https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%94רוזנות ברצלונה - היסטוריית גרסאות2026-09-13T14:34:43Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%94&diff=869625&oldid=previmported>Ovedc: הוספת קישור לאזור חיץ2025-03-02T10:46:12Z<p>הוספת קישור ל<a href="/index.php/%D7%90%D7%96%D7%95%D7%A8_%D7%97%D7%99%D7%A5" title="אזור חיץ">אזור חיץ</a></p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מדינה<br />
| סוג מדינה = לשעבר<br />
|מפה = [[קובץ:Expansión peninsular de la Corona de Aragón.svg|250px]]<br />
|כיתוב מפה = רוזנות ברצלונה (אדום) כחלק מההתפשטות בחצי האי של [[כתר אראגון]].<br />
| עיר בירה = [[ברצלונה]]<br />
|ישות קודמת = [[קובץ:Condados de la Marca.svg|18px]] [[מרקה היספניה]] {{ש}} [[קובץ: Coras del Emirato de Córdoba.png|18px]] [[אמירות קורדובה]]<br />
| ישות יורשת = {{דגל|כתר אראגון||+}} {{ש}} [[קובץ:Banderacatalana1231.png|22px]] [[נסיכות קטלוניה]]<br />
}}<br />
'''רוזנות ברצלונה''' (ב[[לטינית]]: '''Comitatus Barcinonensis'''; ב[[קטלאנית]]: '''Comtat de Barcelona''') הייתה ישות מדינית בצפון מזרח [[חצי האי האיברי]] במאות ה-[[המאה ה-9|9]]–[[המאה ה-12|12]]. בתחילה הייתה תחת שלטון [[האימפריה הקרולינגית]], באזור גבולה הדרומי, אך בהדרגה, במהלך ה[[המאה ה-10|מאה ה-10]], השיגו הרוזנים של ברצלונה עצמאות. השלטון ברוזנות [[מונרכיה העוברת בירושה|עבר בירושה]], והשליטים ניהלו מלחמה מתמדת עם [[ח'ליפות קורדובה|הח'ליפות האסלאמית של קורדובה]] ו[[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|המדינות היורשות שלה]]. הרוזנים, באמצעות נישואים, בריתות והסכמים, רכשו את המחוזות הקטלאניים האחרים והרחיבו את השפעתם על [[אוקסיטניה (חבל היסטורי-תרבותי)|אוקסיטניה]]. בשנת [[1164]], נכנסה רוזנות ברצלונה ל[[אוניה פרסונלית|איחוד אישי]] עם [[ממלכת אראגון]]. מכאן ואילך, ההיסטוריה של הרוזנות נכללת בזו של [[כתר אראגון]], אך העיר [[ברצלונה]] נותרה בולטת בתוכה.<br />
<br />
בתוך הכתר, התמזגו רוזנות ברצלונה ושאר המחוזות הקטלאניים בהדרגה לישות המדינית הידועה בשם [[נסיכות קטלוניה]], אשר ירשה את המוסדות והטריטוריה של רוזנות ברצלונה.<br />
<br />
== מקורות ==<br />
<br />
מקורות הרוזנות מתחילים בתחילת [[המאה ה-8]], אז השתלטו ה[[מוסלמים]] על השטחים הצפוניים של [[הממלכה הוויזיגותית]] ב[[היספניה]] ובצפון מזרח [[ספרד]] ודרום [[צרפת]] של ימינו. לאחר שהסיגה פלישות מוסלמיות עמוקות, [[האימפריה הפרנקית]] תחת המלכים [[הקרולינגים]], יצרה בהדרגה את המרקיזויות של גותיה והיספניה. זה הושג על ידי השתלטות על שטחי ספטימניה שאליהם פלשו המורים במאה ה-8, ומתוכם, אותם שטחים המקיפים את [[הרי הפירנאים|הפירנאים]] ובמיוחד את צפון מזרח [[חצי האי האיברי]]. השטחים האיבריים המזרחיים האלה אוכלסו מחדש באנשים ממרקיזות גותיה.<br />
<br />
זה הביא להיווצרות [[אזור חיץ]] יעיל בין חצי האי האיברי המוסלמי ל[[דוכסות אקוויטניה]] ו[[פרובאנס]].<br />
<br />
