https://www.yisraelpedia.com/index.php?action=history&feed=atom&title=%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94זנוביה - היסטוריית גרסאות2026-09-14T13:00:56Zהיסטוריית הגרסאות של הדף הזה בוויקיMediaWiki 1.43.8https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94&diff=286037&oldid=previmported>Idoiz: נכתב – אל-לאת2026-03-21T07:22:48Z<p>נכתב – <a href="/index.php/%D7%90%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%AA" title="אל-לאת">אל-לאת</a></p>
<p><b>דף חדש</b></p><div>{{עריכה|יש להוסיף מספרי עמודים להערות השוליים, הפניה לספר שלם אינה הדרך הנכונה|נושא=אישים|כל הערך=כן}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=מלכת תדמור|אחר=אונייה|ראו=[[זנוביה (אונייה)]]}}<br />
{{מנהיג<br />
| תמונה = Zenobia obversee.png<br />
| תאריך פטירה = לאחר 274<br />
| תפקיד1 = {{תפקידים מוויקינתונים}}<br />
}}<br />
[[קובץ:Herbert Schmalz-Zenobia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבטה האחרון של המלכה זנוביה על [[תדמור]], ציור מאת [[הרברט שמאלץ]], 1888]]<br />
'''ספטימיה זֶנוֹבּיה''' (בלטינית: Septimia Zenobia, בארמית תדמורית: 𐡡𐡶 𐡦𐡡𐡩 – בת זבאי;{{הערה|שם=מקיי|Christopher S. Mackay, ''ANCIENT ROME: A MILITARY AND POLITICAL HISTORY'', New York: Cambridge university press, 2004 {{הבהרה|חסר מראה מקום מדויק}}}}{{כ}} 240–275 לספירה) הייתה מלכת [[תדמור]].<br />
היא שלטה בשם בנה הצעיר [[והבאלת|וַהבַּאלַת]]{{הערה|בארמית: 𐡥𐡤𐡡𐡠𐡫𐡶; בערבית: وهب اللات, מילולית: מתנה מ[[אל-לאת]]. אל-לאת זוהתה עם האלה היוונית [[אתנה]] ולכן הוא כונה גם "אתנודורוס" (Athenodorus) – מתנה [דורון] מאתנה.}} בחלק המזרחי של [[האימפריה הרומית]] בשנים 267–274 לספירה.<br />
<br />
זנוביה הייתה אלמנתו של [[אודינת]] שהיה ממשפחת השלטון של העיר תדמור-פלמירה. במסגרת שלטונה חיזקה את סמכותה ומעמדה של העיר תדמור.{{הערה|שם=:0|ליאו מילדנברג, "[http://www.jstor.org/stable/pdf/23402144.pdf?acceptTC=true מטבעות מורדים באימפריה הרומית]", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]: לתולדות ארץ ישראל וישובה''', יד בן צבי, 1989, עמ' 90–99{{הבהרה|חסר מראה מקום מדויק}}.}} היא ארגנה כוחות צבא שכבשו את [[סוריה (פרובינקיה רומית)|סוריה]], ומשם יצאו למסעות מלחמה כדי לצרף את [[מצרים (פרובינקיה רומית)|מצרים]] וחלקים גדולים של [[אסיה הקטנה]] לתחומיה. הם השתלטו על אזורים נרחבים באימפריה הרומית. משנת 268 זנוביה מלכת תדמור ובנה והבאלת נהגו כשליטים עצמאיים של החלק המזרחי של ה[[אימפריה הרומית]].{{הערה|שם=משה עמית|[[משה עמית]], '''תולדות הקיסרות הרומית''', ירושלים: הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ג,{{הבהרה|חסר מראה מקום מדויק}}.}} הם הציגו עצמם כממונים על ניהול החלק המזרחי של הקיסרות ללא הכרה בכך מרומא.{{הערה|שם=משה עמית}} בעקבות מותם של הקיסרים [[קלאודיוס השני גותיקוס]] ואחיו [[קווינטילוס]] במרץ 270, זנוביה הפכה לאחת המלכות החזקות בעת העתיקה.{{הערה|שם=:0|כיוון=שמאל}}<br />
דמותה מופיעה באמנות ושמה הפך לסמל לעמידה בפני הרומאים.<br />
<br />
==עלייתה של זנוביה לשלטון==<br />
זנוביה נולדה בתדמור-פלמירה למשפחה שהחזיקה ב[[אזרחות רומית]] מתקופת שלטונם של הקיסרים האנטונינים.{{הערה|שם=גולן 259, 248|דוד גולן, '''הקיסרים החיילים''', עמ' 259, הערה 248.}}<br />
בשנים 213–216 הקיסר [[קרקלה]] (מרקוס אורליוס אנטונינוס) העניק לתדמור, שהייתה [[עיר שיירה]] ומוקד מסחר, מעמד של [[קולוניה רומית]].{{הערה|ALAN K. BOWMAN, ''THE CRISIS OF EMPIRE, A.D. 193-337'', New York: Cambridge university press, 2012 {{הבהרה|חסר מראה מקום מדויק}}}}<br />
