https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9Fפלורה טריסטן - היסטוריית גרסאות2026-09-14T05:48:21Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9F&diff=557057&oldid=previmported>KotzBot: הוספת תבנית:Find a Grave בקישורים חיצוניים (תג)2026-02-04T04:46:59Z<p>הוספת <a href="/index.php/%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA:Find_a_Grave" title="תבנית:Find a Grave">תבנית:Find a Grave</a> בקישורים חיצוניים (<a href="/index.php?title=%D7%9E%D7%99:%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A2/42653899&action=edit&redlink=1" class="new" title="מי:קישור קבוע/42653899 (הדף אינו קיים)">תג</a>)</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מנהיג<br />
|תמונה=Flora Tristan par Jules Laure.jpg<br />
|כיתוב=<br />
|שם מלא=Flora Célestine Thérèse Henriette Tristán y Moscoso Lesnais <br />
|מקום פטירה= [[בורדו]], [[ממלכת צרפת]]<br />
|מדינה=צרפת ; מוצא ספרדי-פרואני<br />
|תפקיד1={{תפקידים מוויקינתונים}}}}<br />
<br />
'''פלורה טריסטן''', בשמה המלא '''פלורה-סלסטין-תרז-אנרייט טריסטן אי מוסקוסו לנה''' (ב[[צרפתית]]: '''Flora Tristán''',{{כ}} [[7 באפריל]] [[1803]] [[פריז]] (בזמנו בכפר סן-מאנדה) - [[14 בנובמבר]] [[1844]] [[בורדו]]) הייתה [[סופרת]] פעילה חברתית [[צרפתייה]] וחלוצה של ה[[סוציאליזם]] וה[[פמיניזם]]. הייתה בעלת שורשים ספרדים-[[פרו]]אנים.<br />
היא נודעה בזמנו כמחברת של רשמי מסעות, רומן [[אוטופיה|אוטופי]] וביקורת חברתית,{{הערה|שם=אחת|K.Nilan}} אך נשארה מפורסמת על ידי תרומתה לתורות הפמיניסטיות המוקדמות, שדגלה ברעיון ה[[אינטרנציונליזם]] וסברה שקידום זכויות הנשים תלוי באופן ישיר בקידום [[מעמד הפועלים]].<br />
ההיסטוריונית ס' ג'ואן מור ראתה בהגותה "סינתזה אוטופית" של פמיניזם וסוציאליזם.{{הערה|שם=אחת}}<br />
טריסטן כתבה מספר ספרים, בהם ידועים "נדודיה של פאריה" (1838), "טיולים בלונדון" (1840) ו"איגוד הפועלים" (1843), ספר שבה דגלה באיגוד עולמי של הפועלים והפועלות, חמש שנים לפני "[[המניפסט הקומוניסטי]]" של [[קרל מרקס]]. נחשבת לאחת הנשים ה[[עיתונאי]]ות או הכתבות הראשונות.{{הערה|[http://womanns-world.com/flora-tristan-premiere-grand-reporter-feminin/Woman's World Flora Tristan, première grand reporter féminin 23.2.2012]}}<br />
טריסטן הייתה חמת מזג ולדברי הידיד שלה, אלפונס קונסטאן, ראתה עצמה מתפקדת כמעין "אשה-משיח".{{הערה| 2002 Susan Grogan ''Flora Tristan:Life Stories'', Routledge, London, New York p.214}}<br />
היא הייתה סבתו של ה[[צייר]] [[פול גוגן]].<br />
<br />
==ביוגרפיה==<br />
===ילדות וצעירות===<br />
