https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90%D7%99%D7%AAמשטרת העזר הליטאית - היסטוריית גרסאות2026-09-14T04:23:22Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%90%D7%99%D7%AA&diff=423452&oldid=previmported>EranBot: בוט החלפות: ביטחו\12025-03-01T12:59:44Z<p><a href="/index.php?title=%D7%95%D7%A7:%D7%94%D7%97&action=edit&redlink=1" class="new" title="וק:הח (הדף אינו קיים)">בוט החלפות</a>: ביטחו\1</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-B10160, Wilna, Juden, litauischer Polizist.jpg|250px|ממוזער|שמאל|איש משטרת העזר הליטאית וקבוצת יהודים, וילנה, 1941]]<br />
'''משטרת העזר הליטאית''' (ב[[גרמנית]]: '''Litauische Hilfspolizei'''; ב[[ליטאית]]: '''Lietuvos apsaugos dalys''' מילולית: "יחידות הביטחון של ליטא") הייתה [[כוח צבאי-למחצה]] {{אנ|Paramilitary}} בתקופת [[היסטוריה של ליטא#תחת הכיבוש הנאצי|הכיבוש הנאצי של ליטא]] שיועד להלכה לסייע לשלטון הגרמני בשמירה על מקומות בעלי חשיבות [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית]] שהיה לו חלק נכבד בסיוע ובביצוע רצח [[יהודים]]. בין יוני [[1941]] לאוקטובר אותה שנה עסקו גדודי משטרת העזר ברצח שיטתי של יהודי ליטא (בין השאר רצח יהודי [[וילנה]] ב[[פונאר]]). לאחר חיסול כמעט כל יהדות ליטא{{הערה|80%, לפי [[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 149}}, הועברו על ידי הגרמנים לשטחי הכיבוש ב[[מזרח אירופה]] וחלקם שימשו כשומרים ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]]. בעת המלחמה הוקמו כשלושים גדודים, 25 בטליוני משטרת עזר ועוד חמישה גדודי בנייה ויחידות מקומיות למטרות מיוחדות, בשני גדודים ליטאיים שירתו גם חיילים מעמים אחרים. מספור הגדודים, הרכבם והיקפם לא היה קבוע והשתנה מדי פעם. רבים מחיילי משטרת העזר נהרגו בקרבות עם פרטיזנים סובייטיים ו[[הצבא האדום]]{{הערה|שם=בטל|איגוד יוצאי ליטא בישראל, "[http://www.lithuanianjews.org.il/Htmls/article.aspx?C2004=12703&BSP=12671 הבטליונים הקטלניים הליטאים רוצחי יהדות ליטא]}}.<br />
<br />
== היקף ==<br />
משטרת העזר לא תועדה כדבעי. פעולות הרצח שלה תועדו ב[[דו"ח יגר]]{{הערה|שרה שנר-נשמית, רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים, '''דפים לחקר תקופת השואה''', י"ד, תשנ"ח-1998, עמ' 280}}. לפי המסמכים שנמצאו בארכיוני ליטא, רוסיה וגרמניה שירתו בבטליונים ביום ה-[[26 באוגוסט]] [[1942]] 8,388 ליטאים ובהם 341 [[קצין|קצינים]], 1772 נגדים ו-6,275 חיילים{{הערה|שרה שנר-נשמית, רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים, '''דפים לחקר תקופת השואה''', י"ד, תשנ"ח-1998, עמ' 282}}. לפי המשוער נהרגו או מתו עד אותו תאריך כ-2,000 חיילים. המשטרה כללה גם כוח [[פרשים]], [[תזמורת]] ופלוגת-ייצוג של חיילים מרשימים וגבוהי-קומה (פלוגה זו השתתפה ברצח יהודי [[איישישוק]]){{הערה|1=איגוד יוצאי ליטא בישראל, "[http://www.lithuanianjews.org.il/Htmls/article.aspx?C2004=12703&BSP=12671 הבטליונים הקטלניים הליטאים רוצחי יהדות ליטא]"}}.<br />
