https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94_%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A2_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9Dמצווה לשמוע דברי חכמים - היסטוריית גרסאות2026-09-13T21:04:04Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94_%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A2_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99_%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9D&diff=297648&oldid=previmported>Sapper-bot: הסבת תבניות הבהרה לתבנית הסתייגות2025-12-11T21:43:25Z<p>הסבת תבניות הבהרה לתבנית הסתייגות</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{סוגיה<br />
|<br />
מקרא={{תנ"ך|דברים|יז|ח|יג|קצר=כן}}<br />
|משנה={{משנה|הוריות|א|ללא=שם}}<br />
|תלמוד בבלי= {{תלמוד בבלי|סנהדרין|פו|ב|ללא=שם}}<br />
|תלמוד ירושלמי= <br />
|משנה תורה לרמב"ם={{רמב"ם|ממרים|א|ללא=שם|ספר=שופטים}}<br />
|שולחן ערוך= <br />
|ספרי מניין המצוות={{ספר המצוות|עשה|קעד}}, {{ספר המצוות|לאו|שיב|ללא=שם}}{{ש}}{{ספר החינוך|תצה}}, {{ספר החינוך|תצו|ללא=שם}}<br />
|ספרות הלכתית נוספת=<br />
|שם=}}<br />
'''מצווה לשמוע דברי חכמים''' היא [[מצוות עשה]] ב[[תורה]], כפי המקובל בפרשנות [[חז"ל]], המחייבת ציות לחכמים בנושאים [[הלכה|הלכתיים]] ("'''ככל אשר יורוך'''") ו[[מצוות לא תעשה]] על המריית פיהם ("'''לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך'''"). הציווי מתייחס לחובת הציות ההלכתית להכרעת חכמי ה[[סנהדרין]] אשר במקדש בירושלים, מתוקף מעמדם כערכאה ההלכתית והדיונית הגבוהה ביותר במקרה של חילוקי דעות.<br />
<br />
==הרחבת המצווה==<br />
היו שהרחיבו את חובת הציות הכלולה במצוות אלו, וביססו עליהן חובה לשמוע בקול [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] בנושאים הלכתיים, ובפרט כלפי סמכויות הלכתיות ספציפיות כמו הספרות ההלכתית המקובלת או [[גדול הדור|גדולי הדור]] שבכל דור. מהציווי ההלכתי נגזר גם ערך כללי יותר המכונה [[אמונת חכמים]], שאינו קשור בהכרח לנושאים הלכתיים, ותוקפו וגדריו נתונים במחלוקת.<br />
<br />
תוצאה בולטת של מצווה זו היא החובה לברך [[ברכת המצוות]] (שעוסקת בציווי האלוהי לקיום המצווה) קודם קיום [[מצווה מדרבנן|מצוות מדרבנן]] ולא רק [[מצווה מדאורייתא|מצוות מדאורייתא]].<br />
<br />
==מקור המצווה==<br />
הפרשה במקרא שבה מוזכרת מצווה זו עוסקת במקרה שמתעורר ספק. התורה מדריכה לפנות אל הכהנים הלווים ואל השופט שבדור על מנת להכריע את הספק. התורה מצווה להישמע ל[[פסיקת הלכה|פסיקת ההלכה]] של אותה סמכות, ואף מתריעה ב[[ארבע מיתות בית דין|עונש מיתה]] על מי שיערער על פסיקת הלכה זו:<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט – בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.{{ש}}<br />
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.{{ש}}<br />
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.{{ש}}<br />
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.{{ש}}<br />
