imported>חזרתי: /* נימוקים לסקילת השור */

2026-01-03T21:38:34Z

נימוקים לסקילת השור

דף חדש

ב[[משפט עברי|משפט העברי]], '''נזקי בהמה''' הם נזקים הנעשים על ידי [[בעלי חיים|בעל חיים]] שנמצא בבעלות אדם, וגרם נזק לבעלי חיים אחרים בבעלות אחרת, לאנשים או לרכוש. נזקי הבהמה מחולקים לשלושה סוגים עיקריים:
* [[רגל (אב נזיקין)|רגל]] – נזקים שגרם בעל החיים אגב הליכתו הרגילה.
* [[שן (אב נזיקין)|שן]] – נזקים שגרם בעל חיים אגב אכילתו הרגילה.
* [[קרן (אב נזיקין)|קרן]] – נזקים שגרם בעל החיים באופן לא צפוי ולא שגרתי.

==מקור הדיון==
בספר שמות ישנם מספר פסוקים העוסקים בדיני שור שהזיק, מהם למדו חז"ל את דיני שור המזיק:

=== שור המזיק ===
{{ערך מורחב|קרן (אב נזיקין)}}
חז"ל בתלמוד למדו מפסוקי התורה כי ישנם שני סוגי שור המזיק: שור תם שנגח רק פעם או פעמים, ושור מועד שנגח כבר 3 פעמים. את דיני שור תם למדו מהפסוק המובא ב[[פרשת משפטים]]: {{ציטוטון|וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת: וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן}}{{הערה|{{תנך|שמות|כא|לה}}.}}.

דינו של שור תם הוא לשלם חצי מהנזק שהזיק בלבד. כמו כן, שור תם משתלם מגופו כתשלום על ההיזק, וממילא אם שוויו של השור פחות משווי חצי הנזק, הניזוק מפסיד. יש [[מחלוקת]] [[תנאים]] האם [[בית דין (הלכה)|בית דין]] גובים מהשור עצמו או שרק לוקחים מבעליו עד שוויו של השור. דיון נוסף ישנו ב[[תלמוד]] האם חיוב חצי נזק הוא ממון או [[קנס (הלכה)|קנס]], ונפסק להלכה שחצי נזק הוא קנס.

=== שור מועד ===
[[פרה|שור]] ש[[חזקת שור המועד|הוחזק בחזקת נגחן]] נקרא בלשון [[חז"ל]] "שור המועד". שור מוגדר כמועד אם הוא נגח שלוש פעמים. מלבד תשלום הנזק בעל השור חייב מלכתחילה לשמור על השור כדי שלא יזיק. את דינו של שור המועד למדו מהפסוק ב[[פרשת משפטים]]: {{ציטוטון|אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.}}{{הערה|{{תנך|שמות|כא|לו}}.}}.

שור מועד משלם נזק שלם אף אם שוויו פחות משווי הנזק. אם המזיק בוחר לשלם בקרקעות, עליו לשלם מן המובחרות שבקרקעותיו ("[[תשלומים (משפט עברי)#עידית בינונית וזיבורית|קרקע עידית]]").

==שור שהרג==
במקרה ששור הרג אדם, [[בית דין (הלכה)|בית דין]] מצווים [[סקילה (עונש מוות)|לסקול]] את השור והרי הוא [[איסור הנאה|נאסר בהנאה]]. שור זה נקרא בלשון [[חז"ל]] "שור הנסקל". מקור דין זה מופיע גם הוא בפרשת משפטים: {{הדגשה|וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת: סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי}}{{הערה|שם=שור שהרג|{{תנ"ך|שמות|כא|כח}}.}}.

