סוקולו מהמט פאשה

סוקולו מהמט פאשה
صوقوللى محمد پاشا

סוקולו מהמט פאשה; תחריט מ-1601
סוקולו מהמט פאשה; תחריט מ-1601
לידה	סוקולואץ', סנג'ק בוסניה, האימפריה העות'מאנית
נרצח	איסטנבול
מקום קבורה	איופ, איסטנבול
שם לידה	באיו (באיצ'ה) ננאדיץ'
מקום מגורים	אדירנה, קונסטנטינופול
עיסוק	מפקד הצי העות'מאני, הווזיר הגדול
השקפה דתית	נצרות אורתודוקסית, אסלאם סוני

קובץ:Visegrad Drina Bridge 1.jpg

גשר מהמט פאשה סוקולו על נהר דרינה בוישגראד, בוסניה הרצגובינה; הגשר תוכנן בידי מימר סינאן ונבנה בשנים 1571–1577

קובץ:Sokullu Mehmed Paşa Türbesi.jpg

התורבה של סוקולו מהמט פאשה

קובץ:Rycaut1694 bd1 271(449).jpg

תיאור רציחתו של סוקולו בתחריט מ-1694

סוקולו מהמט פאשה (בטורקית עות'מאנית: صوقوللى محمد پاشا, בטורקית: Sokollu Mehmet Paşa, בסרבית: Мехмед паша Соколовић; סביבות 1505 – 11 באוקטובר 1579) היה הווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית בתקופתם של הסולטאנים סולימאן הראשון, סלים השני ומוראט השלישי.

קורות חייו

נולד למשפחה נוצרית בעיירה סוקולאץ' שימוש בתבנית צר עבור "Sokolovići (Rudo)" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), בסנג'ק בוסניה, על גדות הדרינה, סמוך לעיר וישגראד, והוטבל בשם באיצ'ה ננאדיץ' (Bajica Nenadić). בנערותו נלקח לאדירנה בגיוס הדוושירמה, אוסלם ואומן כיניצ'ר. שמו שוּנה למהמט, והוא נודע בשם העיירה שממנה הובא – סוקולו, וגם בכינוי "טוויל" בשל קומתו הגבוהה. מהמט סוקולו התקדם בסולם הדרגות בצבא. השתתף בקרב מוהאץ' ב-1525 ובמצור על וינה ב-1529. הודות ליכולות שהפגין הועבר לארמון הסולטאן באיסטנבול להשלמת הכשרתו לתפקידים במנגנון השלטון – רכישת ידע במגוון מקצועות ושליטה בשפות זרות. סוקולו שירת במשרות שונות ב"חצר השלישית" של הארמון, זכה באמונו של סולימאן הראשון וב-1541 נשלח לנסיכויות הדנובה (ולאכיה ומולדובה) כנציג הסולטן (Kapucu). בשנים 1543–1546 שימש כמפקד משמר הסולטאן.

ב-1546 מונה למפקד הצי העות'מאני (Kapudan-i Derya). ב-1549/50 קוּדם לתפקיד הביילרביי של רומליה. במערכה נגד הקיסרות האוסטרו-הונגרית ב-1551/2 כבש את רובה של טרנסילבניה. טימישוארה, שבביצוריה נבלם, נכבשה שנה לאחר מכן. ב-1553 נשלח לאנטוליה בראש גיס של חיילים מרומליה למלחמה בפרס הספווית. בשובו, ולאור הצלחתו הצבאית במערכה על נחצ'יבאן, הועלה ב-1555 לדרגת "וזיר שלישי" וצורף לדיוואן (Dîvân-ı Hümâyun). עלייתו המהירה בסולם הדרגות מצביעה על ההוקרה שרחש לו הסולטאן סולימאן, שקידם אותו ב-1561 לדרגת "וזיר שני" ושנה לאחר מכן השיא אותו לנכדתו איסמיהאן , בתו של יורש העצר סלים. ב-1565 מונה סוקולו לתפקיד הווזיר הגדול של האימפריה העות'מאנית והחזיק בתפקיד זה גם בימי הסולטאנים הבאים, עד למותו ב-1579. הסולטאן סולימאן בטח בסוקולו ובזקנתו העניק לו סמכויות נרחבות. במותו של הסולטאן ב-1566 תמך סוקולו בחותנו סלים במאבקים על ירושת הכס. בתקופתו של סלים השני, שלא גילה עניין בשלטון והתמסר לחיי הוללות, ניהל סוקולו מהמט פאשה את האימפריה למעשה וללא מצרים. בימיו של מוראט השלישי, שעלה לכס הסולטנות ב-1574, גברו יריביו של סוקולו ומעמדו התערער.