<br />
שם אביה של זנוביה היה יוליוס אורליוס זנוביוס. שמה בשפת המקום היה בת-זביי, ובהיותה אזרחית רומית כונתה יוליה אורליה זנוביה.{{הערה|שם=גולן 259, 248}}<br />
<br />
בשנת 257 לספירה ירש [[אודינת]] (שמו הרומי: ספטימיוס אודיינתוס) את השלטון בתדמור מאביו, וקיבל מן הרומאים הכרה כ[[סנאטור רומי]].{{הערה|שם=משה עמית}} אודינת הכריז על עצמו [[מלך]] תדמור. אף על פי שפעל מיוזמתו ושנטילת התואר מלך יכלה להתפרש כמרד באימפריה הרומית, התעלם מכך הקיסר [[גליאנוס]], ואודינת מונה למפקד העליון של כל כוחות הרומיים במזרח הקיסרות. יתרה מזאת, הוא זכה להכרה במעמדו כשותף לשלטון הרומי.{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
בשנת 258 נישאה זנוביה לאודינת. היא צירפה לשמה את השם הרומי של בעלה ולפיכך נקראה ספטימיה זנוביה.{{הערה|שם=גולן 259, 248}}<br />
<br />
אודינת נרצח בשנת 267, וזנוביה אלמנתו החליטה להעמיד את בנה הצעיר ואבלתוס, שנולד בשנת 260, כשליט במקום אביו. היא העניקה לו את כל התארים שבהם החזיק אביו, ומאחר שהיה קטין, היא שלטה בשמו.{{הערה|דוד גולן, '''הקיסרים החיילים''', עמ' 328, הערה 209.}}<br />
לאחר ניסיון של גליאנוס הקיסר להסדיר את שלטונו המעורער במזרח שכשל מפאת תבוסתו לכוחות תדמור, ניתנה הסכמה לזנוביה ובנה לשלוט על החלק המזרחי של הקיסרות, מלבד מצרים ואסיה הקטנה.{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
בכתובות רשמיות בפלמירה כונתה "ספטימיה זנוביה", ולעיתים תכופות ביוונית "המלכה הנודעת מכולם".{{הערה|דוד גולן, '''הקיסרים החיילים''', עמ' 256, הערה 232.}}<br />
<br />
גליאנוס נרצח, ו[[קלאודיוס השני גותיקוס|קלאודיוס]], שהיה מפקד חיל הפרשים והאיש החשוב אחריו, הוכרז קיסר.{{הערה|שם=משה עמית}} הוא סירב ללכת בדרך קודמיו והחליט לנשל את השלטון בתדמור מסמכויותיו הרבות. מעמדה של תדמור חזר להיות ממלכת חסות של רומא ותו לא.{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
<br />
==דמותה של זנוביה==<br />
זנוביה ניחנה ביכולות מנהיגות. המקורות הרומיים מתארים אותה כשליטה דגולה ורבת מרץ, וכן כאישה משכילה. היא ריכזה בחצרה אנשי רוח, הוגי דעות ואנשי דת.{{הערה|[[דניאל גולדשמידט]], '''האנציקלופדיה העברית, כללית יהודית וארצישראלית''', ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ג, כרך ששה עשר,{{הבהרה|חסר מראה מקום מדויק}}.}} היא הייתה שאפתנית ובעלת תעוזה, וראתה את עצמה כממשיכה של [[קלאופטרה]].{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
<br />
==המרד באימפריה==<br />
זנוביה חתמה על הסכמים עם בנות ברית, וכוחותיה פלשו לסוריה, אנטיוכיה, מצרים וחלקים באסיה הקטנה. הכוחות כבשו את השטחים הנרחבים האלו והם סופחו לשלטונה.{{הערה|שם=משה עמית}} אף על פי שזנוביה מרדה בשלטון המרכזי של הקיסרות הרומית, היא לא הכריזה על ניתוק ממנו.{{הערה|שם=משה עמית}} החל משנת 267, עם עלייתה של זנוביה למלכות, החלה ממלכת תדמור באופן הדרגתי, לטבוע מטבעות בסוריה ובמצרים.{{הערה|שם=:0}} בתחילה נטבעו התארים שהנחיל אביו של והבאלת – אודינת, שתואר בתארים שאינם מציינים שם פרטי.{{הערה|שם=:0}} מטבעות שבהם בצד אחד הייתה כתובה אמרה בלטינית שפירושה: מלך, גנרל הרומאים, ובצידם השני אורליאנוס וכינויו הקיסרי.{{הערה|שם=מקיי}} בהמשך נטבעו תארים של קיסר, קיסרית, אוגוסטוס, ואוגוסטה במטבעות סוריים. נוסף על כך ראשו של והבאלת הוטבע עטור בנזר בנוסף לעלי דפנה, דבר המדגיש את מעמדו כמלך. המטבעות היו רומיים בצורתם, בכתובותיהם, בשפתם ובאופיים.{{הערה|שם=:0}} באמצעות השימוש בדיוקניהם הקיסריים, בשמותיהם ובתאריהם במטבעותיהם האחרונים, זנוביה ובנה הכריזו על עצמם כשליטים רומאים, היא הכריזה על מלכותה כעצמאית והכתירה את עצמה כמלכה.{{הערה|שם=:0}} נראה כי הם הפריזו בהערכת עצמם והמעיטו מערכו של הקיסר אורליאנוס.{{הערה|שם=:0}} מטבעות אלה היו בלתי חוקיים, מכיוון שלא התקיימה הכרזה של מלכי תדמור אלה כשליטים רומיים.{{הערה|שם=:0}}<br />
