https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%AA%D7%90_%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%9C%D7%A0%D7%AA%D7%9Fנחשתא בת אלנתן - היסטוריית גרסאות2026-09-14T10:37:06Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%AA%D7%90_%D7%91%D7%AA_%D7%90%D7%9C%D7%A0%D7%AA%D7%9F&diff=444308&oldid=previmported>Neriah bot: עדכון פרמטרים (צאצאים->ילדים)2025-06-08T10:39:22Z<p>עדכון פרמטרים (צאצאים->ילדים)</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{מנהיג<br />
| שם = נחשתא בת אלנתן<br />
| מדינה = [[ממלכת יהודה]]<br />
| בן זוג = [[יהויקים]]<br />
| שם השושלת = [[בית דוד]]<br />
| אב = אלנתן<br />
| ילדים = [[יהויכין]]<br />
| מספר ילדים = 1<br />
}}<br />
'''נְחֻשְׁתָּא''' בת אלנתן היא [[דמות מקראית]], מ[[ירושלים]]. הייתה אשתו של [[יהויקים]], [[מלך יהודה|מלך]] [[ממלכת יהודה|יהודה]] בסוף [[המאה ה-7 לפנה"ס]], ואם בנו, המלך [[יהויכין]]. <br />
נְחֻשְׁתָּא [[גלות|הוגלתה]] עם בנה המלך על ידי [[נבוכדנצר השני|נבוכדנצר]] ב[[גלות החרש והמסגר]].<br />
ע"פ [[שמואל אחיטוב]] הייתה גבירה רבת השפעה בירושלים{{הערה|[[שמואל אחיטוב]], "נחשתא", בתוך: [[בנימין מזר]] ואחרים (עורכים), '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''' כרך ה, ירושלים, תשל"ח, עמ' 826}}. <br />
<br />
נחשתא משמשת כאחת הדוגמאות במקרא למעמדה הבכיר של [[המלכה האם|אם המלך]] המולך, בתרבותם של העמים ה[[שמיים (עמים)|שמיים]]-מערביים באותה תקופה.{{הערה|בערך "גבירה", '''אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו-ב'''', מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד-1954.}} ונשאה בתואר מלכותי רשמי בשם גבירה{{הערה|ארבע נשים במקרא כונו בתואר גבירה, אשתו של מלך מצרים, [[מעכה]] אם [[אסא]], [[איזבל]] אשת [[אחאב]], ונחשתא. '''עולם התנ"ך-מלכים א'''', עמ' 155, הוצאת דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, רעננה, 1993-1996.}}.<br />
<br />
==במקרא==<br />
נחשתא מוזכרת בשמה פעם אחת בלבד, ב[[ספר מלכים]]{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|כד|ח}}.}}{{הערה|נחושתא, כמו אימהות המלכים שלאחר [[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]], איננה מוזכרת בספר [[דברי הימים]]. (שרה יפת, '''בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחֹלמים: מחקרים בתקופת שיבת ציון''', מוסד ביאליק, ירושלים 2017, עמ' 595)}}, אך מופיעה במקרא עוד מספר פעמים בכינוי "אם המלך" או "הגבירה".{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|כב|כו}}; {{תנ"ך|מלכים ב|כד|טו}}; {{תנ"ך|ירמיהו|כט|ב}}.|שם=ירמיה}} <br />
<br />
בין היתר מוזכרת בנבואתו הקשה של הנביא [[ירמיהו]] על עתידם האישי בידי מלך בבל.<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן="חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ. וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ. וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ. הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ."|מקור={{תנ"ך|ירמיהו|כב|כד|כח}}}}<br />
<br />
==שמה==<br />
השם נחשתא הוא שם יחדיאי בתנ"ך.<br />