<br />
== רקע ==<br />
ב-[[15 ביוני]] [[1940]], כחלק מ[[הסכם ריבנטרופ–מולוטוב]], פלשו כוחות [[ברית המועצות]] ל[[ליטא]] במסגרת [[כיבוש המדינות הבלטיות]] וכשבוע לאחר מכן נוסדה [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית]], כגרורה של ברית המועצות. הוחלו בה חוקי ה[[בולשביזם]], בעלי הון ואדמות נעצרו ורכושם [[הלאמה|הולאם]]. ליטאים [[לאומנות|לאומנים]] ירדו ל[[מחתרת]] וייסדו ארגון ל[[לוחמת גרילה]] נגד השלטון הסובייטי בשם "[[פרטיזן|הפרטיזנים]]" שמנה כ-100,000 איש{{הערה|שם=יחיל|[[לני יחיל]], '''השואה''', [[הוצאת שוקן]] ו[[יד ושם]] 1987 כרך ב' עמ' 395}}.<br />
<br />
ב-[[17 בנובמבר]] 1940 ייסדו גולים ממגוון [[מפלגה|מפלגות]] ליטאיות בגרמניה את "ליגת האקטיביסטים הליטאית" (או [[חזית הפעילים הליטאית]], LAF - Lietuvos Aktyvistų Frontas), חזית לאומנית, אנטי-סובייטית ואנטישמית שתמכה בציוד ובתעמולה במחתרת הליטאית וסייעה ל[[אבווהר]] במשימות [[מודיעין צבאי]]. בעלון בכותרת "הוראות ליום שחרור ליטא" שפרסמה החזית ב-[[24 במרץ]] 1941 נכתב: "כשהצבא האדום יגורש מליטא... חשוב מאד לנצל את ההזדמנות להיפטר מיהודים"{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 147}}{{הערה|שרה שנר-נשמית, רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים, '''דפים לחקר תקופת השואה''', י"ד, תשנ"ח-1998, עמ' 277-280}}.<br />
<br />
כשנה לאחר פלישת ברית המועצות, פלשו כוחות [[גרמניה הנאצית]] לליטא, במסגרת [[מבצע ברברוסה]]. ה"פרטיזנים" הלאומנים ראו בכוחות הגרמניים משחררים. בתחילה הכירה הממשלה הזמנית של ליטא העצמאית (שהתקיימה כחודש בלבד) בפרטיזנים והעניקה להם רשות לנהוג ביהודי ליטא ככל העולה על רוחם. הדבר פתח פתח לעשרה ימים של [[פוגרום|פוגרומים]], [[רצח]], [[אונס]] ו[[ביזה]]. בלילה שבין ה-[[25 ביוני|25]] וה-[[26 ביוני]] נרצחו על ידי הפרטיזנים ב[[סלובודקה]] 1,500 יהודים והם שרפו רובע שלם, בלילות שלאחר מכן נרצחו 2,300 יהודים נוספים{{הערה|שם=יחיל}}.<br />
<br />
הדבר לא נשא חן בעיני מפקדי הכיבוש הגרמני ובעצה אחת עם הממשלה הליטאית הוחלט להקים במקום כנופיה פרועה, "גדודי אבטחה" מסודרים. אחת הסיבות להקמת הגדודים הייתה לארגן ולמשטר את רצח היהודים על מנת שיתבצע באופן יעיל ולא בראש חוצות. מבחינת הליטאים הלאומנים התקבל הדבר בברכה כיוון שהם ראו באותה תקופה את הגדודים כגרעין ל[[צבא]] עתידי של מדינתם העצמאית.<br />
<br />
== בליטא העצמאית ==<br />
