https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94 2026-09-14T08:05:37Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.8 https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%91%D7%9F_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94&diff=339183&oldid=prev 2025-07-14T12:59:34Z

<p>הסרת <a href="/index.php/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D" title="קטגוריה:יהודים ארץ-ישראלים">קטגוריה:יהודים ארץ-ישראלים</a> באמצעות <a href="/index.php/%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94:Gadget-HotCat" title="עזרה:Gadget-HotCat">HotCat</a></p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{אישיות<br /> | תאריך פטירה = 66 לספירה<br /> }}<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;מנחם בן יהודה הגלילי&#039;&#039;&#039; (? - [[66]] לספירה) היה מראשי המורדים וממנהיגיו הראשונים של [[המרד הגדול]].<br /> כרבים ממנהיגי המרד הגדול, כל הידוע על מנחם לקוח מכתבי [[יוסף בן מתתיהו]] ואין מקורות נוספים המעידים על חייו.<br /> <br /> == הרקע המשפחתי והאידאולוגי ==<br /> מנחם היה בנו של [[יהודה הגלילי]]{{הערה|שם=ספר ב&#039;, י&quot;ז, ח&#039;|יוסף בן מתתיהו, &#039;&#039;&#039;תולדות מלחמת היהודים ברומאים&#039;&#039;&#039;, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ח&#039;}}{{הערה|לטענת ההיסטוריון [[מנחם שטרן]], &#039;&#039;&#039;מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני&#039;&#039;&#039;, עמ&#039; 282, הערה 11; עמ&#039; 335, הערה 121: סביר יותר להניח כי מנחם היה נכדו של יהודה ולא בנו.}} ונכדו של [[חזקיה הגלילי]].{{הערה|שם=ספר ב&#039;, ד&#039;, א&#039;|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, ד&#039;, א&#039;}}<br /> את משנתו האידאולוגית קיבל מאביו וסבו לפניו, לוחמי-חופש שפעלו בתקופות בהן אירעו חילופי שלטון בארץ יהודה.<br /> <br /> לאחר שנתמנה [[הורדוס]] למושל [[הגליל]] ([[47 לפנה&quot;ס]]) בחסות [[האימפריה הרומית|רומא]], פנה לטפל באי השקט ששרר באזור עוד לפני מינויו: &quot;הוא תפס את חזקיה ראש השודדים, אשר פשט בגדוד רב על המקומות הסמוכים בסוריה, והמית אותו&quot;.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר א&#039;, י&#039;, ה&#039;}}<br /> <br /> לאחר מותו של הורדוס בשנת [[4 לפנה&quot;ס]], בזמן שבנו-יורשו [[ארכלאוס (נשיא)|ארכלאוס]] ממתין לאישור ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] [[אוגוסטוס]] לשלטונו, מרדו היהודים ([[פולמוס וארוס|פולמוס של ורוס]]).{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, ג&#039;, א&#039;}} בתוך אי הוודאות השלטונית ששררה, קמו מהומות בכל רחבי הארץ, ובציפורי אשר בגליל התקומם &quot;יהודה בן ראש השודדים חזקיה&quot;.