https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%AA%D7%95%D7%AA%D7%97_6_%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AAתותח 6 ליטראות - היסטוריית גרסאות2026-09-14T10:28:22Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%AA%D7%95%D7%AA%D7%97_6_%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA&diff=242567&oldid=previmported>Neriah bot: עדכון פרמטרים "דגם קודם", "הדגם הבא"2025-08-12T20:47:34Z<p>עדכון פרמטרים "דגם קודם", "הדגם הבא"</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{רק"ם<br />
|תמונה=[[קובץ:6pdr Mk 2.jpg|250px]]<br />
|כיתוב=תותח נ"ט 6 ליטראות דגם Mk-II<br />
| מדינת מקור = {{דגל|בריטניה||+}}{{ש}}{{דגל|ארצות הברית||+}}{{ש}}{{דגל|קנדה||+}}{{ש}}{{דגל|דרום אפריקה||+}}<br />
|שנה=1941–1968<br />
|דגם קודם= [[תותח 2 ליטראות]] (37 מ"מ)<br />
|מערכה= [[מלחמת העולם השנייה]], [[מלחמת העצמאות]], [[מלחמת סיני]], [[מלחמת ששת הימים]]<br />
|קליבר=57x441 מ"מ<br />
|אורך=2.82 מ'<br />
|אורך קנה=<br />
|משקל=1140 [[ק"ג]]<br />
|צוות=6<br />
|סוגי תחמיש=<br />
|משקל פגז=<br />
|בריח= אנכי<br />
|בלם לוע=דגמים 1–3 ללא בלם, דגם 4 - נוסף בלם<br />
|זווית צידוד= 90 מעלות<br />
|זווית עלרוד= 15 מעלות<br />
|קצב אש=<br />
|מהירות לוע=<br />
|טווח מקסימלי=4,600 [[מטר]]<br />
}}<br />
'''תותח 6 ליטראות''' (ב[[אנגלית]]: '''QF 6 Pounder Gun''') הוא [[אמצעי לחימה נגד טנקים|נשק נגד טנקים]] [[הממלכה המאוחדת|בריטי]] בקוטר של 57 מ"מ שהיה נפוץ ב[[מלחמת העולם השנייה]] בצבא הבריטי והאמריקאי. פירושם של ראשי התיבות QF שבשמו האנגלי הוא '''מהיר ירי''', ואכן התותח היה מהיר ירי יחסית לתקופתו.<br />
השם הרשמי בצה"ל לתותח היה: "תותח נ"ט 6 פאונד בריטי".<br />
<br />
השם הצה"לי למקבילו האמריקני היה: "תותח נ"ט 57 מ"מ אמריקני".<br />
<br />
המונח '''ליטראות''' מקורו במשקל הקליע שנורה. [[ליטרה]] היא מידת משקל שמקורה במידות האימפריאליות הבריטיות (1 [[ליטרה]] = 0.4536 [[ק"ג]]).<br />
<br />
==רקע==<br />
[[קובץ:Desert6Pdr.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צוות בריטי מפעיל תותח נ"ט 6 ליטראות בחזית צפון אפריקה, נובמבר 1942]]<br />
התותח פותח כתוצאה מנחיתותו של התותח הישן, [[תותח 2 ליטראות|תותח 2 הליטראות]] בקוטר 37 מ"מ, שבו השתמשו הבריטים בתחילת מלחמת העולם השנייה. הפיתוח החל כבר בשנת 1940, אולם בתותחים מסוג זה נעשה שימוש בפעילות מבצעית רק באפריל 1942.<br />
הוחלט על פיתוח תותח בקוטר 57 מ"מ. תותחים בקוטר זה היו בשימוש ספינות בריטיות עוד מהמאה ה-19, כך שהמכונות, הכלים והתוכניות לייצור היו קיימות. הבעיה הייתה לתכנן מרכב חדש ומתאים לשימוש יבשתי.<br />