מלבד דין השור עצמו, התורה מפרטת גם את דין הבעלים שלו. אם השור הוא תם, אין בעליו מתחייבים בתשלום, כפי שמסיים הפסוק: {{הדגשה|וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי}}{{הערה|שם=שור שהרג}}. ואם השור הוא מועד, מלבד עונש הסקילה של השור עצמו, בעלי השור צריכים לשלם [[כופר (חו"מ)|כופר]]: {{הדגשה|וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה: הַשּׁוֹר יִסָּקֵל, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו: וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-יוּשַׁת עָלָיו}}{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|כט|ל}}.}}. במקרה שהשור הרג [[עבד כנעני]], בעלי השור צריכים לשלם 30 [[שקל (יחידת משקל)|שקל]]ים לאדון העבד: {{הדגשה|אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר, אוֹ אָמָה: כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל}}{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|לב}}.}}.

===תשלום הכופר===
שור המועד שהרג, על אף שנראה מהפסוק "השור יסקל וגם בעליו יומת" שבעליו גם כן חייבים מיתה, דרשו [[חז"ל]] במסכת [[בבא קמא]] שהכוונה לתשלום כופר, וכפי המתבאר מהמשך דברי הפסוק ("אם כופר יושת עליו"). חז"ל מנמקים את דרשתם בטענה שאין להרוג אדם על הריגת שורו. המקור לטענה זו הוא דרשה{{הערה|מובאת בשם "תנא דבי חזקיה", {{בבלי|סנהדרין|טו|ב}}.}} כי על מעשה רציחה שעל ידי האדם הוא מתחייב מיתה, אך לא על ידי רציחת שורו, וממילא חייבים לפרש שהכוונה לתשלום כופר בעד נפשו של האדם. כופר זה ניתן אפוא כפדיון נפש מחיוב [[מיתה בידי שמים]] הראויה לו מחמת שפשע ולא שמר את השור.

ב[[תלמוד]]{{הערה|למשל {{בבלי|בבא קמא|כז|א}}}} מובאת מחלוקת תנאים לגבי שיעור הכופר: חכמים סברו שהשיעור הוא כשוויו של האדם הניזק, ואילו [[רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה]] סבר שהשיעור הוא כשוויו של האדם המזיק (דהיינו בעליו של השור).

יש [[מחלוקת]] [[תנאים]] האם תשלום הכופר הוא כגובה ערך המזיק ככפרה על נפשו של החוטא או כגובה ערך הניזק ככפרה על אשר הרג.
הדרך לשום שווי אדם על פי המשפט העברי היא לפי שוויו אם היה נמכר כ[[עבד כנעני]].

הכופר מוגדר בהלכה כ[[קנס#קנסות ביהדות|קנס]] וממילא ההודאה בו פוטרת את המזיק מלשלם. ישנה התדיינות בגמרא האם הכופר הוא תשלום בעד הנזק (כמו כל נזיקין) או שכלל לא ניתן לשלם על היזק כזה בממון, אלא התשלום בא ככפרה על הריגת נפש.

=== נימוקים לסקילת השור ===
התורה עצמה לא נימקה את סקילת השור, והמדרש<ref>[[מדרש תנחומא]], [[s:מדרש תנחומא משפטים#פרשה ז|סדר משפטים, פרשה ז']].</ref> מנה דין זה בכלל ה"חוקים", מצוות שטעמן אינו גלוי, שכן, הענשת בעל חיים החסר [[בחירה חופשית|חופש בחירה]] מפתיעה. חכמי ישראל העלו כמה הסברים לדין זה:
* סילוק בעלי חיים העלולים להזיק שוב בעתיד{{הערה|שם=רלב"ג|פירוש [[רלב"ג]] על הפסוק.}}.
* הרתעת בעלי הבהמות כדי שישמרו על בהמותיהם כראוי{{הערה|שם=בחיי|[[בחיי בן אשר|רבנו בחיי]], ב[[s:רבינו בחיי על שמות כא#פסוק כח|פירושו על הפסוק]].}}{{הערה|שם=רלב"ג}}{{הערה|שם=שדל|פירוש [[שד"ל]] על הפסוק.}}.
* אזהרת העם שלא תבוא תקלה על ידיהם<ref>{{ספר החינוך|נב}}</ref>.
* הדגשת חומרת מעשה ה[[רצח]] וערך חיי האדם<ref>ר' [[אברהם בן הרמב"ם]].</ref>{{הערה|פירוש [[רש"ר הירש]] על הפסוק}}{{הערה|שם=שדל}}.
* ה' מגלגל את מות השור באופן זה כעונש לבעליו על חטא אחר<ref>[[תורת משה (אלשיך)|אלשיך]] על הפסוק.</ref>.
* עונש לבעל החיים, מתוך תפיסת עולם שגם להם ישנה מערכת [[תורת הגמול|גמול]] אלוקית מוגדרת<ref>על פי הפסוק ({{תנך|בראשית|ט|ה|קצר=כן}}): "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, '''מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ,''' וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם". במדרש אגדה (בובר) נאמר על כך: "שאם החיות יהרגו אותו, כגון שטרפו ארי או נחש ויהרגנו, אני אדרוש ואתבע דמו מן החיות". כן כתבו רבים ממפרשי פסוק זה, וכן הרחיבו הרד"ק בתהלים ({{תנך|תהילים|קמה|יז|קצר=כן|ללא=ספר}}), ו[[רד"צ הופמן]] על דין סקילת השור.</ref>.

