https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%97%27%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%91%D7%9F_%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%95%D7%9F 2026-09-14T06:08:07Z היסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקי MediaWiki 1.43.8 https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%97%27%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%91%D7%9F_%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%95%D7%9F&diff=238901&oldid=prev 2025-10-04T19:22:40Z

<p>קישורים פנימיים, תמונה</p> <p><b>דף חדש</b></p><div>{{מנהיג<br /> | תמונה = [[קובץ:Al Malik Al Ashraf Saladin Khalil.png|מרכז|250px]]<br /> | סיבת המוות = נרצח<br /> | תפקיד1 = {{תפקידים מוויקינתונים}}<br /> }}<br /> [[קובץ:Al-Ashraf Khalil dinar.jpg|שמאל|ממוזער|240px|מטבע דינר של הסולטאן ח&#039;ליל בן קלאוון]]<br /> [[קובץ:SiegeOfAcre1291.jpg|ממוזער|250px|ההסתערות על עכו, 1291; ציור מאמצע [[המאה ה-19]]]]<br /> &#039;&#039;&#039;ח&#039;ליל בן קלאוון&#039;&#039;&#039; או בתוארו המלא &#039;&#039;&#039;אלמלך אלאשרף סלאח א-דין ח&#039;ליל בן קלאוון&#039;&#039;&#039; (ב[[ערבית]]: &#039;&#039;&#039;الملك الأشرف صلاح الدين خليل بن قلاوون&#039;&#039;&#039;; נולד ב-[[1262]] או [[1263]] בקהיר – נרצח ב-[[14 בדצמבר]] [[1293]]){{הערה|http://wdm.cs.waikato.ac.nz:8080/service?task=search&amp;id=1314242&amp;term=Al-Ashraf%20Khalil}} היה הסולטאן ה[[מצרים|מצרי]] ה[[ממלוכים|ממלוכי]] השמיני ב{{ה|שושלת הבחרית}}. הוא עלה לשלטון בשנת [[1290]] ושלט במצרים עד להירצחו בשנת 1293. שלטונו הקצר והסוער התאפיין בלחימה בלתי פוסקת מול [[צלבנים|צלבני]] [[ממלכת ירושלים]], וגולת הכותרת של הישגיו היה כיבוש העיר [[עכו]] לאחר [[המצור על עכו (1291)|מצור]] בשנת [[1291]] - מהלך שסיים את השלטון הצלבני ב[[ארץ ישראל]]. דמותו ההיסטורית רבת פנים. ח&#039;ליל היה מנהיג צבאי שנערץ על ידי חייליו בזכות יכולתו הצבאית וכושר לחימתו בשדה הקרב{{הערה|Robert Irwin, &#039;&#039;The Middle East in the Middle Ages: the early Mamluk Sultanate 1250-1382&#039;&#039;, Routledge, 1986, p. 76|כיוון=שמאל}}, אך נתיניו ועמיתיו הממלוכים ראו בו עריץ רצחני. העובדה כי בניגוד לאביו הוא דיבר וכתב ב[[ערבית]], הפכה אותו לדמות חיובית בקרב ההיסטוריונים הערבים, המציגים אותו כאדם אינטליגנטי שעודד רכישת השכלה.