עבדול חק
פעולות נוספות
| לידה | סיידן, מחוז ננגרהאר, ממלכת אפגניסטן |
|---|---|
| פטירה | מחוז ננגהרהאר, האמירות האסלאמית של אפגניסטן |
| שם לידה | ארסלה הומאיון |
| כינוי | "האריה מקאבול" |
עבדול חק, בשמו האמיתי ארסלה הומאיון (בפשטו:عبد الحق, 23 באפריל 1958 – 26 באוקטובר 2001) היה איש צבא אפגני, מפקד מוג'אהדין שנלחם ב-1989-1979 בשלטון הקומוניסטי של המפלגה הדמוקרטית של העם באפגניסטן והכוחות הסובייטים שהגנו עליו. הוא נפל בשבי ונרצח על ידי הטליבאן באוקטובר 2001 כשחזר לאפגניסטן מתוך ניסיון להנהיג מלחמת גרילה להפלת משטר הטליבאן בתקופה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 בניו יורק.
קורות חייו עריכה
ילדות וצעירות עריכה
ארסלה הומאיון נולד ב-1958 בסיידן, כפר קטן במחוז ננגרהאר באפגניסטן, במשפחה פשטונית. בשנים הראשונות לחייו עברה המשפחה למחוז הלמנד. אביו היה אדם מבוסס יחסית שעבד כנציג חברת בניין מננגרהאר. [1]. משפחתו מצד האב הייתה חלק ממשפחת ארסלה חל, שבעצמה הייתה חלק מהקלאן ג'בר חל מהשבט בעלי האדמות הפשטוני אחמדזאי (גילג'י). סבא רבא שלו, וזיר ארסלה חאן היה שר החוץ של אפגניסטן בימי שלטונו של שיר עלי ח'אן ואחד מבני דודיו, הדייאת ארסלה עבד כמנהל בבנק העולמי בוושינגטון די.סי. ולימים כיהן כסגן נשיא אפגניסטן ושר אוצר בימי נשיאותו של חמיד קרזאי[2] לעבדול חק היו שני אחיו מבוגרים ממנו:חאג' דין מוחמד ועבדול קאדר, ואח יותר צעיר, נסרוללה בריאלאי ארסלאי. עבדול קאדר נמנה עם תומכיו המוקדמים של חמיד קרזאי וכיהן בממשלה כשנרצח ב-2002. חאג' דין מוחמד היה מנהיג מפלגת הזב-א אסלאמי חאליס. [3] כפי שסיפר לימים היה ארסלה הומאיון ילד מרדן, אשר שכנע את אביו לרשום אותו לבית הספר בגיל חמש. פעם אחת הכה מורה שישן בעת השיעור. שנה לאחר מכן, אביו בן ה-51 נפטר ממחלת כליות, מה שגרם לדין מוחמד לקחת על עצמו את הנהגת המשפחה ולהביא אותה בחזרה לננגרהאר. הומאיון למד במדרסה בהדרכתם של מולות מקומיים וכשהגיע לגיל שמונה החל ללמוד בבית ספר מקיף. שם החל לאתגר את האידאולוגיה הקומוניסטית של כמה ממוריו.
פעילותו בשורות המוג'האדין עריכה
באמצע שנות ה-70 אחרי עימותים עם המשטרה נמלט לפשוואר בפקיסטן, שם הצטרף ב-1977 לשורות האופוזיציה האסלאמית נגד השלטון הקומוניסטי ואימץ את השם עבדול-חק הוא היה לחבר במפלגה האסלאמית "הזב-א אסלאם" בסיעה שבהנהגת מוחמד יונוס ח'אליס, שנפרד מסיעתו של גולבדין חכמתיאר. [4] בימי המלחמה בפולשים הסובייטים בארצו הפגין עבדול חק אומץ ומנהיגות והפך למנהיג קבוצת לומים שפעלה באזור קאבול.[5] במהלך המלחמה, הוא ספג, על פי הערכות שונות, בין 12 ל-17 פציעות, ואיבד את עקבו הימני ולכן נאלץ ללהמשיך בלחימה כאשר הוא רכוב על סוס.[4] בשנת 1988 ביקר עבדול-חק בבריטניה כאורחה של ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר, ומאותו זמן ואילך התכתב עם דיפלומטים זרים והזהיר אותם מפני הקמת מחנות באפגניסטן להכשרת אסלאמיסטים רדיקליים.
אחרי המלחמה עריכה
עבדול חק התמנה לשר לביטחון פנימי במדינה האסלאמית של אפגניסטן שקמה בעקבות הסכם השלום והסכם חלוקת השלטון שנחתם בפשאוור אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי של מוחמד נג'יבוללה באפריל 1992. גלבדין חכמתיאר שהוצע לו תפקיד ראש הממשלה סירב להתחלק בשלטון עם מפלגות אחרות והחל בהפגזה מסיבית על קאבול. מתקפותיו של חכמתיאר האריכו את המלחמה. עבדול חק התפטר כעבור זמן קצר, עזב את המדינה והתיישב בדובאי ובלונדון וניהל עסקי יבוא-ייצוא מצליחים.[4] ב-1998 התמנה למתווך מטעם ההאו"ם בין הצדדים באפגניסטן.
