https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%98יהודה מאיר למברט - היסטוריית גרסאות2026-09-13T15:03:17Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%A8%D7%98&diff=723656&oldid=previmported>Idoiz: אשה–>אישה2025-12-02T01:44:13Z<p>אשה–>אישה</p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{אישיות רבנית<br />
| תמונה = למברט.jpg<br />
| תאריך לידה = [[1 בנובמבר]] [[1781]]<br />
| תאריך פטירה = [[16 בינואר]] [[1863]]<br />
| תאריך פטירה עברי = [[כ"ה בטבת]] [[ה'תרכ"ג]]<br />
| מקום פעילות = [[מץ]]<br />
| חותנים = רבי [[אהרן ווירמש]]<br />
}}<br />
רבי '''יהודה מאיר (וילשטאט) למברט''' (ב[[צרפתית]]: '''Lion Mayer Lambert'''{{כ}}; [[1 בנובמבר]] [[1781]], [[ה'תקמ"ב]] – [[16 בינואר]] [[1863]], [[כ"ה בטבת]] [[ה'תרכ"ג]]) היה [[ראש ישיבה]] ב[[מץ]], מנהלו הראשון של [[בית מדרש לרבנים (מץ)|בית המדרש לרבנים]] בעיר, ו[[רב ראשי|רבה הראשי]] של [[יהדות מץ]] והקונסיסטוריה משנת 1850, לאחר פטירת חמיו רבי [[אהרן ווירמש]], ועד מותו. היה סמן שמרני ב[[יהדות צרפת]], ומראשי הלוחמים ברפורמה הדתית בקרבה.<br />
<br />
==ביוגרפיה==<br />
נולד לרבי שמעון וחנה למברט מ[[מץ]], בכפר פונטפייר {{צר|Pontpierre (Moselle)}} שב[[לורן]], שבו כיהן אביו כרב הכפר. כמו צעירים יהודים רבים באותה תקופה, בעקבות [[שלטון הטרור]] וסגירת ה[[ישיבה|ישיבות]] ב[[אלזס-לורן]], נדד לגרמניה, ולמד בישיבתם של הרב [[פנחס הורוביץ]] (ה"הפלאה") ובנו רבי [[צבי הירש הורוביץ (פרנקפורט)|צבי הירש הורוביץ]] ב[[פרנקפורט]].{{הערה|חיים ברקוביץ, '''מסורת ומהפכה: תרבות יהודית בצרפת בראשית העת החדשה''' ([[מרכז זלמן שזר|מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל]], ירושלים תשס"ז), עמ' 170.}} לאחר מכן שימש כמורה ל[[צרפתית]] בבית ספר בעיר.<br />
<br />
ב-1816 שב לצרפת והתיישב במץ. נאמר כי שב מתוך נאמנות לארץ מולדתו.{{הערה|ברקוביץ, '''מסורת ומהפכה''', עמ' 210.}} הוא מונה לנהל את בית הספר היסודי היהודי במץ, ובמסגרת זו הדפיס בשנת תקע"ח (1818) את ספר הלימוד 'כתר תורה'.<br />
<br />
ב-1822 נשא לאישה את מינט (מינקלא), בתו של רבי [[אהרן ווירמש]], אז [[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] במץ וחבר [[בית דין (הלכה)|בית הדין]] שלה, ולימים רבה הראשי של העיר. בשנים מאוחרות יותר לימד אף הוא בישיבה שניהל חותנו. כאשר הוסבה ישיבת מץ ל[[בית מדרש לרבנים (מץ)|בית מדרש לרבנים]], בשנת ה'תק"ץ (1830), מונה הרב למברט לראש המוסד החדש, תפקיד שאותו מילא עד 1838, כאשר החליפו מאיר לאזאר.<br />
<br />