<br />
==פיתוח==<br />
רק ב-1941 הסתיים הפיתוח של המרכב, אולם הייצור נדחה עקב הצורך הדחוף למלא את החוסרים שנוצרו בתותחי 2 ליטראות כתוצאה מהנסיגה מצרפת ב[[דנקרק]] בה השאירו הבריטים כמויות גדולות של כלים אלה.<br />
מצד אחד היה חשש לפלישה גרמנית לאנגליה ומצד שני הידיעה שייקח זמן לאמן את החיילות בשימוש בתותח החדש. שתי סיבות האלה גרמו להמשך ייצור של התותח הישן מסוג 2 ליטראות ודחייה בייצור והכנסתו לשימוש של התותח החדש. הייצור החל רק בנובמבר 1941 והשימוש המבצעי הראשון היה במאי 1942 ב[[קרב אל עלמיין]].<br />
בניגוד לכרעיים של תותח 2 הליטראות הישן, היו הכרעיים של תותח חדש זה ניתנים לפתיחה ונבנו על מרכב פשוט של 2 גלגלים. סדרת הייצור הראשונה מדגם Mk-II אופיינה בקנה קצר (L/43) עקב מחסור במחרטות מתאימות. לדגם הבא מסוג Mk-IV נוסף [[בלם לוע]] על מנת להקטין את הרתע. אף על פי שהתותח הוכיח את עצמו בקרבות, כבר ב-1942 הוחל בפיתוח דגם מתקדם יותר. המטרה הייתה לקבל תותח עם [[קליבר]] זהה ומשקל דומה אבל עם יכולות גבוהות יותר. כל הניסיונות נכשלו ובפברואר 1943 הוכנס לשירות התותח שעמד להחליף את ה-6 ליטראות: [[תותח 17 ליטראות| ה-17 ליטראות]] בעל קליבר גדול יותר. למרות זאת המשיך הצבא הבריטי להפעיל את תותח ה-6 הליטראות שהיה קל ונייד מאוד לעומת תותח ה-17 ליטראות הכבד, גם לאחר סיום מלחמת העולם השנייה לתקופה של כ- 20 שנים נוספות.<br />
[[קובץ:QF-6-pounder-Mk-IV.jpg |שמאל|ממוזער|250px|תותח נ"ט 6 ליטראות דגם Mk-IV]]<br />
התותח צויד בטלסקופ מספר 22c.<br />
<br />
לתותח הבריטי היו גלגלים בעלי קוטר קטן יחסית שמוספרו במידות בריטיות: "8.25 * "10.<br />
<br />
==מלחמת העולם השנייה==<br />
הדיוויזיות הבריטיות הכילו 4 סוללות כאשר כל סוללה כללה 12 קנים.<br />
בהמשך קיבל כל גדוד חי"ר סיוע של פלוגת תותחי נ"ט בת 6 קנים. הגוררים הסטנדרטים ב[[המערכה במדבר המערבי|מדבר המערבי]] היו [[נושא ברן|נושאי ברן]] ומשאיות. יותר מאוחר בזירה האירופית הם נגררו באמצעות גוררי "לויד". ( Lloyd Carrier ).<br />
<br />
הצלחת התותח בשדה הקרב מחד והמחסור הגובר בכלים נגד טנקים הביאו לייצור ואספקת תותחים לצבאות בנות הברית על ידי תעשיית הנשק האמריקאית שסיפקה אותם גם לחזית המזרחית.<br />
גם לצבא האמריקני היה צורך בתותח זה שיחליף את תותחי ה-37 מ"מ הנגד טנקים.<br />
התותח האמריקאי שכונה דגם 57 מ"מ M1, כלל כמה שינויים ושיפורים לעומת הבריטי המקורי:<br />
* הקנה הוארך מ-43 קליברים ל-50 קליברים.<br />
* קוטר הגלגלים הוגדל.<br />