<br /> <br /> ==הכתרה==<br /> הסולטאן ה[[ממלוכים|ממלוכי]] [[קלאוון]] הכריז בשנת [[1280]] על בנו עלא א-דין כיורשו המיועד, אך בשנת [[1288]] מת עלא א-דין בנסיבות מסתוריות, ובנו השני ח&#039;ליל הפך ליורש העצר. קלאוון לא חתם על צו המינוי של ח&#039;ליל, מתוך תקווה כי האח השלישי, מוחמד, יגיע לבגרות - ככל הנראה מתוך חשד לא מבוסס כי היה לו חלק במות אחיו, עלא. לכך נוסף חוסר נחת מאופיו האלים של ח&#039;ליל, והעובדה כי היה חסר כבוד כלפי הדת. מקורות ממלוכים מצטטים מפי קלאוון את המשפט &quot;אני לא אמליך על המוסלמים מלך כדוגמת ח&#039;ליל&quot;{{הערה|Lane-Poole, Stanley, &#039;&#039;A history of Egypt in the Middle Ages&#039;&#039;. New York: C. Scribner&#039;s Sons, 1901, p. 284|כיוון=שמאל}}. מותו הפתאומי של הסולטאן קלאוון וההכרה הציבורית הביאו את ח&#039;ליל אל כס הסולטנות ללא חותמת הכשרות של הצו המלכותי. על פי מקורות מוסלמיים אמר ח&#039;ליל לפתח&#039; א-דין עבדול זהיר - ה[[שופט]] שמוסמך על ידי אביו לביצוע ה[[צוואה]] &quot;הסולטאן לא רצה לתת לי את השלטון אבל אלוהים - כן&quot;. ח&#039;ליל עלה לכס הסולטנות בשנת [[1290]], בגיל 27, וחשף מיד את אופיו כעריץ אכזרי והפכפך.<br /> <br /> עם עלייתו לכס המלוכה פתח ח&#039;ליל במסע טיהורים אכזרי של נאמני אביו. סגנו של קלאוון, חסאם א-דין טורנטי, הוצא להורג מול הסולטאן החדש. רכושו הרב, 600,000 דינרי [[זהב]] ו-17,000 ליברות של מטבעות [[כסף (יסוד)|כסף]], הוחרם, ובנוסף הוחרמו [[עבדות|עבדים]], [[סוס]]ים ו[[תכשיט]]ים רבים. משפחתו של הווזיר המנוח נותרה בחוסר כל. על פי גרסה אחרת, לאחר שטורנטי העביר לסולטאן את רכושו, הוא שוחרר מהכלא, אך מת בעקבות ה[[עינויים]] שעבר מספר ימים לאחר מכן. ה[[אמיר]] [[אל-עאדל כתבוע&#039;א]] {{אנ|Al-Adil Kitbugha}}, מי שעתיד להיות [[עוצר (שליט)|עוצר]] לסולטאן [[מוחמד בן קלאוון]], נאסר ולאחר מכן שוחרר. האמיר [[לג&#039;ין אל-מנסורי]] {{אנ|Lajin}}, נציג הסולטאן קלאוון ב[[דמשק]], נאסר והובא ל[[קהיר]] כדי להיות מוצא להורג לפני הסולטאן, והוא ניצל רק בזכות העובדה שמיתר הקשת שנועד לחנוק אותו פקע. במהפך מפתיע הוחזרה לו משרתו כמושל דמשק{{הערה|Lane-Poole, Stanley, 1901, p. 285|כיוון=שמאל}}.<br /> <br /> ==חיסול ממלכת ירושלים==<br /> ===כיבוש עכו===<br /> [[קובץ:Acre1291 made by samsam hebrew.svg|שמאל|ממוזער|250px|עכו ב-1291]]<br /> [[קובץ:SidonSeaCastle.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבצר הים בצידון]]<br /> [[קובץ:Athlit fortress 7.JPG|ממוזער|250px|שרידי מבצר הטמפלרים בעתלית]]<br /> {{ערך מורחב|המצור על עכו (1291)}}<br /> לאחר ניקוי האורוות בבית מכל המתנגדים האפשריים, הפנה ח&#039;ליל בן קלאוון את מרצו להשלמת המשימה בה החל אביו - חיסול המדינה הצלבנית. כבר בשנת [[1290]] הצהיר קלאוון כי הוא עתיד לתקוף את עכו, ואף פתח בהכנות לכיבוש העיר, שנחשבה למבוצרת ביותר לאורך חופי ארץ ישראל ו[[סוריה]] ושימשה כבירתה של [[ממלכת ירושלים]] הצלבנית השנייה. ההכנות הממלוכיות לקרב החלו ב[[קיץ]] של 1290 באיסוף עצים מיערות [[לבנון]] וארץ ישראל, לצורך בנין מכונות המצור, ובמשך ארבעה חודשים נמשכו עבודות הכריתה באזור [[קיסריה]] ו[[עתלית]]{{הערה|כיוון=שמאל|David Nicolle, Graham Turner, Christa