https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A1%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%99_%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%99סוחרי גומי - היסטוריית גרסאות2026-09-14T11:06:41Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A1%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%99_%D7%92%D7%95%D7%9E%D7%99&diff=181501&oldid=previmported>YonatanValf: הוספתי פרט על כמות ההופעות של המחזה2025-12-24T18:03:36Z<p>הוספתי פרט על כמות ההופעות של המחזה</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>'''סוחרי גומי''' הוא [[מחזה]] מאת ה[[מחזאי]] [[חנוך לוין]].<br />
<br />
==עלילת המחזה==<br />
במחזה שלוש דמויות:<br />
<br />
* '''בלה ברלו''' - רוקחת.<br />
* '''יוחנן צינגרבאי''' - לקוח בבית המרקחת של בלה ברלו.<br />
* '''שמואל ספרול''' - אדם שירש מאביו עשרת אלפים [[קונדום|קונדומים]], שאותם הוא מנסה למכור.<br />
<br />
בתחילת המערכה הראשונה, שבה "גיבורינו קצת מעל גיל 40", מציג שמואל ספרול את הצעתו בפני בלה ברלו (ויוחנן צינגרבאי המאזין מהצד):<br />
{{ציטוט|תוכן=אבי ז"ל שנפטר לפני שבוע, היה אדם ירא שמים אבל נקניקיה רותחת, ובחייו קנה גומי, הרבה גומי, שלא הספיק למרבה הצער לנצל אותו, ולפיכך נשארתי אני, בנו היחיד שמואל, עם ירושה של עשרת אלפים חפיסות גומי חדשות מטיב אוסטרלי מעולה שאין לי צורך בהן - אני עצמי אדם חולה - ושאותן אשמח למכור לך במחירים מוזלים ביותר, ממש פרוטות.}}<br />
המערכה הראשונה סובבת סביב נושא זה, ותוך כדי כך מביעים שני הגברים (כל אחד לחוד) את אהבתם לבלה ברלו ומציעים לה נישואים. בלה ומחזריה אינם מצליחים להגיע להסכמה על כדאיותו ועל טיבו של חוזה הנישואים שביניהם. כך, למשל, אומרת בלה ברלו לשמואל ספרול: {{ציטוטון|מה יש לך בכלל להציע לאשה? היית אדם עם קסם מסוים, נכון, אבל לא פרופסור, לא אקדמאי, לא רבדים נפשיים, סתם בטלן, ועכשיו בגלל הסוכר כמעט עיוור ועל סף האימפוטנציה, בזה נוכחנו רק לפני כמה דקות}}. <br />
<br />
המערכה השנייה מפגישה אותם גיבורים כעבור עשרים שנה, ומלבד ההזדקנות, דבר כמעט ולא השתנה בעולמם. שמואל ספרול עדיין מנסה למכור את הקונדומים שירש, וכל השלושה ממשיכים לטוות חלומות ולדבר על נישואים, אהבה וכסף.<br />
<br />
כל אחת משתי המערכות מסתיימת ב[[התייחסות עצמית]], שבה בלה ברלו מספרת לעצמה על תחושתם של צופי התיאטרון היושבים בחושך ברגע תחילת המחזה. בסוף המערכה הראשונה דבריה מלאי אופטימיות, ואילו בסוף המערכה השנייה היא אומרת:<br />
{{ציטוט|תוכן=כמו הרגע ההוא אז בקומדיה, לפני עשרים שנה, כשהאור באולם כבר כבה והאור על המסך עוד לא נדלק, ואנחנו ישבנו בחושך וחיכינו בדומיה, כל הציפיות, על החלומות מרוכזים בנקודה אחת באפלה שממול; ואז נפתח מסך ישן בחריקה, אור צהבהב-קלוש עלה על הבמה, ושלושה אנשים מסכנים עמדו על הקרשים למעלה עם קרטון וסמרטוטים, וטחנו לנו משך שעתיים ארוכות את החיים שלנו, כאילו יש שם משהו שאנחנו לא יודעים.}}<br />
<br />
מבקר התיאטרון [[מיכאל הנדלזלץ]] עמד על אופיו של המחזה:<br />
