משפחת שפיצר

משפחת שפיצר היא משפחה יהודית ענפה שמוצאה ממרכז אירופה.

מקור השם

שפיצר נחשב שם אשכנזי טיפוסי ומתועד כשם משפחה יהודי החל מהמאה ה-17 בערים מרכזיות באירופה. הוא נגזר מהמילה הגרמנית spitz שמשמעותה מחודד.

תולדות משפחת שפיצר

ההיסטוריה של משפחת שפיצר קשורה בהיסטוריה של הרובע היהודי בירושלים בין השנים 1700 ל־1967.

סוף המאה ה-17 הדור הראשון

בני הדור הראשון של המשפחה עלו לרובע היהודי בארץ ישראל בשנת 1700 עם ר' יהודה החסיד לקבל את פני המשיח. מותו הפתאומי של יהודה החסיד כעבור ששה ימים, השאיר את הקהילה האשכנזית ללא מקורות מחיה. בעקבות חובות לנושים מוסלמים שנלקחו למחיה ולבניית בית הכנסת האשכנזי ברובע היהודי, עברה הקהילה התמוטטות כלכלית.

המאה ה-18 - הדור השני והשלישי

ב-1721, בעקבות החובות שלא הוחזרו, החריבו הנושים את בית הכנסת והפכוהו לחורבה (ומאז נקראה "חורבת רבי יהודה החסיד"). ואסרו על היהודים האשכנזים לגור ברובע היהודי בירושלים. בני הדור השני נאלצו לגלות לצפת, שם הקימו קהילה גדולה וחיו כמאה שנים עם בני הדור השלישי והרביעי עד לרעידת האדמה בשנת 1837 שהחריב את הקהילה היהודית בצפת. אליעזר וולף ובריינדל לורברבוים (בני הדור השלישי) הגיעו עם ההורים בני הדור השני לצפת והפכו לחלק מהקהילה בצפת עד לרעידת האדמה.

המאה ה-19 - הדור הרביעי והחמישי

מאה שנים לאחר שהדור הראשון גורש מהרובע היהודי לצפת, חזרו מעט המשפחות ששרדו את רעש האדמה לרובע היהודי בירושלים, בעזרת משה מונטיפיורי שהחזיר את חובות הדור הראשון.

מינדל וולף-הכהן (1827–1905) "היתומה מצפת" בת הדור הרביעי של העולים עם ר' יהודה החסיד בשנת 1700, הייתה היחידה שניצלה מכל משפחתה. בגיל עשר עברה לרובע היהודי עם שארית הפליטה של יהודי צפת.

בנישואיהם השניים, מינדל וולף הכהן ור' משה יהודה סגל המבורגר, בני הדור הרביעי, היו מייסדי הקשר בין משפחת המבורגר ושפיצר שחיו עד הדור החמישי ברובע היהודי.

באותה תקופה ר' חייא דוד הלוי שפיצר שחי חי ברובע היהודי עם בני משפחתו והתפלל בבית כנסת החורבה. כתב את הספר - 'נברשת לנץ החמה', לקביעת מועדי היום ההלכתיים בירושלים לפי זריחת ושקיעת השמש, לשם כך ביצע מדידות רבות בירושלים העתיקה וסביבותיה (עד הר הזיתים ממזרח ושכונת בית יעקב ממערב - שתי הנקודות הגבוהות ביותר בתחום העיר דאז).

תחילת המאה ה–20 - הדור השישי

בשנת 1902 (תרס"ב) בני הדור השישי עזבו את הרובע היהודי והקימו את השכונות מחוץ לחומות. שניים מהעוזבים היו ר' שמעון שפיצר ואחיו ר' שמואל זנוויל שפיצר שהקים בשנת תרס"ב (1902) את שכונת בתי נייטין במאה שערים. הכתובת על שער הכניסה ורחוב שפיצר קיימים עד היום. בשנת תרס"ח (1908) הקים ר' זאנויל ביחד עם נפתלי צבי פרוש-גליקמן, את שכונת שערי חסד. כדי להבטיח את רכישת השטח, הוא נרשם בטאבו על שם ארבעה חברים נתיני חוץ. אחד מהארבעה היה שפיצר, שהיה נתין אוסטריה.

בשנת 1918 ייסדה חנה שפיצר את בית הספר תלמוד תורה לבנות ב"בית יהודיוף-חפץ" בשכונת הבוכרים. חנה שפיצר, כלתו של ר' זאנויל ובתו של הרב צבי אשר כהנא שפירא, נצר למשפחת ריבלין, הייתה חלוצת החינוך לבנות חרדיות והקפידה על העברית כשפת ההוראה. בית הספר "שפיצר" ורחוב המחנכת בירושלים נקראים על שמה.

השנים לפני קום המדינה - הדור השביעי

שושנה רזיאל שפיצר דור שביעי בירושלים אלמנתו ומשמרת זכרו של דוד רזיאל, לוחמת האצ"ל, אשת חינוך. יקירת ירושלים. הייתה בת הזקונים של חיים וחנה שפיצר.

בשנת 1945 הוקמו מספר יישובים בגוש עציון בין חברון לירושלים. מקימי היישובים היו צעירים כבני 20 שהתחנכו במוסדות עליית הנוער. חלקם הגיעו לפני מלחמת העולם השנייה מארצות אירופה וחלקם הגיעו ממאה שערים. לאה שפיצר ומרים ליבנה שלמדו בבית ספר 'שפיצר' בשכונת הבוכרים היו גם הן ממקימי הקיבוץ משואות יצחק בגוש עציון.

במלחמת העצמאות נכבש הרובע היהודי בידי כוחות ערבים ובמשך חמישים שנים לא הייתה גישה לרובע.

מלחמת ששת הימים - הרובע היהודי וגוש עציון

במלחמת ששת הימים הרובע היהודי וגוש עציון חזרו להיות תחת ריבונות מדינת ישראל. בית הכנסת החורבה על שם ר' יהודה החסיד נבנה מחדש וחזר להיות למקום תפילה.דוד לובצקי, החתן של לאה שפיצר-חייקין (יושב בשורה הראשונה שני מימין) הוא אחד מחיילי החטיבה הירושלמית שהייתה ברובע היהודי ובגוש עציון.