* על הצירים ליד כל גלגל נוספה רגל מיוחדת שאפשרה לקראת הכנת התותח לירי, להורידה במהירות למטה ובכך להעביר את משקל התותח מהגלגלים לרגליים. הדבר הביא ליציבות משופרת ולהורדת זמן הכיוון לאחר כל ירייה.<br />
<br />
במאי 1942 נעשה בתותחים שימוש מבצעי ראשון ב[[קרב גזאלה]]. התותח הוכיח את עצמו בצורה טובה מאוד. ב[[קרב אל עלמיין]] במאי 1942 השמידו התותחים של הארטילריה המלכותית 15 טנקים גרמניים.<br />
עם הכנסת טנקים גרמניים כבדים יותר כמו הטייגר והפנצר, היה צורך להגיע לטווח קצר כדי לחדור אותם מלפנים. אולם מזוויות אחרות הוא היה עדיין בעל יכולת רבה. תותח כזה שהותקן על טנק בריטי מסוג "צ'רצ'יל", זקף לזכותו את השמדת טנק [[טיגר]] הראשון בזירה הצפון אפריקאית.<br />
נעשו מספר ניסיונות להפוך אותו לתותח מתנייע כאשר הורכב על גבי משאיות קלות. דגם זה כונה בשם: [[portee 6 Pdr]] .<br />
<br />
שיפור ניכר חל בביצועי התותח עם הכנסת תחמושת חודרת שריון משני סוגים: (APDS ו- APCR ) בשנת 1944. בגדודי הארטילריה המלכותיים, הצטרף כבר ב-1943 לתותח זה אחיו הגדול [[תותח 17 ליטראות |תותח נ"ט 17 ליטראות]]. אולם בגדודי החי"ר, שימש התותח כחוט השדרה העיקרי של נשק נגד טנקים עד שנות ה-60.<br />
<br />
==משתמשים נוספים==<br />
התותח יוצר על ידי התעשייה הצבאית האמריקאית בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] תחת השם M1. (כאמור לעיל נקרא בצה"ל: תותח נ"ט 57 מ"מ אמריקני"). במסגרת [[הסכמי ההחכרה]] הוא סופק לכוחות [[צרפת החופשית]] (653 יח'), לצבא הרוסי (400 יח') וכן לברזיל (57 יח').<br />
<br />
התותח היה בשימוש נרחב על ידי הצבא הפקיסטני.<br />
<br />
היות שניתן היה להשיג תחמושת אמריקאית טובה לדגם מסוג M1 בקוטר 57 מ"מ במשך תקופה ארוכה, ניתן לראות את התותח פעיל במדינות דרום אמריקה וכן באיים שונים של הרפובליקה הסינית במזרח.<br />
<br />
==מלחמת העצמאות==<br />
===הצבא הירדני===<br />
ב[[הלגיון הערבי|צבא הירדני]] היו שלוש חטיבות ובכל חטיבה שני גדודים. הגדודים קבלו נשק מסייע של [[תותח 25 ליטראות| תותחי 25 ליטראות]]. לכל גדוד היה נשק [[שיוך אורגני|אורגני]] של תותחים נגד טנקים מסוג 6 ליטראות, [[תותח 2 ליטראות|2 ליטראות]], [[מרגמה "3|מרגמות "3]] ו[[מקלע|מקלעים]].<br />
<br />
בסך הכל היו לצבא הירדני 38 תותחים נגד טנקים 6 ליטראות לפי החלוקה הבאה: לחטיבה מספר 1 - 10 תותחים, לחטיבה מספר 3 - 8 תותחים, לחטיבה מספר 4 - 12 תותחים, בגדוד הארטילריה - 6 תותחים ועוד 2 תותחים במפקדת החטיבה.{{הערה|ראו '''זכרונות עבדאללה אל-תל''' עמ' 66 }}<br />
<br />
===הצבא המצרי===<br />
אין מקורות מוחלטים על כמות התותחים שהיו בשימוש [[הצבא המצרי]]. ניתן להניח שצבא זה, שהיה דומה במבנהו לצבא הירדני, פעל לפי השיטות הבריטיות והיה גדול ממנו. היו לא פחות תותחים, כלומר לפחות כ- 38 קנים.<br />
