https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F_%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9Dשיכון עובדים - היסטוריית גרסאות2026-09-14T07:47:32Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F_%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D&diff=257457&oldid=previmported>AutoMod: הסרת החלפת תו בתוך קישור פנימי2026-05-04T13:31:48Z<p>הסרת החלפת תו בתוך קישור פנימי</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{פירוש נוסף|נוכחי=חברה לבניין|אחר=בתי המגורים|ראו=[[מעונות עובדים]]}}<br />
[[קובץ:Shikunandbinuy1975.JPG|250px|ממוזער|שלט על בניין ב[[אילת]]]]<br />
'''שיכון עובדים בע"מ''' היא חברה [[ההסתדרות|הסתדרותית]] לבניית שכונות פועלים עבריות ב[[ארץ ישראל]]. עד [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] בנתה החברה כ-55,000 דירות, וכ-25% מחברי ההסתדרות התגוררו בבתים שנבנו על ידיה. מרבית הבתים שנבנו על ידיה (כ-75%) נבנו בשכונות הפועלים הגדולות במושבות וב"קריות" - ביניהן: [[קריית חיים]], [[קריית משה]], [[קריית עמל]], [[קריית עבודה]], [[קריית שלום]], [[קריית בורוכוב]], [[חיפה|קריית אליעזר]] ו[[קריית היובל]]. במרבית הבניה נעשתה על אדמה בבעלות לאומית או אדמה של [[קק"ל]]. רבים מהמשתכנים במפעלי החברה התאגדו במסגרות ארגוניות של "[[אגודה שיתופית|אגודות שיתופיות]]". עד [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ביצעה החברה כרבע מכלל הבניה הציבורית בישראל.<br />
<br />
לאור המשבר הכלכלי שתקף את חברת העובדים בסוף שנות ה-80, הוחלט ב-[[1989]] לאחד את החברה עם החברה ההסתדרותית "[[סולל בונה]]" לחברת "[[שיכון ובינוי]]". בשנת [[1996]] נמכר חלקה של ההסתדרות בחברה לעובדי החברה ולחברת "[[אריסון השקעות]]" (בבעלות [[תד אריסון]]), במסגרת [[הפרטה]] רחבת היקף של נכסי ההסתדרות.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
[[קובץ:שיכון עובדים 2.jpg|ממוזער|בניין שנבנה על ידי החברה בקריית חיים המערבית]]<br />
בתקופת ה[[העלייה הראשונה|עליות הראשונה]] ו[[העלייה השנייה|השנייה]] הופנו עיקר מאמציהם של הפועלים העבריים לאפיקי ה[[חקלאות]] וה[[התיישבות]]. ה[[תעשייה]] טרם הייתה מפותחת ב[[עיר|ערים]] ובמקצוע הבניה עבדו בעיקר פועלים [[ערבים]]. עם תחילת [[העלייה השלישית]] התפתח היישוב העירוני העברי, ואיתו הגיעה תעשייה יהודית רחבה יותר שפתחה אפיקים להתיישבות פועלית עברית בערים. גם מקצוע הבניה הלך ו[[כיבוש העבודה|נכבש]] על ידי הפועלים העבריים שמספרם גדל בהתמדה. פועלים רבים יותר ויותר ראו בעיר את יעדם.<br />
בין השנים [[1923]]–[[1925]] אומנם נסתמנה עלייה בהיקף הבנייה בארץ ישראל, אך במקביל עלה [[מחיר]]ן, ונסתמנה מצוקת דיור בקרב ציבור הפועלים העירוניים. כ-85% מן המשפחות העובדות בעיר התגוררו בדירת חדר אחד, והצפיפות הממוצעת בקרב מעמד זה עמדה על 3 נפשות בחדר. החל בשנת [[1921]] החלו לדבר בהסתדרות וב[[תנועת העבודה]] על יצירת פתרונות דיור אפשריים, והרעיון של יצירת שכונות עובדים שמטרותיהן הן פתרון למצב הקיים והן יצירת מרכזים פועליים של תרבות פועלית בעיר - מרכזים עירוניים של תנועת העבודה.<br />
בקיץ שנת [[1922]] הוקמה שכונת העובדים הראשונה - [[שכונת בורוכוב]], שנבנתה על ידי פועלים שיצאו מתל אביב ומנתה 22 בתים. השכונה גדלה לאט וכעבור 6 שנים מנתה 80 בתים. בשכונה ראשונה זו התבטאו כבר כמה מהעקרונות שהנחו את שיכוני העובדים בהמשך:<br />
[[קובץ:Frug.JPG|שמאל|ממוזער|250px|חזית מעונות הוד בפינת הרחובות פרוג ו[[רחוב פרישמן|פרישמן]] (2007), [[תל אביב]]]]<br />
* השטח היה בבעלות קק"ל<br />