{{הערה|שם=ספר ב&#039;, ד&#039;, א&#039;}}<br /> <br /> בשנת [[6]] לספירה, הגלה אוגוסטוס את ארכלאוס ל[[גאליה]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, ז&#039;, ג&#039;}} והפך את יהודה לנציבות רומאית. יחד עם הנציב [[קופוניוס]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, &#039;&#039;&#039;[[קדמוניות היהודים]]&#039;&#039;&#039;, ספר 18, ב&#039;, ב&#039;, 29}} הגיע [[קוויריניוס|קווריניוס]],{{הערה|שם=ספר ב&#039;, י&quot;ז, ח&#039;}} שבא להעריך את שווי נכסי הממלכה לשעבר ולעשות מפקד אוכלוסין לצורך גביית מיסים.{{הערה|שם=ספר ז&#039;, ח&#039;, א&#039;|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ז&#039;, ח&#039;, א&#039;}}<br /> אובדן הריבונות היהודית הניע את אביו של מנחם להקים תנועה חדשה - כת מיוחדת, &quot;שלא דמתה ליתר הכתות&quot;, והסית את בני ארצו למרד.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, ח&#039;, א&#039;}}<br /> להט המרד המשיך לדור נוסף במשפחה הגלילית. שני אחיו של מנחם, יעקב ושמעון, הוצאו להורג בתלייה על ידי הנציב הרומאי ביהודה ([[46]]-[[48]] לספירה), היהודי לשעבר [[טיבריוס יוליוס אלכסנדר|טיבריוס אלכסנדר]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, ה&#039;, ב&#039;, 102}}<br /> <br /> יוסף בן מתתיהו רואה השפעה ישירה של רעיונות התנועה הזאת על מעשיהם של הקנאים עשרות שנים מאוחר יותר, בזמן המרד הגדול: &quot;אהבת החירות שאין לנצחה מצויה באנשי הכת הזאת, והם חושבים את האלוהים לבדו למנהיגם ולריבונם. נקל להם לקבל על עצמם כל מיני מיתות משונות ומעשי-נקמה בקרוביהם וידידיהם ובלבד שלא לכנות שום אדם בשם אדון...בטירוף הדעת שבא מכך התחיל עמנו לחלות מאז הניע אותם [[גסיוס פלורוס]]...למרוד בייאושם ברומאים.&quot;{{הערה|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, א&#039;, ו&#039;, 23-25}}<br /> כפועל יוצא מכך, הוא רואה ביהודה הגלילי ותורתו, בין האחראים לחורבן הבית השני: הם &quot;מילאו את המדינה מהומות ונטעו על ידי תורתם זו, שלא הייתה מקובלה קודם-לכן, את שורשי הפורענויות שהתרגשו ובאו אחר-כך...חורבן המדינה נגרם גם על ידי התלהבותם של הצעירים לאנשים אלה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, א&#039;, א&#039;, 9-10}}<br /> <br /> העובדה שיב&quot;מ מכנה את הכת הזאת &quot;[[פילוסופיה]]&quot; ומונה אותה אחרי שלושה זרמים דתיים (ה[[צדוקים]], ה[[פרושים]] ו[[האיסיים]]), מעידה שמדובר ככל הנראה באידאולוגיה רוחנית-דתית, שממנה נגזרות השקפה מדינית - חרות ושחרור מכל שלטון זר, לצד השקפה חברתית - התקוממות פשוטי העם על העשירים ומעמד הכהונה. יתרה מכך, יב&quot;מ מכנה את יהודה ומנחם בתואר &quot;חכם&quot; (ביוונית: סוֹפיסטֶס),{{הערה|שם=ספר ב&#039;, י&quot;ז, ט&#039;|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ט&#039;}} מה שמעיד על כך שלא עמדו בראש ארגון-שחרור בלבד, אלא הנהיגו זרם רעיוני שכלל סיעות שונות וקבוצות נפרדות. העובדה שחברי אותן קבוצות היו חסידיה של &quot;[[הפילוסופיה הרביעית]]&quot;, לא מנעה מהן להילחם זו בזו במהלך המרד, כאשר כל קבוצה מתרכזת סביב המנהיג שלה.