<br />
[[קובץ:6pdr-Aibdis.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנשי גדוד 53 גבעתי, ליד אחד משני התותחים שננטשו במשלט עבדיס, 9.7.1948]]<br />
התותח בצורתו הנגררת המקורית שימש את [[חיל המשלוח המצרי (1948)|חיל המשלוח המצרי]] בצורה נרחבת בכל הגזרות. לכל גדוד חי"ר מצרי הייתה פלוגה מסייעת שכללה מחלקה בת שישה תותחים.<br />
לפי מקור אחר, לכל גדוד הייתה גונדה שכללה שתי סוללות עם ארבעה קנים בכל אחת. כלומר, בסך הכל שמונה קנים בגונדה.<br />
<br />
אחד מקרבות הכיבוש הראשונים של הצבא המצרי בו נעשה שימוש בסוללת תותחי 6 ליטראות היה בקרב על [[יד מרדכי]]. הוכחה חד משמעית לשימוש זה, היא פיזור רב של קליעי תותח זה שמתגלים מדי פעם עד היום ברחבי הקיבוץ. סוללה אחת הוצבה ליד הכפר [[דיר סניד]] בו שכנה מפקדת החטיבה המצרית במרחק של כ- 2 ק"מ.<br />
<br />
ככלל, חולקו התותחים לפי הצורך לחיזוק מוצבי חי"ר מצריים. גדוד תותחי ה[[נ"ט]] המצריים כלל גם תותחי 6 ליטראות וגם [[תותח 2 ליטראות | תותחי נ"ט 2 ליטראות]]. חלק מתותחי 2 הליטראות היו רכובים על משאיות קטנות ונקראו '''pdr Portee 2'''.<br />
התותח המצרי הראשון שנפל שלל בידי כוחות צה"ל היה אחד מהשניים שהשאירו המצרים ב[[הקרבות על משלט עיבדיס |משלט עבדיס]]. כוחות גדוד 53 של גבעתי לכדו את התותח המצרי שהיה חלק ממערך גדודי ברכס משלטי עבדיס.<br />
(ראו תמונה משמאל).<br />
<br />
ב[[מבצע קדש]] בשנת 1956 היו התותחים עדיין מבצעיים בצורה מלאה בצבא המצרי. אין מידע מלא על כמות התותחים הפעילים, אולם ב[[קרב סכר הרואיפה]] שממזרח ל[[אבו עגילה]], נתקלה [[חטיבה 7]] במתחם מצרי שהכיל קנים מסוגים שונים, ביניהם פעלו גם שבעה תותחי 6 ליטראות 57 מ"מ.{{הערה|ראו מאמרו של סא"ל (מיל) אברהם זהר, '''חטיבה 7 במערכת סיני 1956''', ביטאון השריון מס' 36, אוקטובר 2010. }}<br />
<br />
===שימוש צה"לי===<br />
האירוע הראשון בו לכדו כוחות [[צה"ל]] תותח 6 ליטראות נגד טנקים היה בקרב על [[משלט עיבדיס]] ב-9 ביולי 1948. לאחר כיבוש המשלט נתגלו בו שני תותחי 6 ליטראות במצב כשיר לפעולה.<br />
<br />
בהמשך הקרבות הותקנו כמה תותחי שלל על גבי זחלמ"ים של צה"ל והפכו ל[[תותח מתנייע|תותחים מתנייעים]].<br />
<br />
ב[[באר שבע#מלחמת העצמאות|כיבוש העיר באר שבע על ידי צה"ל]], הופעל על ידי [[חטיבת הנגב|גדוד 9]] תותח אחד רכוב על גבי [[זחל"מ]]. לכוח המצרי בעיר היו מספר תותחי 6 ליטראות סטנדרטיים.<br />
<br />