פלורה טריסטן נולדה בשנת 1803 ביישוב סן מאנדה, שרובו הפך לימים, ב-[[1860]] לחלק מ[[הרובע השנים עשר של פריז]]. היא הייתה בת של מריאנו טריסטן אי מוסקוסו, [[קולונל]] ב[[חיל הים]] הספרדי, אציל [[פרואני]], שנולד ב[[ארקיפה]] ב[[פרו]]. משפחת האב הייתה אחת המשפחות החזקות ביותר בדרומה של פרו. אחי האב, פיו דה טריסטן כיהן כ[[משנה למלך]] של פרו. האם, אן-פייר לנה (Laisnay), הייתה צרפתייה פריזאית שנמלטה לספרד בימי המהפכה והכירה את בעלה לעתיד ב[[בילבאו]]. <br />
בני בני הזוג נישאו ב-[[1802]] בביתה של אן לנה בבילבאו על ידי האב רונסלן. עם זאת תעודת הנישואין לא הועברה על ידי החתן לרשויות הספרדיות ומשום כך לא הגיעה אף ל[[מרשם האוכלוסין]] הצרפתי. בני הזוג עברו לגור בפריז והתגוררו בבית גדול ברחוב ווז'יראר.<br />
<br />
כשבגיל ארבע, ב-[[7 ביוני]] [[1807]] התייתמה טריסטן מאביה, הוריה עדיין לא מיסדו את נישואיהם בפני השלטונות והאב לא השאיר צוואה. נכסיו בפרו ובספרד עברו לחזקת קרובי המשפחה מפרו ובשנת [[1808]], כשצרפת נמצאה ב[[מלחמת חצי האי|מצב מלחמה עם ספרד]], רכושו מצרפת הופקע על ידי השלטונות הצרפתיים. בנסיבות אלה תנאי המחיה של המשפחה הורעו מאוד. ילד שני, מריאנו פיו אנריקה, שנולד שבועיים אחרי מות האב, חי רק עשר שנים ומת בשנת [[1817]]. הילדים גדלו בתנאי עוני בבית אחר בפריז, אחר כך החל משנת [[1810]] ביישוב ל'אי-לה-רוז, לא רחוק מפריז. טריסטן חלמה מילדותה על ייחוסים דמיוניים - לקיסר ה[[אצטקים|אצטקי]] [[מונטזומה]] או ל[[סימון בוליבר]]. ב-1818, אחרי מות הילד, חזרו טריסטן ואמה לגור בפריז, הפעם ברחוב פואר, בשכונה עממית. טריסטן למדה ריקוד וצביעה על [[חרסינה]].{{הערה|שם=שתיים|Andrea Perez}}<br />
בגיל 17, בפברואר 1817, לדבריה, בלחץ אמה, כדי להיחלץ מן העוני, התחתנה עם מעביד שלה, ה[[תחריט|חרט]] אנדרה-פרנסואה שאזאל (1796–1860), אחיו של הצייר אנטואן שאזאל, אדם מבוסס אך בעל אופי [[אלימות|אלים]] ו[[קנאה|קנאי]]. לשאזאל היה [[בית מלאכה]] ברובע [[מונמארטר]].{{הערה|שם=שתיים}}<br />
במספר מכתבים שלה אל שאזאל בשנת [[1821]] לפני נישואיהם טריסטן הביעה כלפיו רגשי אהבה שנראו כנים (המכתבים נחשפו על ידי בעלה בפומבי בעת משפטו בשנת 1837).{{הערה|Stéphane Michaud, ''Flora Tristan La Paria et son rêve'', Correspondance établie par Stéphane Michaud, Paris, Presses Sorbonne Nouvelle, 2003, p. 44-45.}}<br />
<br />
===חייה הבוגרים===<br />
טריסטן ראתה בנישואיה מוסד שהעניק גושפנקא למעמדה הנחות, חסר האוטונומיה, כמו של מכונה המעמידה צאצאים, מעמד שהפך לנצחי אחרי ביטול האפשרות לגירושין עם ה[[הרסטורציה הצרפתית|רסטורציה]] של המלוכה בצרפת בשנת [[1815]]. <br />
ב-[[1822]] נולד לה בנה הראשון, שנפטר כעבור עשור. ביוני [[1824]] נולד בנה השני, ארנסט-קאמי, ב-[[2 במרץ]] [[1825]], בעוד היא בהריון, היא עזבה את הבית עם שני ילדיה וחזרה לבית אמה, שבו נולדה ב-[[16 באוקטובר]] 1825 בתה אלין-מרי, לימים אמו של הצייר פול גוגן.<br />
<br />
