imported>Redaktor GLAM: Higher resolution version of image

2026-02-02T21:29:47Z

Higher resolution version of image

דף חדש

[[קובץ:Morte Agag (89398513).jpg|שמאל|ממוזער|250px|הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של [[גוסטב דורה]]]]
'''עמלק''' הוא [[שבט]] או [[עם]] הנזכר ב[[מקרא]]. הוא מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת מ[[שוד]] וביזה{{הערה|אנציקלופדיה מקראית, בערך "עמלק"}}.

בתורה מסופר שעמלק התקיף את [[שבטי ישראל|בני ישראל]] לאחר ש[[יציאת מצרים|יצאו ממצרים]]{{הערה|{{תנ"ך|שמות|יז|ח}}}}, בתנ"ך מסופר כי כבש את [[ציקלג]], עירו של [[דוד]], בעת שהותו בארץ ה[[פלשתים]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|ל|א}}}}. על פי הסיפור, העם העמלקי התקיים כעם [[נווד]] לאורך המדבר שמדרום ל[[ים המלח]] ועד צפון [[חצי האי סיני]] במשך [[תקופת ההתנחלות|תקופת התנחלותם]] של בני ישראל בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה. אין ידיעות חוץ־מקראיות אודות עמלק.

'''עמלק''' היה אחד מבניו של [[אליפז בן עשו|אליפז בן עשיו]] מפילגשו [[תמנע (דמות מקראית)|תמנע]]. על פי המסורת ה[[אפונים|אפונימית]] המקראית, העם "עמלק" נקרא על שמו{{הערה|שם=בראשיתלויב|{{תנ"ך|בראשית|לו|יב}}}}.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו – כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה [[הלכה|ההלכתית]] נקבעו סייגים רבים למצוות [[מחיית זכר עמלק|מחיית עמלק]].

[[קובץ:Poussin Nicolas - The Victory of Joshua over the Amalekites copy.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[מלחמתו של יהושע נגד העמלקים]], ציור מאת [[ניקולא פוסן]], מוזיאון ה[[ארמיטאז']]]]
== עמלק בהיסטוריוגרפיה המקראית ==
=== בתורה ===
האזכור המוקדם ביותר של עמלק הוא בימי [[אברהם אבינו]] בסיפור [[מלחמת ארבעת המלכים את החמישה]]. שם מסופר ש[[כדרלעומר]] מלך [[עילם]] ושלושת המלכים בני בריתו, הכו את שדה העמלקי סמוך ל[[קדש (מדבר צין)|קדש]], במסגרת מסע מלחמה בדרומה של ארץ ישראל{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יד|ז}}}}.{{ש}}בהמשך מוזכר עמלק כבנה של [[תמנע (דמות מקראית)|תמנע]] פילגשו של [[אליפז בן עשו|אליפז]] בנו של [[עשו]]{{הערה|שם=בראשיתלויב}}. עמלק נמנה עם אלופי עשו היינו, אחד מראשי המשפחות{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|טו|מפרש=רש"י}}}} או ראשי השבטים של [[אדום (עם)|אֶדום]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|טז}}}}. על פי הפרשנות המסורתית עמלק בנה של תמנע הוא אבי העם העמלקי{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צט|ב}}}}{{הערה|היינו עמלק מאוחר ב-5 דורות לאברהם אבינו}}, היינו העם העמלקי היה שבט אדומי מצאצאי עשיו{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לו|א}}}}. באזכור "שדה העמלקי" בימי אברהם אבינו רואים הפרשנים המסורתיים כשימוש בשמו המאוחר של המקום, ולא כראיה לקדמוניותו של עמלק{{הערה|זו גם דעת {{תנ"ך|בראשית|יד|ז|מפרש=רש"י}}}}.
מנבואת בלעם עשויה לעלות תמונה שונה. בנבואתו, מזכיר בלעם את עמלק בנפרד מאדום ורואה בעמלק "ראשית גויים". הבנת החוקרים היא שכוונת מילים אלו לכך שעמלק הוא מהעמים הקדומים ביותר, וממילא הוא אינו חלק מהעם האדומי{{הערה|1={{צ-ספר|מחבר=יוחנן אהרוני|שם=אנציקלופדיה מקראית|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=תשל"ב|כרך=ו|עמ=289}}}}{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|כד|יח}}}}{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|כד|כ}}}}. עם זאת, בפרשנות היהודית המסורתית נמצאים ביאורים נוספים לביטוי זה. יש המפרשים את הביטוי "ראשית גויים", כעם הראשון שנילחם בעם ישראל{{הערה|תרגום אונקלוס ל [https://he.wikisource.org/wiki/תרגום_אונקלוס/ספר_במדבר/פרשת_בלק#פרק_כד במדבר כ"ד כ']}}, ויש המפרשים שעמלק הוא ראש לגוים, דהיינו מחשובי וגיבורי העמים<ref>רמב"ן. הרמב"ן מחזק את הבנתו לאור מקבילות במקרא: "ראשית שמנים (עמוס ו, ו); ראשית החרם (שמואל-א טו, כא); לראש ולקצין (שופטים יא, יא); בשמים ראש (שמות ל, כג).</ref>.

