https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%99%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A4%D7%98%D7%A8 2026-09-14T07:00:32Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.8 https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%99%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%9C%D7%98%D7%A4%D7%98%D7%A8&diff=1000871&oldid=prev 2025-11-04T21:46:33Z

<p>הסרת <a href="/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95_%D7%91-1920&amp;action=edit&amp;redlink=1" class="new" title="קטגוריה:גרמניות שנולדו ב-1920 (הדף אינו קיים)">קטגוריה:גרמניות שנולדו ב-1920</a> באמצעות <a href="/index.php/%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%94:Gadget-HotCat" title="עזרה:Gadget-HotCat">HotCat</a></p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{אישיות<br /> | תמונה = Person altvater1.jpg<br /> | מקום מגורים = מינדן, לודמיר<br /> | כינוי = פרוייליין האנה<br /> | ידוע בשל = רצח יהודים<br /> | התחלת פעילות = 1941<br /> | סיום פעילות = 1943<br /> }}<br /> <br /> &#039;&#039;&#039;יוהנה אלטפטר-צלה&#039;&#039;&#039; (ב[[גרמנית]]: &#039;&#039;&#039;Johanna Altvater- Zelle&#039;&#039;&#039;;{{כ}} [[1920]]&lt;ref&gt;{{קישור כללי|כתובת=https://ww2db.com/person_bio.php?person_id=942&amp;utm|כותרת=Johanna Altvater|אתר=WW2DB|שפה=en|תאריך_וידוא=2025-11-03}}&lt;/ref&gt;-2003) הייתה [[פושעת מלחמה]] [[נאצית]].<br /> <br /> == ביוגרפיה ==<br /> יוהנה אלטפטר נולדה ב[[מינדן]] שבמערב גרמניה למשפחת פועלים; אביה שימש כמנהל עבודה ב[[יציקה|בית יציקה]] מקומי. היא למדה ב[[חטיבת ביניים]] לבנות והצטרפה ל[[הנוער ההיטלראי|נוער ההיטלראי]], שם בלטה בפעילותה והוגדרה לימים כאחת הנשים &quot;האמיצות והחזקות&quot; ו&quot;נושאת הדגל של ההשקפה [[נאציונל-סוציאליזם|הנאציונל־סוציאליסטית]]&quot;.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> בעיירתה השתתפה ב[[אגודת הנערות הגרמניות]] בגיוס חברות חדשות מ[[בית ספר|בתי הספר]] המקומיים, בעקבות כך גם צוותי ההוראה החלו לשתף פעולה עם [[המפלגה הנאצית]] ולסייע לפעילותה.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> בין השנים 1935–1938 עברה הכשרה כ[[מזכירה]] עסקית בחברה לייצור מכונות. הממונה עליה תיאר אותה כ&quot;דייקנית, חרוצה, ישרה ולהוטה לעבוד&quot;. בעקבות המלצתו קיבלה משרה כ[[קצרנית]] במנהל העירוני של מינדן, אך מהר מאוד גילתה חוסר סיפוק בעבודתה המשרדית.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> אלטפטר חיפשה הזדמנות להתקרב למוקדי הפעילות הצבאיים במלחמה. על אף ניסיונות השכנוע להישאר בתפקידה, החליטה לעזוב. היא הבינה כי חברות במפלגה הנאצית עשויה לפתוח בפניה אפשרויות תעסוקה חדשות, ייתכן באזורים שסופחו ב[[פולין]], והצטרפה למפלגה בינואר 1941.