[[קובץ:Kauno VII fortas. Paminklas genocido aukoms.JPG|250px|ממוזער|שמאל|אנדרטה לזכר הנרצחים בטבח בפורט השביעי (4-6 ביולי 1941)]]<br />
הגדוד הראשון (בטליון מספר 1) הוקם ב-[[28 ביוני]] [[1941]] ב[[קובנה]] בפיקודו של אנדריוס בוטקונאס, אנשי הבטליון ענדו סרט לבן על זרועם. הבטליון מנה 150 קצינים וחיילים בחמש [[פלוגה|פלוגות]]. מאוחר יותר הורחב הגדוד לשבע פלוגות. [[שר משטרה|שר המשטרה]] של הממשלה הזמנית, ויטאוטאס רייוויטיס, העביר את משימות הרצח של הבטליון ל[[מושל צבאי|מושלה הצבאי]] של העיר קובנה והמחוז, יורגיס בוביאליס והוא העביר את ההוראות לבטליון. משימתו הראשונה של הגדוד הייתה חטיפה וריכוז יהודים מקובנה במצודת [[הפורט השביעי]] והריגתם{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 139-140}}.<br />
<br />
באותו יום הוקם גם הבטליון הראשון של משטרת העזר ב[[וילנה|ווילנה]].<br />
<br />
ב[[פקודת יום]] שפרסם מפקד הבטליון הראשון לפיקודיו עם הקמת הבטליון, אמר:<br />
{{ציטוט|תוכן=חיילים, אנו מתחילים כעת תקופה של עבודה יצירתית מלאת שימחה. אנו שוחררנו משלטון הטרור האדום על ידי המנהיג הדגול היטלר וצבאו המפואר ולצידו לוחמים הפרטיזנים שלנו, השאוליסטים וכל הליטאים, האוהבים את מולדתם... אנו, החיילים, חייבים לצעוד בעקבות הנופלים והמתנדבים במלחמת 1919 אין לנו לצפות לתמורה בעד מאמצנו, כי חייבים אנו ללכת לקראת עמל והקרבה כדי לבנות מחדש את מולדתנו.|מרכאות=כן|מקור=[[איגוד יוצאי ליטא בישראל]], "[http://www.lithuanianjews.org.il/Htmls/article.aspx?C2004=12703&BSP=12671 הבטליונים הקטלניים הליטאים רוצחי יהדות ליטא]"}}<br />
<br />
== תחת כיבוש גרמני מלא ==<br />
=== קובנה ===<br />
הממשלה הזמנית של ליטא פוזרה על ידי השלטון הגרמני בראשית אוגוסט 1941. מסלול הפיקוד של הבטליונים שהוכפף לממשלה העצמאית, שלא הייתה קיימת עוד, בוטל ובוטקונאס ובוביאליס פוטרו. למפקד הכללי של הבטליונים מצד הגרמנים התמנה [[מאיור]] ה[[גסטפו]] לכטהאלר. כבר ב-[[6 באוגוסט]] פירק לכטהאלר את הבטליון הראשון הגדול של קובנה, הקים שני בטליונים תחתיו והוסיף בטליון שלישי בשאנצ'אי (פרבר של קובנה). שלושה שבועות לאחר מכן הוקם בקובנה בטליון רביעי וכעבור שלושה ימים - בטליון חמישי. המגויסים לבטליונים היו אנשי הפרטיזנים הלאומנים, "אקטיביסטים" מקומיים ועריקים מן [[הצבא האדום]].<br />
<br />
הבטליונים הראשון והשני בקובנה הועסקו ברצח יהודים שיטתי בפורטים (מצודות) הרביעי{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 145}}, השביעי והתשיעי. היו אלה אנשי הבטליון הראשון שרצחו של יהודי [[גטו קובנה]] וביצעו את "האקציה הגדולה" בגטו זה ב-[[28 באוקטובר]] 1941. הבטליון השני הועבר לאחר מכן ל[[בלארוס]] ומספרו שונה ל-12. בנובמבר 1941, לאחר שהרציחות בפורט התשיעי הושעו, הועבר הבטליון הראשון לרוסיה ומספרו שונה ל-13. בטליונים נוספים שהוקמו הופנו לרוסיה, [[אוקראינה]] ו[[פולין]].<br />