לא ידוע הרבה על חייה של טריסטן בשנים אחרי פרידתה מבעלה. בשנת [[1826]] עבדה כמלווה של משפחה אנגלית שחיה בצרפת וחזרה ללונדון. ב-[[1829]] הכירה באכסניה בפריז קפטן של הצי הסוחר בשם זאקארי שאברייה, שהתוודע בפרו לאחיו הקטן של אביה, פיו טריסטן אי מוסקוסו שעמד בראש משפחת טריסטן בפרו.<br />
טריסטן כתבה לו מכתב שבו תיארה את הקשיים שבה חיה יחד עם גיסתו ואחייניו, וביקשה ממנו להכיר בחוקיותם כילדי אחיו ולהבטיח להם את חלקם בירושתו של מריאנו המנוח.<br />
פיו טריסטן השיב במילים חמות, ושלח סכום של כסף אולם דחה את הכרתה כיורשת אחיו בגלל מעמדה כ[[ממזר]]ה.<br />
<br />
===בפרו===<br />
[[קובץ:AQP--01-178.jpg|200px|ממוזער|שמאל|ארקיפה כיום עם הר הגעש מיסטי.]]<br />
[[קובץ:Retrato de Juan Pio de Tristan y Moscoso.png|200px|ממוזער|שמאל|פיו טריסטן אי מוסקוסו (1773–1860), פוליטיקאי פראוני, הדוד של פלורה טריסטן]]<br />
על אף התשובה המאכזבת של דודה, באפריל [[1833]] הפליגה טריסטן מבורדו לפרו, אל עיר אביה, [[ארקיפה]]. נסעה על סיפון [[אוניית קיטור|אוניית הקיטור]] "מקסיקן" בפיקוד מכרה, זקארי שאברייה, איתו ניהלה רומן לאורך ששת חודשי המסע. <br />
בארקיפה התקבלה באדיבות והתארחה בבית משפחת טריסטן אי מוסקוסו, שהעמידו לרשותה את משרתיה והכירו לה את נכבדי המקום. כאורחת מ"עיר האורות" עוררה טריסטן את סקרנות מארחיה ומצד שני החברה המקומית האקזוטית אך בעלת הגינונים האירופיים משכה גם היא את עיניה על אף שפגמיה לא חמקו מעיניה: ההיבטים האלימים והמגוחכים של המוסדות החצי-פאודליים שלה, השחיתות והחמדנות של המעמדות הפוליטיים, הפערים החברתיים, הגזענות הגלויה כלפי ה[[אינדיאנים]], המצוקה הקיצונית של העם, ה[[אנאלפביתיות]] האנדמית, כוחן של הדת וה[[אמונות תפלות|אמונות התפלות]]. התפלאה למצוא באותה חברה נשים מן המעמד הגבוה, שנהנו, למרות חוסר השוויון, מאוטונומיה רחבה יותר ממה שהכירה. דוגמה חיה לכך הייתה פרנסיסקה סוביאגה אי ברנאלס, אשת נשיא פרו [[אוגוסטין גמארה]] (Agustín Gamarra), שהשתתפה אישית במלחמות האזרחים, אף עמדה בראש יחידות צבאיות בקרבות והוכיחה מרץ וכישורים בניהול ענייני המדינה.<br />
היא נותרה בפרו עד [[16 ביולי]] [[1834]] ובתקופה זו כתבה יומן על חוויותיה. היומן פורסם ב-[[1838]] תחת הכותרת "נדודיה של פאריה".<br />
בשובה לצרפת השיגה מקרובי אביה את הזכות לקצבה קטנה קבועה שהמתיקה את מעמדה כ"פאריה" של המשפחה. יצאה מפרו עם מודעות עצמית גבוהה יותר ונחושה לפרסם ולבצע תוכנית פוליטית ואינטלקטואלית בנושאים חברתיים.<br />
[[קובץ:Flora Tristan 1838.JPG|200px|ממוזער|שמאל|פלורה טריסטן, דיוקן בליתוגרפיה מ-[[1839]] שפורסם בעיתון "שאריבארי"]]<br />
<br />
===פעילותה החברתית והספרותית בשובה לצרפת===<br />
בהגיעה לצרפת פרסמה חוברת בהשראת החוגים האוטופיסטים: "Nécessité de faire un bon accueil aux femmes étrangères" (הצורך לקבל את הנשים הזרות בסבר פנים יפות) שבה הציעה להקים עמותת סעד שתעניק לנשים הזרות והבודדות קבלה חמה וקורת גג. באותה חוברת הדגישה את הצורך בחינוך הנשים ובאיחוד שורותיהן.<br />