Hook, &#039;&#039;Acre 1291: Bloody Sunset of the Crusader States&#039;&#039;, Published by Osprey Publishing, 2005 {{ISBN|1841768626}}, 9781841768625 p. 30}}. בחודש [[מרץ]] [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להיאסף במישור עכו. הגדודים יצאו מדמשק כשהם נושאים עימם מכונות מצור, ואחריהם באו גדודים מערים אחרות ב[[סוריה]]. המחנה הממלוכי שנאסף מול [[חומות עכו]] היה מהגדולים שנאספו מול העיר אי פעם, וב[[ימי הביניים]] בפרט. הכוחות התמקמו מול עכו ב-[[5 באפריל]] 1291, הקימו את אוהליהם והרכיבו את מכונות המצור. הפגזת עכו החלה ביום [[15 באפריל]]. מלכתחילה לא התכוונו הממלוכים לצור על העיר כדי להרעיבה, הן לאור העובדה שבעיר היו מאגרי מזון אדירים, ולאור העובדה שמכיוון הים לא הוטל הסגר על [[נמל עכו|נמלה]]. בתקופת ההרעשה לא סגרו הצלבנים את [[שער העיר|שערי העיר]] כדי להקל על גיחות פתע מתוכה, על מנת לפזר את המאמץ המלחמתי לכל אורך החזית וכדי למנוע מהממלוכים את היוזמה בבחירת גזרות התקפה.<br /> <br /> ביום [[4 במאי]] נחתו בעכו חיילים צלבניים מ[[ממלכת קפריסין]] בראש מלכם [[אנרי השני, מלך קפריסין|אנרי השני]], שניסה לחדש את ה[[משא ומתן]] עם הסולטאן המצרי, אך נתקל בקיר אטום. הסולטאן לא היה מוכן, אלא למשא ומתן על הסכם כניעה. הוא דרש את מפתחות העיר והציע כי הצלבנים יעזבו את עכו עם רכושם. עם תום המשא ומתן הכושל התחדשה ההפגזה, ולאחר עשרה ימים נפרץ פתח בפינה הצפון-מזרחית של העיר, סמוך ל&quot;מגדל המלך&quot; הידוע גם בכינוי &quot;המגדל החדש&quot;. חמישה ימים לאחר מכן, ביום [[12 במאי]], הצליחו המוסלמים למוטט את מגדל המלך אל תוך ה[[חפיר]], ולקנות אחיזה בקו החומות החיצוני של עכו. למחרת החלו הגדודים הממלוכים בהתקפה מאסיבית על חומות העיר, ועיקר המאמץ הופנה לעבר האזור שהובקע. הם שיתקו את ההגנה הצלבנית וחדרו אל השטח בין שתי חומות העיר. משם חדרו המוסלמים אל שער &quot;המגדל הארור&quot; ומשלא נתקלו בהתנגדות פרצו אל תוך העיר. התפוררות הגנה הצלבנית הובילה לנטישת עמדות ההגנה ובריחה חסרת סדר אל כוון הנמל, בעוד הגדודים הממלוכים טובחים בתושבי העיר. באותה עת עגנו בנמל מספר מועט של ספינות שיכלו לאסוף את הפליטים ולהימלט מהטבח. מספר ההרוגים בקרבות הרחוב איננו ידוע, אך החרב לא פסחה על ה[[קהילה יהודית|קהילה היהודית]] הקטנה שישבה בעיר החדשה, שגורלה היה כגורל ה[[נוצרים]] המקומיים והצלבנים. הצבא הממלוכי המשיך בהתקדמותו בתוך העיר עד שנעצר מול ה[[מבצר]] ה[[מסדר אבירי היכל שלמה|טמפלרי]] בפינתה הדרום-מערבית. כאן המשיכו להשתולל קרבות קשים במשך עשרה ימים, תוך שהממלוכים חופרים מתחת לחומת המצודה. בסערת הקרבות ותחת מעטה חשיכה, הצליח ראש המסדר לברוח ל[[צידון]] ועימו רוב אוצרות המסדר. ביום [[28 במאי]] [[1291]] נפער פתח גדול בחומות המצודה הטמפלרית, וזמן קצר לאחר מכן התמוטט המבנה כולו על מגיניו