== השלטון הפרנקי ==<br />
<br />
האזור נשלט על ידי ה[[פרנקים]] לאחר כיבוש [[ז'ירונה]] ([[785]]) ובמיוחד כאשר, בשנת [[801]], העיר [[ברצלונה]] [[המצור על ברצלונה (801)|נכבשה]] על ידי המלך [[לואי החסיד]] מ[[אקיטן]], ושולבה ב[[האימפריה הפרנקית|ממלכה הפרנקית]]. שם הוקמה רוזנות ברצלונה, שהייתה כפופה למלך הפרנקי. הרוזן הראשון של ברצלונה היה ברה (801–820).<ref name="ReferenceA">''Enciclopedia de Historia de España'', Vol. 4, pág. 123.</ref><br />
<br />
בתחילה, סמכות הרוזנות נשענה על האריסטוקרטיה המקומית. עם זאת, המדיניות שברה אימץ במאמץ לשמור על שלום עם [[אל-אנדלוס]] השלטת המוסלמית, הביאה לכך שהוא הואשם בבגידה בפני המלך. לאחר שהפסיד ב[[דו-קרב]], על פי החקיקה הוויזיגותית, ברה הודח והוגלה, וממשלת הרוזנות נמסרה לאצילים פרנקים, כמו רמפון או ברנרד מספטימניה. עם זאת, האצולה הוויזיגותית חזרה לאמון המלך עם מינויו של סוניפרד הראשון מאורחל-סרדניה לרוזן ברצלונה ב-[[844]].<br />
<br />
== אוטונומיה ואיחוד ==<br />
<br />
אף על פי כן, קשרי המחוזות הקטאלונים עם המלוכה הפרנקית נחלשו. האוטונומיה התחזקה כאשר משפחות הרוזנות החלו לקיים את זכויות הירושה שלהן. מהלך זה לווה בתהליך איחוד בין המחוזות ליצירת ישויות פוליטיות גדולות יותר. הרוזן וילפרד השעיר, בנו של סוניפרד והרוזן האחרון שמונה על ידי המלך הפרנקי, פיקח על מגמה זו. הוא איחד מספר מחוזות בפיקודו והעביר אותם בירושה לילדיו. מאוחר יותר נהרג וילפרד בידי מוסלמים.<ref name="Vinamata" /> למרות שהוא חילק את מחוזותיו בין ילדיו, הליבה שנוצרה על ידי המחוזות ברצלונה, ז'ירונה ואוסונה נותרה בלתי מחולקת (אם כי כמה היסטוריונים, כמו רמון מרטי, מטילים ספק אם ז'ירונה נשמרה בתחילה תחת שליטת ילדי וילפרד, ומציעים שמחוז אמפוריס שלט במחוז עד שנת 908).<br />
<br />
== עצמאות ==<br />
<br />
במהלך [[המאה ה-10]] חיזקו הרוזנים של ברצלונה את סמכותם הפוליטית והתרחקו עוד יותר מהשפעה פרנקית. בשנת [[985]] ברצלונה, שנשלטה אז על ידי בורל השני, הותקפה ונשרפה על ידי מוסלמים, בראשות [[אל-מנסור (מנהיג אנדלוסי)|אל-מנסור]]. הרוזן מצא מקלט בהרי [[מונטסראט (הר)|מונטסראט]], תוך שהוא ממתין לעזרה מהמלך הפרנקי, שמעולם לא הגיעה, וכתוצאה מכך נטר לו טינה.<ref name="Kagay" /> בשנת [[988]] הסתיימה שלטונה של [[השושלת הקרולינגית]] והוחלפה ב[[בית קאפה|שושלת הקאפטיאנית]]. בורל השני נדרש להישבע אמונים למלך הפרנקי החדש, אך אין ראיות לכך שהרוזן נענה לקריאה, שכן המלך הפרנקי היה צריך ללכת צפונה כדי לפתור סכסוך. זה התפרש כנקודת המוצא של עצמאות אפקטיבית של הרוזנות. הוויתור על כל טענה צרפתית אפשרית של שליטה פיאודלית הושג על ידי [[חיימה הראשון, מלך אראגון]] בהסכם קורבייל (1258).<ref name="Kagay" /><br />
<br />
לאחר מכן, רוזנות ברצלונה גדלה בחשיבותה והרחיבה את שטחה עם רוזנויות עוקבות. היא השתלטה על מחוזות היספנים אחרים והתרחבה לאטה לכיוון דרום כתוצאה מקרבות נגד [[אל-אנדלוס]] ואכלוס מחדש של אזורים כמו [[מחוז טרגונה|טרגונה]] והאזור הכפרי שמסביב.<ref name=Busch>{{cite journal|last=Busch|first=Silvia Orvietani|title=Medieval Mediterranean Ports: The Catalan and Tuscan Coasts, 1100 To 1235|journal=The Medieval Mediterranean|year=2001|volume=2|publisher=Brill|location=Leiden|issn=0928-5520}}</ref><br />