בתקופת [[יציאת מצרים]] ישבו העמלקים ב[[מדבר סיני]] וב[[הנגב|נגב]]{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יג|כט}}}}. העם העמלקי היה העם הראשון ש[[מלחמת עמלק|נלחם]] עם עם ישראל בצאתם מ[[מצרים]] (ב[[רפידים]]), וזינב בנחשלים ובעייפים שהלכו בסוף המחנה. עם ישראל בפיקודו של [[יהושע בן נון]] החזירו מלחמה שערה והכו את צבאו מכה שהצליחה להחלישו אך לא למגרו, תוך שהם נעזרים בסיוע אלוהי.
[[קובץ:William Hole - Battle of Raphidim.jpg|250px|ממוזער|שמאל|המלחמה עם עמלק ברפידים. ציור מעשה ידי [[ויליאם הול (אומן)|ויליאם הול]]]]
ההתנגשות הבאה בין עם ישראל והעמלקים הייתה לאחר [[שנים עשר המרגלים|פרשת המרגלים]] כאשר בני ישראל ניסו לעלות בהר בניגוד לדברי משה, וספגו תבוסה קשה מידי הכנענים והעמלקים{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|יד|מה}}}}.

=== בתקופת השופטים ===
במהלך אותה תקופה המשיכו ההתנגשויות בין עם ישראל והעמלקים אשר יחד עם המואבים והעמונים הכו את בני ישראל וכבשו מהם את "עיר התמרים"{{הערה|1={{תנ"ך|שופטים|ג|יג}}}} (יריחו), באותה תקופה הגיע גם תחום הנדודים של העמלקים לשיאו ופשיטותיהם הגיעו עד [[עמק יזרעאל]]{{הערה|1=שופטים פרקים ו-ז}}.

=== בתקופת המלוכה ===
==== בספר שמואל ====
אלוהים (באמצעות [[שמואל]]) ציווה על [[שאול המלך]] לאחר כינון הממלכה הראשונה לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר", באותה תקופה עבר לפחות חלק מהעם העמלקי לישיבת קבע וייסד ממלכה משל עצמו ובספר שמואל מוזכרת "עיר העמלק" ו"מלך העמלק"{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל א|טו}}}}. שאול יצא לקרב בתמיכתו של שמואל, אך החליט לחמול על [[אגג]] מלך העמלקים ועל "מיטב" הבקר והצאן, דבר שעלה לו במלכותו משום שהיה מנוגד לצו האלהי. אגג, שהיה במאסר, הוצא להורג בסופו של דבר על ידי שמואל במטרה למלא את הצו.

מלחמה נוספת עם עמלק התרחשה על פי הכתוב מספר שנים מאוחר יותר, כאשר עמלקים פשטו על [[צקלג]], העיר בה שהה [[דוד]] בארץ פלשתים, בעת שדוד וחייליו לא היו במקום, ושבו את הנשים והילדים. דוד יוצא למרדף ארוך "מהנשף ועד הערב למחרת", מכה את העמלקים מכה ניצחת, מחזיר את הנשים והילדים ולוקח שלל רב אותו הוא מחלק בין חייליו וגם שולח ממנו לתושבי יהודה{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|ל}}}}. ייתכן שלעמלקים בתקיפת העיר היה סיוע [[מצרים העתיקה|מצרי]] שכן דוד מתוודע לאירוע התקיפה רק לאחר שנעריו מוצאים נער מצרי תשוש מעולף באחד משדות המרעה שלהם, הם מטפלים בנער שטוען כי "לא אכל ולא שתה שלושה ימים" לפני שהתמוטט ומספר על שהעמלקים תכננו לבצע בתקיפת צקלג, ואדונו העמלקי נטש אותו לאחר שחלה{{הערה|זוהי עדות נוספת ליחסם האכזר של העמלקים לחלשים ונחשלים, כפי שתקפו את ישראל ביציאתם ממצרים.}}.