ומתקיפיו{{הערה|כיוון=שמאל|Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin, &#039;&#039;A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311&#039;&#039;, Univ of Wisconsin Press, [[2005]], p. 598 {{ISBN|0299048446}}, 9780299048440 }}. עם נפילת מצודת הטמפלרים הסתיים המצור על עכו. על מנת למנוע מהנוצרים לנסות ולחדש את שלטונם בעכו, הרסו הממלוכים את העיר עד היסוד, ועכו עמדה חרבה משך רוב [[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|תקופה הממלוכית]].<br /> <br /> ===כיבוש ערי החוף===<br /> לאחר נפילת עכו והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לעבר יתר מבצרי הצלבנים שלאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]], ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית, נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזו במגינים. העיר [[צור (לבנון)|צור]] נכנעה בפני חיל חלוץ ממלוכי שנשלח לבדוק את השטח לפני פעולה צבאית ממוקדת. מגיני העיר אשר גילו כי עכו נפלה וכי הצבא הממלוכי בדרך לכיבוש עירם, נטשו אותה וברחו לקפריסין. חודש לאחר כיבוש עכו יצא כוח ממלוכי גדול לכיוון [[צידון]]. חיל המצב שהורכב בעיקר מאבירים טמפלרים בפיקוד ראש המסדר, נסוג אל [[מבצר הים בצידון|מבצר הים]] שניצב על אי בכניסה לנמל העיר, ונלחם בגדודים הממלוכים. מפקד המסדר, השאיר את האבירים להגן על המבצר, וברח לקפריסין עם אוצרו של המסדר (שהוברח קודם לכן מעכו), אגב הבטחה לשוב עם תגבורת. משהוברר למגינים כי הופקרו לנפשם וכי תגבורת לא תגיע, הם הצליחו לחמוק מהמצור דרך הים בחסות החשיכה, ונמלטו אל [[מצודת טרטוס]] שבצפון סוריה. ביום [[3 באוגוסט]] כבשו המוסלמים את מבצרה של צידון, מהחזקים שבמעוזים הצלבנים ב[[לבנט]], לאחר מצור קצר. העיר הבאה בתור שעברה לידי הסולטאן הממלוכי הייתה [[ביירות]]. היא נפלה ללא קרב וחיל המצב הצלבני הקטן ברח לקפריסין. גם כאן הרסו הממלוכים את ביצורי העיר והפכו את ה[[כנסייה]] ל[[מסגד]]. ביום [[31 ביולי]] [[1291]] הופיעו הגדודים הממלוכיים ב[[חיפה]] הצלבנית, ולאחר קרב קצר הניסו את הצלבנים אשר נמלטו אל [[מבצר עתלית]]. האבירים שאיישו את המבצר באותה תקופה היטיבו להבין כי ממלכת ירושלים הגיעה אל קיצה, ובליל ה-[[14 באוגוסט]] 1291 עזבה את המעגן המבוצר בעתלית ספינה ועליה אחרוני האבירים הטמפלרים, אחרוני הצלבנים בארץ ישראל.<br /> <br /> ===מסע הניצחון והמשך הכיבושים===<br /> הסולטאן ח&#039;ליל ערך מסע ניצחון ברחובות דמשק והציג לראווה שבויים נוצרים ו[[גולגולת|גולגולות]] לוחמים נוצרים משופדות על [[רומח|רמחים]]. כיבוש עכו לא השקיט את להט ה[[ג&#039;יהד]] אלא העצים את התעמולה למלחמת קודש. במצוותו של ח&#039;ליל ערך ה[[ח&#039;ליפה|ח&#039;ליף]] אל חכים, שהיה נתון למעשה תחת מעצר-בית מאז שלטון [[ביברס]], [[תפילת יום שישי]] בה הוא הזכיר את ח&#039;ליל כסולטאן, ודרש את שחרור [[בגדאד]] מידי [[האימפריה