* הבניה מומנה על ידי [[קרן היסוד]] ו"[[קופת פועלי ארץ ישראל]]".<br />
* בניית הבתים נעשתה על ידי "[[סולל בונה]]".<br />
* מיקום השכונה מילא תפקיד "[[חלוציות|חלוצי]]" ביישוב השטחים שבין [[תל אביב]] ל[[פתח תקווה]] שטרם היו מיושבים.<br />
<br />
בין השנים [[1924]]–[[1925]] נעשו ניסיונות נוספים להתארגנות של מאות פועלים לבניית שכונות עובדים אך קשיים בהשגת קרקעות, חוסר ניסיון והיעדר טיפול מרוכז הכשילו רבים מניסיונות אלו. בקיץ [[1927]] הוחלט בהסתדרות על הקמת גוף שירכז את הטיפול בהקמת שכונות העובדים - "המרכז לשכונות עובדים" ([[ליאו קדמן]] עמד בראשו).<br />
בתחילה נבנו שכונות הפועלים במתכונת של בתים פרטיים עם [[משק עזר]] על מגרשים של כחצי דונם. בתל אביב הוקמו כתשע שכונות שכאלו. כאשר מחיר הקרקע העירונית עלה החליטו במרכז להתחיל בבניית בנייני מגורים. בניין המגורים הראשון נבנה בתל אביב בשנת [[1931]] ונקרא בשם שהציע [[דוד רמז]] "[[מעונות עובדים]]".<br />
רבים ממנהיגי תנועת העבודה היו מהראשונים לעבור למסגרת מעונות העובדים - ביניהם דוד רמז עצמו ו[[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]].<br />
בשנת [[1934]] כבר נבנו כ-400 מעונות עובדים. בשלב זה חלו כמה שינויים משמעותיים במפעל הבינוי:<br />
* מעבר מבניית "מעונות עובדים" בודדים בערים - לפרויקטים של הקמת שכונות בסדר גודל של אלפי משפחות, שכללו בתוכם מבני ציבור ומוסדות שאפשרו להן עצמאות תרבותית. פרויקטים אלו נקראו "קריות".<br />
* בשנת 1934 הוחלט בוועדה הרביעית של ההסתדרות כי ההתיישבות הפועלית בערים תתבסס על יצירת "אגודות שיתופיות" - [[קואופרטיב]]ים שבבעלותן יהיה הרכוש ושיקיימו זיקה לחברת העובדים.<br />
* את "המרכז לשכונות עובדים" תחליף חברה הסתדרותית בעלת יכולות כלכליות גדולות יותר, ששמה נבחר לפי הצעתו של דוד רמז - "'''שיכון'''".<br />
<br />
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התגוררו במפעלי "שיכון" כ-3,270 משפחות. בתקופת המלחמה נעצרה הבניה בארץ, אולם "שיכון" הכשירו את הקרקע להגברה מאסיבית של הבניה עם סיום המלחמה, על ידי רכישת קרקעות וגיוס כספים לבניה של כ-10,000 יחידות דיור חדשות וכן על ידי הכשרת הקרקעות וארגון העובדים העתידים להשתכן בהן.<br />
בשנת [[1945]] בנתה "שיכון" כ-1,000 דירות להשכרה לעולים, והיו לגוף הראשון שבנה בהיקף רחב על מנת להשכיר דירות לעולים בדמי שכירות וללא תשלום [[דמי מפתח]]. בין יולי 1945 למועד [[הכרזת העצמאות|הקמת המדינה]] נבנו עוד כ-3,300 יחידות דיור.<br />
<br />
===נוה עובד===<br />
בשנת 1943 הוקמה חברת "'''נוה עובד'''" ב[[מושבות]], על ידי [[חברת העובדים]] ו[[המרכז החקלאי]]. בעיית הדיור במושבות התעוררה זמן רב לאחר שהיא התעוררה בערים - רק לאחר התרחבות ענף ה[[פרדסנות]] שמשך ציבור פועלים גדול שביקש להשתקע בקירוב למקום עבודתו, וגדילת המושבות בייחוד באזור השפלה. פועלי המושבות ביקשו לא רק ליצור מבני מגורים - אלא גם להגדיל את מקורות פרנסתם על ידי הקמת "[[משק עזר|משקי עזר]]". עד הקמת המדינה היה היקף הבניה של חברת נוה עובד קטן יחסית - כ-1,200 יחידות דיור, אולם בין [[1949]] ל-[[1954]] בנתה החברה כ-70 שכונות ב-31 יישובים, בנייה שמנתה כ-14,000 בתים ודירות.<br />
<br />
====מיזוג חברות השיכון====<br />
הקמת [[ישראל|מדינת ישראל]], ופתיחת שערי הארץ ל[[עלייה]] הגבירה באופן דרסטי את ביקוש הדירות. הממשלה עמדה מול בעיה גדולה של שיכון מאות אלפי עולים חדשים - ועם זאת - לדאוג לתנאי הדיור הנמוכים של המתיישבים הוותיקים. ההסתדרות נרתמה למשימה והחליטה על איחוד שתי חברות השיכון של חברת העובדים - "שיכון" ו"נוה עובד" לחברה הסתדרותית אחת - "'''שיכון עובדים בע"מ'''" שהחלה לפעול בראשית [[1955]].<br />
