imported>Neriah bot: בוט: קישור שבור לאתר מט"ח

2024-12-19T19:53:11Z

בוט: קישור שבור לאתר מט"ח

דף חדש

'''סובייקט''' הוא מושג [[פילוסופיה|פילוסופי]] ו[[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]] בעל משמעויות שונות, תלויות שיח, תחום וזמן. בפילוסופיה המודרנית וב[[פסיכואנליזה]] "סובייקט" מציין לרוב את ההוויה האנושית הנתונה ביחסים עם הוויה אחרת – ה"[[אובייקט (פילוסופיה)|אובייקט]]" {{אנ|Object (philosophy)}}{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:1}}.

== מקור המושג ==
מקור המילה "סובייקט" הוא המילה ה[[לטינית]] subjectum שפירושה "מה שנמצא מתחת" – המצע. המילה נכנסה ללטינית דרך ה[[יוונית עתיקה|יוונית העתיקה]], כאשר ב[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]] ([[אריסטו]]) משמעותו של "סובייקט" הייתה התשתית, או המצע הראשוני אליו ניתן לייחס תכונות, איכויות ושמות תואר{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=.Simon Critchley & Peter Dews, eds|שם=Deconstructive Subjectivities|מו"ל=State University of New York Press|שנת הוצאה=1996|עמ=13}}}}. הסובייקט היה החלק השומר על זהותו בתהליכי שינוי. תפיסה זו של המונח היא כוללנית, ללא החלוקה שנוצרה בהמשך בין סובייקט לאובייקט{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:1|המאירי ס., הירש ד., עמיאל-האוזר ת. "מבוא לפרק שלישי: תאוריות סובייקט". בתוך: ת'''יאוריות וגישות בחקר התרבות - מדריך למידה''', האוניברסיטה הפתוחה 2010, עמ' 94–109 }}.

== התפתחות המושג ==
=== הסובייקט הריבון ===
השימוש הפילוסופי המודרני הראשון במושג הסובייקט התייחס לתפיסת האדם אצל הפילוסוף [[רנה דקארט]] (1596–1650) – [[אני חושב, משמע אני קיים|האני החושב]] ("הקוגיטו") של דקארט אינו רק מצע של תכונות אלא הוא בעל מודעות, חירות ואוטונומיה{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=רנה דיקרט|שם=הגיונות על הפילוסופיה הראשונית|מתרגם=יוסף אור|מו"ל=י"ל מאגנס|שנת הוצאה=תש"ס|עמ=46-47}}}}. [[עמנואל קאנט]] (1724–1804) תיאר את הסובייקט כמבנה אחדותי של תודעה המכוננת את האובייקטים אותה היא תופסת ובכך מאפשרת למציאות לשאת משמעות. מבנה תודעה זה הוא המקור להכרה ראציונלית, והאוטונומיה של התבונה היא זו שמקנה לסובייקט את היכולת לפעול באופן מוסרי{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:0|{{צ-ספר|מחבר=אלעזר וינריב|שם=עיון ב"הקדמות" של קאנט|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=1996|עמ=158-159, 335-342}}}}.

בעקבות קאנט הפילוסופיה המודרנית זיהתה בין [[סובייקטיביות]], [[מודעות עצמית|מודעות]] ו[[רציונליזם|רציונליות]]. הסובייקט נתפס כעין '''ריבון''' של תודעתו ושל תכניה, מי שקובע את המציאות, מודע לעצמו, בעל חירות ויכול ליזום פעולות ולהשיג שליטה על חייו, בניגוד לאובייקט שהוא מושא הפעולה הסביל. דמות זו של הסובייקט השתלבה בחשיבה של [[עידן הנאורות]] והשפיעה על האופן בו האדם נתפס ב[[תרבות המערב]]ית המודרנית מאז המאה ה-18{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:1}}. כדוגמה, ה[[אקזיסטנציאליזם|פילוסופיה האקזיסטנציאליסטית]] של תחילת המאה ה-20, אף על פי שמתווכחת עם היבטים שונים של הפילוסופיה הקאנטיאנית, מדגישה את היותו של האדם בעל חירות ויכולת לעצב את חייו ולתת להם משמעות באופן חופשי{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://plato.stanford.edu/entries/existentialism/|הכותב=Crowell, Steven|כותרת=Existentialism|אתר=Stanford Encyclopedia of Philosophy|תאריך=9.3.2015}}}}.