<br />
=== וילנה ===<br />
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 183-B12290, Litauen, Festnahme von Juden.jpg|250px|ממוזער|שמאל|אנשי משטרת העזר הליטאית מוציאים יהודים וקושרים אותם]]<br />
וילנה השתייכה לאזור ממשל צבאי שונה מקובנה וגם בה הוקמו באותה עת חמישה בטליוני משטרת-עזר שמוספרו 1-5. בווילנה ניסו הלאומנים הליטאים בשלב הראשון להילחם לא רק ולא בעיקר נגד יהודים אלא בעיקר נגד "זיהומים" אחרים של האופי הליטאי ובהם פולנים, שהיוו למעלה ממחצית מתאוכלוסיית העיר{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 139-138}}.<br />
<br />
עם הקמת הבטליונים בווילנה התפרסמה פקודת היום החגיגית הבאה:<br />
{{ציטוט|תוכן=לוחמים יקרים של משטרות העזר! בהנהגתו של אדולף היטלר השמיד צבא התפארת של גרמניה הגדולה את צבא-השודדים היהודי-בולשביקי ושיחרר את ליטא מהטרור היהודי והעבדות... עלינו הוטלה הזכות ההיסטורית להלחם ביחד עם טובי החיילים בעולם - החיילים הגרמנים... לקרב למען הציביליזציה העולמית ותרבותה.|מרכאות=כן|מקור=איגוד יוצאי ליטא בישראל, "[http://www.lithuanianjews.org.il/Htmls/article.aspx?C2004=12703&BSP=12671 הבטליונים הקטלניים הליטאים רוצחי יהדות ליטא]"}}<br />
<br />
גדודי וילנה השתתפו, בין השאר, ברצח יהודי וילנה ב[[פונאר]]. באוקטובר הועברו הגדודים השני והשלישי ל[[פולין]], ואנשיהם הוצבו לשמירה ב[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] [[אושוויץ]], [[בירקנאו]] ו[[מיידאנק]]. הגדודים הווילנאיים שהושארו באזור וילנה נוצלו לשמירה על מתקנים אסטרטגיים, בעיקר [[מסילת ברזל|מסילות ברזל]] ו[[רכבת|רכבות]] ובמלחמה נגד הפרטיזנים הרוסים והיהודים. יונאס ז'מייטיס, מפקדו הליטאי של גדוד משטרת העזר הווילנאי השני, הועלה עקב הצטיינותו לדרגת [[שטנדרטנפיהרר]] (מקבילה ל[[קולונל]]) ב[[אס אס]] ופיקד על הבטליון השביעי בחיסול [[גטו ורשה]].<br />
<br />
הבטליון הווילנאי ה-15 פעל בבלארוס ובסיסו היה בעיר [[ברנוביץ']] משימתו הייתה שמירה על מסילת הברזל [[מינסק]]-וילנה והוא פעל גם ברצח יהודים יחד עם הבטליון ה-12. הבטליון ה-14 חיסל את גטו [[זאגר]].<br />
<br />
== יחידות מיוחדות במסגרת משטרת העזר ==<br />
=== יחידת הקומנדו הממונעת של המן ושיטת פעולתה ===<br />