בקרב על שייח' נוראן (מקומו הנוכחי של [[מגן (קיבוץ)|קיבוץ מגן]]), פגע ושיתק תותח שלל שהותקן על [[זחל"מ]] צה"לי ופעל כתותח רכוב בשישה טנקים מצריים מסוג [[לוקסט M22]] ובכך בלם את ההתקפה כולה. צוות התותח היה מגדוד 89, (גדוד הפשיטה) שהשתייך ל[[חטיבה 8]] המשוריינת של [[יצחק שדה]]. כנראה שאחת הסיבות העיקריות להצלחת הצוות הישראלי, הייתה בכך שתותחי הטנקים המצריים לא פעלו.<br />
<br />
'''[[אריה עצמוני]]''', רס"ל בסוללת תותחי 6 ליטראות היה התותחן היחיד שזכה לעיטור הגבורה בעת היותו תותחן.<br />
הזמן: 5 לפנות בוקר 4.1.1949<br />
האזור: משלט בית הקברות של רפיח.<br />
האירוע: [[מבצע חורב]], הקרב על משלטי רפיח בשלהי מלחמת העצמאות.<br />
סיפור הקרב: באותו לילה יצאה שיירה בת 12 כלי רכב שכללה 3 תותחי 6 ליטראות נ"ט, [[מכונת ירייה| מכונות ירייה]], תחמושת, מזון מים ושמיכות תחת פיקודו של רב-סמל אריה עצמוני (מרקוביץ) ללוחמי גדוד 12 של גולני שהתחפרו ב[[מוצב|משלט]] בית הקברות אשר נכבש זמן קצר קודם לכן.<br />
עם גמר פריקת הציוד שהתנהלה תחת אש, מבחינים עם אור ראשון בטור של כ- 20 טנקים מצריים שמנסים לפרוץ ליעד. סוללת התותחים כבר מוכנה לפעולה, אולם קומנדקר אחד שגלגליו מנוקבים חסם לתותחנים את שדה האש. עצמוני החליט לסלק בכל דרך שהיא את הקומנדקר. הוא זחל כ- 100 מטר עד לקומנדקר תחת [[אש צולבת]], הצליח להתניעו והחל לנסוע היישר אל הטנקים המצריים. הטנקים נעצרו עקב חששם שהקומנדקר הוא רכב תופת. שדה האש נפתח לתותחנים שלנו שפתחו באש מדויקת. המצרים נסוגו תוך השאירם בשדה כ- 300 פצועים והרוגים ובנוסף - 9 טנקים שהושמדו.<br />
<br />
בסך הכל לכד צה"ל שלל בחזית הדרום כ- 8 תותחים. (2 -בעיבדיס, 1 - בכרתייה, 1 - הושאר מקולקל ב[[כיס פלוג'ה]], 2 - בבאר שבע,1- בביר תמילה).<br />
<br />
שני התותחים שלכד גדוד 53 גבעתי ב[[משלט עיבדיס]], היו הראשונים שנלקחו שלל.<br />
<br />
בפקודת המבצע שכתב [[יצחק רבין]] קצין המבצעים של [[מלחמת העצמאות|חזית הדרום]] ערב [[מבצע יואב]], הוא רשם בסד"כ התותחים: 2 תותחי 6 ליטראות. ייתכן שעל אף שמספר התותחים הכשירים שנתפסו שלל היה גבוה יותר, עקב מחסור בתחמושת שובצו רק שני תותחים מסוג זה למבצע.<br />
<br />
==צה"ל אחרי מלחמת העצמאות==<br />
בשנת 1955 היו בידי צה"ל 157 תותחים. בשנת 1956 נרכשו ב[[הולנד]] 100 תותחים נוספים.<br />
התותחים עברו הסבה לקנה בקוטר 90 מ"מ מתוצרת חברה צרפתית ממפעלים בצרפת ובבלגיה. בצד הימני הפנימי של המגן, הותקן ארגז לאחסון שלושה פגזים תורניים. מלפנים נוסף מתקן לשאת כעין מטרייה שנשאה עליה [[רשת הסוואה]]. על המגן הפנימי מצד שמאל נוסף מתקן לאחסון הפריסקופ. ה[[פריסקופ]] עצמו נלקח מתותח 75 מ"מ של טנק שרמן M3. גם בלם הרתע שונה.<br />
<br />