<br />
את פעולותיו של בורל השני המשיך נינו רמון ברנגאר הראשון.<ref name="Vinamata" /> סבתו הייתה ארמסינדה הכוחנית מקרקסון. בתקופת המלכות של ארמסינדה (1018–1044) ניכרה התפוררות הכוח המרכזי עקב המהפכה הפיאודלית. רמון ברנגאר הראשון חיזק את כוחה של הרוזנות על ידי הכפפת האצילים המורדים של פנדס בראשות מיר גריברט, שיתוף פעולה עם הרוזנים של אורגל ופאלאר, רכישת רוזנויות קרקסון וראסז, הטלת פרות מממלכות [[מחוז סרגוסה|סרגוסה]] ולליידה, וחידוש האגף החקיקתי של הרוזנות כדי לאפשר את הכנסת השימושים של ברצלונה.<ref name=Kagay>{{cite book|last=Kagay|first=Donald J. |title=The Usatges of Barcelona: The fundamental law of Catalonia|year=1994|publisher=University of Pennsylvania Press|location=U.S.A.|isbn=0-8122-1535-4}}</ref> אלה היו מערכת של כללים ומנהגים פיאודליים שהתרחבו בשנים שלאחר מכן, והם היו הבסיס לחוקות הקטלאניות מ[[המאה ה-13]] ואילך. בצוואתו החליט שלא לחלק שוב את השטחים, אך הוא העביר את השלטון המאוחד לבניו התאומים, רמון ברנגאר השני וברנגאר רמון השני.<ref name=Rivero>{{cite book|last=Rivero|first=Isabel|title=Compendio de historia medieval española|year=1982|publisher=Akal|location=Madrid|isbn=84-7090-125-7|pages=[https://archive.org/details/compendiodehisto0000rive/page/148 148–150]|url=https://archive.org/details/compendiodehisto0000rive/page/148}}</ref><ref name=Sobreques>{{cite book|last=Sobrequés i Vidal|first=Santiago|title=Els grans comtes de Barcelona|year=1985|publisher=Vicens-Vives|location=Barcelona|isbn=9788431618056|pages=137–187|edition=4th|chapter=Sobrequés, Ramon Berenger el gran (1086-1131)}}</ref><br />
<br />
לאחר משבר שעורר רצח רמון ברנגואר השני והאשמות ברצח אחים נגד אחיו, שמת ב[[מסע הצלב הראשון]], הצליח בנו ויורשו, רמון ברנגאר השלישי, לגבש ולהרחיב את גבולות הרוזנות.<ref name=Vinamata>{{cite journal|last=Viñamata|first=J.R. Julia|title=La situazione politica nel Mediterraneo Occidentale all'epoca di Raimondo Berengario III: La spedizione a Maiorca del 1113-1115|journal=Situazione Politica Nel Mediterraneo Occidentale All'epoca di Raimondo Berengario III: La Spedizione a Maiorca del 1113-1115|year=1992|volume=16|pages=41–84}}</ref> הוא כבש חלק ממחוז אמפוריס ובהנהגת קואליציה רחבה, ניסה גם לכבוש את [[מיורקה]], אך נאלץ לנטוש אותה בגלל התקדמות חיילי [[מוראביטון|האלמורווידים]] בחצי האי.<ref name="Vinamata" /> הוא גם קיבל בירושה את הרוזנויות בסלו וסרדניה, ויצרו בהדרגה טריטוריה דומה מאוד למה שהיה פעם קטלוניה העתיקה. הוא גם נע לכיוון ליידה ואכלס מחדש אזורי גבול כמו העיר [[טרגונה]], ובעצם שיקם אותה כמרכז האפיסקופלי. הוא גם הרחיב את שלטונו [[הרי הפירנאים|הטרנס-פירנאי]] על ידי שילוב מחוז פרובנס באמצעות נישואיו לרוזנת דולסה ב-[[1112]].<ref name="Sobreques" /><br />
