https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A8%D7%92%27%D7%90_%D7%A9%D7%97%D7%90%D7%93%D7%94רג'א שחאדה - היסטוריית גרסאות2026-09-14T04:41:06Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A8%D7%92%27%D7%90_%D7%A9%D7%97%D7%90%D7%93%D7%94&diff=262798&oldid=previmported>Idoiz: /* ביוגרפיה */ הכפלת ו' לאחר אותיות שימוש2025-08-07T12:12:04Z<p><span class="autocomment">ביוגרפיה: </span> הכפלת ו' לאחר אותיות שימוש</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{אישיות}}<br />
'''רג'א שחאדה''' (ב[[ערבית]]: '''رجا شحادة'''; נולד ב-[[1951]] ב[[רמאללה]]) הוא [[עורך דין]], [[פעיל זכויות אדם]] ו[[סופר]] [[פלסטינים|פלסטיני]].<br />
==ביוגרפיה==<br />
שחאדה נולד ברמאללה להורים [[פלסטינים נוצרים]] שברחו מ[[יפו]] ב-[[1948]]. סבו, סלים, היה [[שופט]] בבית המשפט בתקופת [[המנדט הבריטי]]. אביו, [[עזיז שחאדה|עזיז]], היה עורך דין, איש ציבור ופעיל זכויות אדם, השתתף ב[[קונגרס יריחו|קונגרס הפלסטיני השני]], ייצג את [[בעיית הפליטים הפלסטינים|הפליטים הפלסטינים]] ב[[ועידת לוזאן|וועידת לוזאן]] ב-[[1949]] ותמך בדיאלוג עם ישראל{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|בוועידת לוזאן (1949) חיפשנו מגע ישיר עם ישראל...|19771223|109}}{{ש}}{{מעריב|ידידיה מרדן|אלה שנשארו בישראל - ואלה שחזרו|19491020|21}}}}. אחרי [[1967]] תמך בפתרון שתי מדינות ואף פתח במגעים עם [[חוסיין, מלך ירדן]] שיסכים להקמת אוטונומיה פלסטינית בשטחים{{הערה|{{למרחב|פאדי סאלם|שחאדה עשוי להפגש עם חוסיין בלונדון|19680925|23}}{{ש}}{{למרחב|פאדע סאלם|ג'ון קמחי לשחאדה: הדים חיוביים לרעיון ה"יישות"|19690126|60}}{{ש}}{{למרחב|פאדי סאלם|נכבדים ערבים יצאו לחו"ל בעניין "היישות הפלשתונאית"|19680908|34}}}}.<br />
<br />
שחאדה למד ב[[בית הספר של הקווייקרים ברמאללה]], אחר כך ב[[אוניברסיטת ביר זית]] במשך שנתיים, ובהמשך למד [[ספרות אנגלית]] ב{{ה|אוניברסיטה האמריקאית בביירות}}. לאחר שסיים את התואר בביירות למד [[משפטים]] ו[[פילוסופיה]] בקולג' למשפטים ב[[לונדון]]. לאחר סיום לימודיו חזר שחאדה לרמאללה והחל לעבוד כעורך דין עם אביו.<br />
<br />
ב-[[1979]] ייסד את ארגון זכויות האדם [[אל-חאק]], הפועל בשטחי [[יהודה ושומרון]] והוא אחד מארגוני זכויות האדם הראשונים שהוקמו בעולם הערבי. שחאדה כתב מספר ספרים על [[משפט בין-לאומי פומבי|המשפט הבינלאומי]], [[זכויות אדם]] ו[[המזרח התיכון]]. אל-חאק היה שותף בזכייה ב[[פרס קרטר-מניל לזכויות האדם]] ב-[[1989]]{{הערה|{{חדשות|אמנון לוי|"ישראל מבצעת פשעים כנגד זכויות הארם"|19891210|19}}}}, וב[[פרס גזן]] ב-[[2009]]{{הערה|{{הארץ|עקיבא אלדר|מנכ"ל ארגון זכויות האדם הפלסטיני לא יכול לצאת מהגדה לקבל פרס בהולנד|0000017f-e133-df7c-a5ff-e37befae0000|5 במרץ 2009}}}}.<br />
<br />
ב-[[1982]] פרסם את ספרו "הדרך השלישית: ברירה פלסטינית" בו סיכם את משנתו הפוליטית שבין שתי הדרכים העיקריות העומדות בפני הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה: מצד אחד, דרך הכניעה וקבלת הדין, ושיתוף פעולה מלא עם מדינת ישראל: ומצד שני - דרך ההתנגדות האלימה והפנייה אל הנשק, יש 'דרך השלישית', הדרך של עמידה עיקשת, ללא ויתור וללא כניעה, הדרך של היצמדות לקרקע ושל סירוב לצאת לגלות, למרות "מכבש הלחץ" כביכול של מדיניות ה[[התנחלות]] הישראלית{{הערה|סקירות של הספר:{{ש}}{{כותרת ראשית|טוביה מנדלסון|כאשר האדמה נאנחת - רג'א שחאדה: הדרך השלישית: בהוצאת אדם|19830209|75}}{{ש}}{{כותרת ראשית|יעקב שביט|הצדק של הצד השני רג'א שחאדה: הדרך השלישית: מאנגלית: סנאית גיסיס : אדם, מוציאים לאור . , 1982 151 עמי.