יחידת הקומנדו הממונעת של המן (בגרמנית: Rollkommando Hamann, בליטאית: skrajojantis būrys) מנתה 58 חיילים מהפלוגה הרביעית של הבטליון הראשון, יחד עם 8 חיילי [[איינזצגרופן]] בפיקודו של [[דרגות האס אס|אוברשטורמפירר]] (סגן) יואכים המן (Hamann){{כ}}{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 140,145}}, עוזרו של האס אס–שטנדרטפיהרר [[קרל יגר]]. תפקידה היה רצח יהודים בערי השדה ובעיירות. היחידה מה-[[7 ביולי]] [[1941]] ועד ה-[[2 באוקטובר]] [[1941]] (כלומר, הן בתקופת הממשלה הזמנית של ליטא העצמאית והן לאחר מכן) ורצחה, לפי [[דו"ח יגר]], כ-70,000 יהודים בליטא, ב-46 מקומות שונים (בהם יהודי [[פוניבז']], [[וילקומיר]], [[אוטנה]], [[מריאמפולה]], [[יאנובה]], [[אליטא]] ועוד). היחידה נעזרה ב"אקטיביסטים" מקומיים ששמחו לסייע לה בריכוז היהודים. יהודי כפרים ועיירות קטנות הועברו לעיירות וערים שכנות, שם רוכזו ב[[בית כנסת|בית הכנסת]], [[קסרקטין]] צבא או מתקן עזוב ושם החלה התעללות שכללה [[עינויים]], גזיזת זקנים, הרעבה ומניעת מים, מכות, אונס ורצח על ידי ה"אקטיביסטים" ומתנדבים מקומיים. לאחר מכן נכנסה לפעולה יחידת הקומנדו שהובילה את היהודים הנותרים לבורות חפורים מראש, שם הם נורו למות{{הערה|1=[http://www.lithuanianjews.org.il/Htmls/article.aspx?C2004=12697&BSP=12671 יחידת הקומנדו הממונעת של המן], אתר איגוד יוצאי ליטא בישראל}}.<br />
<br />
=== הבטליון ה-12 ===<br />
מספורו של הבטליון הקובנאי השני השתנה באוקטובר 1941 ל-12. מפקדו כמעט לכל אורך קיומו היה המאיור אנטאנאס אימפולוויצ'יוס (Antanas Impulevičius). בשיאו שירתו בו כ-1,000 חיילים ו-80 קצינים. הבטליון הועסק ברצח יהודי קובנה ובאוקטובר 1941 נשלח למינסק על מנת "לייצג שם את העם הליטאי בהשמדת הבולשביזם היהודי". בחודש נובמבר 1941 לבדו השתתף הבטליון ברצח 11,000 יהודי [[גטו מינסק]] וכן חיסול יהודי [[סלוצק]], [[בוריסוב]] וערים נוספות ורצח כ-2,000 [[שבוי|שבויי מלחמה]] ופרטיזנים (סך הכל למעלה מ-34,000 איש בחמישה שבועות). [[היינריך הימלר]] ו[[ריינהרד היידריך]], שקיבלו דיווחים על יעילות הכוח הליטאי, עודדו שילוב שלו עם ה[[איינזצגרופן]] וה[[אס אס]], דבר שהוביל להכפפת הבטליון ישירות למפקדת [[משטרת הביטחון]] בליטא.<br />
<br />
בהמשך הועבר הבטליון גם לאוקראינה והוחזר לגטו מינסק, שהתמלא מחדש ביהודים שגורשו מ[[גרמניה]] על מנת לחסלו כליל.<br />
<br />
כמעט איש מאנשי הבטליון לא נשפט על מעשיו. המפקד אימפולוויצ'יוס נמלט לאחר המלחמה ל[[ארצות הברית]] ומת שם בשנת [[1970]] בגיל 63, לאחר שארצות הברית סירבה [[הסגרה|להסגיר]] אותו לברית המועצות{{הערה|לפי הערך בוויקיפדיה הליטאית, המצטט את האנציקלופדיה הליטאית}}.<br />
<br />
=== "היחידה המיוחדת" (Ypatingas Burys) ===<br />
