של חמשת אחייניה, אותם גידלה תוך ניהול עסקיה.^[2]

הבהלה לזהב באלסקה וביוקון (1897–1925) עריכה

בשנת 1897 הצטרפה קאשמן לבהלה לזהב בקלונדייק. היא עברה לדוסון סיטי, ניהלה שם מסעדה וחנות מכולת, והקדישה זמן רב לעבודת כרייה פיזית ולסיוע רפואי לכורים שחלו בטיפוס הבטן.

בשנת 1905 עברה צפונה לאלסקה, לפיירבנקס ולאחר מכן לקולדפוט. היא הקימה מספר חברות לכרייה, שהגדולה בהן הייתה "Midnight Sun" בקויוקוק (Koyukuk). בשנת 1912 הייתה אחת הנשים הראשונות באלסקה שמימשה את זכות ההצבעה. גם בגיל 77 דווח כי נהגה בעצמה במזחלת כלבים למרחקים של 1,200 קילומטרים בתנאי מזג אוויר קיצוניים כדי לגייס השקעות למכרה שלה.^[5]

מותה ומורשתה עריכה

בשלהי 1924 חלתה קאשמן בדלקת ריאות. היא נפטרה ב-4 בינואר 1925 בבית חולים בוויקטוריה שסייעה להקים חמישים שנה קודם לכן.

קאשמן הפכה לסמל לעצמאות נשית. ב-1994 הונצחה על בול של דואר ארצות הברית בסדרת "אגדות המערב", וב-2006 נכללה ב"היכל התהילה של הכרייה באלסקה".

לקריאה נוספת עריכה

Ronald W. Fischer, Nellie Cashman: Frontier Angel, Talei Publishers, 2000.
Thora Illing, Nellie Cashman: Prospector and Angel of Mercy, Heritage House Publishing, 2016.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|נלי קאשמן]] בוויקישיתוף

נלי קאשמן - היכל התהילה של הכרייה באלסקה (באנגלית)
סיפורה של נלי קאשמן באתר טומבסטון (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ NPS.gov Homepage (U.S. National Park Service), www.nps.gov (ב־English)
^ ¹ ² ³ Home, Dictionary of Canadian Biography
^ D. Hochfelder, National Postal Museum <http://www.postalmuseum.si.edu/=. Created and maintained by the National Postal Museum, Washington, D.C. Reviewed Dec. 10, 2005, Journal of American History 93, 2006-06-01, עמ' 307–308 doi: 10.2307/4486225
^ Madge Vickers, Women's International Study of long Duration Oestrogen after Menopause, http://isrctn.org/>, ‏2012-12-05
^ Smithsonian Institution | Home, www.si.edu (ב־English)

[usnps-1] ¹ ² ³ NPS.gov Homepage (U.S. National Park Service), www.nps.gov (ב־English)

[biog-2] ¹ ² ³ Home, Dictionary of Canadian Biography

[3] D. Hochfelder, National Postal Museum <http://www.postalmuseum.si.edu/=. Created and maintained by the National Postal Museum, Washington, D.C. Reviewed Dec. 10, 2005, Journal of American History 93, 2006-06-01, עמ' 307–308 doi: 10.2307/4486225

[4] Madge Vickers, Women's International Study of long Duration Oestrogen after Menopause, http://isrctn.org/>, ‏2012-12-05

[5] Smithsonian Institution | Home, www.si.edu (ב־English)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]