https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A0%D7%A9%D7%A7_%D7%A0%D7%92%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9Dנשק נגד לוויינים - היסטוריית גרסאות2026-09-15T06:21:03Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A0%D7%A9%D7%A7_%D7%A0%D7%92%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D&diff=97604&oldid=previmported>AutoMod: הסרת איבר ריק ברשימה2026-03-27T00:38:07Z<p>הסרת איבר ריק ברשימה</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מקורות|רמה=מחפש|נושא=צבא וביטחון}}<br />
'''נשק נגד לוויינים''' (ב[[אנגלית]]: '''ASAT - Anti-satellite weapons''') הוא [[נשק]] שתוכנן לנטרל או להשמיד [[לוויין|לוויינים]].<ref>{{cite book|last1=Friedman|first1=Norman|url=https://books.google.com/books?id=3XKuAAAAIAAJ|title=The Naval Institute Guide to World Naval Weapons Systems|publisher=Naval Institute Press|year=1989|isbn=9780870217937|series=The Naval Institute Guide To... Series|page=244|quote=That distinction in turn should help differentiate naval ASAT, as a tactical operation, from strategic-warning ASAT [...].|author-link1=Norman Friedman|access-date=15 November 2020|archive-url=https://web.archive.org/web/20201122204613/https://books.google.com/books?id=3XKuAAAAIAAJ|archive-date=22 November 2020|url-status=live}}</ref> למרות שעדיין לא נעשה שימוש מלחמתי בנשק נגד לוויינים, מספר מדינות, ארצות הברית, ברית המועצות, סין, והודו, הפילו בהצלחה לוויינים שלהן, ובכך הפגינו יכולות לוחמה נגד לוויינים.<ref name=":0">{{Cite web|last=Hitchens|first=Theresa|date=5 April 2019|title=Indian ASAT Debris Threatens All LEO Sats: Update|url=https://breakingdefense.com/2019/04/indian-asat-debris-threatens-all-leo-sats/|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20210109041323/https://breakingdefense.com/2019/04/indian-asat-debris-threatens-all-leo-sats/|archive-date=9 January 2021|access-date=2021-01-06|website=Breaking Defense|language=en-US}}</ref><ref>{{Cite web|last=Strout|first=Nathan|date=2020-12-16|title=Space Command calls out another Russian anti-satellite weapon test|url=https://www.c4isrnet.com/battlefield-tech/space/2020/12/16/space-command-calls-out-another-russian-anti-satellite-weapon-test/|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20210109000347/https://www.c4isrnet.com/battlefield-tech/space/2020/12/16/space-command-calls-out-another-russian-anti-satellite-weapon-test/|archive-date=9 January 2021|access-date=2021-01-06|website=C4ISRNET|language=en-US}}</ref><ref>{{Cite web|title=Russia conducts space-based anti-satellite weapons test|url=https://www.spacecom.mil/News/Article-Display/Article/2285098/russia-conducts-space-based-anti-satellite-weapons-test/|url-status=live|archive-url=https://web.archive.org/web/20210109053433/https://www.spacecom.mil/News/Article-Display/Article/2285098/russia-conducts-space-based-anti-satellite-weapons-test/|archive-date=9 January 2021|access-date=2021-01-06|website=United States Space Command|language=en-US}}</ref> נשק נגד לוויינים עשוי לשמש כאמצעי הגנה נגד נשק מבוסס-חלל וכן כאמצעי מנע להגנה מפני טילים אנטי-בליסטיים (ABM).