את הבשורה על מות [[שאול]] ו[[יהונתן]] במלחמה ב[[פלשתים]] ב[[הר הגלבוע]] מקבל דוד מנער שמזדהה בפניו כעמלקי וטוען כי הזדמן למקום לאחר פציעתו של שאול וביצע בו [[המתת חסד]] כבקשתו. דוד בתגובה שואל אותו כיצד לא ירא לשלוח ידו ב"משיח ה'" (הכוונה לשאול שנמשח למלך בהוראת אלוהים) ומורה לנעריו להורגו.

=== ספר דברי הימים ===
ככל שהתחזקה הממלכה ירד כוחם של העמלקים והם נדחקו חזרה לאדום, האזכור האחרון שלהם בתנ"ך כקבוצה הוא בתקופת המלך [[חזקיהו]] שאז "מן בני שמעון, אנשים חמש מאות, הלכו להר שעיר... ויכו את שארית הפליטה לעמלק"{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|ד|מב|מג}}.}}.

=== בתקופה הפרסית ולאחריה ===
על פי המסורת [[המן בן המדתא האגגי]], עליו מסופר ב[[מגילת אסתר]], היה מצאצאיו של [[אגג]] שהיה מלך עמלק בזמן [[שאול]]{{הערה|{{בבלי|מגילה|יג|א}}}}{{הערה|[[יוסף בן מתתיהו]], [[קדמוניות היהודים]], ספר י"א, פרק ו', [https://www.sefaria.org.il/The_Antiquities_of_the_Jews.11.6.5 פסוק ה'].}}.

== במקורות חיצוניים ==
ב[[אונומסטיקון]] של אוסביוס נכתב כי Ἀμαληκῖτις (העמלקי) יושב במחוז במדבר שבדרום [[ארץ יהודה]], "מעל" ל[[פטרה]] בדרך ל[[אילת#היסטוריה|אאִלה]]; הוא שכן לצד עם כנעני אחר שנלחם בישראל, לפי הפסוק {{תנ"ך|במדבר|יד|כה|קצר=כן}}.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=[[עזרא ציון מלמד|ע. צ. מלמד]]|שם=ספר האונומאסטיקון לאבסביוס: תורגם (בצרוף הערות)|כתב עת=תרביץ|כרך=י"ט|שנת הוצאה=1948|עמ=72|קישור=https://www.jstor.org/stable/23585525}}</ref>

== במניין המצוות ==
=== זכירת מעשי עמלק ===
{{ערך מורחב|מצוות זכירת מעשה עמלק}}

בספר דברים מצווה עם ישראל לזכור את התקפתם של העמלקים על עם ישראל בצאתו את מצרים: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים."{{הערה|שם=דברים כה יז-יט|1={{תנ"ך|דברים|כה|יז|יט}}}}

על פי [[חז"ל]], החובה היא גם להזכיר זאת בפה, ועל כן קוראים בכל שנה את "פרשת זכור" ב[[שבת זכור]] – השבת שלפני [[פורים]]. הסמיכות לפורים נובעת מן הקישור בין עמלק לבין [[המן]] ה"אגגי", אותו זיהו חז"ל עם [[אגג]] מלך עמלק בזמן [[שמואל]].

המצווה כוללת [[מצוות עשה]], ו[[מצוות לא תעשה]], כפי שכותב הרמב"ם: "ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר "זכור את אשר עשה לך עמלק". מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא תשכח" בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו"{{הערה|{{רמב"ם|מלכים ומלחמות|ה|ה}}}}.