|19830202|65}}}}. את ההשראה לשם הספר קיבל לאחר ביקור ב[[יד ושם]], שם גילה שאמירה נפוצה אצל אסירי מחנה המוות טרבלינקה הייתה: "כאשר שתי יש דרכים, תמיד תבחר בדרך השלישית{{הערה|שם=רובינשטיין|{{דבר|דני רובינשטיין|הדרך השלישית של רג'א שחאדה|19821217|121}}}}. בריאיון לעיתונאי [[דני רובינשטיין]] הסביר כי:{{ציטוטון| הוא מתעב כל ניסיון לעשות אנלוגיה של מצב הפלסטינים בשטחים עם שואת העם היהודי באירופה, משני הצדדים. השואה, מחנות המוות וההשמדה היו אירועים כה מפלצתיים בהיסטוריה היהודית והאנושית, שכל השוואה אתם פוגעת בייחודם הנורא ומאיימת להפכם לאירועים בנאליים. אם בגין מכנה את [[כרים חלף]], ראש עיריית רמאללה שהודח, בכינוי נאצי, הרי השואה עלולה להידמות בראשו של מישהו כזריקת אבנים והבערת צמיגים, כפי שקרה ברמאללה של כרים חלף. ומצד שני — אם [[ישעיהו ליבוביץ]] נותן לשלטון הישראלי בשטחים את התואר יהודו־נאצי. זוהי פרובוקציה וחילול מקומם של זכר המיליונים, שגם דוברים ערבים אחדים חוטאים בהם רבות. ומבחינתי אינם משרתים את המאבק נגד הכיבוש אלא להיפך, מזיקים לו}}{{הערה|שם=רובינשטיין}}.<br />
<br />
בדצמבר [[1985]] נרצח אביו עזיז שחאדה{{הערה|{{חדשות|נדב העצני|שחארה לא הספיק למסור אה המסמכים|19851205|34}}{{ש}}{{חדשות||10,000 דולר למי שיביא ללכידת רוצח שחאדה|19860123|26}}}}. רג'א שחאדה הציע פרס כספי למי שיספק מידע על הרוצחים ושכר בלש פרטי, חוקר בכיר לשעבר במשטרת ישראל, אך הרוצחים מעולם לא נתפסו{{הערה|{{חדשות|יגאל סרנה|שב פחד החיסול|19860214|97}}}}.<br />
<br />
בתחילת [[1987]] שחאדה רואיין למיזם תיעודי שערך הסופר [[דויד גרוסמן]], ושפורסם בהמשך כספר "[[הזמן הצהוב]]"{{הערה|{{כותרת ראשית|דויד גרוסמן|"צומוד"|19870429|40}}{{ש}}{{כותרת ראשית|דויד גרוסמן|בובה בגשר אלנבי ?|19870429|41}}}}. ביולי 1987 עלתה בתיאטרון "יובל" הצגה המבוססת על הספר, בעיבודה ובבימויה של אלה אלתרמן. את שחאדה גילם השחקן [[סוהיל חדאד]]{{הערה|{{מעריב|תלמה אדמון|התיאטרון הצהוב: רגע לפני האסון ואחרי הספר של גרוסמן|19870717|170}}{{ש}}{{מעריב||התיאטרון הצהוב - המשך הכתבה|19870717|176}}}}. בדצמבר 1987, עם פרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]] רואיין על ידי העיתון "חדשות" והסביר לדעתו למה היא פרצה: {{ציטוטון| בעבר הייתה מדיניות ישראלית שהניבה תוצאות עבורכם. עיקרה היה מניעת חיכוך מיותר עד כמה שניתן - עם האוכלוסייה המקומית, שמירת רמה מסוימת של כללי נימוס אלמנטריים ואנושיות במגעים עם האוכלוסייה, ומתן תחושה לכמה סקטורים - ואלה הם סקטורים חשובים באוכלוסייה כי הם יכולים להמשיך בחייהם ובעבודתם ללא הפרעה. זוהי מדיניות שאת אבני היסוד שלה הניח משה דיין, והמדיניות הזו פעלה לטובתכם. "עכשיו כל זה נגמר. האדמיניסטרציה המטפלת בשטחים נשלטת עתה בידי גוש אמונים, או על־ידי אנשים שדעותיהם קרובות לדעות גוש אמונים. אפרים סנה לא יכול היה להמשיך בעבודתו בשטחים, כי הוא היה הישראלי ההגון האחרון באדמיניסטרציה}}{{הערה|{{חדשות|יהודה ליטני|אנחנו מיואשים|19871225|78}}}}.<br />
<br />
בשנת [[1991]] שימש כיועץ משפטי של המשלחת הפלסטינית ל[[ועידת מדריד (1991)|וועידת השלום במדריד]]{{הערה|{{חדשות|רוביק רוזנטל|ועידת מדריד - הפלסטינים|1991/10/25|37}}}}, ולשיחות השלום בוושינגטון שהתקיימו לאחריה{{הערה|{{חדשות|יורם בינור|הפלסטינים אמרו – "כן" וביקשו מעמד של משלחת|19911126|15}}}}. ואחר כך בדיונים על [[הסכמי אוסלו]].<br />