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.{{ש}}<br />
וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.|מקור={{תנ"ך|דברים|יז|ח|יג}}}}<br />
<br />
* {{ציטוטון|כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ}} - במופלא שבבית דין הכתוב מדבר<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%96|כותרת=ספרי דברים קנב|אתר=ויקיטקסט}}</ref>. <br />
* {{ציטוטון|הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ}} - [[בית המקדש]] שב[[ירושלים]].<br />
* {{ציטוטון|הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם}} - הסמכות ההלכתית בבית המקדש הייתה ה[[סנהדרין|סנהדרין הגדולה]] (מכונה גם "בית דין הגדול") של שבעים ואחד דיינים, שישבה ב[[לשכת הגזית]] שב[[העזרה|עזרת]] [[בית המקדש השני|בית המקדש]]. מאזכור בני [[שבט לוי]] בפסוק נלמדת [[מצוות בית דין שיהיו בו כהנים ולויים]].<br />
<br />
חז"ל פירשו שעונש המיתה המתואר בפרשה מתייחס למקרה של "[[זקן ממרא]]"{{דרוש מקור}} - אחד מן החכמים ה[[סמיכה לרבנות|סמוכים]] שאינו מקבל את הסמכות העליונה של הסנהדרין, ו[[פסק הלכה|מורה הלכה למעשה]] בניגוד לדבריה.<br />
<br />
== על איזה סוג ספק פונים ==<br />
חז"ל<ref>בבלי סנהדרין פו:-פז.; ירושלמי יא, ג; </ref> סיווגו על פי מילות הפסוק את התחומים בהם יש לברר את הספק אצל הסנהדרין. <br />
<br />
* {{ציטוטון|מִמְּךָ}}- זו עצה (ספק בשיקול הדעת).<br />
* {{ציטוטון|דָבָר}} - ירושלמי: זו אגדה. בבלי: זו הלכה.<br />
<br />
* {{ציטוטון|לַמִּשְׁפָּט}} - זה הדין (ספק במידות שהתורה נדרשת בהן).<br />
<br />
בדבר המחלוקת בין הירושלמי לבבלי כתב [[אברהם יצחק הכהן קוק|הראי"ה קוק]]: <br />
{{ציטוט|תוכן=סדר-לימוד שהוא נסמך על שרשי הנבואה וסעיפיה, ההלכות עם האגדות מתאחדות על ידו, ויש עניני קבלה ומסורת בדעות כמו במעשים, וזאת היא דעת הירושלמי. אבל בסדר לימוד שבחוץ לארץ, שאינה ראויה לנבואה וממילא אין ענפי רוח הקודש מתלכדים עם ההלכה ונתוחיה - הדעות הנן רק מה שאפשר להוציא מתוך השכל ההגיוני, ואין לעניני האגדות שייכות להלכה ולא שייך עליהם לא-תסור, וזה החילוק טבע את חותם ההבדל בין בבלי לירושלמי.|מקור=אגרות הראי"ה קג}}<br />
<br />
==סמכות חכמים בתקופות מאוחרות==<br />
פשט הכתובים מתייחס למצווה להישמע אך ורק לסמכות ההלכתית שנמצאת "במקום אשר יבחר ה'". כך אכן פסקו חז"ל לגבי [[זקן ממרא]], ש"המקום גורם", כלומר הזקן הממרא נענש רק אם המרה את פי בית הדין שישב במקומו בירושלים, כלומר כאשר תפקוד הסנהדרין מלא ותקין, ולא במצבי ביניים שונים.{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|יד|ב}}}} <br />
<br />
===דעת המרחיבים===<br />