כמו כן פרסמה ב"רווי דה פארי" ב-[[1836]] את הפרק הראשון של יומנה מפרו תחת הכותרת "המנזר בארקיפה", כתבה גם בכתבי העת "L'Artiste" (האמן) ו-"Le Voleur". בסופו של דבר שני כרכי "נדודיה של פאריה" הוצאו לאור ב-[[1838]] יחד עם "מפיס", רומן שהופיע כ[[סיפור בהמשכים]] שגבוריו היו דמויות מנוגדות של פועל ו[[ישועי]]. הרומן שאב השראה מהרומנים של [[ויקטור הוגו]] ו[[אז'ן סי]]. מצד שני סי עצמו הושפע מספר זה של טריסטן בכתיבת הרומן שלו "היהודי הנודד".{{הערה|J. G. Álvarez, P. B. Kleiser, ''Le sovversive'', 2005, p. 54}}<br />
טריסטן הכירה אישית את הסוציאליסט האוטופי שארל פורייה וכנראה, ב[[ליון]] גם את [[פייר-ז'וזף פרודון]]. לדברי גוגן, האחרון הגדיר אותה כ"גאונית". לפי מקורות אחרים הוא חשב אותה ל"משוגעת" בגלל רעיונותיה הפמיניסטים להם התנגד בחריפות.<br />
<br />
====ההתנקשות==== <br />
בינתיים הבעל, אנדרה שאזאל, שלא השלים עם בריחת אשתו וילדיהם, ניסה מספר פעמים לחטוף את הילדים. באחת ההזדמנויות הואשם על ידי בתם אלין בניסיון [[אונס|לאנוס]] אותה. ב-[[10 בספטמבר]] [[1838]] הוא ירה באקדח על טריסטן ופצע אותה בחזה. הכדור נשאר בגופה לכל שאר חייה.<br />
במשפט, הסנגור של בעלה, [[ז'ול פאבר]] ה"פרוגרסיסט", לימים שר החוץ של [[הרפובליקה הצרפתית השלישית]] ניסה להפחית את אחריות לקוחו על ידי תיאורו את טריסטן כאישה שפלה, בת בלתי חוקית, חסרת ערך וערכים. השופטים דנו את שאזאל לעשרים שנות מאסר, מהן הופחתו חלק מאוחר יותר.<br />
<br />
====המסע החוזר ללונדון====<br />
בהמשך ביקרה טריסטן שוב ב[[לונדון]] למשך ארבעה חדשים, ב[[אנגליה]], שבלטה אז בעולם על ידי פיתוחה הכלכלי, החברתי והפוליטי. ביקרה במפעלים שבהם הפועלים, כולל נשים וילדים, שהו במרבית שעות היום ובשכונות העוני שבפרברי העיר, התרשמה מהסמטאות המלאות ב[[קבצן|קבצנים]] ו[[בית בושת|בתי זונות]], מהמועדונים האקסלוזיבים של האצילים והבורגנים שבילו בהם שעות בדיונים על הפיננסים וענייני דיומא, ובמשחק [[ויסט]].<br />
פקדה את הרחובות הרחבים המרכזיים שבהם צעדו כל המי ומי בתלבושותיהם האלגנטיות.<br />
<br />
היא כתבה בעקבות ביקור זה את ספרה "טיולים בלונדון" (1840) שהקדישה "למעמדות העובדים". בספר הדגישה את הצורך שהעובדים ייאבקו למען זכויותיהם לחינוך, לסעד חברתי, לתעסוקה ולמען השוויון בין נשים לגברים.<br />
<br />
==="איגוד הפועלים"===<br />
בשנת [[1843]] כתבה טריסטן את אחרון כתביה, המסה "איגוד הפועלים", שבה, לצד רעיונות של [[סוציאליזם אוטופי]] ו[[סוציאליזם]] שהכירה באמצעות ספריהם של [[שארל פורייה]], [[קלוד-אנרי דה סן-סימון|סן סימון]] ואחרים, הציגה בד בבד גם את דחיפות הצורך בשחרור האישה. <br />