בשנת 1836, לאחר פטירת חמיו, מונה לכהן תחתיו כרבה של מץ והקונסיסטוריה של חבל המוזל, ובתפקיד זה כיהן קרוב לשלושים שנה, עד לפטירתו. באייר ה'תרט"ז (1856), לא השתתף באספת הרבנים המחוזיים בפריז, שהתכנסה כדי לדון ברפורמות דתיות שונות בסדרי התפילה, כיוון שכבר היה זקן וחולה מכדי לנסוע. כאשר התייעץ עמו הרב [[שלמה זאב קליין]] מ[[קולמאר]], המליץ לו להשתתף באספה, כדי שיחזק את מתנגדי השינויים.{{הערה|אגרת של הרב קליין לרב [[עזריאל הילדסהיימר]], הודפסה בידי {{אוצר החכמה|[[שמעון שוורצפוקס]]|מיכאל|607084|עמ' כח–לא|עמוד דיגיטלי=25|כותרת="שלוש תעודות מחיי הקהילות היהודיות באלזאס-לורן (לותרינגיה)"|כרך=ד (תשל"ו)}}.|שם=קליין}} ברם, בהיעדרו, אכן התקבלו ברוב דעות מספר רפורמות דתיות בסדרי התפילה.{{הערה|{{אוצר החכמה|[[משה קטן]]|[[המעין (כתב עת)|המעין]]|100039|עמ' 12|עמוד דיגיטלי=147|כותרת="הרב שלמה זאב קליין זצ"ל (תקע"ה–תרכ"ח): תולדותיו וכתביו"|כרך=ל [ג] (ניסן תש"ן)}}. על האספה בכלל ראו גם ברקוביץ, '''מסורת ומהפכה''', עמ 298–302.}}<br />
<br />
נפטר בערב שבת פרשת בא [[ה'תרכ"ג]] (16 בינואר 1863). בנו היה גם הוא תלמיד חכם, ומועמד להחליף את אביו ברבנות מץ, אך הוא לא נבחר ועזב את עולם הרבנות.{{הערה|שם=קליין}} נכדו שנקרא על שמו, {{קישור שפה|צרפתית|Mayer Lambert|מאיר למברט}} {{כ}} (1863–1930) היה [[מזרחן]] ו[[פילולוג]] של [[עברית]] ו[[ערבית]], שעסק בין השאר בכתבי [[רב סעדיה גאון]].{{הערה|עיינו עליו ב{{אנצ עברית|למברט, מאיר|כא|902|}} }}<br />
<br />
===מאבק ציבורי===<br />
הרב למברט, בתפקידיו כרבה הראשי של מץ, יצא למספר מאבקים ציבוריים כנגד גורמים שונים שבקשו לערוך רפורמות דתיות שונות.<br />
<br />
ב-1839, יזמה [[הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת|הקונסיסטוריה המרכזית]] בראשות [[אדולף כרמיה]], ששאפה להוביל רפורמה דתית מסוימת בקונסיסטוריות המחוזיות, הצעת חקיקה שתעניק לה סמכות בלעדית לקבוע תיקונים בדת ובנוסח התפילה, ללא צורך בהסכמת הקונסיסטוריות המחוזיות והרבנים. במץ, הוביל הרב למברט התנגדות ציבורית רחבה, וביוזמתו שלחו רבים מבני העיר מכתבי מחאה לשר הדתות כנגד התכנית. ההתנגדות הציבורית הרחבה גרמה לקונסיסטוריה המרכזית לסגת מתוכניתה חלקית, ובהחלטה הסופית נקבע שתיקונים דתיים יהיו באחריות רבה הראשי של הקונסיסטוריה המרכזית, ולא באחריות חברי הקונסיסטוריה שאינם רבנים, וכן צומצמה שליטתם של חברי הקונסיסטוריה על הרבנים.{{הערה|ברקוביץ, '''מסורת ומהפכה''', עמ' 282–284.}}<br />
<br />
בשנת ה'תר"ו (1846), במהלך הליך האיתור למחליפו של הרב הראשי לצרפת רבי [[מנחם עמנואל דייץ]] שנפטר ב-1842, פרסמה הקונסיסטוריה שאלון, ובו התבקשו המועמדים להביע את דעתם על רשימת רפורמות דתיות, ביניהן הכנסת [[עוגב]] לבתי הכנסת, מיזוג [[נוסח אשכנז]] ו[[נוסח הספרדים]], ו[[מיהו יהודי|הגדרת יהודי]] כמי שאחד מהוריו יהודי. הובהר כי התשובות לשאלות הללו תשפענה על סיכוייו של המועמד כיוון שקידום רפורמות אלה חשוב מאוד לקונסיסטוריה. בתגובה פרסם הרב למברט ב-31 במרץ 1846, יחד עם רבי [[זליגמן גודשו]] רבה של [[קולמר]], כרוז שהדגיש את נצחיותה של התורה, את חוסר הסמכות לשנות את ההלכה ואת הסכנה שברפורמה דתית. לבד מתפקידו הפנים-צרפתי, היווה כרוז זה גם תגובה לאספת הרבנים ה[[רפורמים]] ב[[בראונשווייג]] ב-1844.{{הערה|ברקוביץ, '''מסורת ומהפכה''', עמ' 286–287, ושם עמ' 296–297. הכרוז עצמו נדפס ב-'''[https://books.google.co.il/books?id=3WopAAAAYAAJ&printsec=frontcover&hl=iw#v=onepage&q&f=false Archives Israelites]'''{{כ}} 7 (1846), עמ' 282–282.