<br />
== היווצרות כתר אראגון ==<br />
<br />
{{הפניה לערך מורחב|נסיכות קטלוניה}}<br />
אולם נישואים נוספים, זה של [[רמון ברנגאר הרביעי, רוזן ברצלונה]] ו[[פרונלה, מלכת אראגון]] ב-[[1137]], הביאו לאיחוד שושלות - רוזני ברצלונה ובית המלוכה של אראגון. רמון ברנגאר הרביעי היה, עד מותו, רוזן ברצלונה ונסיך אראגון. בנם, [[אלפונסו השני, מלך אראגון|אלפונסו השני]], היה המלך הראשון של אראגון, אשר בנוסף היה הרוזן של ברצלונה בתור אלפונס הראשון, תואר אשר נשאו כל מלכי כתר אראגון מאז ואילך.<ref name="Busch" /> כל טריטוריה שהרכיבה את האיחוד שמרה על המסורות, החוקים, המנהגים, המטבע שלה, ועם הזמן פיתחה מוסדות ממשלתיים נפרדים. מאותה נקודה, לאורך שתי המאות הבאות, השטח והמבנה המוסדי (כגון בתי המשפט) של רוזנות ברצלונה הפכו לבסיס של מדיניות חדשה בתוך כתר אראגון שנגזרת מההקשר הגאוגרפי ([[קטלוניה]]) ומהביטוי המסורתי של כוחם של הרוזנים (נסיכות) אשר, מהשלום וההפוגה של [[1173]], הורחב מסלסס לליידה וטורטוסה. המדינה שהתקבלה נקראה באופן סופי [[נסיכות קטלוניה]] מ[[המאה ה-14]] ואילך. עם זאת, תואר הרוזן של ברצלונה נשאר כשליט הנסיכות.<br />
<br />
במהלך המאות ה-13 וה-14, הנסיכות עדיין נשלטה על ידי [[מלכי אראגון]] כרוזני ברצלונה, אך מותו של [[מרטין הראשון, מלך אראגון|מרטין הראשון]] ללא צאצאים בשנת [[1410]] הביא להכחדת [[בית ברצלונה]] וכתוצאה מפשרת הקספה (1412), הבעלות על הנסיכות עברה לשושלת טראסטמארה, מ[[קסטיליה (אזור היסטורי)|קסטיליה]], בדמותו של [[פרננדו הראשון, מלך אראגון|פרננדו הראשון]]. מאוחר יותר, כאשר נכדו [[פרננדו השני, מלך אראגון]] התחתן עם [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה]] והוכתר למלך, האיחוד השושלתי בין כתרי [[ספרד ההבסבורגית|קסטיליה ואראגון]] היה כרוך בהכללה מתקדמת של הנסיכות כאחת הטריטוריות האיבריות השונות שנשלטו על ידי [[בית הבסבורג|ההבסבורגים]].<ref name="Busch" /><br />
<br />
== ביטול הרוזנות ==<br />
<br />
למרות איחוד הרוזנות למלוכה הספרדית, חוק רוזנות ברצלונה עצמו נשאר בתוקף עד שבוטל ב-[[1716]] עם צווי נואבה פלנטה לאחר [[מלחמת הירושה הספרדית]]. מאז הפסיקה [[נסיכות קטלוניה]] להיות ישות פוליטית נפרדת וזירת המדיניות של [[קטלוניה]] הנוכחית תוגדר ככזו רק בחוקי האוטונומיה של 1932, 1979 ו-2006.<ref name="ReferenceA" /> יתרה מכך, התואר רוזן ברצלונה מוזג כעת עם הכתר הספרדי. [[חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד|חואן קרלוס הראשון]] העניק אותו לאביו [[חואן, רוזן ברצלונה|חואן דה בורבון]], והתואר חזר, עם מותו, לתארים של הכתר הספרדי כתואר מלכותי.<br />
<br />
== קישורים חיצוניים ==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}<br />
<br />
[[קטגוריה:ברצלונה: היסטוריה]]<br />
[[קטגוריה:כתר אראגון]]</div>imported>Ovedc