בדברי ה[[ראשונים]] ישנן גישות שונות בתוקף ציווי זה בהיעדר סנהדרין בירושלים. הראשון שהתייחס להרחבה של המצווה הזו הוא [[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]], שכתב שהיא מחייבת אפילו לציית לרב המקומי, ה"[[מרא דאתרא]]"{{הערה|מובא ב[[חידושי הריטב"א]], [[מסכת שבת]], דף קל עמוד א}}. ה[[רשב"א]] הרחיב את המצווה לכדי חיוב לציית לגדולי הדורות המפורסמים; כאשר הוא נשאל האם מותר לחכם לפסוק כפי דעתו בניגוד לספרי הפסיקה המקובלים של ה[[ראשונים]], השיב הרשב"א שהדבר אסור בגלל המצווה לשמוע לדברי חכמים{{הערה|שם=רשב"א|1=שו"ת ה[[רשב"א]], חלק ב, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14650&pgnum=253 סימן שכב]}}. הרחבה נוספת יש ב[[ספר החינוך]] שבדבריו על מצווה זו מאריך לכתוב על חובת הציות לרבנים הגדולים שבכל דור, ולדבריו חובה זו מהווה מצווה יסודית ביהדות{{הערה|1=[[ספר החינוך]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40631&pgnum=605 מצווה תצה]}}.<br />
<br />
===דעת המצמצמים===<br />
לעומת זאת ראשונים אחרים הגבילו את תחולת המצווה רק ל[[סנהדרין]] היושבת ב[[לשכת הגזית]] שמקדש. [[ריה"ל]] בספר [[הכוזרי]] מסביר שמברכים ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" רק על קיום מצוות [[דרבנן]] שתוקנו על ידי הסנהדרין שבירושלים שאליהם יש חובה לציית, ואילו על תקנות חכמים מתקופות מאוחרות יותר אין מברכים{{הערה|ספר [[הכוזרי]], מאמר ג, סימן לט}}. גם [[הרמב"ם]] בהקדמתו לספר [[משנה תורה]] כותב שמצוות אלו נאמרו רק לגבי בית הדין הגדול שבירושלים{{הערה|{{רמב"ם|ממרים|א|ספר=שופטים}}}}, ומשום כך בהיעדר סנהדרין אין מחויבות לקבל את פסקי [[הגאונים]], וכל חכם יכול לפסוק לפי מה שדעתו נוטה. ה[[רמב"ן]] הגביל עוד יותר את תחולת המצווה לציית לסנהדרין, וכתב שהיא קיימת רק כאשר מתמלאים תנאים ספציפיים המפורטים בתלמוד לגבי "זקן ממרא".{{הערה|שם=רמב"ן|1=השגת הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם, שורש א, בפסקה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38150&pgnum=18 "והנה"]}}<br />
<br />
=== דעת ביניים ===<br />
דעת ביניים נמצאת בדרשות ה[[ר"ן]], שכותב שאמנם מצוות "לא תסור" מתייחסת רק לסנהדרין בירושלים, אך הוא מחדש שבכל זאת מצווה לשמוע לדברי החכמים בתקופות מאוחרות יותר בגלל מצווה אחרת: "[[אחרי רבים להטות]]", שהיקפה מוגבל יותר.{{הערה|שם=ר"ן|1=דרשות הר"ן, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31849&pgnum=82 הדרוש השנים עשר]}}<br />
<br />
==ציות לסנהדרין בניגוד להיגיון==<br />
הפסוק המובא "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", משמש כבסיס לדיון בחז"ל אודות גבולות הציות לסנהדרין. הבנה אחת המובאת במדרש [[ספרי]] גורסת כי יש ללכת אחר חכמים גם כאשר דבריהם סותרים את ההיגיון הפשוט: <br />
<br />
{{ציטוט|תוכן="לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" – '''אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין - שמע להם'''.{{הערה|[[ספרי]] דברים, פסקה קנד, סעיף יא}}}}<br />
<br />
מנגד, התלמוד הירושלמי במסכת הוריות מסביר את הפסוק בצורה הפוכה לחלוטין: <br />
<br />