{{ציטוט|תוכן=אמצעי המניעה הם הבסיס לקשר שבין הגיבורים. בסופו של המחזה (ויש לראותו עד הסוף) מסתבר שהנושא שלו אינו אמצעי המניעה אלא כרגיל אנשים, אנשים קטנים ומיואשים המנסים ליצור קשר זה עם זה ואינם מצליחים, מפני שהם נשארים אנשים קטנים, עם התמכרותם הקטנה לעצמם. הם אינם מוותרים על תדמית העושר שלהם ולכן הם נשארים באומללותם, באכזבתם, במבוכתם.}}<br />
<br />
==העלאת המחזה ועיבודו לסרט==<br />
<br />
המחזה הועלה לראשונה ביוני [[1978]] בהפקת [[התיאטרון הקאמרי]] על בימת [[צוותא]] בבימויו של חנוך לוין. [[יורם גל]] הכין את התפאורה והתלבושות, ו[[שוש רייזמן]] את ה[[מוזיקה]]. [[אלברט כהן]] גילם את שמואל ספרול, [[יוסף כרמון]] את יוחנן צינגרבאי ו[[זהרירה חריפאי]] את בלה ברלו. הנגנים היו [[מישה בלכרוביץ']] בפסנתר, ישעיהו ברק בגיטרה, אורלי עידן בקלרינט ותובל פטר באקורדיון.<br />
<br />
המחזה הועלה מחדש באותו הרכב ב-[[1983]].<br />
<br />
לפי ראיון עם אלברט כהן מ-1986, המחזה הועלה בכיכובו 840 פעם. [https://www.nli.org.il/he/newspapers/mar/1987/03/10/01/article/88]<br />
<br />
הפקה שלישית, ב[[תיאטרון החאן]], נעשתה בבימוי [[ג'ק מסנג'ר]] ובהשתתפות [[חנה רוט]], [[גבי עמרני]] ו[[בסאם זועמוט]].<br />
<br />
בשנת [[2001]] כתבו [[אסי דיין]] ו[[זאב רווח]] במשותף תסריט ל[[סרט טלוויזיה]] המבוסס על המחזה. רווח ביים את הסרט ושיחק באחד התפקידים הראשיים, לצד [[יוסף שילוח]] ו[[עדי לב]]. את הסרט הפיקו [[אורי פורת]], [[אסי דיין]] ו[[מיכה שרפשטיין]] והוא לא זכה לתשומת לב רבה.{{הערה|{{הארץ|גואל פינטו|12 מחזות של חנוך לוין ישודרו בערוץ 1|1.711815|23 ביוני 2001}}}}<br />
<br />
ב-[[2005]] הועלה המחזה מחדש ב[[תיאטרון חיפה]], בבימויו של [[משה נאור]] ובהשתתפות [[ישראל פוליאקוב]], [[משה איבגי]] ו[[רבקה נוימן]]. משה נאור חיווה דעתו על המחזה: "ברור לי שבימינו אף אחד כבר לא מתרגש מזה שאומרים את המילה 'קונדום' על הבמה, אבל 'סוחרי גומי' ממילא לא עוסק באמת בקונדומים. זו [[מטפורה]] על המחסומים שאנשים מציבים ביניהם כדי לא לגעת זה בזה באמת, בעיקר לא ברמה הרגשית, ומבחינה זו המחזה עדכני מאי פעם, כי החברה המודרנית רק הופכת מנוכרת יותר ויותר"{{הערה|{{nrg|טל פרי, המגזין|אווירת לייטקס|887/509|24 במרץ 2005|5|}}}}.<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* חנוך לוין, '''סוחרי גומי ואחרים - מחזות''', [[ספרי סימן קריאה]]/[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]]/[[ספרי תל אביב]], [[1988]].<br />
* [[מיכאל הנדלזלץ]], "מפארסה לחוויה" ו"מבעד למסך הגומי", בספרו '''חנוך לוין על-פי דרכו''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[2001]].<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{מיזמים|ויקיציטוט=סוחרי גומי}}<br />
* {{חנוך לוין - טקסט|1393}}<br />
* {{דבר|מיכאל הנדלזלץ|ו"מבעד למסך הגומי|19780707|165}}<br />
* [https://www.cameri.co.il/index.php?page_id=2976 החודש לפני 35 שנה: סוחרי גומי] באתר [[התיאטרון הקאמרי|תיאטרון הקאמרי]], 4 ביוני 2013<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{חנוך לוין}}<br />
<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
[[קטגוריה:מחזות חנוך לוין]]<br />
[[קטגוריה:מחזות משנות ה-1970]]<br />
[[קטגוריה:יצירות משנת 1978]]</div>imported>YonatanValf