==בחוקים קדומים לחוק המקראי==
ב[[חוקי חמורבי]] יש התייחסות כמעט זהה לנושא השור הנוגח{{הערה|חוקי חמורבי 250–252}}. גם שם יש הפרדה בין נזק שגורם שור תם לבין נזק שגורם שור נגח. וגם שם יש הפרדה בין מקרה שבו שור מועד הורג אדם חופשי לבין מקרה שבו שור נגח הורג עבד.

ב[[חוקי אשנונה]] יש מקבילה למקרה בו שור הורג שור אחר, ובמקרה זה שני בעלי השוורים יחלקו ביניהם את מחיר השור החי ואת שווי נבלת השור המת.

על פי חוקר המקרא, פרופסור [[מאיר מלול]]{{הערה|M. Malul, '''The Comparative Method in Ancient Near Eastern and Biblical Legal Studies''', AOAT 227. Neukirchen-Vluyn: Neukirchener, 1990.|כיוון=שמאל}}, מקורו של החוק המקראי הוא החוק האכדי.

על פי חוקר המקרא, פרופסור [[משה גרינברג]]{{הערה|משה גרינברג, '''הנחות היסוד של החוק הפלילי במקרא''', עמודים 12–15}}, החוק העברי הוא היחיד בין החוקים העתיקים בו מוטל עונש מוות גם על בעליו של השור. הסיבה לכך, לפי פרופ' גרינברג, היא שהחוק המקראי נחשב כחוק אלוהי, בעוד שהחוקים הקדומים לו נחשבים כחוקים שנחקקו על ידי המלך. [[עונש מוות]] משקף את הגישה המקראית התופסת נטילת חיים כ"רע מוחלט" כנגד האל, מעשה הדורש ענישה חריפה. החוק המסופוטמי לא רואה בשור צד בדיון המשפטי ולכן השור לא נענש, ואילו המקרא רואה במעשהו של השור הנוגח נטילת [[צלם אלוהים]] ולכן על השור להיענש.

המקור המוסרי של הדין הייחודי הזה מופיע בספר בראשית:{{ציטוט|תוכן=וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ '''מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ''' וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ '''כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם''':{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|ט|ה|ו}}.}}}}

==ראו גם==
*[[ארבעה אבות נזיקין]]
*[[קרן (אב נזיקין)]]
*[[שן ורגל]]
*[[חזקת שור המועד]]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{דיני ממונות}}
{{ספר שמות}}

[[קטגוריה:משפט עברי: דיני נזיקין]]
[[קטגוריה:פרשת משפטים]]
[[קטגוריה:בבא קמא: סוגיות תלמודיות]]
[[קטגוריה:שור בתרבות]]

נזקי בהמה - היסטוריית גרסאות

imported>חזרתי: /* נימוקים לסקילת השור */