"היחידה המיוחדת" הייתה מורכבת מקבוצה של כ-200 מתנדבים שהתגבשה בראשית הפלישה הגרמנית והייתה מורכבת מרוצחים ואנשי [[העולם התחתון]]. היחידה פעלה בווילנה עוד לפני שהגיעה לשם יחידת [[איינזצקומנדו]] 9 ולאחר שליטא עברה לשליטה גרמנית, הוכפפה למשטרת הביטחון. אנשי היחידה סיירו ביער פונאר הסמוך לווילנה וזיהו שם בורות שנחפרו על ידי הסובייטים לשם הטמנת מכלי [[נפט]] גדולים. כבר בראשית הפלישה נורו אל בורות אלה 300 מנכבדי הקהילה היהודית. אנשי היחידה היו מוצבים בפונאר ליד הבורות וביצעו את הרצח בפועל, כאשר "אקטיביסטים" מקומיים ("כאפונעס"{{הערה|ראו גם [http://www.chaimlazar.com/חורבן-ומרד-פרק-ב-כאפונעס [[חיים לזר-ליטאי]], חורבן ומרד פרק ב']}}), אנשי [[איינזצקומנדו]] ומשטרה אחרים (מהבטליון הווילנאי השני והמשטרה העירונית) מרכזים ומובילים את היהודים, שנחטפו מן הרחוב או מבתיהם, אל האתר. בנוסף עסקו אנשי היחידה בשמירה על האתר מפני התקרבות "סקרנים"{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 145-6,143}}.<br />
<br />
ביוני-יולי [[1943]] חיסלו אנשי היחידה, יחד עם אנשי הגדוד הווילנאי הראשון את [[מחנה עבודה|מחנות העבודה]] בליטא. עד ספטמבר אותה שנה סייעו בידי הגרמנים בחיסול כל היהודים הבלתי כשירים לעבודה בכל גטאות ליטא, כולל [[גטו וילנה]], בירי או בסיוע לגירושם ל[[סוביבור]]. יהודים כשירים לעבודה נשלחו ל[[מחנה הריכוז קלוגה]] ולאושוויץ{{הערה|[[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 151-153}}.<br />
<br />
=== הבטליון השביעי ===<br />
הבטליון השביעי, בפיקודו של גריניוס שמסקה (Grinius Shemaska), [[עריקה|עריק]] פולני שחבר לגרמנים, מנה כ-700 חיילים ופעל בעיקר ב[[אוקראינה]] ובחיסול גטו ורשה. בחורף [[1942]] צורף הבטליון ל[[הארמייה השישית של הוורמאכט|ארמייה השישית של הוורמאכט]] בפיקודו של [[פרידריך פאולוס]] וביצע פעילות השמדת יהודים בשטחי אוקראינה מ[[ויניצה|וויניצה]] עד [[חרקוב]]. כאשר נכנע פאולוס, הצליח הבטליון לפרוץ חזרה אל הקווים הגרמניים, תוך איבוד כמחצית מחייליו, וזכה לאות "[[צלב הברזל]]" מאת היטלר. לאחר מכן הועבר הבטליון לוורשה ובסוף [[1944]] נלחם בקרבות ב[[לטביה]]. שמסקה נמלט, אך נתפס על ידי הפולנים ו[[הוצאה להורג|הוצא להורג]] בתליה{{הערה|שם=בטל}}.<br />
<br />
=== כמרים בשירות משטרת העזר ===<br />
ראשי [[הכנסייה הקתולית]] בליטא ובראשם ראש הכנסייה, ה[[ארכיבישוף]] יוזפאס סקווירצקס (Juozapas Skvireckas) וה[[בישוף]] וינצ'נטאס בריזגיס (Vincentas Brizgys), הזדהו, ככלל, עם [[הרייך השלישי]]. הבטליונים יצאו למלאכתם תוך ברכה של כמרים והיו אף כמרים שארגנו את הרציחות בפועל בתחום ה[[דיוקסיה]] שלהם. ידועים במיוחד הכמרים שאנטארס (Šantaras) ויאנקוס (Jankus), שהיו חלק חיוני בארגון ההשמדה בצפון ליטא. עם זאת, היו גם כמרי קהילות קטנות שסייעו בהצלת יהודים וחלקם נרצחו בידי משטרת העזר{{הערה|Yitzhak Arad, [http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203235.pdf The Christian Churches and the Persecution of Jews in the Occupied Territories of the U.S.S.R], Shoah Resource Center, The International School for Holocaust Studies}}{{הערה|[http://www.komisija.lt/Files/www.komisija.lt/File/Tyrimu_baze/Naciu%20okupacija/Instituciju,%20asmenu%20vaidmuo/Streikus.