=== מחיית זכר עמלק ===
{{ערך מורחב|מחיית זכר עמלק}}
מחיית זכר עמלק היא ציווי מקראי בספר דברים, ומסווגת כמצוות עשה במניין תרי"ג המצוות, המצווה להכרית את זרעו של עמלק, העם שעל פי המקרא לחם עם בני ישראל עם צאתם ממצרים. המצווה מתבססת על הפסוק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"{{הערה|שם=דברים כה יז-יט}}.

נושא זה מצוי במחלוקת בין פוסקי ההלכה. לשיטת ה[[רמב"ם]] חיוב מחיית עמלק שייך רק בעת מלחמה, ואילו לדעת [[ספר החינוך]] נראה שהיא חלה על כל יהודי בכל מקום ובכל זמן{{הערה|{{ספר החינוך|תרד|פרשה=כי תצא}}}}. הרמב"ם פסק שקודם היציאה למלחמה יש לקרוא לו לשלום ככל עם, ורק אם סירב לכך יש להשמידו{{הערה|"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום - אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצווה, שנאמר "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן, אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך". {{רמב"ם|מלכים ומלחמות|ו|א}}}}

"...שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה, שנאמר "כן תעשה לכל וגו’ רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה", וכן הוא אומר בעמלק "תמחה את זכר עמלק", ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו – שנאמר "לא הייתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון. את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה’ הייתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם". מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו. (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ו, ד), וכן כתב גם ספר החינוך{{הערה|{{ספר החינוך|תקכז|פרשה=שופטים}}}}.

בימינו בטלה משמעותה העיקרית של המצווה, מכיוון שלא ניתן לזהות עם המזוהה אתנית עם עמלק{{הערה|[[מנחת חינוך]] פרשת כי תצא מצווה תרד}}; חז"ל קשרו זאת ל[[סנחריב]], אשר "בלבל את האומות" על ידי הגלייתן ממקום למקום. בנוסף, ספר [[דברי הימים]] כבר מתארך לימי המלך [[חזקיהו]] את השמדתו הסופית של עמלק כעם{{הערה|"וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברי הימים א, ד מ"ג)}}.

== גיור עמלק ==
ישנה מחלוקת האם בן לעם העמלקי יכול ל[[גיור|התגייר]]. ב[[מכילתא]]{{הערה|{{ויקיטקסט|מכילתא_מנוקדת_ומעוצבת_מסכתא_דעמלק_בשלח-יתרו#מַסֶּכְתָּא דַעֲמָלֵק בְּשַׁלַּח פָּרָשָׁה ב|מסכתא דעמלק, פרשת בשלח}}.}}, מובאת דעתו של [[רבי אליעזר]] ש"נשבע המקום ב[[כיסא הכבוד]] שלו, שאם יבוא עמלקי להתגייר, שלא יקבלו אותו". ואילו ה[[רמב"ם]] פסק{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יב|יז|ספר=קדושה}}.}}, שכל הגויים שיתגיירו ויקבלו עליהם את המצוות שבתורה הם כישראל לכל דבר, חוץ מארבעה עמים בלבד: [[עמון]], [[מואב]], [[מצרים]], ו[[אדום (עם)|אדום]] – מכאן שעמלקי יכול להתגייר. בנוסף על כך, נאמר ב[[מסכת גיטין]]{{הערה|{{בבלי|גיטין|נז|ב}}}}, ש"מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק"; משמע שבני בניו של המן, שעל פי דברי חז"ל היה עמלקי, התגיירו ואף נעשו מרביצי תורה. ב[[ספר שמואל]] נכתב – "בן איש גר עמלקי אנכי"{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|א|יג}}}}, על השליח שמגיע לבשר לדוד על מות שאול ובניו בקרב עם הפלשתים. דוד אמנם הרגו, אך לא בשל מוצאו אלא בשל טענתו שהרג את [[שאול המלך]], כפי שנאמר בהמשך הפרק: "ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח ה'"{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|א|טז}}}}.