{{ציטוט|תוכן="וְאִם בְּטוֹעֶה לוֹמַר הַתּוֹרָה אָֽמְרָה אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם - אֵין זֶה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. כְּהָדָא דְתַנֵּי: '''יָכוֹל אִם יֹאמְרוּ לָךְ עַל יְמִין שֶׁהִיא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהִיא יְמִין תִּשְׁמַע לָהֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר לָלֶכֶת יָמִין וּשְׂמֹאל. שֶׁיֹּאמְרוּ לָךְ עַל יָמִין שֶׁהוּא יָמִין וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהִיא שְׂמֹאל'''"|מקור=ירושלמי הוריות א,א}}<br />
<br />
הבנה זו נפסקה למעשה ברמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|שגגות|יג|ה|ספר=קרבנות}}}}.<br />
<br />
בסוגיה המקבילה בתלמוד הבבלי<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91_%D7%91|כותרת=הוריות ב:|אתר=ויקיטקסט}}</ref> מוכרע כי "תלמיד הראוי להוראה" שהלך אחר פסיקה שגויה של חכמים בניגוד להבנתו האישית, טעה בהבנת המצווה לשמוע דברי חכמים. תלמיד זה אינו יכול לתלות את חטאו בבית הדין, ומתחייב עליו באופן עצמאי. <br />
<br />
יש מהראשונים שסייגו את הדין שאין לשמוע לסנהדרין כשיודע שהם טועים; [[הרמב"ן]] כתב שזה רק כאשר אותו חכם שיודע שהם טועים לא הציג את טיעוניו לפני הסנהדרין, אך אם הוא דן לפניהם בנושא והם לא השתכנעו מדבריו – הוא חייב לקבל את דבריהם{{הערה|שם=רמב"ן}}. ה[[רשב"א]] כותב שהמצווה לציית לדברי החכמים קיימת גם כאשר נראה לו שהם טועים, כל עוד אין לו ראיה מוצקה המצביעה על טעותם.{{הערה|שם=רשב"א}}. <br />
<br />
==הסמכות בתקנות דרבנן==<br />
<br />
=== לפרש או לחדש ===<br />
[[מחלוקת]] נוספת הנוגעת למצווה זו היא בשאלה האם מצווה זו מקנה לחכמים סמכות רק לפרש את מצוות התורה, או גם סמכות לחוקק תקנות חדשות בעצמם. בהלכה ישנן תקנות רבות הנחשבות בעלות תוקף [[מדרבנן]], כלומר שאין להן מקור מקראי אלא הן תקנות מאוחרות יותר, והמחלוקת האמורה היא האם מקור הסמכות של החכמים להתקין את התקנות הללו הוא מדאורייתא.<br />
<br />
ב[[תלמוד]] יש התייחסות לשאלה זו בנוגע למצוות הדלקת נרות חנוכה, שאינה מצווה [[דאורייתא]], ובכל זאת מברכים עליה: "ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה". על כך מופיע בתלמוד:<br />
{{ציטוט|תוכן=והיכן ציוונו? רב אוויא אמר: מ"לא תסור".{{הערה|{{בבלי|שבת|כג|א}}}}}}<br />
כלומר, על פי רב אוויא המצווה המקראית "לא תסור" מחייבת לציית גם לתקנות חכמים מחודשות. <br />
<br />
כך גם מבאר ה[[אמוראים|אמורא]] [[אביי]] לגבי [[תקנת חכמים]] האוסרת את ה[[שניות לעריות]] – גילוי עריות בין קרובי משפחה מדרגה שנייה, כמו סבתא ונכד. התקנה הזו נקראת במשנה "איסור מצווה", ואביי מבאר שהמצווה המדוברת היא "מצווה לשמוע דברי חכמים".{{הערה|{{בבלי|יבמות|כ|א}}}}<br />
<br />
=== מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ===<br />
הרמב"ם בעקבות דברי התלמוד, פוסק ש"כל מה שאמרו חכמים לעשותו, וכל מה שהזהירו ממנו - כבר ציווה משה רבינו בסיני שיצוונו לקיימו",{{הערה|[[ספר המצוות לרמב"ם]], [[s:ספר המצוות שורש א|השורש הראשון]]}} וכך מקובל על ראשונים רבים שמקור סמכות תקנות חכמים הוא מהתורה. <br />
<br />