%20Baznycia/ENG/A.Streikus_Church%20and%20Nazi_ENG.pdf Church Institution during the Period of Nazi Occupation in Lithuania]}}{{הערה|שרה שנר-נשמית, רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים, '''דפים לחקר תקופת השואה''', י"ד, תשנ"ח-1998, עמ' 308-309}}.<br />
<br />
== לאחר תבוסת גרמניה הנאצית ==<br />
רוב אנשי משטרת העזר נמלטו יחד עם הכוחות הגרמנים הנסוגים וחלקם הסתתרו ביערות. חלק מהם מצאו מקלט במדינות המערב, כפליטים הנרדפים בשל פעילות אנטי-סובייטית ורק חלק קטן מהם הוסגר או הועמד לדין בשל [[פשעי מלחמה]]. אנשי משטרת העזר שנותרו בליטא ונתפסו ושלא הוכח כי היו מעורבים בהריגת חיילים סובייטים לא הועמדו כלל לדין. גם אנשי משטרת העזר שנכלאו עקב הריגת חיילי הצבא האדום או פרטיזנים רוסים בעת המלחמה יצאו לחופשי כאשר קיבלה ליטא עצמאות. יתרה מזו, ליטא העצמאית העניקה {{קישור שפה|אנגלית|Political rehabilitation|טיהור שם פוליטי|רהביליטציה}} (זיכוי מאשמה, טיהור, החזרת מוניטין והחזרת זכויות שנשללו) לכל אנשי משטרת העזר.<br />
<br />
=== ההתייחסות הליטאית לנושא ===<br />
[[קובץ:Paneriai monument 1.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מצבת הזיכרון המרכזית ביער פונאר. בשנות ה-90 וה-2000 הוקמו מצבות זיכרון רבות לשואה ברחבי ליטא. בכיתוב מוזכרים "הכובשים ההיטלריסטים ועוזריהם המקומיים".]]<br />
בליטא שלאחר המלחמה, נתפס נושא רצח היהודים כעניין גרמני. לפי ה[[נרטיב]] הרשמי, אכן היו ליטאים שהשתתפו ברצח יהודים אך הם היו מעטים יחסית, אולצו לעשות כן על ידי הגרמנים, היו אנשים משולי החברה או שסבלו קשות מידי סוכני [[NKVD]] יהודים בעת הכיבוש הסובייטי{{הערה|קיימת בליטא אמונה עזה, אם כי לא מבוססת ולא נכונה, שיהודים איישו את המשרות הבכירות בצמרת השלטון הסובייטי הליטאי. רוב היהודים היו או חרדים או בעלי ממון.}}. לפיכך יש לראות במשתפי הפעולה הליטאים קורבנות ולא אשמים. נרטיב זה נפוץ בעיקר בקרב מהגרים ליטאים למערב, בפרט בארצות הברית, שם נתפס כל ערעור על נרטיב זה כ[[תעמולה קומוניסטית]]{{הערה|שם=THLRTT|[http://www.lituanus.org/2001/01_4_03.htm THE HARD LONG ROAD TOWARD THE TRUTH] בעיקר הפניה שם לערך "יהודי" (Žydai) באנציקלופדיה הליטאית שראה אור בבוסטון - Lietuvių enciklopedija, Vol. 35. Boston: 1966}}.<br />
<br />