=== הסובייקט ה"כפוף" – [[סטרוקטורליזם]] ===
לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הופיעו גישות חדשות שחתרו תחת ראית הסובייקט כריבון לגורלו, אחדותי ואוטונומי והצביעו על כך שהמילה "סובייקט" עצמה כוללת בתוכה גם את המשמעות של היותו '''כפוף''' – "to be subjected to". תפיסה זו מסמנת מפנה אנטי-הומניסטי מובהק, משום שהאדם אינו מוגדר עתה כאדון של עצמו ושל הטבע.

תהליך זה מתחיל כבר בהשפעת הסטרוקטורליזם כתופעה מרכזית בתרבות [[המאה ה-20]]. הסטרוקטורליזם מעוגן בהנחה של [[עמנואל קאנט]] כי אין בכוחה של ההכרה האנושית לתאר את הניסיון באופן ישיר ובלתי אמצעי, וכי כל ידיעה היא תולדה של המוח האנושי הבאה לידי ביטוי באמצעות השפה. ידיעת כללי השפה, כלומר ידיעת הסימנים הלשוניים ופענוחם היא תנאי לפתיחת "חלון" שמבעד לו נשקפת המציאות. הסטרוקטורליזם טוען שהמבנה של השפה מתקיים גם בתחומים רבים אחרים – כגון מבנה החברה, ה[[תקשורת]], וכן ה[[תודעה]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=[[דוד גורביץ']], [[דן ערב]]|שם=[[אנציקלופדיה של הרעיונות]]|מו"ל=[[הוצאת בבל]]|שנת הוצאה=2012|פרק=סטרוקטורליזם|קישור=http://haraayonot.com/idea/structuralism/}}}}. הסטרוקטורליזם מייצג את הרוח הרציונלית, המתארת את המציאות באמצעות מבנים אוניברסליים. במובן זה הפרויקט הסטרוקטורליסטי מחובר לפרויקט השחרור של ה[[מודרניזם]]. במסגרת זו גם תפיסת הסובייקט כבעל ריבונות עצמית וחירות משתנה, והוא הופך להיות בנוי בתבניתן של מערכות חברתיות ותרבותיות שונות.

תאוריות שונות דנו בממדים השונים ובמערכות השונות אליהן הסובייקט כפוף. ה[[מרקסיזם]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=7499|הכותב=ד"ר אבנר דה-שליט|כותרת=מרקס והמרקסיזם : מאבק המעמדות|אתר=הספרייה הווירטואלית של מטח|תאריך=1995}}}} ראה את הסובייקט ככפוף לתהליך ההיסטורי הדיאלקטי ולכוחות הכלכליים הדומיננטיים, ה[[פסיכואנליזה]]{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:2|{{קישור כללי|כתובת=https://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13475&rel=1|הכותב=ד"ר אורית כהן; דנה פרידמן|כותרת="הגישה הפסיכואנליטית: מבנה האישיות על-פי פרויד"|אתר=הספרייה הווירטואלית של מטח|תאריך=2002}}}} מתארת סובייקט הכפוף לגורמים לא מודעים השולטים בו וה[[סמיוטיקה]] על פי [[פרדינן דה-סוסיר]] מכפיפה את הסובייקט לשפה הקודמת לכל דובר והיא שמעצבת את מחשבתו ועולמו{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=פרדינן דה-סוסיר|שם=קורס בבלשנות כללית|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2005}}}}. [[רולאן בארת]] מבטא את עליונות השפה על פני הסובייקט במאמרו "[[מות המחבר]]": "השפה מדברת, ולא המחבר, ו"לכתוב" פירושו להגיע דרך אלמוניות ראשונית...לאותה נקודה שבה רק השפה מגיבה, "מבצעת", ולא "אני""{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=רולאן בארת, מישל פוקו|שם=מות המחבר / מהו המחבר?|מתרגם=דרור משעני|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2005|עמ=10}}}}.