לדעת מרבית החוקרים, השם נְחֻשְׁתָּא נגזר מה[[נחש]]{{הערה|ישנם אישים חשובים נוספים בתקופה זו ששמם כשם בע"ח, גם כשהשם הוא של "חיה טמאה" ע"פ התנ"ך. כגון [[חולדה הנביאה]], [[גמריהו בן שפן]], [[אלנתן בן עכבור]] ועוד.}}{{הערה|[[משה דוד ואלי]] בפירושו לספר מלכים, '''כסא נכון''' עמ' 332, הציע האפשרות לדרוש אותה לפי שמה במקרא לגנאי, "ואולי שגם אמו שהייתה מרשעת, בהיותה אשתו של יהויקים הרשע, וגם שמה מעיד עליה שנקראת נחשתא, לרמז שהיה בה משורש הנחש". אהובה אשמן, ב-'''תולדות חוה: בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא''', עמ' 295, תל אביב, [[הוצאת ידיעות אחרונות|ידיעות אחרונות]], 2008. מציעה את האפשרות שנחש בשמה "רומז לפולחן המזוהה איתה, שכן הנחשים היו קשורים בפולחן האשרה".}}, אולם לדעת [[מרטין נות]], שמהּ נגזר משמה של המתכת [[נחושת]].{{הערה|[[שמואל אחיטוב]], "נחשתא", בתוך: [[בנימין מזר]] ואחרים (עורכים), '''[[אנציקלופדיה מקראית]]''' כרך ה, ירושלים, תשל"ח, עמ' 826}} בהתאם לפרשנות יש המשערים ששם זה עשוי להעיד על קשר של המשפחה לתעשיית הנחושת בדומה לסברה שישנה על קשר בין משפחת [[ברזילי הגלעדי|בני ברזילי]] לתעשיית הברזל{{הערה|'''אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו-ב'''', עמ' 341, בערך "ברזילי", מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד-1954.}}. ויש המסבירים שהכוונה בשם נחושתא להורות על חוזק בדומה לכך שדלתות נחושת ובריחי ברזל משמשים במקרא כביטוי לדבר קשה וחזק{{הערה|שמואל יוסף פין, '''האוצר''' כרך ג', בערך נחשתא, וורשא, תרפ"א. וכן בפירוש רד"ל לפתיחתא לאיכה רבה. לדוגמה בפסוק מתהילים קז' טז': "כי שיבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע" או הפסוק מישעיהו מה' ב':"דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע". וכיוצא בזה.}} או גם על נחישות וקשיחות כמו בביטוי "מצח נחושה"{{הערה|[[דב קמחי]], '''אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך''', עמ' 637, תל אביב, תש"ד-1944.}}. בספר [[הערוך]] הוצע פירוש לשוני אחר למשמעות השם{{הערה|[[נתן מרומי]], '''[[הערוך]]''', עמ' 332, וינה תרנ"ב.}}.<br />
<br />
==משפחתה מעמדה והשפעתה==<br />
[[קובץ:בית דוד סביב חורבן בית ראשון.png|ממוזער|שמאל|משפחת המלוכה ביהודה סביב החורבן עד שיבת ציון]]<br />
על פי המקרא, נְחֻשְׁתָּא מיוחסת כבתו של אלנתן. יש הסוברים כי אלנתן זה הוא [[אלנתן בן עכבור]] שהיה משרי המלך יהויקים{{הערה|[[יוחנן אהרוני]], '''כתובות ערד''', ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1975, עמ' 127.}}{{הערה|[[בנימין לאו]], '''ירמיהו גורלו של חוזה'''. ידיעות ספרים, 2010.}}. אם כי באותה תקופה מוזכרים במקרא שלושה אלנתן ולפחות שנים מהם הם דמויות שונות{{הערה|[[יגאל אריאל]], '''אגדה של נחמה''', עמ' 106, חיספין, תשע"א-2011.}}. <br />
<br />
נחשתא הייתה אשת מלך יהודה, יהויקים אשר מלך בשנים 608-598 לפנה"ס. ואמו של המלך יהויכין שמלך אחריו בגיל 18 למספר חודשים, עד שירושלים נלכדה בידי מלך בבל ויהויכין מסר את השלטון ללא מלחמה ומצור. יהויכין שמר על מעמד וזכויות גם בבבל לאחר שהם הוגלו אליה{{הערה|גלות מוקדמת זו לבבל בצורה ממוסדת השפיעה על אופייה ועתידה של גלות בבל בדרכים רבות.}}. <br />
<br />