<br />
בשנת [[2004]] יצא לאור ספרו "זרים בבית: התבגרות בפלסטין הכבושה", בו הוא מספר את סיפור ילדותו ונעוריו, ויחסיו עם אביו{{הערה|{{הארץ|אמיר בן-דוד|קרוב, אך אסור להם שם|0000017f-e4ee-d7b2-a77f-e7ef92910000|3 באוגוסט 2004}}}}. הספר תואר על ידי "[[האקונומיסט]]" כ"מיוחד ומרשים באופן בולט"{{הערה|{{cite news|date=19 January 2002|title=Grey is hard to find|newspaper=The Economist|volume=362|issue=8256|pages=72}}|כיוון=שמאל}}.<br />
<br />
בשנת [[2003]] יצא לאור ספרו "כשהדרור הפסיק לשיר: רמאללה במצור" בו מתאר את החיים תחת מצור ברמאללה בזמן [[האינתיפאדה השנייה]]{{הערה|{{הארץ|עמירה הס|זרים בביתו|0000017f-e4f2-d9aa-afff-fdfafad50000|14 באפריל 2003}}}}. הספר תורגם לעברית בשנת [[2005]]{{הערה|{{הארץ|שירי לב-ארי|נתן שחם, רג'א שחאדה, שלום עליכם ואפלטון בהוצאת ידיעות אחרונות|0000017f-e67c-dea7-adff-f7ff7d660000|16 במרץ 2004}}}}.<br />
<br />
בשנת [[2008]] יצא לאור ספרו "טיולים בפלסטין, רשימות על נוף הולך ונעלם". הספר כולל תיאור של שישה טיולים בגבעות המקיפות את רמאללה, המתפרשים על פני כמה עשורים. הם מתקצרים והולכים עם הזמן, ככל שהכיבוש הישראלי מרחיב התנחלויות, מגביה עוד חומות, בונה עוד מחסומים וחסם את האפשרות לצאת למרחב שמסביב לעיר{{הערה|{{הארץ|צפריר רינת|זכות הטיול|0000017f-db2a-d3ff-a7ff-fbaa97040000|26 במרץ 2008}}}}. הספר תורגם לעברית ב-2009 וזכה ב-2009 בפרס ג'ורג' אורוול לכתיבה פוליטית{{הערה|{{הארץ|צבי בראל|נער הגבעות {{!}} על הספר "טיולים בפלסטין, רשימות על נוף הולך ונעלם"|1.1190604|24 בפברואר 2010}}}}.<br />
<br />
בשנת [[2017]] היה שותף בכתיבת הספר "חמישים 1967–2017 סופרות וסופרים מן העולם כותבים על הכיבוש", [[אנתולוגיה]] הכוללת מאמרים שכתבו סופרות וסופרים מן העולם על [[הכיבוש הישראלי]] בעריכת [[איילת ולדמן]] ו[[מייקל שייבון]]{{הערה|{{הארץ|אבנר שפירא|שלושה ספרים על המורשת הסמורה מאימה ומדם של הכיבוש הישראלי בשטחים|0000017f-db9d-db5a-a57f-dbff4c240000|5 ביוני 2017|מנויים=לא}}}}.<br />
<br />
== ספריו בעברית ==<br />
* '''הדרך השלישית: ברירה פלסטינית''', תר' [[סנאית גיסיס]], ירושלים: הוצאת אדם, 1982.<br />
* '''זרים בבית: התבגרות בפלסטין הכבושה''', תר' [[מיכל צוקרמן]], ת"א: [[ידיעות ספרים|הוצאת משכל]], 2004.<br />
* '''כשהדרור הפסיק לשיר: רמאללה במצור - יומן''', תר' [[אסף שור]], ת"א: [[הוצאת משכל]], 2005.<br />
* '''טיולים בפלסטין, רשימות על נוף הולך ונעלם''', תר' [[מיכל אלפון]], ת"א: הוצאת [[עם עובד]], 2009.<br />
<br />
== קישורים חיצוניים ==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* [https://www.theguardian.com/profile/raja-shehadeh מאמרי רג'א שחאדה], באתר "[[הגרדיאן]]"<br />
* {{חדשות|רג'א שחאדה|השלום דורש התחלה חדשה|19921209|112}}<br />
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007267934305171|רג'א שחאדה (1951-)}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
{{מיון רגיל:שחאדה, רג'א}}<br />
[[קטגוריה:סופרים פלסטינים]]<br />
[[קטגוריה:נוצרים פלסטינים]]<br />
[[קטגוריה:רמאללה: אישים]]<br />
[[קטגוריה:הסכמי אוסלו: אישים]]<br />
[[קטגוריה:פלסטינים שנולדו ב-1951]]</div>imported>Idoiz