<br />
==סופה של זנוביה==<br />
הקיסר קלאודיוס חלה ב[[מגפת קיפריאנוס]] ומת בשנת 270.{{הערה|שם=משה עמית}} במקומו הוכרז [[אורליאנוס]] שהיה מפקד העליון של חיל הפרשים. אחת ממטרותיו הייתה לרסן את כוחה של זנוביה, ולהשליט סדר בחלקה המזרחי של תחום שלטונו.<br />
אורליאנוס פעל בשתי מערכות נגד כוחות תדמור. הראשונה התנהלה ב[[ביזנטיון]], שבה חיל הפרשים של אורליאנוס הדף את כוחות תדמור עד [[אנטיוכיה]]. השנייה התנהלה במבואות [[אמסה]], שם נערך הקרב המכריע, שבסופו נאלצו כוחותיה של זנוביה לסגת לתדמור.{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
לאחר הניצחון בקרב אמסה הטיל אורליאנוס מצור על העיר תדמור. מצב זה העיב על שני הצדדים ופגע בהם קשות. אורליאנוס הציע לזנוביה הצעת פשרה בעלת תנאי כניעה מכובדים, אך היא סירבה בתוקף.{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
ככל הנראה בסתיו 272,{{הערה|דוד גולן, '''הקיסרים החיילים''', עמ' 262, הערה 266.}} נתפסה זנוביה בידי פלוגת פרשים כאשר יצאה מחומת העיר תדמור כדי להשיג תגבורת, והיא הובאה כשבויה לפני אורליאנוס. הוא שב לאמסה וערך משפט לזנוביה ולמקורביה. במשפט היא הטילה את אשמת המרד על יועציה, והם נידונו למיתה. זנוביה ובנה והאבלת נשלחו לרומא כדי שיופיעו ב[[טריומף (מצעד ניצחון)|תהלוכת ניצחון]].{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
<br />
המרד בתדמור לא פסק לאחר נפילתה של זנוביה בשבי, אורליאנוס הציב בה [[חיל מצב]] וקצין בשם [[מרקלינוס]]. התדמורים טבחו בחיילי האימפריה והכתירו צעיר בשם אנטיוכוס, שטען לקרבה משפחתית עם זנוביה. אורליאנוס שב לסוריה וכבש את העיר. הוא החליט להעניש אותה ולשים קץ למרד. חייליו הרסו את חומותיה, אוצרותיה נלקחו שלל והעיר הפכה לכפר קטן במדבר. כך באה לקיצה עלייתה של תדמור למעמד של מעצמה שלטונית.{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
<br />
[[זוסימוס (היסטוריון)|זוסימוס]] מוסר כי זנוביה ופמלייתה נגררו אחרי אורליאנוס במסעו מערבה אל אירופה, אולם זנוביה מתה בדרך, ממחלה או מרעב, ושארית פמלייתה הוטבעה במיצר של [[חלקדון]] ו[[ביזנטיום]] (ה[[בוספורוס]]).{{הערה|זוסימוס, '''ההיסטוריה החדשה''', [https://www.livius.org/sources/content/zosimus/zosimus-new-history-1/zosimus-new-history-1.59/ ספר א, 59, 4].}}{{הערה|שם=גולן 263|דוד גולן, '''הקיסרים החיילים''', עמ' 263, הערה 269.}}<br />
אולם בראשית שנת 274 ערך אורליאנוס מסע ניצחון מפואר שבו הציג את השלל הרב שהביא מן המזרח ושבויים רבים. בין השבויים צעדו זנוביה ובנה עם שרשראות זהב. לאחר מכן אורליאנוס חס על חייה, השיא אותה ל[[סנאטור]] והיא בילתה את שארית חייה ליד [[טיבור]].{{הערה|שם=משה עמית}} כך הסתיים שלטונה של המלכה זנוביה וגוועה שאיפתה להתחלק עם רומא בשררה על חלקה [[הים התיכון|הים-תיכוני]].{{הערה|שם=משה עמית}}<br />
[[אוטרופיוס (היסטוריון)|אוטרופיוס]] מוסר כי צאצאיה של זנוביה חיים ברומא בימיו,{{הערה|אוטרופיוס, '''תקציר תולדות רומא''', [https://www.crtpesaro.it/Materiali/Latino/Summary%20of%20Roman%20History,%20Book%209.php ספר ט], 13, 2.}} כלומר לפחות באמצע [[המאה ה-4]].{{הערה|שם=גולן 263}}<br />