המונגולית|המונגולים]]. למעשה המטרה הבאה למלחמת קודש הייתה קלה יותר - [[ממלכת קיליקיה הארמנית]] שניהלה מערכת בריתות אסטרטגיות עם המונגולים. באביב של שנת [[1292]] יצא הסולטאן ח&#039;ליל בן קלאוון מדמשק לכיוון נהר ה[[פרת]] וכבש את המבצר האסטרטגי [[קלעת א-רום]] {{אנ|Rumkale}} (&quot;מבצר הרומאים&quot;), ששימש מושב של [[הכנסייה הארמנית]]. ההתקפה בוצעה במתווה ההתקפה על עכו, והמבצר נכבש במהלך חודש [[מאי]] 1292 בהסתערות על החומות ואגב הרעשה ארטילרית מאסיבית. הסולטאן ח&#039;ליל שינה את שמו של המבצר ל&quot;קלעת אל-מוסלמין&quot; (&quot;מבצר המוסלמים&quot;). המהלך יצר איום כפול - הן על ממלכת קיליקיה הארמנית והן על התקדמות האימפריה המונגולית. בשובו לדמשק הכריז ח&#039;ליל על כוונתו לכבוש את [[אסיה]]. על מנת לקדם את פני האיום הממלוכי נפגשו עמו נציגים ארמניים ומסרו לידיו את המבצרים ב[[מראש]] וב[[בסני]] {{אנ|Besni}} תמורת [[הסכם שלום]], וממלכת קיליקיה הארמנית המשיכה להתקיים עד [[1375]]{{הערה|Angus Donal Stewart, &#039;&#039;The Armenian kingdom and the Mamluks: war and diplomacy during the reigns of Hetʻum II (1289-1307)&#039;&#039;, Brill, 2001, p. 71|כיוון=שמאל}}. בספרו על מערכת היחסים של [[מלחמה]] ו[[דיפלומטיה]] בין הארמנים לממלוכים, ציין החוקר אנגוס סטיוארט, כי ייתכן שהאגרסיביות הייחודית לח&#039;ליל נבעה מהכרה באי יציבות מעמדו במצרים, ולמרות מסע הטיהורים כנגד נאמני אביו עדיין היה מעמדו מעורער{{הערה|שם=שם, שם|שם, שם}}.<br /> <br /> ==רצח הסולטאן==<br /> [[קובץ:Tumba de Al-Ashraf.jpg|שמאל|ממוזער|240px|ה[[מאוזוליאום]] של הסולטאן ח&#039;ליל בן קלאוון ב[[עיר המתים (קהיר)|עיר המתים]] ב[[קהיר]]]]<br /> שרי ממשלתו של ח&#039;ליל חששו מחמת זעמו של הסולטאן, והתמרמרו על נטייתו לפטרם ללא אזהרה ולמנות תחתם ממלוכים ממוצא [[צ&#039;רקסים|צרקסי]]. מינויים אלו פיצלו את הממלוכים וחידשו יריבויות ישנות. החריפה בין היריבויות נוצרה בין ראש הממשלה המצרי - ביידרה אל מנצורי והווזיר הראשי איבן אל סלוס{{הערה|Al-Maqrizi, p.221-222 and 251/vol.2. Ibn Taghri, p.45/vol.8. Abu Al-Fida,p.395/vol.13|כיוון=שמאל}}.<br /> <br /> אל-מנצורי היה אחד מהאמירים הקרובים לקלאוון, ועם עלייתו של ח&#039;ליל לשלטון הוא נסמך על ניסיונו הרב. עזרתו בהדחתו והריגתו של חסאם א-דין טורנטי זיכתה אותו בתואר &quot;נאיב אל-סולטאן&quot;{{הערה|Robert Irwin, &#039;&#039;The Middle East in the Middle Ages: the early Mamluk Sultanate 1250-1382&#039;&#039;, Routledge, 1986, p. 78|כיוון=שמאל}}, והוא צבר עושר רב שכלל שטחי אדמה נרחבים במצרים העילית. אבן אל סלוס היה אויבו הפוליטי של חסאם א-דין טורנטי, ועם מותו של האחרון, הוא הוחזר מגלותו ב[[חג&#039;אז]] ומונה לווזיר. אבן אל סלוס היה בן למשפחת [[סוחר]]ים מ[[ארץ ישראל]]. הוא ניצל היטב את מעמדו כווזיר ואת השליטה שהעניק לו תוארו על האדמיניסטרציה הפיננסית של הסולטנות. כך התעשר מ[[מסחר]] ב[[משי]] ורכש את אמונו של הסולטאן{{הערה|שם=שם, שם}}.