כמנוע במאבק למען זכויות מעמד הפועלים וזכויות הנשים, הציעה טריסטן להקים איגודי פועלים. "אם אתם מפולגים, תהיהו חלשים ותפלו, ממוטטים על ידי כל מיני מצוקות! האחדות נותנת כוח. יהיו לצדכם מספרים, ומספרים הם דבר אדיר".<br />
טריסטן התרחקה מגישות ההרמוניה החברתית וה[[נדבנות]] ה[[נאורות|נאורה]] של הוגים סוציאליסטים אוטופיים וראתה צורך בארגון של הפועלים והפועלות בכל מקום באיגודים שייאבקו על זכויותיהם, תוך גיבוש תודעתם כמעמד חברתי, הירתמותם למאבק מעמדות, עימות עם המעמדות השליטים בחברה.{{הערה|שם=אחת}}<br />
היא קשרה את שחרור האישה לשחרורו מדיכוי של מעמד הפועלים. בכך עמדתה הייתה קרוב לפורייריסטים שהדגישו כי ה[[אמנציפציה]] של האישה היא מדד לקדמה החברתית.{{הערה|שם=אחת}} <br />
<br />
עוד לפני אנגלס, עשתה טריסטן את האנלוגיה בין מעמד ה[[פרולטריון]] מול ה[[בורגנות]] לבין מעמד האישה במשפחה.<br />
באוסף רישומיה (שנערך על ידי האב קונסטנאן פורסם אחרי מותה) "אמנציפציה של אישה וצוואת הפאריה" טריסטן כתבה:<br />
{{ציטוט|תוכן=הגבר המדוכא ביותר מוצא יצור אחר לדכא, האישה: היא הפרולטריון של הפרולרטיון.}}<br />
היא הביעה את הדעה ששחרור הנשים יהיה המשך לתהליך שהתחיל עם [[המהפכה הצרפתית]].<br />
<br />
יוזמתה להקמת איגוד פועלים כלל ארצי נקטעה על ידי מותה הפתאומי בבורדו מ[[טיפואיד (מחלה)|טיפואיד]] בשנת [[1844]].{{הערה|שם=אחת}}<br />
עד אז היא סיירה ב-17 ערים תעשייתיות בצרפת במסגרת מה שהיא קראה "טור דה פראנס" (הסיור של צרפת), ונפגשה עם הפעילים שבקרב הפועלים בכל מקום. היא ניסתה לעניין אותם בתוכניתה להקמת איגוד פועלים ברמה לאומית. קראה להם התעלות מעל מחסומים המקצועיים, האזוריים והאידאולוגיים שהפרידו ביניהם לעובדים ועובדות אחרים.{{הערה|שם=אחת}}<br />
<br />
מיד אחרי מותה, כמה מחסידיה ניסו ליישם את תוכניותיה הארגוניות אך ללא הצלחה רבה. השפעת רעיונותיה באה לידי ביטוי בעיקר ב[[שביתה]] משנת [[1845]] ב[[ארסנל]] של [[טולון]].<br />
לפי ההיסטוריון מוריס אגיון, טריסטן ביקרה קודם בטולון, קראה לפועליה למאבק והשפיעה על התסיסה הרדיקלית בקרבם.<br />
פועלים יזמו התרמות על מנת לאסוף כספים לצורך השמת מצבות לזכרה בבורדו ובפריז, העיר שבה חייתה.<br />
<br />
==מורשתה== <br />
כמישהי שביטאה באומץ שאיפות פמיניסטיות וסוציאליסטיות טריסטן נחשבת לאחת הדוברות החשובות של הנשים במאה ה-19.{{הערה|Andria Perez}} היא נחשבת לפורצת דרך במאמציה לבנות זהות נשית מודרנית, משוחררת מהדפוסים ששלטו בתחילת המאה ה-19.{{הערה|Luz Stella Rodas Rochas p.16}}<br />
קארל מארקס הזכיר אותה בספרו "המשפחה הקדושה".<br />
אחרי מותה המוקדם, בשנת 1848, שנת [[אביב העמים]], התארגן בצרפת מועדון של פמיניסטיות בראשותן של פולין רולאן, ידידה של טריסטן, ז'אן דרואן, סופי פוארייה, אז'ני ניבואייה ואחרות. הן הקימו עיתון "ז'ורנל דה פאם" (עיתון הנשים). ב-1849 הן הצליחו לאחד את איגודי הפועלים של פריז, בכיוון הגשמת שאיפותיה של טריסטן.<br />
<br />
===בפרו===<br />