<ref>Strauch, Adam. "Still All Quiet on the Orbital Front? The Slow Proliferation of Anti-satellite Weapons/Na Orbitalni Fronte Stale Klid? Pomala Proliferace Protisatelitnich Zbrani." Obrana a Strategie/Defence & Strategy 2014.2 (2014): 61. Web.</ref><br />
<br />
השימוש בנשק נגד לוויינים מייצר פ[[פסולת חלל|סולת חלל,]] אשר עלולה לפגוע בלוויינים אחרים או בחלקיקי פסולת חלל וליצור פסולת חלל נוספת.<ref name=":0" /> הצטברות של פסולת חלל עלולה לגרום לכדור הארץ לסבול מ[[אפקט קסלר|תסמונת קסלר]]. <br />
<br />
==היסטוריה==<br />
===ארצות הברית וברית המועצות===<br />
[[קובץ:ASAT missile launch.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טיל [[ASM-135 ASAT]] משוגר מ-[[F-15 איגל|F-15A איגל]] של [[חיל האוויר של ארצות הברית|חיל האוויר האמריקני]] לעבר [[לוויין P78 סולווינד]] (SolWind) בניסוי שנערך ב-13 בספטמבר 1985]]<br />
הפיתוח והתכנון של נשק נגד לוויינים נעשה במספר מסלולים. הפיתוחים הראשונים, ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות החמישים]], של [[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]], היו [[טיל]]ים המשוגרים מהאוויר; הצעות אקזוטיות רבות אחרות באו בהמשך.<br />
<br />
[[טיל בליסטי מוטס|טילים בליסטיים מוטסים]] היו הגישה הראשונה מאחר שהטכנולוגיה הבסיסית הייתה מוכרת היטב. ארצות הברית החלה בניסויים במערכות כאלו ב-[[1959]] אולם התוצאות הראשוניות לא היו מעודדות, בניסוי הירי הראשון החמיץ הטיל את מטרתו ביותר מ-6,000 מטר. לאחר כישלונות נוספים המיזם הופסק ב-[[1963]]. מיזמים מקבילים של [[הצי האמריקני]] ננטשו אף הם אף על פי שמיזמים קטנים יותר נמשכו עד ל[[שנות השבעים]] המוקדמות. ברית המועצות החלה בתוכנית דומה ב-[[1967]] ואף בנתה והכניסה לשירות טילים נגד לוויינים החל מסביבות [[1976]]. מדורבן מההצלחה הסובייטית, [[חיל האוויר האמריקני]] חידש את תוכניתו לטיל נגד לוויינים. מ-[[1977]] פיתחה [[ווט]] טיל נגד לוויינים לתקיפת לוויינים המשייטים ב[[מסלול ארצי נמוך]] (LEO). הטיל התלת-שלבי נורה מ-[[F-15 איגל]] (ששימש כשלב ראשון לטיל) בטיפוס תלול ונשא "רכב ביות מזערי" (MHV) כדי שיעקוב אחר המטרה וישמידה על ידי פגיעה קינטית בה. הניסוי הראשון נערך ב-[[1983]] והירוט המוצלח הראשון, של לוויין P78 סולווינד (SolWind) אמריקני שיצא משימוש, היה ב-[[13 בספטמבר]] [[1985]].<br />
<br />