סוקולו מהמט פאשה נרצח ב-11 באוקטובר 1579 על ידי מתנקש בלבוש דרוויש. נטמן בבית הקברות איופ (Eyüp), איסטנבול, באחוזת קבר שבנה עבורו מימר סינאן, וסמוכים לקברו גם קברות בני משפחתו.

משפחתו

סוקולו מהמט פאשה נישא פעמיים. אין מידע על אשתו הראשונה. ב-1562 נישא לאיסמיהאן, בתם של הסולטן לעתיד סלים השני ושל נורבאנו סולטאן ונכדתם של הסולטן סולימאן המפואר והורם סולטאן. רק שניים מתוך תשעת ילדיהם שרדו את ינקותם. בנו מנישואיו הקודמים, סוקולוזדה חסן פאשה (מת ב-1602, או ב-1604), היה איש צבא, ובין היתר מושל האיילטים של דיארבקיר, חלב, בגדאד ודמשק, בן נוסף, כורד ביי (מת ב-1572), או 1574, היה אף הוא איש צבא שנלווה לאחיו בתפקידיו. בנו מנישואיו לאיסמיהאן היה סוקולזדה אברהים חאן פאשה (1576–1621), שקידומו נעצר עם ירידת קרנו של אביו בימי מורט השלישי. הוא מילא תפקידים בארמון ורק ב-1609, בימי מהמט השלישי, מונה למושל סנג'ק באיילט בוסניה. הבת ספייה האנים סולטן (מתה ב-1594) הושאה לסוקולו מוסטפא פאשה, שימוש בתבנית גר עבור "Sokollu Mustafa Pascha" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(גר') , הביילרביי של איילט בודין.

כמה וכמה מקרוביו של סוקולו מהמט פאשה, בנֵי משפחת סוקולוביץ' הסרבית, נשאו משרות שלטוניות רמות, והקרבה המשפחתית תרמה לביצור מעמדם. נמנו עמם דודנו שהיה לחתנו, סוקולו מוסטפא פאשה מושל איילט בודין, אחיינו סוקולו פרהאד פאשה הביילרביי של בוסניה, גיסו, סינאן-בג בוליאניץ' , הביי של סנג'ק הרצגובינה, דודנו סוקולוזדה לאלה מהמט פאשה , חתנו של הסולטאן מוראט השלישי, שהיה הווזיר הגדול בימי אהמט הראשון, וכן דודנו לאלה מוסטפא פאשה, "כובש קפריסין". חלק מקרוביו אוסלמו בכפייה, חלק התאסלמו מרצונם וחלק נשארו נוצרים.

סוקולו לא ניתק את קשריו עם בני משפחתו הנוצרים. בהשתדלותו חוּדשה הפטריארכיה של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית בפץ', נותקה מהפטריארכיה הבולגרית של אוחריד ובראשה הועמד בן משפחתו מקאריֶה סוקולוביץ' . בתקופתו של סוקולו מהמט פאשה נקבע הניב השטוקאווי של השפה הסרבו-קרואטית כאחת מהשפות הרשמיות במנגנון השלטוני.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|סוקולו מהמט פאשה]] בוויקישיתוף

• סוקולו מהמט פאשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• Gilles Veinstein, "Soḳollu Meḥmed Pas̲h̲a", in P.J. Bearman et al.(eds.), Encyclopaedia of Islam (New Edition Online; EI-2 English), vol 9, 1997, pp. 706–711
• Josef Matuz, "Sokollu Mehmed Pascha", in Mathias Bernath et al. (eds.), Biographisches Lexikon zur Geschichte Südosteuropas, Munich: Oldenbourg Verlag, 1979, Bd. 3, pp. 151-153, ISBN 3-486-48991-7 (בגרמנית)
• "Sokullu Mehmed Pasha", in Selçuk Akşin Somel, Historical Dictionary of the Ottoman Empire, Oxford: The Scarecrow Press, 2003, pp. 272–273 ISBN 0-8108-4332-3
• Erhan Afyoncu, "Sokollu Mehmed Paşa", in Türkiye Diyanet Vakfı İslam Ansiklopedisi, Cilt:37, İstanbul: TDV Yayınları, 2009, pp. 354–357 (בטורקית)
• Şefik Peksevgen, "Sokollu family", in Gábor Ágoston and Bruce Masters (eds.), Encyclopedia of the Ottoman Empire , New York: Facts On File, Inc., 2009, pp. 534–538 ISBN 978-0-8160-6259-1
• Uroš Dakić, "Sokollu Mehmed Pasha and His Clan: Political Vision and Artistic Patronage", Annual of Medieval Studies at CEU, Budapest, 2013, pp. 129–143
• Abdullah Zararsiz, "Osmanlı Kroniklerinde Sokollu Mehmed Paşa ve Sokoloviç Ailesi", Mediterrameam Journal of Humanities XI, 2021, pp. 321–354 (בטורקית)