==== הסובייקט האוניברסלי ====
המודל הסטרוקטורליסטי מתבטא בגישה האוניברסלית להבנת הסובייקט לפיה יש מבנה המשותף לכלל בני האדם באשר הם, מעבר לגבולות של זמן ומקום. הגישה מיוצגת על ידי ה[[פסיכואנליזה]] הרואה את מבנה הסובייקט כמכיל הן את התודעה העצמית והן את הכוחות ה[[לא-מודע]]ים. מבנה זה מתגבש מתוך המפגש בין דחפי הגוף לבין המערכת החברתית-תרבותית ודרישותיה, אולם החלק הלא-מודע קודם למפגש זה ומשותף לכל בני האדם. יחד עם ההסכמה על הטענה כי מדובר במבנה נפשי אוניברסלי, התאוריות הפסיכואנליטיות השונות מציעות מבנים שונים של נפש האדם ודרכים שונות להבנתה{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:1}}.

==== הסובייקט המובנה ====
גישה מנוגדת להבנת הסובייקט היא הגישה ההבנייתית על פיה לא קיים סובייקט אוניברסלי, אין גרעין מהותי שנמצא בלב הסובייקטיביות ולכן לא ניתן לדבר על "אמת" או "מהות" אחת לכלל הסובייקטים בעולם. הסובייקט החדש נתפס כמבנה שמקורו בחוק, בשפה ובתרבות; האני שוב אינו בעל הידע, אלא סוכנות שבאמצעותה ידע – לשוני או היסטורי – מגיע לידי ביטוי. הסובייקט מודח ממעמדו הבלעדי כמקור של יצירת משמעויות והכפיפות שלו מובלטת; הסובייקט החדש נולד אל תוך שיטות חשיבה השולטות בגורלו וקובעות את אופיו. הוא הופך לאוסף של מבנים לשוניים ואידאולוגיות תרבותיות המתארים את אופן קיומו{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:4|{{צ-ספר|מחבר=דוד גורביץ', דן ערב|שם=אנציקלופדיה של הרעיונות|מו"ל=הוצאת בבל|שנת הוצאה=2012|פרק=אובייקט/סובייקט|קישור=http://haraayonot.com/idea/objectsubject/}}}}.

על פי [[מישל פוקו]] הסובייקט הוא מבנה שנוצר על ידי שדות שיח שונים להם אפקטים של כוח, ונתון לפעולתם של כוחות היסטוריים המייצרים ומשנים את משמעותו. מדעי האדם השונים שהחלו להתפתח ב[[עידן הנאורות|תקופת הנאורות]] הפכו את האדם למושא למחקר, ותוך כדי כך הפעילו עליו כוחות של נרמול, הסדרה ומשמוע שיצרו את התפיסה של סובייקט חופשי ותבוני{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:3}}. פוקו רואה גם בפסיכואנליזה שדה שיח ספציפי המכונן סובייקטים ומפעיל עליהם כוח, בין השאר על ידי ההגדרות שמספק למהי נורמליות{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:3|{{צ-מאמר|מחבר=Michel Foucault|שם=The Subject and Power|כתב עת=Critical Inquiry|כרך=8|סדרה=4|עמ=777-785|מו"ל=The University of Chicago Press|שנת הוצאה=1982}}}}. לטענתו מרכזיותו של הסובייקט בתולדות המערב אינה "כוח טבע" בלתי נמנע אלא תולדה של משטר מסוים של חשיבה פוליטית-תרבותית, שהועדף מסיבות שונות. עם היעלמותן של הסיבות ההיסטוריות שהולידו את הצורך באופן חשיבה שכזה, ייתכן שתיעלם, ממילא, מרכזיותו{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מישל פוקו|שם=המילים והדברים|מתרגם=אבנר להב|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2011(1990)|עמ=285-322|פרק=תשיעי}}}}.