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> כעובדת פקידותית ונחושה, נחשבה אלטפטר למועמדת אידיאלית לשירות מחוץ לגרמניה. היא נשלחה על ידי [[משרד הרייך לשטחים הכבושים במזרח]] ל[[אוקראינה]], ועברה לשם מיד.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> בגיל 22 הגיעה לעיר הגבול האוקראינית-פולנית [[לודמיר|וולודימיר-וולינסקי]], עיר בת כ-30,000 תושבים. אף שהוראות &quot;[[הפתרון הסופי]]&quot; לא נגעו אליה, היא לקחה חלק פעיל בביצוע המדיניות. ב-16 בספטמבר 1942 נכנסה אלטפטר ל[[גטו]] ופנתה לשני ילדים יהודים - ילד בן שש ותינוק - שהתקרבו אליה בעקבות פיתוי בממתק. היא הרימה את הפעוט בזרועותיה והטיחה את ראשו בקיר, ולאחר מכן השליכה אותו חסר החיים לרגלי אביו, אביו לאחר המלחמה אמר: &quot;מעולם לא ראיתי [[סאדיזם]] כזה מצד אישה, לעולם לא אשכח זאת&quot;. כונתה לעיתים &quot;פרוייליין האנה&quot;.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> במהלך חיסול הגטו, צפה המפקד הגרמני של [[מחנה שבויים|מחנה השבויים]] הסמוך באלטפטר לבושה במכנסי רכיבה דוחפת יהודים אל משאית. היא הסתובבה בגטו, מצליפה בשוט ומנסה להשליט סדר, הוא תיאר את צורת עבודתה כ&quot;רועת בקר&quot;. היא נכנסה ל[[בית חולים]] מאולתר, גרמה למותם של ילדים על ידי השלכתם מהמרפסת ופגעה קשה באחרים, במהלך משפטה אמר אחד הניצולים ש&quot;ההרגל הנתעב&quot; שלה היה רצח ילדים.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> עד אחד העיד כי אלטפטר לעיתים פיתתה ילדים בממתקים וירתה בהם באמצעות אקדחה שהיה &quot;כסוף קטן&quot;. חלק מהעדים העלו את האפשרות כי הייתה בזוגיות עם המפקד המקומי ווסטרהיידה. במהלך חיסול הגטו, שבו נרצחו כ-15,000 יהודים, השתתפה אלטפטר בחגיגה, תוך שהיא אוכלת ושותה כאשר ברקע מושמעת מוזיקה ונשמעות יריות.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> במחצית הראשונה של 1943 ארגנו וסטרהיידה, קלר ואלטפטר ירי המוני נוסף, שבו נרצחו כ-1,200 יהודים מהגטו ומהסביבה.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> בסוף 1943, לפני סגירת המשרד בווולודימיר-וולינסקי, חזרה אלטפטר לרייך. היא שירתה כמזכירתו האישית של פקיד בכיר במחוז, והועברה ל[[לוצק|לוּצק]], בירת האזור, מסיבות משמעתיות.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> לאחר שעזבה את אוקראינה ב[[חג המולד]] של 1943, שבה לעבודה במנהל העירוני של מינדן בתפקיד משרדי שגרתי.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> == לאחר השואה ==<br /> לאחר המלחמה לא נחקרה ברצינות על מעשיה במזרח. במסמכי ה[[דה-נאציפיקציה]] נכתב עליה: &quot;היא יכולה לעבוד ולהביא תועלת&quot;, ובהמשך קודמה לתפקיד [[עובדת סוציאלית|עובדת סעד]] בתחום הנוער במנהל העירוני.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> אף לאחר השואה השתתפה אלטפטר במפגשי חברה של נאצים. רבים מהם היו בגילאי עשרים־שלושים ולא ראו במשטר הנאצי כמשטר פשע; הם נמנעו מכל חשבון נפש ביקורתי לגבי עברם.