לאחר הניסויים של מערכות הטילים הקונבנציונליות הראשונות בשנות השישים, נשקלה האפשרות לשימוש ב[[פיצוץ גרעיני בגובה רב]] להשמדת לוויינים. טכנולוגיית ההנחיה הקיימת לא הייתה טובה מספיק כדי להבטיח פגיעה, בעוד שפיצוץ גרעיני יספיק להשמדת לוויין אם יתבצע במרחק של עד 1,000 ק"מ מהמטרה. ברם, המערכות הגרעיניות להשמדת לוויינים מעולם לא הגיעו לשלב הניסויים עקב חסרונותיהן: רדיוס ההשמדה המוגזם, הקרינה הרבה והנזק הפוטנציאלי כתוצאה מ[[פעימה אלקטרומגנטית]] (EMP). עם זאת, התאימה ארצות הברית את הטיל [[מיזם נייק|נייק זאוס]] בעל ראש הקרב הגרעיני לטיל נגד לוויינים החל מ-[[1962]]. שם הקוד שניתן לו היה "מאדפלאפ" (Mudflap), וציונו היה DM-15S. טיל יחיד הוצב ב[[קוואג'לין]] [[אטול]] עד [[1966]] אז הופסק המיזם לטובת מיזם ה-[[PGM-17 ת'ור]] של חיל האוויר האמריקני שנמשך עד [[1972]]. ארצות הברית ביצעה גם מספר פיצוצים גרעיניים בגובה רב בניסויים אחרים. פיצוץ בעוצמה של 1.4 מגה-טון בגובה של 400 ק"מ מעל [[האוקיינוס השקט]] ב-[[1958]] פגע בשלושה לוויינים וגרם גם לשיבושים בקווי התקשורת שלאורך האוקיינוס השקט. [[הסכם החלל החיצון]] מ-[[1967]] אסר על שימוש בנשק גרעיני בחלל.<br />
<br />
רעיונות אחרים נשקלו לרבות נשק מאויש ובלתי מאויש שישייט במסלול בחלל. רכב חלל מאויש יפגוש את הלוויין וינטרל אותו או ילכוד אותו. השימוש הצבאי בלוויינים עם מנגנוני [[השמדה עצמית]] היה הופך שיטה זאת למסוכנת והקונספט שונה במהרה לרכב מאויש המצויד בנשק לשימוש מנגד (stand-off). נשק נגד לוויינים בלתי מאויש המשייט במסלול בחלל סבל מבעיות דומות לנשק המשוגר מהאוויר: לא ניתן היה לפתח מערכות הנחיה ויירוט טובות מספיק כדי שיירוט מוצלח יובטח. רעיונות נוספים בנוסף לנשק נגד לוויינים בלתי מאויש המשייט במסלול בחלל, כללו לווייני "קמיקזה", מפזרי [[מוקש]]ים בחלל, ומיירטי חלל לשימוש חד-פעמי.<br />
<br />
ברית המועצות נקטה בגישת לווייני ה"קמיקזה" מאחר שהייתה זאת הפשוטה והזולה ביותר למימוש. התכנונים כונו "איסטרביטל ספוטניקוב" (מיירט לוויינים, או "משמיד לוויינים" בתרגום מילולי). הפיתוח החל בשנות השישים המוקדמות וניסויי הטיסה הראשונים נערכו ב-[[1968]]. המיזם הופסק ב-[[1972]] בעקבות הסכם [[סאל"ט|סאל"ט 1]] אולם המערכת הייתה עדיין פרוסה וניסויים בגרסאות חדשות נמשכו עד לסביב [[1982]] אז ננטש הקונספט כולו. ברית המועצות ערכה ניסויים גם במערכות [[נשק לייזר]] קרקעיות גדולות החל משנות השבעים, שלפי דיווחים גרמו ל[[סינוור]] לווייני צילום אמריקניים במהלך שנות השבעים והשמונים. ברית המועצות ערכה ניסויים גם בתחנות חלל צבאיות בעלות יכולת נגד לוויינים בתוכנית [[אלמז]] שלה.<br />
<br />
תחום המחקר העיקרי של ארצות הברית היה בנשק אנרגיה ממוקדת, שכלל הצעה יוצאת דופן ללייזר מונע פיצוץ גרעיני שפותחה ב[[המעבדה הלאומית לורנס ליברמור|מעבדה הלאומית לורנס ליברמור]] (LLNL) ב-[[1968]]. מחקרים אחרים התבססו על לייזרים ו[[מייזר]]ים קונבנציונליים יותר ופותחו כדי לכלול את רעיון הלוויין בעל לייזר ומראה לסימון מטרה. ב-LLNL המשיכו לשקול שימוש בטכנולוגיות יוצאות דופן יותר אך פיתוח מערכת הלייזר מבוססת [[קרני X]] בוטל ב-[[1977]] (אף על פי שמחקר בלייזרים מבוססי קרני X חודש במהלך שנות השמונים כחלק מ[[יוזמת ההגנה האסטרטגית]]). ברית המועצות ערכה מחקרים בנשק אנרגיה ממוקדת, תחת מיזם "פון" החל מ-[[1976]], אולם הדרישות הטכניות ללייזר גז דינמי רב עוצמה ומערכות קרן חלקיקים נייטרליים או טעונים נראו מעבר לגבול היכולת. בשנות השמונים המוקדמות, החלה ברית המועצות לפתח את המקבילה למערכת נגד לוויינים המשוגרת מהאוויר האמריקנית, באמצעות [[מיג-31]] מותאם (לפחות אחד מסוגו הושלם) כפלטפורמת שיגור. לאחר התמוטטות ברית המועצות, היו הצעות לשימוש במטוס זה כפלטפורמת שיגור ללוויינים מסחריים ומדעיים.<br />