בינואר 1999 בעת שהותו בפרבר חיאתאבאד של בפשוואר אלמונים הרגו את שומר הראש שלו, נכנסו לביתו ורצחו את אשתו קארימה ואת אחד מבניו ג'מיל, בן ה-11.[4] בן אחר ניצל.
הדיפלומט הבכיר והמומחה בענייני אפגניסטן פיטר טומסן הביע תקווה שעבדול חק שכונה "האריה מקאבול" ואחמד שאה מסעוד, שכונה "האריה מפנג'שיר" יהוו צוות בעל השפעה רבה. בהתקוממות עמד להיות מעורב גם המלך הגולה, מוחמד זאהיר שאה שישב ברומא. בנובמבר 2000 מנהיגים מכל הקבוצות האתניות, כולל מחוץ לארץ, התכנסו במטה של מסעוד בצפון המדינה כדי לדון בכינוס לויה ג'ירגה לצורך פתרון בעיות מולדתם והקמת ממשל פוסט-טאליבן.
הברית הצפונית עריכה
החל מ-1999 החלו אחמד שאה מסעוד ועבדול חק תהליך של איחוד קבוצות אתניות שונות באפגניסטן נגד משטר הטאליבן. מסביב למסעוד התאחדו כוחות של טג'יקים, הזארה ואוזבקים וכמה מפקדים פשטונים.עבדול חק עשה מאמצים לפגוש את ראשי השבטים הפשטונים והיו גם טליבאנים שיצרו בחשאי קשר איתו. כמה מפקדים ששיתפו פעולה עם הטאליבן נתנו את הסכמתם להשתתף בהפלת המשטר.
מותו עריכה
אחרי פלישת ארצות הברית לאפגניסטן באוקטובר 2001, נכנס עבדול חק למחוז הולדתו, ננגרהאר, מכיוון המחוז ח'ייבר פח'טונח'ווה בפקיסטן על מנת להפעיל את ההתנגדות נגד הטאליבן. מקורות אחדים טענו שה-CIA תמך ביוזמה הזאת, אולם בני משפחה ועדים אחרים הכחישו זאת וכתבו ש-CIA המליץ לו שלא להיכנס לאפגניסטן. אחרי מרדף אחריו באזור שבין הערים חיסרק ואזרו במחוז נגנגרהאר נפל עבדות חק בשבי הטליבאן יחד עם עוד 19 אנשים. הוא נרצח ב-26 באוקטובר 2001. בעיתון "גארדיאן" נטען שייתכן כי נבגד על ידי סוכנים כפולים. אחרים מתחו ביקורת על ה-CIA על קשריהם ההדוקים מדי עם שירותי המודיעין הפקיסטנים שלא היו מעוניינים באיחוד העמים של אפגניסטן ועל אי התערבות ה-CIA כדי לחלצו מידי הטליבאן. ייתכנות הגרסה הזאת חוזקה על ידי דו"חות שדיברו על מתח בין עבדול חק לסוכנים האמריקאים אחרי ראיון שבו הוא הצהיר "שלא נוכל להיות הבובה של אמריקה". הוא נמנה עם אותם מנהיגי המורדים הרבים שהתנגדו לפלישת ארצות הברית. בכתבת הספד בעיתון "גארדיאן" תואר עבדול חק כ"מנהיג פיקח".
קישורים חיצוניים עריכה
Abdul Haq: The Afghan Leader Who Urged Peace
לקריאה נוספת עריכה
Steve Coll Ghost Wars: the Secret History of the CIA* Afghanistan, and Bin Laden, from the Soviet Invasion to September 10, 2001. Penguin Press.2004 ISBN 9781594200076.
- Robert D.Kaplan, Soldiers of God: With the Mujahidin in Afghanistan. Boston, MA: Houghton Mifflin Company. 1990 ISBN 0-395-52132-7.
רוברט קפלן - חיילי האל. עם המוג'האדין באפגניסטן.
- Lucy Morgan-Edwards, “The Afghan Solution: the inside story of Abdul Haq, the CIA and how Western Hubris Lost, Afghanistan, Bactria Press 2011 ISBN 978 0 9568 4903” .
הערות שוליים עריכה
- ^ Kaplan 1990 עמ' 146-145
- ^ Kaplan עמ' 147
- ^ Taliban execute ex-guerilla commander: Last moment rescue operation fails", Dawn, 27 באוקטובר 2001]
- ^ 1 2 3 4 עיתון The Guardian כתבת הספד 29 באוקטובר 2001 Lawrence Joffe
- ^ Martin Ewans Afghanistan - A Short History of Its People and Politics, Perennial, Harper Collins Publishers, New York 2002