נְחֻשְׁתָּא מכונה בספר מלכים "אם המלך". לדעת רבים, כינוי זה, כמו גם הכינוי "גבירה" מזוהה דווקא עם אם מלך שהייתה בעלת מעמד פוליטי. אחרים סוברים כי תואר זה הוענק לה במידה והיא שימשה [[עוצר (שליט)|עוצרת]] למלך הצעיר מפאת גילו, אך לגבי נְחֻשְׁתָּא, אין לקבוע זאת במפורש על פי הכתוב במקרא{{הערה|'''עולם התנ"ך-מלכים א'''', עמ' 155, הוצאת דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, רעננה, 1993-1996.}}. יש המשערים כי לנְחֻשְׁתָּא הייתה השפעה ניכרת בחצר המלכות, לאור העובדה ש[[ירמיהו]] מזכיר אותה בנבואותיו כלפי בנה, ולאור הזכרתה המודגשת ברשימת היוצאים לגלות.{{הערה|שם=ירמיה}}{{הערה|[[אהובה אשמן]], '''תולדות חוה: בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא''', תל אביב, [[הוצאת ידיעות אחרונות|ידיעות אחרונות]], 2008, עמ' 160.}} <br />
<br />
בחקר המקרא רווחת הסברה כי בין אנשי ממלכת יהודה [[גלות בבל#גלי ההגליות|בתקופה שלפני החורבן]], התקיימה סיעה פרו-בבלית וסיעה פרו-מצרית{{הערה|בוסתנאי עודד, עולם התנ"ך: מלכים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 211.}}. לפי סברה זו הוצע לשייך את נחושתא בת אלנתן לסיעה הפרו-מצרית, ששויך אליה גם בעלה [[יהויקים]], בעיקר בשל ההשערה המזהה בין אביה אלנתן ל[[אלנתן בן עכבור]], שנשלח למצרים בידי [[יהויקים]] כדי להרוג את [[אוריהו בן שמעיהו]] הנביא.{{הערה|{{תנ"ך|ירמיהו|כו|כב}}.}}{{הערה|[[שמואל אפרים ליונשטם]], '''אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו ג' ''', עמ' 527. [[אברהם מלמט]], '''אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו-א' ''' עמ' 366-367 ע"פ [[שמואל ייבין]]}} <br />
<br />
ב{{תנ"ך|יחזקאל|יט}} ישנה [[נבואה]] הממשילה את "נשיאי ישראל" לכפירי אריות שלאחר שהראשון בהם גלה למצרים, המליכה אמם ה"[[לביאה|לְבִיָּא]]" אגור נוסף מגוריה, אך לבסוף גלה הוא לבבל. האם נמשלת בנבואה גם ל[[גפן]] שגדלה והתפשטה, אך לבסוף נשרפה כולה. יש הסוברים כי האם המתוארת כלביא או זו המתוארת כגפן היא נחושתא.{{הערה|גרשון ברין, '''מחקרים בספרות הנבואה הקלאסית''', עמ' 339, מוסד ביאליק, ירושלים, תשס"ו -2006.}}<br />
<br />
בספרו [[קדמוניות היהודים]], מספר [[יוסף בן מתתיהו]] כי יהויכין הוא זה שהסגיר את קרוביו ואת אמו עימם, לידי שרי הצבא ולאחר מכן הוגלה לאחר שקיבל הבטחה שלא יאונה להם כל רע והעיר לא תהרס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר עשירי, פרק ז, פסקה א, סעיפים 98–102. ראו גם: '''[[מלחמת היהודים]]''', ספר עשירי, פרק ב, פסקה א, סעיפים 105-103.}}<br />
<br />
נינה{{הערה|יש דעה שהיה בן נינה. ראו בערך על [[זרובבל בן שאלתיאל]].}} [[זרובבל בן שאלתיאל]] היה [[ראש הגולה]]{{הערה|ע"פ [[סדר עולם זוטא]] נמנה כראש הגולה הראשון וצאצאיו כיהנו במשך דורות כראשי הגולה בבבל.}}, ואחד מ[[מנהיג]]י [[שיבת ציון]] שלאחר [[חורבן בית המקדש הראשון]], הנהיג את בניית [[בית המקדש השני|הבית השני]] בשנת [[516 לפנה"ס]]. ויש דעות שהוא גם הדמות המכונה במקרא [[ששבצר]] או שששבצר היה נכד אחר של נחושתא. ישנן גם דעות בחז"ל שששבצר הוא [[דניאל]]{{הערה|[[פסיקתא רבתי]] פרשה ו'; ראו גם [[רש"י]] ו[[המצודות|מצודת דוד]] - {{תנ"ך|עזרא|א|ח}}}} שגלה כילד לבבל עוד בחיי המלך יהויקים.<br />
<br />
==בספרות חז"ל==<br />