== עמלק כסמל ==
במשך הדורות, הפכה דמותו של העם העמלקי מאויב אתני של עם ישראל לסמל מופשט שכנגדו יש להילחם. היו שהגדירו אף אומות שלמות כ"זרע עמלק", בעיקר במובן המוסרי. על פי הגדרות אלו כתבו רבים כי [[גרמניה]] מסמלת את "עמלק" המודרני, ורמזים אלו גברו בעיקר לאחר [[השואה]]{{הערה|ראו: {{אוצר החכמה|סולובייצ'יק, יוסף דוב בן משה הלוי|חמש דרשות|15619|||מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מכון אורת טל|שנת הוצאה=תשל"ד|עמ=24|עמוד דיגיטלי=18}}{{ש}}הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]], '''פרקים במחשבת הרב''', [[ירושלים]] [[ה'תשמ"ד|תשמ"ד]], עמ' 136.}}, עד שמצויים דיונים ב[[שאלות ותשובות|ספרי שו"ת]] משנות ה-50{{הערה|כמו {{היברובוקס|הרב [[שמואל הלוי ואזנר]], שו"ת "[[שבט הלוי]]"|חלק ה'|1415|סימן קמ"ט|עמוד דיגיטלי=151}}.}} הדנים האם גרמני יכול להתגייר בימינו, מאחר שחלק מהמקורות אוסרים על גיור צאצאי עמלק. בסוף הדיון התירו כל הפוסקים גיור גרמני{{הערה|"אם כי לפי מעשיהם הרעים בוודאי הם קרוב להם, אבל לדון בזמן הזה כן קשה". שבט הלוי שם.}}.

בנוסף ישנם סיפורים רבים על [[אומה|אומות]], קבוצות או אנשים יחידים שהוכרו כ"זרע עמלק": לדוגמה, רבי [[אלחנן וסרמן]]{{הערה|מאמר 'אומר אני מעשי למלך', קובץ מאמרים, ירושלים תשכ"ג, עמ' צ'}} קובע בשם [[ישראל מאיר הכהן|בעל החפץ חיים]] כי כל מנהיגי והוגי ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] היהודיים מאנשי ה[[יבסקציה]] – מזרע עמלק הם, ו"על הללו והללו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שיימחו מן העולם". בדברים אלו אין כוונתו שאותם קומוניסטים הם צאצאי עמלק ההיסטורי, שהרי יהודים הם, אלא יורשיו הרוחניים, "העומדים בראש צבאותיהם להילחם נגד הקב"ה". ברוח זו מסופר כי רבי [[חיים מוולוז'ין]] פגש את ה[[דוכס גדול|דוכס הגדול]] [[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|ניקולאי פאבלוביץ']] בנעוריו, וכינה אותו בשם "זרע עמלק", כשהבחין בנפשו האכזרית והעריצה של הנער. לימים היה הנער ל[[צאר]] ניקולאי הראשון, והוא אכן היה לאחד הצארים האכזריים ביותר בכלל, וביחסו ליהודים בפרט{{הערה|ראו למשל בספר 'מורשה' כרך ב', הרב משה הכמן, עמ' ק"ג ורפ"ט.}}.

הוגים שונים הקבילו בין [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]] לתקיפת עמלק את ישראל{{הערה|[[אריאלה דים]], ראשית גוים עמלק, המוסף הספרותי של [[מעריב]], ח' באדר תשמ"ה, 1 במרץ 1985 (מובא {{צ-ספר|[[יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)|יואל אליצור]]|מקום בפרשה|ידיעות ספרים|עמ=147|שנת הוצאה=2014}})}}.{{ש}}הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (בוסטון)|יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]] אמר: "כשאומה חורתת על דגלה "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד"{{הערה|{{תנ"ך|תהילים|פג}} }} - היא הופכת עמלק. בשנות ה-30 וה-40 מילאו תפקיד זה הנאצים והיטלר בראשם. הם היו העמלקים, נציגי שיגעון האיבה של התקופה האחרונה. כיום - ממלאים את מקומם המוני [[גמאל_עבד_אל_נאצר#נאצריזם_ופאן-ערביות|נאצר]] ו[[אמין אל-חוסייני|המופתי]]"{{הערה|נאום [[יום העצמאות]] ב[[ישיבת רבינו יצחק אלחנן]] ב[[תשט"ז]]}} הנאום פורסם כ[[מסה (חיבור עיוני)|מסה]], הידועה בשם "[[קול דודי דופק]]". במהדורה זו{{הערה|במהדורה המודפסת ישנם תוספות שהרב הוסיף אחר כך, כ[[הערת שוליים|הערות שוליים]]}} כתוב גם: "היכן הוא עמלק? התשובה...כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל הופכת, על פי ההלכה - עמלק".