טריסטן הפכה לסמל גם לתנועה הפמיניסטית בפרו. בעיני מנהיגות פמיניסטיות בפרו, כמו מגדה פורטל (1945) או ורחיניה ורגס, טריסטן הייתה חלוצה של הפמיניזם הלטינו-אמריקני. לדעת מגדה פורטל, ביקורה של טריסטן בפרו היווה פרשת דרכים בהשקפותיה. בפרו הוקם בשנת 1979 "מרכז האישה הפרואנית ע"ש פלורה טריסטן".{{הערה|Luz Stella Rodas Rochas p.153}}<br />
<br />
==הנצחה==<br />
[[קובץ:Paul Gauguin 200.jpg|ממוזער|150px|פול גוגן, נכדה של פלורה טריסטן, בדיוקן עצמי מ-1875–1876]]<br />
*באוקטובר 1848 הקימו פועלים מהפכנים בעזרת התרמות מצבה על קברה בבית הקברות שארטרז בבורדו. האירוע התלווה בתהלוכת כ-8,000 פועלים אל קברה תוך כדי זמרת גרסה שלה ל"[[מרסייז]]" - "המרסייז של איגוד הפועלים".{{הערה|שם=אחת}}{{הערה|Ralph Locke עמ' 160}}<br />
*1979 - הוקם בפרו "המרכז לאישה הפרואנית" על שם פלורה טרסטן, שנועד להיאבק על [[זכויות האישה]] כאזרחית שווה בחברה הפרואנית<br />
*2003 - כיכר בפריז ב[[הרובע הארבעה-עשר של פריז|רובע ה-14]] נושאת את השם "פלורה טריסטן" לזכרה<br />
*[[בית ספר תיכון|בתי ספר תיכון]] בפריז ברחוב גאחרון, וב[[נואזי-לה-גראן]], בית ספר ביישוב וניסייה (2014), נושאים את שמה.<br />
<br />
==דמותה במדיה האמנותית==<br />
*הסופר הפרואני [[מריו ורגס יוסה]] ב[[רומן היסטורי|רומן ההיסטורי]] שלו "הדרך לגן עדן" (El paraíso en la otra esquina) מנתח את החיפושים המנוגדים של פלורה טריסטן ושל נכדה פול גוגן אחרי חיים אידיאליים דרך חוויותיהם בצרפת ומחוצה לה<br />
*הביוגרף של גוגן, אנרי פרישו (Perruchot) (1967–1917) הציג אותה באור שלילי כאישה נצלנית ומגלומנית, שהרסה את חיי בעלה.{{הערה|Henri Perruchot ''La Vie de Gauguin'', Le livre de poche encyclopédique, Hachette, 1961, pp.11-24.}}<br />
<br />
==כתביה==<br />
* 1835, ''Nécessité de faire un bon accueil aux femmes étrangères'' (הצורך לקבל את הנשים הזרות בסבר פנים יפות)<br />
* 1837, ''Pérégrinations d'une paria (1833-1834)'' (נדודיה של פאריה) 2 כרכים <br />
* 1838, ''Méphis'', ("מפיס") רומן, 2 כרכים<br />
* 1840, ''Promenades dans Londres'', [http://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k1050526h/f9.image Gallica] (טיולים בלונדון)<br />
*1843, ''L’Union ouvrière'', Éditions des Femmes, suivie de lettres de Flora Tristan; éd (איגוד הפועלים), הודפס מחדש ב-1967<br />
*1980 ''Le Tour de France. Journal 1843-44'', פורסם אחרי מותה, 2 כרכים <br />
''État actuel de la classe ouvrière sous l'aspect moral, intellectuel, materiel''.<br />
טור דה פראנס - יומן - המצב העכשווי של מעמד הפועלים מבחינה מוסרית, אינטלקטואלית וחומרית (1843–1844), 1973 - הקדמה מאת מישל קולינה, הערות מאל ז'ול ל. פיאש<br />
* "''L'émancipation de la Femme ou le Testament de la Paria''" (האמנציפציה של האישה או צוואת הפאריה) פורסם אחרי מותה על ידי ידידה, [[אליפז לוי]]<br />