}} כתגובה לכרוז פרסם ברוך ליב צייטלין קונטרס בשם "חזות קשה", התוקף במילים בוטות את הרבנים גודשו ולמברט, ואת הכרוז שלהם על נצחיות התורה.{{הערה|{{אוצר החכמה|ברוך ליב צייטלין|חזות קשה|107010|פריס תר"ו}}.}} הרב [[שלמה זאב קליין]], תלמידו של הרב גודשו ואז רבה של דירמנאך, כתב בתגובה את הקונטרס "מענה רך על חזות קשה", התוקף את דברי צייטלין וחולק על ראיותיו.{{הערה|{{היברובוקס|הרב [[שלמה זאב קליין]]|מענה רך על חזות קשה|33870|מילהויזן תר"ו}}.}}<br />
<br />
==ספריו==<br />
* '''כתר תורה: ללמד נערי בני ישראל דת וספר''' (בצרפתית: '''Catéchisme du culte judaïque'''), מץ 1818: ספר לימוד תלת לשוני (עברי-צרפתי-גרמני) שמטרתו הוראת יסודות היהדות לנערים, והוא מנוסח כמבחן, שבו הרב שואל את תלמידו ותלמידו משיב לו את אשר למד. הספר מבוסס על ספרו של רבי [[אברהם בן חנניה יגל|אברהם יגל]] 'לקח טוב' שנועד לאותה מטרה ונבנה באותה מתכונת, וחלקים מהספר אף מועתקים מספרו של הרב יגל. ספר זה מייצג גישה שמרנית בקרב יהדות צרפת. בניגוד למחנכי ההשכלה הצרפתית, שראו כאחת ממטרות החינוך היהודי עידוד ההשלבות היהודית בחברה הצרפתית, מדגיש ספר זה דווקא את חשיבות המסורת היהודית, לעיתים תוך התבדלות מהחברה והתרבות הצרפתיים. זו הסיבה כנראה שהספר אינו כולל כספרים דומים את [[עשרת הדברות]], שנחשבו אז דוגמה למוסר טבעי ואוניברסלי, אלא דווקא את [[עיקרי האמונה היהודית#י"ג העיקרים לפי הרמב"ם|עיקרי האמונה לרמב"ם]]. לפי חיים ברקוביץ, בספר זה "הפולחן היהודי מוצג כמפלט מדורסנותן של המודרנה ושל התרבות הצרפתית".{{הערה|חיים ברקוביץ, '''מסורת ומהפכה''', עמ' 311–313; הנ"ל, "[https://www.academia.edu/12780490 טקס, מהפכה וזהות: תמורות במשמעות הדת אצל יהודי צרפת במעבר מתקופת 'המשטר הישן' לתקופה שלאחר המהפכה]", בתוך אריק כהן (עורך), '''יהדות צרפת: בין ייחודיות לאוניברסליות בעת החדשה ובזמננו''', [[אוניברסיטת בר-אילן]], רמת גן 2015, עמ' 33.}} ([https://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE94220652 סריקת הספר], באתר [[הספרייה הלאומית]])<br />
* '''Precis de l'histoire de hebreux depuis le Patriarche Abraham jusqu'em 1840''', מץ 1840: ספר על [[תולדות עם ישראל]] מימי [[אברהם אבינו]] ועד [[1840]].<br />
* '''Abrégé de la grammaire hébraïque''', מץ 1855: ספר [[דקדוק עברי]] ב[[צרפתית]].<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* [http://www.judaisme-alsalor.fr/histoire/rabbins/lm-lambert.htm יהודה מאיר למברט], באתר ליהדות אלזס ולורן. {{צרפתית}}<br />
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007264279005171|יהודה מאיר למברט}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
[[קטגוריה:מץ: רבנים]]<br />
[[קטגוריה:יהודים הקבורים בצרפת]]<br />
[[קטגוריה:רבני ערים באירופה]]<br />
[[קטגוריה:ילידי 1787]]<br />
[[קטגוריה:נפטרים ב-1863]]</div>imported>Idoiz