[[לואי אלתוסר]] רואה את הסובייקט כמכונן על ידי ה'[[אידאולוגיה]]' אותה הוא מגדיר כמסגרת קונספטואלית הכרחית דרכה אנשים מבינים, מפרשים וחווים את יחסם אל התנאים החומריים בהם הם חיים. המקור העיקרי לאידאולוגיה הוא מנגנוני המדינה והחברה הפועלים באופן של שכנוע (בניגוד למנגנוני המדינה הדכאניים), כגון המשפחה, בתי הספר, אמצעי התקשורת ועוד. האידאולוגיה גורמת לאדם להאמין שמה שהוא חושב ועושה נובע מתוכו ומעצמיותו, בעוד שלמעשה הוא תוצר של פעולת האינטרפלציה (בעברית – מעינה) – הקריאה, או ההזמנה המציעה לאדם לתפוס עמדה מסוימת. לאינטרפלציה יש כוח לגרום לסובייקט להאמין שהפנייה היא אישית אליו ומבטאת את הייחודיות שלו, גם אם באותו רגע הוא אחד מקבוצה של נמענים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=לואי אלתוסר|שם=על האידיאולוגיה|מתרגם=אריאלה אזולאי|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2003|עמ=41-80}}}}. כך האידאולוגיה מעניקה לאדם זהות ומטרה בתוך המערכת.

=== הסובייקט ה"מפורק" – [[פוסט-סטרוקטורליזם]] ===
מגמת ההתרחקות מהסובייקט האחדותי והאוטונומי נמשכת גם בחשיבה ה[[פוסט-סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטית]] – זרם תרבותי שתחילתו ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]]. זרם זה מערער על הנחות היסוד של הסטרוקטורליזם. [[ז'אק דרידה]], אחד מנציגי הפוסט-סטרוקטורליזם, טוען כי המבנה האוניברסלי אותו מחפשת החשיבה הסטרוקטורליסטית הוא חזיון תעתועים שאינו יכול להכיל את הריבוי האנושי באמצעות מודלים אוטונומיים סגורים{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Derrida, Jacques|שם=OF GRAMMATOLOGY|מתרגם=Gayatri Chakravorty Spivak|מו"ל=Johns Hopkins University Press|שנת הוצאה=1997(1967)|קישור=https://is.muni.cz/el/1421/jaro2016/DU2794/um/Grammatology.pdf}}}}. טיעון נוסף הוא שהזהות הגרעינית האחידה של הסובייקט האוטונומי ובעל חופש הבחירה שטופחה בידי דורות של הוגים מסווה את מערכי השליטה והכוח שייצרו אותה ואשר הציגו אותה כ"טבעית" ו"אובייקטיבית". בעקבות כך תפיסת הסובייקט מקבלת תפנית בתהליך ארוך הנמשך לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 והופכת להיות מקוטעת ונשלטת על ידי קודים תרבותיים משתנים. הסובייקט הוא בסך הכל עמדה או מצב זמני ודינמי בתוך המציאות מרובת הפנים וחסרת האחדות, ואין ביכולתו לתפוס את המרכז או לכונן לו מרכז. הסובייקט הוא תהליך המתקיים כמעבר בין אפשרויות חברתיות-פוליטיות ואסתטיות שונות{{הערה|שם=הערה מספר 20190119162124:4}}{{הערה|עמיאל-האוזר, ת. "מבוא לפרק חמישי: דה-קונסטרוקציה ופוסט-סטרוקטורליזם". בתוך: ת'''יאוריות וגישות בחקר התרבות - מדריך למידה''', האוניברסיטה הפתוחה, 2010, עמ' 189–199 }}.