*1980 - Lettres de Flora Tristan (מכתבי פלורה טריסטן, בעריכת סטפאן מישו)<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
===מקורות=== <br />
{{Ltr|<br />
*1986 Ralph P.Locke ''Music, Musicians, and the Saint Simonians'', University of Chicago Press<br />
** Luz Stella Rodas Rojas ''Flora Tristán:La lucha por construir un discurso, una práctica y una identitad feminina moderna en el siglo XIX'', Medellín, Colombia 2008<br />
}}<br />
<br />
===אחרים===<br />
{{Ltr|<br />
* Agulhon, Maurice. "''1844-1845. Le Voyage de Flora Tristan et la grande grève de l'arsenal''" In ''Une ville ouvrière au temps du socialisme utopique: Toulon de 1815 à 1851''. Paris: Mouton La Haye, 1970, pp. 154-177.<br />
*Moon, S. Joan. "''Feminism and Socialism: The Utopian Synthesis of Flora Tristan''" in ''Socialist Women: European Socialist Feminism in the Nineteenth and Early Twentieth Centuries'' Marilyn A. Boxer and Jean H. Quataert (eds) New York: Elsevier North-Holland, 1978. pp.19-50.<br />
*Evelyne Bloch-Dano, ''Flora Tristan : j’irai jusqu’à ce que je tombe,'' Payot, 2006.<br />
*''Ecrits féministes, de Christine de Pizan à Simone de Beauvoir, anthologie présentée par Nicole Pellegrin'', Champs classiques, 2010, pp. 131-137<br />
}}<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{מיזמים}}<br />
* [https://www.ohio.edu/chastain/rz/tristan.htm אנציקלופדיה של מהפכות 1848]{{ש}}Kathleen M.Nilan - ''Flora Tristan'' in the ''Encyclopedia of 1848 Revolutions'' - site of James Chastain 2005<br />
* [http://www.womeninworldhistory.com/imow-Tristan.pdf Andria Perez Flora Tristan A Life of a Pariah]{{ש}}International Museum of Woman on line, november 2006<br />
* {{סרטונים}} [http://www.aufeminin.com/video-societe/flora-tristan-vie-figures-du-feminisme-n65173.html פלורה טריסטן, דמויות של הפמיניזם - מציג אוליבייה דיאמל]<br />
* {{Find a Grave}}<br />
{{רשתות חברתיות}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}<br />
<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
{{מיון רגיל:טריסטן, פלורה}}<br />
[[קטגוריה:פמיניסטיות צרפתיות]]<br />
[[קטגוריה:סופרות צרפתיות]]<br />
[[קטגוריה:המונרכיה של יולי]]<br />
[[קטגוריה:סוציאליסטיות]]<br />
[[קטגוריה:סוציאליסטים]]<br />
[[קטגוריה:כותבי אוטוביוגרפיה]]<br />
[[קטגוריה:עיתונאיות צרפתיות]]<br />
[[קטגוריה:פמיניסטיות המאה ה-19]]<br />
[[קטגוריה:נשים פרואניות]]<br />
[[קטגוריה:צרפתיות שנולדו ב-1803]]<br />
[[קטגוריה:צרפתים שנולדו ב-1803]]<br />
[[קטגוריה:נפטרות ב-1844]]</div>imported>KotzBot