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> בשנת 1953 נישאה אלטפטר ושם משפחתה השתנה לצלה. בעלה עבד במשרד הנוער המחוזי בעיר השכנה [[דטמולד]] והתקדם בסולם הדרגות של המנהל העירוני. אלטפטר-צלה הקדישה את זמנה לטיפול בילד מאומץ בן שש, ודאגה למימונו ב[[פנימייה]]. כשהילד התבגר הוא נכח במשפטה ותמך בה.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> ב-17 בספטמבר 1978 החלו נגדה הליכים משפטיים. ב[[משפטי נירנברג#רקע היסטורי|היסטוריה של הפעילות נגד פושעי מלחמה נאצים]] ב[[מערב גרמניה]] זכה המשפט שלה לסיקור רחב. במהלך [[שנות השישים]] הציגו עשרות [[ניצולי שואה]] מ[[ישראל]], מ[[ארצות הברית]] ומקנדה עדויות על אישה גרמנייה בשם הָאנָה (הכינוי בו הייתה מוכרת). גם עדים לא־יהודים מ[[מזרח גרמניה]], [[פולין]] ו[[אוקראינה]] מסרו עדויות.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> הניצולים, ששאפו לצדק בעקבות רצח ההמונים בוולודימיר-וולינסקי - שבו נרצחו כ-20,000 יהודים לפי הערכות - זיהו ארבעה פושעים עיקריים, אף על פי שעשרות אחרים היו מעורבים באופן ישיר. יוהנה אלטפטר, שכונתה &quot;פרוייליין האנה&quot;, הייתה בין הארבעה. הזיהוי היה כ-20 שנה לאחר המאורעות.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> במשפט פלילי שנערך ב[[בילפלד]], הואשמו אלטפטר-צלה וּוסטרהיידה ברצח ובשותפות לרצח של כ-9,000 יהודים במהלך חיסולי גטאות ואירועי ירי המוני בספטמבר ובנובמבר 1942. שני הנאשמים נתפסו כאחראים ליישום מדיניות שגרמה למחסור חמור, לאובדן רכוש ולמותם של אזרחים.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> לפי [[החוק הגרמני]], כדי להרשיע ברצח, נדרש היה להוכיח קיומה של אכזריות יתרה, התנהגות תחבלנית ומניעים פסולים, כגון שנאה גזעית. במסגרת הערכת מידת האשמה העדיף בית המשפט מסמכי ראיות על פני [[תיעוד השואה|עדויות ניצולים]].{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> במהלך המשפט הציגה אלטפטר עצמה כאישה רגישה שסלדה מאלימות, והודתה כי הייתה עדה לפעולות גירוש אך שמעה על ירי בלבד. היא טענה שבזמן המלחמה הייתה צעירה ומזכירה שנשלחה למזרח, אך תיאורים עיתונאיים סתרו זאת והצביעו על חיוכה בבית המשפט בעת שמיעת עדויות על מעשיה, כולל פיתוי ילדים בממתקים, ירי בהם והשלכתם ממרפסות.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> ה[[תובע]] דרש לגזור [[מאסר עולם|מאסרי עולם]] והוצאת [[צו מעצר]] מיידי על הנאשמים, אך בקשותיו נדחו. ה[[שופט]] ד&quot;ר פאול פּיפר נימק את הזיכוי ב&quot;חוסר ראיות מספקות&quot;. פסק הדין ניתן בנובמבר 1979 וגרם למחאה ציבורית שכללה הפגנה של כ-800 איש במרכז העיר, בעיקר על ידי ארגון קורבנות הנאצים. לפי ונדי וולר הסתייגות השופטים מהטלת עונשים על נאשמים נאצים נחשבת לגורם מרכזי בזיכוי. למרות עדויות מפורטות ומסמכים מתקופת המלחמה שמיקמו את הנאשמים בזירות הפשע, בסופו של דבר זוכו צלה וּוסטרהיידה.