<br /> <br /> העימות בחצר הגיע לכלל פיצוץ ב[[דצמבר]] [[1293]], בעת שהסולטאן יצא למסע [[צייד]] בצפון מצרים. העימות בין שני השרים התלקח על רקע גביית מיסים ב[[אלכסנדריה]], וכאשר הייתה ידו של הווזיר על העליונה, הוא פעל בנחישות להדחתו של אל-מנצורי. על מנת לקדם את פני הרעה ארגן ביידרה אל-מנצורי את האמירים שסבלו מנחת זרועם של הסולטאן והווזיר, ותוך ניצול שעת הכושר, תקפו אותו ורצחו אותו. הקושרים נכשלו ולא הצליחו לתפוס את השלטון. אף שביידרה הכריז על עצמו כסולטאן שלטונו ארך מספר ימים בלבד, שכן אל-עאדל כתבוע&#039;א אסף חבורה של ממלוכים נאמנים למשפחת קלאוון והצליח לתפוס את הקושרים ולאסרם. במהלך משפטו אמר ביידרה:<br /> {{ציטוט|תוכן=&quot;אדם כמו ח&#039;ליל ששותה יין בחודש ה[[רמדאן]], שטבעו הוא רוע ואכזריות, שהופך עבדים לשרים ומשפיל את האמירים של אביו - אוסר אחדים והורג אחרים - איננו ראוי למשול על מוסלמים.&quot;{{הערה|Lane-Poole, Stanley, 1901, p. 288|כיוון=שמאל}}}}<br /> ביידרה הוצא להורג על ידי אחד האמירים הממלוכים, שעל-פי ההיסטוריונים של התקופה הגדיל לעשות, ולאחר ההוצאה להורג ביתר את הגופה אכל את הכבד של קורבנו. שאר הקושרים הובלו על גבי [[גמל]]ים כשהם [[צליבה|צלובים]] וכפות ידיהם כרותות עד שנפחו את נשמתם. הווזיר אבן אל סלוס נאסר ב[[אלכסנדריה]], ומת בעינויים שנועדו להוציא ממנו את מיקום אוצרותיו הגנוזים. לג&#039;ין אל מנסורי, שחייו ניצלו בדרך פלא בעבר, היה בין הקושרים. הוא היה זה שקטל את הסולטאן תוך שהוא צועק: &quot;כך יכה מי שיועד לשלוט בסוריה ומצרים&quot;, אך משהתהפכו היוצרות ברח ונעלם (מאוחר יותר שב והופיע על במת ההיסטוריה המצרית). את כס הסולטאן תפס זמנית האמיר כתבוע&#039;א, ששימש כעוצר לנסיך הקטין בן התשע, נאצר א-דין מוחמד בן קלאוון. הוא הצליח לרכז סביבו אמירים ממלוכים ויצר [[חונטה צבאית|חונטה]] שמשלה במצרים משך כחמישים שנה. בתקופה זו הועלה לשלטון הסולטאן מוחמד בן קלאוון, ושלטונו ארוך הימים והמקוטע נמשך לסירוגין עד מותו בשנת [[1340]]. השלטון התנהל בצל סכסוכים ויריבויות בין האמירים הממלוכים, שאחזו בכוח השלטוני האמיתי, אך הם לא יכלו לעלות בעצמם לכס הסולטאן, בשל חששם ממלחמת אזרחים גלויה, ומכך שעמיתיהם יפעלו נגדם.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> {{ויקישיתוף בשורה}}<br /> * {{בריטניקה}}<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> {{סולטאנים ממלוכים במצרים}}<br /> {{בקרת זהויות}}<br /> <br /> [[קטגוריה:התקופה הממלוכית בארץ ישראל]]<br /> [[קטגוריה:ממלוכים]]<br /> [[קטגוריה:מצרים: היסטוריה]]<br /> [[קטגוריה:סולטאנים בחרים]]<br /> [[קטגוריה:סולטאנים ממלוכים]]<br /> [[קטגוריה:סוריה: היסטוריה]]<br /> [[קטגוריה:נפטרים ב-1293]]</div>

imported>Drz