<br /> <br /> == פרוץ המרד ==<br /> בשנת 66 לספירה, אחרי נאומו ב[[ירושלים]], שב [[אגריפס השני]] אל ממלכתו בצפון הארץ.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, א&#039;}}<br /> בנאומו הפציר אגריפס בעם, שיעצור את האירועים המתגלגלים לכדי מרד ברומא. אבל הקנאים לא התכוננו לעצור.<br /> קבוצת קנאים [[סיקריים]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ז&#039;, ח&#039;, א&#039;-ב&#039;}} בהנהגת &#039;&#039;&#039;מנחם&#039;&#039;&#039;,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים (תרגום שמחוני), ספר ב&#039;, י&quot;ז, ח&#039;}} השתלטה על [[מצדה]] ואנשיה &quot;שחטו את כל הרומאים&quot; מחיל המצב.<br /> ובאותו הזמן בירושלים, [[אלעזר בן חנניה|אלעזר]] בנו של [[חנניה בן חזקיה|חנניה]] [[כהן גדול|הכהן הגדול]] לשעבר, ששירת כפקיד בבית המקדש, הסית את הכהנים לבטל את [[קורבן הקיסר]], ובכך נתן את האות באופן רשמי, שזהו מרד באימפריה הרומית.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ב&#039;}}<br /> בראותו שהאירועים בירושלים רק מחמירים, שלח אגריפס לירושלים צבא של 3000 [[פרשים]] בפיקודו של [[פיליפוס בן יקים]] שר צבאו, להילחם במורדים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ד&#039;}}<br /> חייליו של אגריפס כבשו את [[העיר העליונה]], בה התגוררה אוכלוסייה אוהדת, אך במשך 7 ימים לא הצליחו לכבוש גם את [[העיר התחתונה]] ו[[הר הבית]], שם שלטו המורדים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ה&#039;}}<br /> ביום השמיני, ט&quot;ו באב,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ו&#039;, הערה 4 (תרגום שמחוני)}} [[יום קורבן עצים|יום קורבן העצים]], מנעו המורדים מיריביהם להשתתף בפולחן בבית המקדש. מי שכן הורשה לעלות להר הבית, היו בני השכבות החלשות, ביניהם הסתננו הסיקריים, בעלי החרבות הקצרות תחת כנף בגדיהם. הסיקריים היו תגבורת מכרעת למורדים. צבאו של אגריפס לא הצליח לעמוד בפני הכמות והתעוזה ונהדף מהעיר העליונה, אזור מגורי הכהנים והעשירים.<br /> המורדים שרפו את בית חנניה הכה&quot;ג ואת ארמונות אגריפס ו[[ברניקי]], כמו גם את בית הארכיון, במטרה להשמיד את שטרי החובות של הלווים ולהשבית בכך את גביית הכספים, זאת כדי למשוך אליהם את העניים, כדי שאלה יתקוממו על העשירים. רבים מהכהנים ונכבדי העם ירדו להסתתר במנהרות, כאשר רבים אחרים (וביניהם חנניה הכהן הגדול בעצמו) ברחו עם צבא המלך (אגריפס) אל &quot;חצר המלך&quot;,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ו&#039;}} מצודת ארמון המלך [[הורדוס]] מעל העיר העליונה, שם ישב הגדוד הרומאי של הנציב [[גסיוס פלורוס]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים (תרגום שמחוני), ספר ב&#039;, י&quot;ז, ו&#039;}}<br /> למחרת, בט&quot;ז באב,{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ז&#039;, הערה 5 (תרגום שמחוני)}} צרו המורדים על [[מצודת אנטוניה]] ובי&quot;ח באב הרגו את החיילים הרומאים ששמרו עליה ושרפו אותה. משם מיהרו המורדים בחזרה לחצר המלך, מקום