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> במהלך ערעור ביולי 1980, בית המשפט העליון הפדרלי החליט לפתוח מחדש את התיק. נקבע כי השופט פּיפר לא שקל כראוי את הראיות, לא נתן משקל מספק להצהרות העדים, ולא לחץ מספיק על הנאשמים ובמיוחד על יוהנה אלטפטר-צלה. ההליך הועבר ל[[דורטמונד]], ומנהל התביעה הרמן וייסינג, שלא הצליח להשיג הרשעה במשפט הראשון, גייס עשרים עדים נוספים בעזרת [[משטרת ישראל]], [[מרכז שמעון ויזנטל]] ועוד.{{הערה|שם=לוור}}<br /> <br /> המשפט הסתיים בנובמבר 1982, כאשר אף התובע ביקש לזכות את הנאשמים, בשל &quot;ספקות לגבי אמינותם של הקורבנות ששרדו&quot;. וייסינג ציין כי עשרות העדים דיברו אמת, אך עדויותיהם אינן ראיות אובייקטיביות. אף על פי שהאנטישמיות שלהם הייתה ברורה, לא נמצאו ראיות מספקות להרשעתם ברצח. בעקבות הזיכוי השני נרשמה שוב מחאה ציבורית וגלי ביקורת בעיתונות הגרמנית והבינלאומית. לפי [[ונדי לוור]] הזיכוי נבע מחוסר ראיות כתובות מתקופת המלחמה, אף על פי שהתובע האמין שהיא הרגה באכזריות ילדים יהודים והודתה שהלכה מיוזמתה לחיסול הגטו. המשפט המחיש את הקושי של מערכת המשפט הגרמנית להטיל אחריות פלילית על פושעי מלחמה נאצים לאחר המלחמה. לדבריה מדובר במצב [[אבסורד]]י שדברי עשרות עדויות עדים לא נחשבו לאסמכתאות מספקות.{{הערה|שם=לוור|[[ונדי לוור]], &#039;&#039;&#039;רוצחות בשירות היטלר&#039;&#039;&#039;, מאנגלית: [[עפר קובר]], [[הוצאת מטר]], 2014 {{פסיק|1996}}}}<br /> <br /> נפטרה בשנת 2003. על משפטה ועברה האנצי מסופר בשני סרטים תיעודיים.<br /> <br /> == לקריאה נוספת ==<br /> <br /> * [[ונדי לוור]], &#039;&#039;&#039;רוצחות בשירות היטלר&#039;&#039;&#039;, מאנגלית: [[עפר קובר]], [[הוצאת מטר]], 2014 {{פסיק|1996}}<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * {{פרופילי קולנוענים-מוזיקאים}}<br /> * {{הארץ|אבנר שפירא|למה ההיסטוריה התעלמה מהרוצחות הנאציות הסדיסטיות?|0000017f-e219-d75c-a7ff-fe9d54f10000|14 באפריל 2015}}<br /> * {{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2010/07/18/world/europe/18holocaust.html|הכותב=Isabel Kershner|כותרת=Women’s Role in Holocaust May Exceed Old Notions|אתר=The New York Times|תאריך=17 ביולי 2010}}<br /> * {{ynet|עמיחי שלו|&quot;רוצחות בשירות היטלר&quot;: אכזריות ממבט נשי|4618797|24 בפברואר 2015}}<br /> * {{קישור כללי|כתובת=https://www.sheee.co.il/item/3661583|הכותב=קארין ארד|כותרת=האם נשים אלימות כמו גברים? האכזריות של הנשים הנאציות|אתר=Sheee|תאריך=6 במאי 2024}}<br /> * {{ynet||מחקר חדש: אלפי גרמניות סייעו להשמדה בשואה|3921601|19 ביולי 2010}}<br /> <br /> == הערות שוליים ==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> {{מיון רגיל:אלטפטר, יוהנה}}<br /> [[קטגוריה:נאציות]]<br /> [[קטגוריה:משפטים של פושעי מלחמה במלחמת העולם השנייה]]<br /> [[קטגוריה:עשיית דין בנאצים ובעוזריהם]]<br /> [[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1920]]<br /> [[קטגוריה:גרמנים שנפטרו ב-2003]]<br /> [[קטגוריה:גרמניות שנפטרו ב-2003]]</div>

imported>רעיתו