התותח המשופר כונה: "תותח נ"ט קנה מוסב 90 מ"מ". (ראו תמונה משמאל למטה). התחמושת כבר לא הייתה תחמושת הנ"ט המקורית, אלא פגזי [[מטען חלול]]. זאת הייתה טכנולוגיה גרמנית שפותחה בשלהי [[מלחמת העולם השנייה]]. התותחים פעלו במסגרת ה[[חרמ"ש]] בחטיבות הממוכנות עד שלהי שנות החמישים. יחידות התותחים פעלו כיחידות אורגניות של חטיבות החי"ר כאשר המפעילים הם תותחנים. עם הוצאת התותחים והעברתם להגנה המרחבית, הם הוחלפו ב[[תותח ללא רתע| תותחים ללא רתע]] 106 מ"מ.<br />
<br />
[[קובץ: 6pdr 90 mm.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"תותח 6 ליטראות מוסב ל-16.5 ליטראות" - מרכב של תותח 6 ליטראות בו הוחלף הקנה המקורי, בן 57 המ"מ, לקנה בקוטר 90 מ"מ עם בלם לוע חדש]]<br />
<br />
==הגנה מרחבית==<br />
<br />
בסוף שנות החמישים הוצאו מהשירות הסדיר והועברו ל[[הגנה מרחבית|הגנה המרחבית]] ביישובים שלאורך הגבול, בחלקם עם הקוטר המקורי של 57 מ"מ ובחלקם בקוטר 90 מ"מ (16.5 פאונד). התותחים הופעלו על ידי צוותים של חברי הקיבוצים שעברו קורסים והשתלמויות. התרגולת לניידותם הייתה באמצעות טרקטורים. כל יחידה אורגנית (בכל קיבוץ) כללה 2 תותחים.<br />
הפעילות המבצעית האחרונה שלהם הייתה ב[[מבצע קדש]] בשנת 1956 כאשר צוותי תותחים משני קיבוצים בצפון הרצועה: קיבוץ ארז ו[[יד מרדכי]] התפרסו מול הכפר [[בית חאנון]] ירו מספר פגזים, ונכנסו אליו.<br />
<br />
בשנת 1968 לאחר [[מלחמת ששת הימים]] הוצאו התותחים סופית מהשרות בהגנה המרחבית ([[הגמ"ר]]) ופוזרו בשטחי האימונים כמטרות.<br />
<br />
למרות הנאמר לעיל, הוצבו מספר תותחים מסוג זה ליד [[גשר בנות יעקב]] כצעד אחרון לבלימת נחשולי הטנקים הסורים שהתקרבו כדי 5 ק"מ ממנו ב[[מלחמת יום הכיפורים]]{{הערה|עדות לוחם גדוד הנדסה 39 8.11.1973, ארכיון צה"ל}}<br />
<br />
==אחרית דבר==<br />
בשנת [[2004]], כאשר מחירי ה[[ברזל]] בעולם האמירו, נגנבו רוב התותחים משטחי האימונים של צה"ל בדרום על ידי [[בדואים]]{{הערה|הדברים נכתבו בעקבות עדות ראייה של הכותב שנכח בפעולות השוד האלה יחד עם פקח רשות הגנים הלאומיים בנגב במשך תקופה ארוכה בשנים 2004–2005.}} סוחרי ברזל. כיום (נכון לנובמבר 2009), לא ניתן למצוא ולו תותח אחד.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
*[[תותח נגד טנקים]]<br />
*[[תותח 2 ליטראות]]<br />
*[[תותח 17 ליטראות]]<br />
*[[תותח 20 ליטראות]]<br />
*[[תותח 25 ליטראות]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* אורי שרון, '''תמיד תותחן''', דבר, 1993.<br />
*שלמה שמיר, '''בכל מחיר לירושלים''', מערכות, 1994.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:אמצעי לחימה במלחמת העצמאות|תותחים]]<br />
[[קטגוריה:תותחים בריטיים|6 ליטראות]]<br />
[[קטגוריה:תותחים בריטיים במלחמת העולם השנייה|6 ליטראות]]</div>imported>Neriah bot