== הסובייקט מול "ה[[אחר (מדעי החברה)|אחר]]" ==
מקורו של מושג "ה[[אחר (מדעי החברה)|אחר]]" הוא בפילוסופיה של [[גאורג וילהלם פרידריך הגל|גאורג הגל]] לפיה המחשבה האנושית, כמו גם ההיסטוריה, מתפתחות בצורה דיאלקטית, דהיינו בדרך של מאבק בין ניגודים וסתירות. על פי הגל גם התודעה העצמית של האדם מתפתחת כתהליך של מאבק בין שתי תודעות התובעות הכרה אחת מהשנייה. המאבק מוביל ליחסי אדון ועבד – מנצח ומנוצח, בהם העבד נדרש להכיר בעליונותו של האדון{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=יצחק קליין|שם=הדיאלקטיקה של האדון והעבד|מו"ל=אוניברסיטת חיפה, עם עובד|שנת הוצאה=1978|קישור=https://www.scribd.com/document/106359490/יצחק-קליין-הדיאלקטיקה-של-האדון-והעבד}}}}. מושג "האחר" תופס מקום מרכזי בתפיסות [[פוסט-סטרוקטורליזם|פוסט-סטרוקטורליסטיות]], [[פמיניזם|פמיניסטיות]], קוויריות ו[[פוסטקולוניאליזם|פוסט-קולוניאליות]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=דוד גורביץ', דן ערב|שם=האנציקלופדיה של הרעיונות|מו"ל=בבל|שנת הוצאה=2012|קישור=http://haraayonot.com/idea/selfother/}}}} המצביעות על הגדרת האחר כחריג, נחות או פגום, וזאת לצורך יצירת ניגוד התומך באופן בו הסובייקט רוצה להגדיר את עצמו – אוטונומי, שלם, רציונלי וחופשי{{הערה|עמיאל-האוזר, ת. "מבוא לפרק שביעי: כניסת האחר לתאוריה". בתוך '''תאוריות וגישות לחקר התרבות - מדריך למידה'''. האוניברסיטה הפתוחה, 2010, עמ' 229-238.}}. [[מישל פוקו]] מראה כיצד תהליכים היסטוריים ופוליטיים, כגון הבניית הניגוד בין התבונה ל[[שיגעון]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מישל פוקו|שם=תולדות השיגעון בעידן התבונה|מקום הוצאה=|מו"ל=כתר|שנת הוצאה=1986}}}} או הניגוד בין ה[[הטרוסקסואליות]] ל[[הומוסקסואליות]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=מישל פוקו|שם=תולדות המיניות: הרצון לדעת|מו"ל=הקיבוץ המאוחד|שנת הוצאה=1996}}}}, יצרו את האחרות כניגוד לדמות הסובייקט. המעקב אחר תהליכים אלה מוכיח כי האופן בו הסובייקט רואה את עצמו אינו טבעי ומובן מאליו, אלא הוא תוצאה שלהם.

בניסיון לצאת מהתפיסה הניגודית והאלימה של יחסי הסובייקט-האחר של הגל, [[עמנואל לוינס]] מבחין בין המושג של האחר כמי שמוגדר על ידי הסובייקט כמנוגד לו, ובין המושג של האחר האתי שהוא בלתי תלוי בסובייקט. אחר זה הוא הזולת האנושי, הייחודי והחד-פעמי שאינו ניתן להגדרה מצמצמת כלשהי. אחר זה אינו משרת את האחדות המדומיינת של הסובייקט ואינו דומה לו. הסובייקט אינו יכול להכיר, לדעת או לייצג אחר זה, אך דווקא בשל אחרות רדיקלית ובלתי נגישה זו לוינס תובע מהסובייקט אחריות והיענות. לוינס משתמש במושג האחר כדי להמשיג מחדש את מושג הסובייקט – הסובייקט של לוינס משועבד למחויבות אינסופית לזולתו ונידון לאחריות כלפיו ממנה אינו יכול להשתחרר לעולם{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=עמנואל לוינס|שם=הומניזם של האדם האחר|מתרגם=סמדר בוסתן|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=2004}}}}.

==קישורים חיצוניים==
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007543742405171|סוביקט (פילוסופיה)}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מונחים בפילוסופיה]]
[[קטגוריה:לימודי תרבות]]
[[קטגוריה:פסיכואנליזה]]

סובייקט - היסטוריית גרסאות

imported>Neriah bot: בוט: קישור שבור לאתר מט"ח