<br />
יוזמת ההגנה האסטרטגית האיצה את תוכניות הנשק נגד לוויינים של ארצות הברית וברית המועצות. תוכניות הנשק נגד לוויינים הותאמו לשימוש כ[[טיל נגד טילים|טיל נגד טילים בליסטיים]] ולהפך. התוכנית האמריקנית הראשונית הייתה להשתמש ב"רכב ביות מזערי" (MHV), שפותח כבר, כבסיס לקבוצה של כ-40 פלטפורמות שתשהה בחלל ותפרוס עד 1,500 מיירטים קינטיים. עד [[1988]] המיזם האמריקני התפתח לתוכנית פיתוח בעלת ארבעה שלבים. השלב הראשון יכלול את מערכת ההגנה "בריליאנט פבלס" (Brilliant Pebbles), קבוצת לוויינים של 4,600 מיירטים קינטיים (KE ASAT), במשקל 45 ק"ג האחד, במסלול ארצי נמוך, ומערכת העקיבה הנלווית אליהם. בשלב הבא יפרסו הפלטפורמות הגדולות יותר והשלבים הבאים יכללו את נשק הלייזר ואת נשק קרן החלקיקים הטעונים שיפותחו עד אז ממיזמים קיימים כגון [[MIRACL]]. השלב הראשון תוכנן להסתיים עד שנת [[2000]] בעלות של כ-125 מיליארד [[דולר אמריקני|דולר]].<br />
<br />
ברם, מחקרים בארצות הברית ו[[רוסיה]] הראו שהדרישות, לפחות למערכות נשק מבוססות אנרגיה במסלול בחלל, היו, עם הטכנולוגיה הקיימת, קרובות לבלתי אפשריות. חרף זאת, ההשלכות האסטרטגיות של פריצת דרך טכנולוגית פוטנציאלית לא צפויה אילצו את ברית המועצות להשקיע רבות במחקר בתחום כדי להשתוות ליעדי ארצות הברית לשנת 2000.<br />
<br />
שתי המדינות החלו לקצץ בהוצאות הביטחון החל מ-[[1989]] ורוסיה הפסיקה חד-צדדית את כל המחקר בתחום ב-[[1992]]. דווח כי מחקר ופיתוח, הן של מערכות נשק נגד לוויינים והן של מערכות נשק חלליות אחרות, חודש תחת ממשל [[ולדימיר פוטין]] כתגובה לחידוש מאמצי ההגנה האסטרטגית של ארצות הברית שלאחר [[הסכם הטילים נגד טילים בליסטיים]]. ברם, הסטטוס של מאמצים אלו, וכיצד הם ממומנים, נותר לא ברור. ארצות הברית החלה לעבוד על מספר תוכניות שיכולות להוות יסודות לנשק נגד לוויינים חללי. תוכניות אלו כוללות את מערכת החללית הניסיונית ([[XSS-11]]), ניסוי השדה ה[[תת-אדום]] הקרוב (NFIRE), והמיירט החללי (SBI).<br />
<br />
ב-[[20 בפברואר]] [[2008]] יירט [[הצי האמריקני]] מספינת המלחמה "אגם ארי" ליד חופי הוואי לוויין ביון שהועלה לפני כשנה לחלל ואולם הקשר עמו נותק והוא עמד להתרסק על מכל ה[[הידרזין]] שלו בתחילת מארס של אותה שנה. במסגרת [[מבצע קרח שרוף]], הטיל פגע בלוויין [[USA 193]] ופוצץ אותו. המומחים חלוקים בדעתם כמה מהשברים ישרדו זמן רב ויפריעו ללוויינים אחרים. יש הנוקטים אף בנתון של אלפי שברים - כ-25% ממסת הלוויין. עם זאת הפיצוץ היה בגובה נמוך יחסית, כ-230 ק"מ וייתכן שבשל כך מרבית השברים עשויים להישרף באטמוספירה.<br />
<br />
במהלך העשור השני של המאה ה-21 ברוסיה פותחה מערכת [[ניווליר]] ושוגרו מספר לוויינים לניסוי המערכת.<br />
<br />