רבנים שונים כינו את מתנגדיהם "עמלק" ככינוי גנאי, הרב [[עובדיה יוסף]] כינה את [[יוסי שריד]] "שריד-עמלק" על רקע חילוקי דעות בהיותו שר החינוך{{הערה|{{גלובס||הערכות בפרקליטות: לא יהיה מנוס מפתיחת חקירה פלילית נגד הרב יוסף|194106|20 במרץ 2000}}}}. הרב [[שלום כהן (רב)|שלום כהן]] כינה חובשי [[כיפה סרוגה]] כ"עמלק" על רקע המאבקים בבחירות ל[[הרבנות הראשית לישראל|רבנות]]{{הערה|{{כיכר השבת|ישי כהן|הגאון רבי שלום כהן: חובשי הכיפות הסרוגות הם עמלק|הגאון-רבי-שלום-כהן-אנשי-הכיפות|14 ביולי 2013}}}}, מאוחר יותר התנצל והסביר כי דבריו כוונו נגד הנהגת "הבית היהודי" בלבד{{הערה|{{כיפה|יונתן אוריך|הרב כהן מתנצל: לא התכוונתי שכל הציבור הדתי-לאומי הוא "עמלק"|חדשות/הרב-כהן-מתנצל-לא-התכוונתי-שכל-הציבור-הד/|12 באפריל 2019}}}}.

== ראו גם ==
* [[מחיית זכר עמלק]]
* [[מצוות זכירת מעשי עמלק]]

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{מרחב|עמלק"AND"נאצים|נאצים כעמלקים}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007546630705171|עמלק}}
* {{אנצ יהודית}}
* {{אנצ דעת|1653}}
'''מאמרים'''
* הרב [[אליעזר מלמד]], [https://yhb.org.il/shiurim/revivim-2418/ מחיית עמלק אינה דומה למעשי הנאצים]
* {{ynet|יוגב ישראלי|הנמסיס של עם ישראל: מי היו בני עמלק, ומה עלה בגורלם?|judaism/discourse/article/b1mwuasct|22 במרץ 2024}}
* {{JSTOR|1= [[אלימלך הורוביץ]]|2= מדורו של משה עד דורו של משיח: היהודים מול ‘עמלק’ וגלגוליו|3= 23563945|4= ציון, כרך. סד, מס. ד, החברה ההיסטורית הישראלית, עמ. 425–54|5= 1999}}
* [[דן עמיר]], [http://www.hofesh.org.il/articles/education/amalek/amalek.html עמלק כמשל], '''מקום למחשבה - בשער''' גיליון 9, מאי 2000.
{{פרופילי אנציקלופדיות|האנציקלופדיה היהודית=לא}}

'''סרטונים'''
* {{יוטיוב|GpfH2io6Wx0|שם=מלחמת שאול בעמלק|סוג=הרצאה|ערוץ=[[אוניברסיטת בר-אילן]]}}
* {{יוטיוב|twgA1dXluV0|שם=מי אתם בני עמלק?|אורך=05:52|ערוץ=כאן {{!}} דיגיטל - תאגיד השידור הישראלי}}, 31 בינואר 2024
'''אנגלית'''
* [http://www.newadvent.org/cathen/01377c.htm הערך עמלק באנציקלופדיה הקתולית]
* Elliott Horowitz, [http://press.princeton.edu/chapters/i8213.html Reckless Rites: Purim and the Legacy of Jewish Violence] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20150905092638/http://press.princeton.edu/chapters/i8213.html |date=2015-09-05 }}, Princeton University Press (2007)

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{אילן יוחסין של דמויות ספר בראשית}}
{{תקופת השופטים}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:עמלק|*]]
[[קטגוריה:עמים הנזכרים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:עמים שמיים]]
[[קטגוריה:עמים שמוצאם מאברהם]]
[[קטגוריה:פרשת בשלח]]
[[קטגוריה:בני אליפז]]

עמלק - היסטוריית גרסאות

imported>Redaktor GLAM: Higher resolution version of image