התבצרותם של חיילי אגריפס, כשהם מנסים להבקיע את החומה מארבעה כיוונים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, ז&#039;}}<br /> <br /> == מנחם לוקח את ההנהגה על המרד בירושלים ==<br /> בינתיים במצדה, מנחם פרץ את מחסן הנשק של הורדוס, חילק את כלי הנשק &quot;לעם הארץ ולשודדים אחרים&quot; ועלה בראשם לירושלים, כש&quot;אנשי שלומם&quot; של הסיקריים נשארים להחזיק במבצר. מנחם הגיע לירושלים &quot;והתיצב בראש המורדים לנהל את המצור&quot;. המורדים, ללא אמצעים מתאימים להתגברות על החומה, חפרו מרחוק מתחת ליסודות אחד המגדלים, הניחו עליהם קורות מעץ והציתו אותן. הקורות נשרפו והמגדל התמוטט, אך הפתעה ציפתה למורדים בדמות חומה חדשה מצדו הפנימי של המגדל, אותה בנו הנצורים עוד קודם, לאחר שצפו מראש את תוכנית המורדים.{{הערה|שם=ספר ב&#039;, י&quot;ז, ח&#039;}}<br /> פיליפוס בן יקים, &quot;נציב המלך אגריפס&quot;, ניצל את המהומה ו&quot;נמלט פתאום מארמון המלך הנצור&quot;. מחשש שירצח על ידי מנחם ואנשיו, החביאו אותו מקורביו בירושלים במשך 4 ימים, &quot;וביום החמישי שם פאה נכרית על ראשו&quot; וברח לתחומי ממלכת אגריפס.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, &#039;&#039;&#039;חיי יוסף&#039;&#039;&#039;, פרק 11}}<br /> הנצורים ביקשו ממנחם שיתן להם לצאת בשלום, וקיבלו הסכמה לכך רק לגבי חיילי צבא המלך והיהודים בלבד. במצודה נשארו רק הרומאים. אחוזי אימה ומוקפים בהמון היהודי, הם ויתרו על ניסיון למשא ומתן, כי &quot;לחרפה היה להם להתחנן אל היהודים&quot; וממילא &quot;לא האמינו בהם&quot; (ביהודים), שיקיימו הסכם כזה. לכן נטשו את המחנה ונמלטו אל מגדלי ארמון הורדוס - הפיקוס, פצאל ומרים. אנשי מנחם כבשו את המחנה הננטש (ב-ו&#039; באלול), הרגו את החיילים הרומאים שלא הספיקו לברוח, לקחו את השלל ושרפו את המחנה.{{הערה|שם=ספר ב&#039;, י&quot;ז, ח&#039;}}<br /> <br /> == ההתנקשות ==<br /> למחרת, ב-ז&#039; באלול, נתפס חנניה הכה&quot;ג כשהוא מסתתר בצינור המים מסביב לחצר המלך, ויחד עם אחיו חזקיה הוצא להורג על ידי מנחם. השתלטותו של מנחם על המרד גרמה לאנשי אלעזר בן חנניה לחשוש משלטון עריצות חדש, במקום זה הרומאי.<br /> כאשר עלה מנחם לבית המקדש להתפלל, &quot;בפאר בגדי מלכים&quot; ואיתו הקנאים החמושים, התנפלו עליו אנשי אלעזר בעזרת [[בית המקדש]], ואליהם הצטרפו גם &quot;יתר העם&quot;, שרגם אותו באבנים בתקוה שהמרד יסתיים. מנחם ואנשיו החלו לברוח מפני ההמון, כאשר אלה שנתפסו נפלו קורבן ל[[לינץ&#039;]]. רק מעטים ניצלו ממוות, כשהם בורחים למצדה, ובהם [[אלעזר בן יאיר]], נכדו של יהודה הגלילי{{הערה|שם=ספר ז&#039;, ח&#039;, א&#039;}} (אביו של מנחם) ומי שעתיד לפקד על המתבצרים שם. מנחם ברח ל[[עופל]], שם הסתתר עד שנתפס. הוא הוצא ממחבואו ויחד עם שרי צבאו ועבדו הבכיר אבשלום, עונה למוות בייסורים.{{הערה|שם=ספר ב&#039;, י&quot;ז, ט&#039;}}<br /> <br /> יוסף בן מתתיהו טוען שההשתתפות העממית בהוצאתו להורג של מנחם נעשתה מתוך אמונה שזה יהיה גם סופו של המרד, אולם מטרת אנשי אלעזר הייתה הפוכה – כדי ש&quot;יוכלו להילחם ביתר שאת&quot;.