לעומת זאת, הרמב"ן חולק על הרמב"ם, אחת מטענותיו היא שלדבריו לא מובן מדוע המצוות דאורייתא נחשבות חמורות יותר מבחינה הלכתית מאשר תקנות דרבנן. הרמב"ן האריך להשיג על דברי הרמב"ם והביא ראיות רבות לטענתו שהעובר על תקנה דרבנן לא עבר על מצווה דאורייתא של "לא תסור", ושדברי רב אוויא בעניין אינם אלא בדרך רמז ו[[אסמכתא (דרשה)|אסמכתא]].{{הערה|שם=רמב"ן}}<br />
<br />
רבי [[אלחנן וסרמן]] כתב חיבור מיוחד בשם 'קונטרס דברי סופרים' שנדפס כחלק מספרו '[[קובץ שיעורים]]' בו מאריך בגדר חיוב מצווה זו, ודן בדבריהם של הרמב"ם והרמב"ן.<br />
<br />
ישנן גם דעות ביניים בשאלה זו. ה[[ר"ן]] מבחין בין שני סוגים של תקנות חכמים: "דברים שיש להם עיקר בתורה", כלומר תקנות הבאות כהרחבה למצווה מקראית, כמו "[[שניות לעריות]]"; ולעומת זאת "מה שאין לו סמך בתורה", כמו [[הדלקת נרות חנוכה]] שהיא מצווה מחודשת לחלוטין. לדעת הר"ן, המצווה דאורייתא לשמוע לדברי חכמים מאצילה להם סמכות בסוג הראשון של "דברים שיש להם עיקר בתורה", אך לא בתקנות מחודשות לגמרי.{{הערה|שם=ר"ן}} <br />
<br />
יש שכתבו הבחנה אחרת, והיא בין אדם שעובר על איסור דרבנן מתוך מרידה בסמכות חכמים, שבכך הוא עובר על מצוות "לא תסור", לבין מי שעובר על איסור דרבנן מתוך תאווה בלבד וכדומה, שבכך אין "לא תסור".{{הערה|הגהות [[אליהו מזרחי|הרא"ם]] על ה[[סמ"ג]] הלכות מגילה; ה[[מבי"ט]] בהקדמה לקריית ספר, סימן ה}}<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*{{אנצ דעת|2541|סמכות בית דין}}<br />
*{{דעת|חגי בן ארצי|daat/kitveyet/sinay/hayahid-4.htm|היחיד מול הממסד בחברה הלכתית}}<br />
*{{דעת|יצחק איזק ואלכסנדר קליין|daat/kitveyet/sde_chem/izak1.htm|אמת ואמונה בדברי החכמים}}<br />
*{{דעת|יעקב שפירא|mishpat-ivri/skirot/81-2.htm|לשאלת סמכות ההכרעה ההלכתית}}<br />
*איתן אדרעי, [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=12782 מקור סמכותם של חכמים] באתר [[כיפה (אתר אינטרנט)|כיפה]]<br />
*דרור פיקסלר, [http://faculty.biu.ac.il/~fixeled/FixlerHalachFinal.doc דרכים בפסיקת הלכה] {{DOC}}, מאתר [[אוניברסיטת בר-אילן]]<br />
*[[נחמה ליבוביץ]], [http://www.nechama.org.il/pages/1007.html גדרי "לא תסור"], באתר גליונות נחמה<br />
*חנה כשר, [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shoftim/kas.html "על פי התורה אשר יורוך" - להשגת הרמב"ן על הרמב"ם] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20060622230217/http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shoftim/kas.html |date=2006-06-22 }}, באתר [[אוניברסיטת בר-אילן]]<br />
*הרב [[אורי שרקי]], [https://web.archive.org/web/20090318065542/http://ravsharki.org/content/view/1737/741/ לא תסור ימין ושמאל - עד היכן?]<br />
* {{מרחב|ככל אשר יורוך}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{הסתייגות|הלכתית}}<br />
{{מיון רגיל:לשמוע דברי חכמים}}<br />
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]<br />
[[קטגוריה:פסיקת הלכה]]<br />
[[קטגוריה:מצוות ותקנות דרבנן|*]]<br />
[[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]]<br />
[[קטגוריה:פרשת שופטים]]</div>imported>Sapper-bot