מדרש [[קהלת רבה]] מציין שהייתה מפורסמת{{הערה|'''מעמד האשה בעם ישראל''', עמ' 44. הוצאת נצח, בני ברק, תשל"ח}}{{הערה|דב אטינגר, '''החינוך ציפור נפשנו-הדרכות בחינוך בכלל ובחינוך הבת בפרט''', עמ' 495, ירושלים, תשנ"ט.}} במיוחד במידת [[הכנסת אורחים|הכנסת האורחים]] שלה. המדרש דורש את דברי {{תנ"ך|קהלת|יב}} על צרות [[חורבן בית המקדש]] וה[[גלות (יהדות)|גלות]], והפסוק {{ציטוטון|וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה|{{תנ"ך|קהלת|יב|ד|ללא=פרק}}}}: נדרש על נחושתא: <br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=...'''וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק''' אלו דלתות נחשתא בת אלנתן, שהיו פתוחות לרווחה.}}<br />
<br />
מסורת זו מופיעה גם ב[[איכה רבה#פתיחתאות לאיכה רבה|פתיחתא למדרש איכה רבה]]. בפירוש ה[[עץ יוסף]] על מדרש הוא כותב: {{ציטוטון|והיא הייתה לפי קבלת חז"ל נדיבה מאד}} ואילו [[רד"ל]] בפירושו שם, מציין שאפשר ובזכות דבר זה זכתה שנשמר כבודה גם בשעה שהוגלתה, כפי שהמקרא ממשיך לכנותה גם אז בשם גבירה. עוד ציין רד"ל, כי ייתכן שברקע המדרש הקושר בין הפסוק העוסק בדלתות ובין נחושתא, עומד הביטוי "דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת" ({{תנ"ך|תהלים|קז|טז|קצר=כן}}).<br />
<br />
בפרשנות מאוחרת של [[שמחה ראובן עדלמן]] מתפרש מדרש זה דווקא לגנאי. לדעתו, המדרש מנסה לרמוז לכך שנחושתא אשמה בכך שהיא פתחה את דלתות ירושלים לצבא הבבלי, במחשבה שבכך יהיה לה שלום אם תגלה. כלומר, בהשפעתה, בנה יהויכין הסגיר עצמו לבבל, ובכך היא גרמה ל[[גלות החרש והמסגר]] וללקיחת אוצרות הכסף והזהב של ירושלים לבבל. והנחושת זה מה שנותר בעיר לטובת המשך עבודת המקדש. עד שגם זה נלקח על ידי [[נבוזראדן]] בחורבן הבית{{הערה|תיאור ביזת הנחושת מתוארת בהרחבה, "וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לְבֵית ה' וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית ה' שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת כָּל נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה...{{תנ"ך|ירמיהו|נב|יז|כב}}".}}. לדעתו, המדרש רואה כניעה זו כבגידה ומכנה אותה ברמז "דלתות פתוחות לרווחה".{{הערה|שמחה ראובן עדלמן, '''התירוש''', עמ' 228, ורשה, תרס"א-1901.}}.<br />
<br />
הרב [[אליעזר ליפמן פרינץ]] סובר כי הדגשת יציאתה מירושלים בפני עצמה מראה על חשיבותה{{הערה|[[אליעזר ליפמן פרינץ]], פרנס לדורות, ירושלים תשנ"ט, עמ' 240. כראיה לדבריו הוא מביא את דברי [[רש"י]] ל{{תנ"ך|בראשית|כח|י}}: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב - שיציאת צדיק מהמקום עושה רושם.}}.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{קישורי פורטל|תנ"ך}}<br />
* גליה סמו, [http://mikranet.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=14206 הגבירה במקרא ובמזרח הקדום] אתר מקראנט<br />
*מלכי בן-ימין טפרברג, [https://www.929.org.il/pack/%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A-2/post/8840 אשת המלך 2], י"ח באדר ב' תשע"ו, 28 במרץ 2016, באתר [[929 - תנ"ך ביחד]].<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:נשות מלכי יהודה]]<br />
[[קטגוריה:אישים בספר ירמיהו]]<br />
[[קטגוריה:אישים בספר מלכים]]</div>imported>Neriah bot