ב-15 בנובמבר 2021, ביצעה רוסיה ניסוי של נשק נגד לוויינים, השמידה את הלוויין Cosmos 1408 ויצרה למעלה מ-1500 חלקים של זבל חללי. הענן הנוצר עבר במסלול קרוב ל[[תחנת החלל הבינלאומית]], והאסטרונאוטים בתחנה נאלצו להיכנס למרחב המוגן בשביל שמירה על ביטחונם.{{הערה|שם=רוסיה|{{cite news|url=https://www.theverge.com/2021/11/15/22782946/russia-asat-test-satellite-international-space-station-debris |title=Russia blows up a satellite, creating a dangerous debris cloud in space |author=Loren Grush |publisher=The Verge |date=November 15, 2021}}}}{{הערה|{{ynet||האסטרונאוטים הסתתרו: רוסיה שיגרה טיל נגד לוויינים, ארה"ב הגיבה בזעם|environment-science/article/skwtdvxut|15 בנובמבר 2021}}}}<br />
<br />
===נשק נגד לוויינים בסין ובהודו===<br />
סין הדגימה את יכולתה בתחום [[לוחמת חלל|לוחמת החלל]] באופן פומבי בשנת 2006 עת סינוורה בלייזר [[לוויין תצפית]] אמריקני, ובשנת 2007, כאשר ביצעה יירוט של לוויין בחלל באמצעות טיל נגד לוויינים ששוגר מהקרקע. הניסוי [[הרפובליקה העממית של סין|סיני]] בטיל נגד לוויינים, ב-[[11 בינואר]] [[2007]] גרם לכמות אדירה של [[פסולת חלל]].{{הערה|[http://www.centerforspace.com/asat/ Chinese ASAT Test]|כיוון=שמאל}} על פי הערכות הניסוי הותיר יותר מ-2300 רסיסי פסולת אשר ניתן לעקוב אחריהם, יותר מ-35,000 חלקיקים שגודלם מעל סנטימטר בודד, ויותר ממיליון חלקיקים שגודלם מעל מילימטר בודד. נזקיו של אירוע זה גדולים מניסויים אחרים בטילים נגד לוויינים כיוון שהפסולת נמצאת במסלול מרוחק יותר ועל פי חישובים, זמן דעיכת המסלול של פסולת זו הוא 35 שנה ויותר. בחודש יוני 2007 נאלצה [[נאס"א]] להסיט ממסלולו לוויין בחלל כדי שלא יכנס לשדה הפסולת.{{הערה|Brian Berger, [http://www.space.com/news/070706_sn_china_terra.html NASA's Terra Satellite Moved to Avoid Chinese ASAT Debris]|כיוון=שמאל}} נכון לאפריל 2016, נשארו 2880 חלקים מקוטלגים מאירוע זה. כמו כן סין פיתחה טיל מדגם [[דונג ננג 2]] להשמדת לוויינים.<br />
<br />
ב-27 במרץ 2019, הוכיחה גם הודו יכולת ליירוט לוויינים תחת Mission Shakti והפכה למדינה הרביעית בעולם אשר הוכיחה יכולת זו.<ref>{{cite news |url=https://m.economictimes.com/news/politics-and-nation/pm-modis-big-announcement-india-successfully-tests-anti-satellite-weapon/articleshow/68592702.cms|title=India tests first anti-satellite missile system, codenamed Mission Shakti|last=Pubby|first=Manu|date=2019-03-28|newspaper=The Economic Times|access-date=2019-12-04|archive-url=https://web.archive.org/web/20190327114545/https://economictimes.indiatimes.com/news/politics-and-nation/pm-modis-big-announcement-india-successfully-tests-anti-satellite-weapon/articleshow/68592702.cms|archive-date=27 March 2019|url-status=live}}</ref><br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* {{הידען||מקבץ כתבות בנושא לוחמת חלל|category/space_and_astronomy/humans_in_space/space_warfare/}}<br />
* [http://www.astronautix.com/i/is-a.html תיאור מערכת שפותחה בברית המועצות]<br />
* {{כלכליסט|ניצן סדן|חיסול ברקיע השביעי: איך יכולה מדינת ישראל להפיל לווייני אויב?|3795070|22 בפברואר 2020}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור =שמאל}}<br />
<br />
[[קטגוריה:אמצעי לחימה]]<br />
[[קטגוריה:טילים]]<br />
[[קטגוריה:לוויינים]]<br />
[[קטגוריה:לוחמת חלל]]</div>imported>AutoMod