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב&#039;, י&quot;ז, י&#039;}}<br /> <br /> באוטוביוגרפיה שלו, יב&quot;מ מביא את עדותו האישית על הפחד ששרר בירושלים בשלב זה של המרד, כאשר הוא עצמו היה על הר הבית בזמן רצח מנחם:<br /> {{ציטוט|תוכן=&quot;בפחדי פן ישטמוני על דברי...ויחשדוני, כי טובת האויבים אני דורש ויהרגוני, נמלטתי אל בית המקדש פנימה, כי המצודה אנטוניה הייתה כבר בידיהם (בידי המורדים). אחרי אשר נרצחו &#039;&#039;&#039;מנחם&#039;&#039;&#039; וראשי חבר השודדים התחמקתי מבית המקדש והתהלכתי עם הכהנים הגדולים וטובי הפרושים. אימה גדולה אחזתנו בראותנו את ההמון מזדיין, היינו נבוכים ולא ידענו מה לעשות, מבלתי יכולת לעצור בעד רוח ההתקוממות. בהיותנו צפויים לסכנת מות ממש, הסכמנו למראית עין עם המורדים, אולם יעצנום להישאר על עמדם ולתת לאויב לעזוב את העיר, למען יאמנו דבריהם, כי במשפט הם מרימים את הנשק נגד האויב. את זאת עשינו בתקוה, כי מקץ זמן מצער יעלה [[קסטיוס גאלוס|קסטיוס]] בראש חיל גדול וידכא את המרד.<br /> ואמנם בא וערך מלחמה, אולם נחל מפלה.....כישלון קסטיוס היה אסון לעמנו כולו.&quot;|מקור=יוסף בן מתתיהו, [[חיי יוסף]], פרק 5-6}}<br /> <br /> == בתרבות ==<br /> דמותו של מנחם נזכרת בספרו של [[הווארד פאסט]], &quot;ברניקה החשמונאית&quot;. מנחם הוא בין כארבע מאות הקרואים בקבלת פנים שעורכת [[ברניקי]] לחברי [[הסנהדרין הגדולה]]: &quot;מנחם הכהן, גבר גבה־קומה, צנום בתכלית אך טוב־תואר...לבוש כולו תכלת, אך במפוכח, שום תכשיט זהב או כסף לא נראה עליו&quot;. מנחם מתואר בספר גם כבעל &quot;זוג עיניים כחולות וקרות כקרח, ולא ניתן לראות בהן דבר אלא מות ושנאה&quot;.{{הערה|הוארד פאסט, &#039;&#039;&#039;ברניקה החשמונאית&#039;&#039;&#039; (במקור באנגלית: &quot;בתו של אגריפס&quot;); מאנגלית: [[יונתן רטוש|אוריאל שלח]], תל אביב: הוצאת הדר, תשכ&quot;ו; עמ&#039; 180–181, 186-185, 199-198, 236-234.}}<br /> <br /> == לקריאה נוספת ==<br /> * יוסף בן מתתיהו, &#039;&#039;&#039;[[תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים]]&#039;&#039;&#039;, מתורגמים מן המקור היווני על ידי [[יעקב נפתלי שמחוני|ד&quot;ר י. נ. שמחוני]] עם מבואות, הערות ומפתחות, הוצאת &quot;מסדה&quot;, תרפ&quot;ג 1923, מהדורת 1968.<br /> * יוסף בן מתתיהו, &#039;&#039;&#039;חיי יוסף&#039;&#039;&#039; (אבטוביוגרפיה), תרגם: ד&quot;ר [[מנחם שטיין (היסטוריון)|מנחם שטיין]], בצירוף מבוא והערות, הוצאת &quot;מסדה&quot;, תשי&quot;ט.<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> {{בקרת זהויות}}<br /> [[קטגוריה:יהודי תקופת בית שני]]<br /> [[קטגוריה:קורבנות רציחות פוליטיות בארץ ישראל]]<br /> [[קטגוריה:המרד הגדול]]<br /> [[קטגוריה:מורדים]]<br /> [[קטגוריה:יוסף בן מתתיהו]]<br /> [[קטגוריה:יהודים שהוצאו להורג בארץ ישראל]]<br /> [[קטגוריה:יהודים בארץ ישראל במאה ה-1]]</div>

imported>בן עדריאל