<br />
== זנוביה והיהודים ==<br />
במקורות הנוצריים מופיעה זנוביה כאוהדת היהודים. [[אתנסיוס]], שהיה אחד מאבות הנצרות וחי במאה ה-4 באלכסנדריה, טען שהייתה יהודייה. במצרים התגלתה [[כתובת (ארכאולוגיה)|כתובת]] שבה נכתב שהיא מחדשת את זכות המקלט לבית הכנסת במקום.{{הערה|[[מנחם שטרן]], [[שמואל ספראי]], [[יורם צפריר]] וצבי ברס (עורכים), ''' ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי – היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית, כרך א''', [[יד בן צבי]], 1982, עמ' 124.}} מאידך, בירושלמי נזכרת 'זנביה מלכותא' שרדפה את היהודים.<ref>ירושלמי תרומות, דף מז, א - פרק ח הלכה ד.</ref><br />
<br />
החוקר חגי אולשניצקי טוען שזנוביה התגיירה, אולם לזרם היהדות ההלניסטית ולא לזרם היהדות הרבנית, ואף התגלעו חיכוכים בינה לבין הממסד הרבני. מסיבה זאת המסורת הרבנית התעלמה ממנה או הייתה עוינת לה.{{הערה|{{ynet|יוגב ישראלי|בעד היהדות, נגד הרבנים: תעלומת המלכה זנוביה|judaism/discourse/article/rjg7n5xmel|30 במאי 2025}}}}<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Olshanetsky, Haggai|שם=Zenobia, the Great Jewish Queen? Re-analysing Zenobia’s Attitude to Monotheism, Judaism and Its Reasonings|כתב עת=Klio|כרך=107|שנת הוצאה=2025|עמ=215-267|קישור=https://www.degruyterbrill.com/document/doi/10.1515/klio-2024-0027/html}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://segulamag.com/%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94-%D7%96%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%AA-%D7%AA%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A8/|הכותב=חגי אולשניצקי|כותרת=המלכה הגיורת זנוביה - זנוביה מלכת תדמור|אתר=סגולה|תאריך=2025-10-05|תאריך_וידוא=2026-03-15}}</ref><br />
<br />
==דמותה של זנוביה בעת החדשה==<br />
על שמה של זנוביה נקראה המעבורת השוודית "[[זנוביה (אונייה)|זנוביה]]", שיצאה משוודיה לנמל סוריה, כשהיא נושאת כלי נשק והוטבעה על ידי הכוחות הישראליים ליד חופי [[לרנקה]] שב[[קפריסין]] ובהמשך הפכה לאתר צלילה פופולרי, שגם הוא קרוי זנוביה (Zenobia Wreck).<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* '''[[היסטוריה אוגוסטה]]: הקיסרים החיילים'''. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות [[דוד גולן]]. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014. "חיי הרניאנוס", כז, עמ' 256; "חיי זנוביה", ל, עמ' 259–263; "חיי אורליאנוס", כב–כח, ל, לג–לד, עמ' 314–325.<br />
* חגי אולשניצקי, [https://segulamag.com/%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%94-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%96%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%96%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%aa-%d7%aa%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%a8/ המלכה הגיורת זנוביה – זנוביה מלכת תדמור], '''סגולה 184,''' תשרי תשפ"ו<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* {{בריטניקה}}<br />
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}<br />
* {{ynet|יוגב ישראלי|בעד היהדות, נגד הרבנים: תעלומת המלכה זנוביה|judaism/discourse/article/rjg7n5xmel|30 במאי 2025}}<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
[[קטגוריה:סוריה: היסטוריה]]<br />
[[קטגוריה:תדמור]]<br />
[[קטגוריה:נשים סוריות]]<br />
[[קטגוריה:נשים במאה ה-3]]<br />
[[קטגוריה:ילידי 240]]<br />
[[קטגוריה:נפטרים ב-275]]</div>imported>Idoiz