בכינוס היסוד של האגודה לתרבות יהודית-ליטאית בשנת [[1989]] התנצל נציג ה[[פרלמנט]] של ליטא העצמאית בפני היהודים על החלק שנטלו משתפי פעולה ליטאים בשואה. ב-[[1991]], ביום השנה לחיסול גטו וילנה שב [[ראש ממשלת ליטא]], [[גדימינס וגנוריוס]] וחזר על ההכרה בשואה ועל ההתנצלות. ב-[[1995]], בעת ביקורו ב[[ישראל]] שב [[נשיא ליטא]], [[אלגירדס ברזאוסקאס]] וחזר על ההצהרה וטען שהשואה הייתה גם טרגדיה לליטא, הוא אף טען שחקירת האמת דרושה לליטא על מנת שתוכל להתקבל ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. אולם, הצהרות פוליטיות אלה לא זכו לתמיכה ציבורית רחבה. להפך, הן עוררו גל זעם בעיתונות שטענה שהליטאים התנצלו יותר מדי ושהגיעה העת לשכוח מהעניין. הגישה המקובלת היא שבליטא בוצע "[[ג'נוסייד]] כפול" הן של ליטאים על ידי הסובייטים והן של היהודים על ידי הנאצים. ועדת המחקר לאירועי מלחמת העולם השנייה בליטא אף נקראת "הוועדה לחקר רצח העם הנאצי והסובייטי". מאז ראשית [[המאה ה-21]] נערכים יותר ויותר מחקרים בנושא ונפתחים ארכיונים ויומנים אישיים המגלים את היקף ההשתתפות של משטרת העזר הליטאית בהשמדה. בציבוריות הליטאית נטוש ויכוח בין אלו הטוענים שיש לפתוח ולחקור הכל ולהכיר את האמת הקשה, ושרק צעד זה יוביל להתקבלות של ליטא למשפחת העמים לבין אלו הטוענים כי מחקרים המאירים את ליטא באור שלילי רק מחזקים את ה[[קנוניה|קונספירציה]] נגדה הרואה בה עם של פושעי מלחמה{{הערה|שם=THLRTT}}.<br />
<br />
== לקריאה נוספת ==<br />
* [[יצחק ארד]], רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני (1941-1944), '''דפים לחקר השואה''', י"ז, תשס"ג-2003, עמ' 135–156.<br />
* שרה שנר-נשמית, רוצחים וחסידי אומות העולם ליטאיים, '''דפים לחקר תקופת השואה''', י"ד, תשנ"ח-1998, עמ' 273–312.<br />
<div class="mw-content-ltr"><br />
* Arūnas Bubnys, '''[http://www.docscopic.info/flashoflight/A.Bubnys_Province_ENG.pdf Holocaust in Lithuanian province in 1941]{{קישור שבור}}''' - מחקר מעמיק שערך חוקר ליטאי<br />
</div><br />
<br />
== קישורים חיצוניים ==<br />
* איגוד יוצאי ליטא בישראל, "[http://www.lithuanianjews.org.il/Htmls/article.aspx?C2004=12703&BSP=12671 הבטליונים הקטלניים הליטאים רוצחי יהדות ליטא]{{קישור שבור}}"<br />
* [http://www.lituanus.org/2001/01_4_03.htm LITHUANIAN QUARTERLY JOURNAL OF ARTS AND SCIENCES,Volume 47, No. 4 - Winter 2001 THE HARD LONG ROAD TOWARD THE TRUTH]<br />
* [http://www.anarchija.lt/teorija/12952-christoph-dieckmann-saulius-suziedelis-lietuvos-zydu-persekiojimas-ir-masines-zudynes-1941-vasara-ir-rudeni-istrauka הרדיפה הליטאית את היהודים], קטע מספר {{ליטאית}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:שואת יהודי ליטא]]<br />
[[קטגוריה:ליטא במלחמת העולם השנייה]]<br />
[[קטגוריה:גרמניה הנאצית: ארגונים משטרתיים]]<br />
[[קטגוריה:מעשי טבח בשואה]]<br />
[[קטגוריה:ארגונים משתפי פעולה עם הנאצים]]</div>imported>EranBot