<br />
===שכון העולים===<br />
במהלך [[מלחמת העצמאות]] פנה מנהל חברת "שיכון" זליג לבון אל ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] בהצעה לתכנון תוכנית ארצית לשיכון ציבורי לעולים, לצד תוכנית לשיכון החיילים שישתחררו עם תום המלחמה.{{הערה|שם=:0|{{צ-ספר|מחבר = דן קריסטל|שם = "'שלמת בטון ומלט' - מדיניות השיכון הציבורי בישראל בעשור הראשון כביטוי למדיניות רווחה"|מו"ל = עבודת תיזה, השלמה לדוקטורט - החוג לתולדות ישראל. אוניברסיטת חיפה|שנת הוצאה = 2006}}}}<br />
<br />
מתוך ניסיונה בבניית דירות להשכרה עבור עולים, הציעה חברת "שיכון" לממשלה להקים [[חברה ממשלתית|חברה ממלכתית]] שתעסוק בעניין. הצעה זו הייתה הבסיס להקמת חברת "[[עמידר]]". חברות השיכון ההסתדרותיות, היו שותפות במשך תקופה מסוימת בהנהלת החברה הממשלתית ואף בנו עבורה אלפי דירות. מלבד זאת הם הוסיפו גם בבנייתן העצמית של דירות למטרה זו והקימו כ-22,000 דירות למטרת השכרה לעולים. גישתה של "שיכון עובדים" לסוגיית השיכון לעולים הייתה שונה משל שאר הגופים שעסקו בפתרון סוגיה זו. הדירות שנבנו עבור עולים במסגרת מפעלי "שיכון עובדים" לא נבנו בשיכונים נפרדים - אלא יחד עם דירות המתיישבים הוותיקים, וזאת על מנת לעודד אינטגרציה וקליטה. כמו כן כלל הדירות שנבנו עבור עולים נבנו במתכונת של בתי קבע בגודל של דירה רגילה.<br />
<br />
===שיכון ותיקים===<br />
מלבד הצורך בבניה עבור עולים חדשים, נותרו גם רבים מבני העלייה השלישית, ואף חלק מעולי העלייה השנייה, ללא פתרון דיור ראוי. ההסתדרות החליטה להקים מפעל שיכון לוותיקי ההסתדרות, והטילה את המשימה על "שיכון עובדים" בשיתוף עם "סולל בונה". מפעל זה נערך בין השנים [[1950]]–[[1952]] ובמסגרתו נבנו 10,300 דירות (מתוכן: 5,350 בערים, 1,500 במושבות ו-3,500 ב[[קיבוץ|קיבוצים]]). הדירות נבנו במתכונת של 2 וחצי חדרים ומרפסת שירות, ועלו 1,000-1,500 ל"י (מתוכן 500 נתנו כמשכנתא מהמדינה). במסגרת מפעל זה נבנו גם כ-1,000 דירות לבקשת [[צה"ל]] למשפחות [[שירות קבע|חיילי הקבע]].<br />
<br />
===השיכון העממי===<br />
[[קובץ:1950's residential buildings in Ramat Aviv.JPG|שמאל|ממוזער|250px|בתי "שיכון עממי" בשכונת [[רמת אביב]] א']]<br />
<br />
לאור הצלחת מפעלי השיכון, החליטה הממשלה להמשיך ולפתח בניה לשם שיכונם של אלו שלא נכללו במפעלים עד כה. הממשלה קיבלה את הצעת חברת "שיכון עובדים" להקמת מפעל שיכון עממי (שבהמשך נקרא "שיכון בחיסכון"). עד סוף 1959 נבנו במסגרת מפעל זה כ-13,000 דירות, ועוד כ-12,000 נבנו במסגרת של שיכון פועלים רגיל.<br />
<br />
"תוכניות הדגל" של מפעלי ה"שיכון העממי" ו"שיכון ותיקים", היו בשלוש שכונות "הסתדרותיות" באזור חיפה: קרית-עמל שבטבעון, [[קריית חיים|קרית-חיים מזרחית]] ובתל אביב - שכונת [[יד אליהו]], אשר כונתה "קריית אליהו".{{הערה|שם=:0|כיוון=שמאל}}<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* מאמר: ליאו קדמן, '''שיכון עובדים''', מתוך קובץ "'''מועד - 40 שנה להסתדרות'''", הוצאת ההסתדרות, 1960 (עמ' 674–680)<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Shikun Ovdim}}<br />
* {{תנועת העבודה|שיכון עובדים|terms/1196537386}}<br />
*{{תל אביב 100|דני רכט|old_north/maoz|מעונות עובדים ז&#39; (מעו"ז)}}<br />
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007308052505171|חברת שיכון עובדים}}<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
[[קטגוריה:חברות נדל"ן ובנייה ישראליות]]<br />
[[קטגוריה:חברות הסתדרותיות שהופרטו]]<br />
[[קטגוריה:חברות ביישוב]]<br />
[[קטגוריה:קבוצת אריסון]]</div>imported>AutoMod